רבנו גרשום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבינו גרשום מאור הגולה
תאריך לידה 960
תאריך פטירה 1040 או 1028
רבותיו רבנו יהודה הכהן ליאונטין (הזקן)
תלמידיו אליעזר הגדול , יעקב בן יקר, יצחק בן יהודה

רבנו גרשום (מכונה רבינו גרשום מאור הגולה או רגמ"ה; 960 - 1040 או 1028) היה מגדולי חכמי ישראל ומנהיג יהדות אשכנז במאה ה-11.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ברור היכן נולד, אך יש מסורות שלפיהן היה זה בעיר מץ, באימפריה הרומית הקדושה (כיום בצרפת). בצעירותו שימש כמלמד תינוקות.

את שם אביו רבי יהודה הוא מזכיר פעמים רבות בתשובותיו, ובפזמונים שונים.

אחיו רבי מכיר היה גם הוא חכם גדול אשר חיבר את "אלפא ביתא דר' מכיר", תרגום מילים תלמודיות לצרפתית (הספר אבד, אך מוזכר בפירוש רש"י על התורה).‏[1] אברהם גרוסמן הראה כי צאצאיו של רבי מכיר היו מראשי חכמי אשכנז בדור של גזרות תתנ"ו.‏[2]

בנו היחיד (ולפי כמה טענות, גם אשתו) התנצר, אולי בעל כורחו[3]. אף על פי כן, משמת הבן אחר כך בעודו צעיר, הוא ישב עליו שבעה. המקור הקדום ביותר לכך הוא האור זרוע, אשר בו נכתב כי רבנו גרשום ישב על בנו ארבעה-עשר יום כאשר התנצר, לעומת מקורות מאוחרים יותר כמו הבית יוסף בהם נכתב כי ישב עליו ארבעה-עשר ימי אבל כאשר מת.

על אשתו השנייה, "בונא", לא ידוע לנו מלבד כתובתה שנמצאה.

בהתבסס על רשימת יוחסין מהמאה ה-14 המתארת בפרוטרוט את השושלת שיצאה מבנו השני של רבינו גרשום, רבי אליעזר, הראה מ"י בן-גדליה כי רבי אליעזר בן נתן ממגנצא היה נינו של רגמ"ה.‏[4]

מוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבו המובהק‏‏ היה רבנו יהודה הכהן ליאונטין (הזקן). לא ידוע על מורים אחרים חוץ ממנו, כי הרגמ"ה לא מזכיר שמות אחרים בתשובותיו;

Cquote2.svg

..רבינו ליאון, רבי שלמדני רוב תלמודי זצ"ל, חכם מופלא.. סמכתי על דברי רבינו ליאון..אני רואה את דברי רבינו ליאון שמסר לי כי מופלא בדורו היה, ואחרי דבריו לא ישנו

Cquote3.svg
– רבינו גרשום מאור הגולה, ציטוט משו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג) סימן רסד


אמנם, הרש"ל מציין שרגמ"ה קיבל מתורת רב האי גאון תבנית:שו"ת מהרש"ל סימן כט, ציון זה שאינו ברור דיו מבטא את היחס המקובל אל רגמ"ה כדמות המכוננת והמבססת של המרכז התורני באשכנז לאחר שקיעת המרכז התורני בבבל וסיום תקופת הגאונים אף שגיסו של רגמ"ה רבנו אליהו הזקן היה תלמיד רוש שמיוחס לו ונמצא בכמה מסכתות ש"ס, אך למעשה רובו נכתב בידי תלמידיו ומכונה בשם "קונטרס מגנצא". בתשובותיו בהלכה הוא תקיף ומקובל בפיו מטבע הלשון: "אשיב לפי מה שהראוני מן השמים". הוא חיבר סליחות ופיוטים שבהם הוא משמיע את זעקת עם ישראל המעונה לפני אביו שבשמים:

Cquote2.svg

העיר הקודש והמחוזות
היו לחרפה ולבזות
וכל מחמדיה טבועות וגנוזות
ואין שיור רק התורה הזאת

Cquote3.svg
– "זכור ברית", סליחות ערב ראש השנה

רבים מפיוטים אלה כתב בעקבות הצרות שבאו על יהודי צרפת ואשכנז בשנים 994, 1007, 1010. כמו כן, הרגמ"ה פתח במגנצא מוסד ללימוד התלמוד וכיסוד הלימוד קבע את המקרא, כלומר, יש לדעת ידיעה יסודית בתנ"ך לפני שניגשים לתלמוד ומשום כך עסק בלימוד מסורת.

ממשיכי דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסורת היו לרגמ"ה ארבעה תלמידים: "יהודה הכהן", "אליעזר הגדול" , "יעקב בן יקר" ו"יצחק בן יהודה" כאשר השניים האחרונים היו למורי רש"י שכתב עליו: "רבינו גרשום זכר צדיק וקדוש לברכה שמאיר עיני גולה וכולנו מפיו חיין וכל בני גלות אשכנז וכיתים (כנראה איטליה) תלמידי תלמידיו הן". ומרש"י ואילך מוזכר הרגמ"ה כמאור עיני הגולה אצל חכמים רבים מגדולי אשכנז וצרפת.

רוב חכמי הדור הבא באשכנז היו תלמידיו, חכמים אלו כונו בשם "חכמי לותיר" (על שם לותרינגיה) ביניהם שלושת רבותיו של רש"י, רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק בן יהודה, ורבי יצחק הלוי. רבי אליעזר הגדול שישב בראשות הישיבה לאחר פטירת רגמ"ה, רבי יהודה הכהן מחבר ספר הדינין.

תלמיד חבר לרגמ"ה, מבוגר במעט מרבינו גרשום, ומפורסם מאד, הוא רבי שמעון הגדול ממגנצא, מגדולי פייטני אשכנז.

תקנותיו והשפעתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חרם דרבנו גרשום

"חרם דרבנו גרשום" הפך למושג מוכר מאין כמוהו במשפט האישות היהודי, אף כי הללו לא מוזכרות כמעט בקרב תלמידיו ותלמידיהם, ובקרב החוקרים קיים ויכוח עד כמה יש לייחס אותן אליו. שתי התקנות הידועות ביותר המיוחסות לו אסרו על ריבוי נשים ועל גירוש אישה בעל כורחה, אף שההלכה במקורה אינה אוסרת על שני דברים אלו. בנוסף מפורסמת גם תקנה שלו שנועדה לעגן את הזכות לפרטיות: אין לאדם לפתוח את מכתב חברו. על פי כמה מקורות, שאמינותם אינה ברורה, נקבע שתוקף התקנות יעמוד עד סוף האלף העברי, דהיינו שנת 1240. בכל מקרה כלל ישראל קיבלו עליהם את תקנות אלו גם אחר כך, ואף יהדות תימן, שלא קיבלה אותן, כפופה להן במידה רבה בעקבות החלת הדין הרבני בישראל עליה.

בנוסף תיקן עוד כמה תקנות, ידועות פחות. ביניהן:

  • איסור להגיה ספרים מסברה (תקנה זו נזכרה על ידי רבנו תם ולא ברשימות אחרות, ודווקא היא האמינה ביותר, על שום המקור הקדום שמזכיר אותה).
  • זכותו של מאבד אבדה לדרוש שהציבור יכריז כי כל היודע עליה יחויב לידע אותו.
  • רשות לחייב נתבע לעמוד לדין במקום שבו תבעו אותו.
  • אדם לא יוכל למנוע משונא שלו להתפלל בבית כנסת שאותו הקדיש עבור הרבים.
  • המיעוט צריך להיכנע לרצון "רוב טובי העיר".
  • עוברי אורח צריכים להשתתף במתן כספים לאביונים בפורים.
  • אסור לעכב ספרים שניתנו בפיקדון כערבות לתשלום חוב.
  • אסור להזכיר לאנוסים שחזרו ליהדות את עברם (תקנה זו לא הוזכרה בכל המקורות, אך נראה שהיא מתאימה לשיטתו של רבנו גרשום שפסק כי אין להזכיר לחוזר בתשובה חטאו, ועל כן אפילו אין למנוע מהאנוס שחזר בתשובה לעלות לברכת כהנים).

נראה, בכל מקרה, שתקנותיו של רבנו גרשום נעשו בכינוס של קהילות גרמניה, וכי רבנו גרשום לא התכוון מתחילה שתקנותיו יחייבו את כל הדורות ואת כל הזמנים. אלא רק מתוקף קבלת הקהילות על עצמן תקנות אלו, הן נחשבו כחובה.

יש שטענו שהתקנות העיקריות בענייני אישות אינן שלו, שכן יש מקורות שבהן אינן מיוחסות לו, והדבר עדיין שנוי במחלוקת החוקרים. יצחק בער סבר שדווקא האיסור לשאת שתי נשים יסודו בתקנה של רבנו גרשום, אך לא כך שאר התקנות.

חלק מהחוקרים רואים בתקנותיו ביטוי לשינוי מרחיק לכת לגבי מעמד האישה ביהדות. אחרים חולקים עליהם ולא רואים בתקנות אלו ביטוי לגישה חדשה ביהדות לגבי הנושא הנ"ל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ר' מכיר בר' יהודה", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1034-1033, באתר HebrewBooks
  2. ^ ראו: מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ר' מנחם בר' מכיר", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמוד 1052, באתר HebrewBooks
  3. ^ מרדכי ברויאר, ימי הביניים היהודיים, בתוך "תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה"
  4. ^ ד"ר מתניה יוסף בן-גדליה, חכמי שפייר בימי גזרות תתנ"ו ולאחריהן: קורותיהם, דרכם בהנהגת הציבור ויצירתם הרוחנית בשלהי המאה ה-11 ובראשית המאה ה-12, רמת-גן: אונ' בר-אילן, עמ' 23 - 27
תקופת חייו של רבנו גרשום על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן