רבנו גרשום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבינו גרשום מאור הגולה
תאריך לידה ד'תש"כ
תאריך פטירה ~ד'תשפ"ח
תאריך לידה לועזי 960
תאריך פטירה לועזי ~1028
רבותיו רבנו יהודה הכהן ליאונטין (הזקן)
תלמידיו אליעזר הגדול, יעקב בן יקר, יצחק בן יהודה

רבנו גרשום (מכונה רבינו גרשום מאור הגולה או רגמ"ה) (ד'תש"כ 960[1] - ד'תשפ"ח 1028[2]) היה מגדולי חכמי ישראל ומנהיג יהדות אשכנז במאה ה-11.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרבי יהודה אותו הוא מזכיר פעמים רבות בתשובותיו, ובפזמונים שונים. לא ידוע על משרה רשמית בה החזיק אביו.

באשר למקום לידתו אין מידע מוצק, והיסטוריונים של היהדות העלו השערות שונות. היינריך גרץ כתב שנולד באחת מערי צרפת[3], הרב משה גידמן סבר כי נולד בעיר מץ[4], ושלמה אידלברג שההדיר את תשובותיו מסיק מדברי חכמי צרפת ואשכנז שהתכתבו עמו שנולד בצרפת או באחת מערי לותרינגיה[5]. במשך חייו התגורר גם במיינץ. בצעירותו שימש כמלמד תינוקות.

גם שנת פטירתו המדויקת שנויה במחלוקת. שנת ד'תשפ"ח 1028 היא המקובלת על החוקרים, ומבוססת על כתב יד בספריית הבודליאנה שנוקב בשנה זו[6]. ברשימת רש"ל נאמר שרבנו גרשום נפטר בשנת ד'ת"ת (1040) אך אפשר שמדובר בתאריך "עגול" ולא מדויק[7]. קיימת גרסה מפליגה בהרבה המאחרת את פטירת רגמ"ה עד לזמן מסע הצלב הראשון, בגרסה זו אחזו ספר יוחסין השלם ושי"ר, אך אם היא נכונה יש לאחר את זמן לידתו ובעקבות תאריך הכתובה לקבוע שנפטר בגיל מופלג של למעלה מ-110 שנים[8].

רבנו גרשם נקבר בגרמניה, קברו נופץ במהלך השנים אך המצבה שלו נשמרה והיא נמצאת היום במוזיאון היהודי בברלין.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו, כפי הנראה צעיר ממנו, היה רבי מכיר בן יהודה (אנ'), חכם גדול ומחבר "אלפא ביתא דר' מכיר", תרגום מילים תלמודיות לצרפתית. הספר אבד, אך מוזכר בפירוש רש"י לתורה[9]. אברהם גרוסמן הראה כי צאצאיו של רבי מכיר היו מראשי חכמי אשכנז בדור של גזרות תתנ"ו[10].

לפי רשימת יוחסין מן המאה ה-14, היה לו בן בשם רבי אליעזר שהיה ראש ישיבה[11], אך לדברי אביגדור אפטוביצר[12] מדובר במסורת מסופקת ומפוקפקת שאין לה אישור ממקור אחר.

ואולם ידוע כי בן אחר שלו, ואולי גם אשתו של רבנו גרשום, התנצר, אולי בעל כורחו[13]. ומת כנוצרי. רבנו גרשום ישב עליו שבעה, וסיפור המאורע השתמר בספר "אור זרוע" בהלכות אבלות (סימן תכח): "בשעת השמד שמעתי ממורי הרב ר' שמשון זצ"ל שרבי גרשום נתאבל על בנו כשנשתמד ארבעה עשר יום". בעקבות תיאור זה כתבו אחדים מן החוקרים שרבנו גרשום התאבל עליו בעקבות המרת דתו[14], אך בדברי ראשונים בני התקופה כמו מהר"ם מרוטנבורג וספר המרדכי[15] שציטטו את הסיפור, נכתב כי ישב עליו ארבעה-עשר ימי אבל רק כאשר מת[16].

אשתו השנייה, בונא בת ר' דוד הייתה אלמנה כאשר נישאה לו, כתובה דאירכסא שכתב לה בשנת 1013 נמצאה ופורסמה[17].

מוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבו המובהק היה רבנו יהודה הכהן ליאונטין (הזקן), עליו כתב:

Cquote2.svg

רבינו ליאון, רבי שלמדני רוב תלמודי זצ"ל, חכם מופלא . . סמכתי על דברי רבינו ליאון . . אני רואה את דברי רבינו ליאון שמסר לי כי מופלא בדורו היה, ואחרי דבריו לא ישנו.

Cquote3.svg
– רבינו גרשום מאור הגולה, ציטוט משו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג) סימן רסד

בכתביו לא מזכיר רגמ"ה מורים אחרים שלו בשמם, אלא בציון הכללי "מרבותי"; אמנם, הרש"ל מציין שרגמ"ה קיבל מתורת רב האי גאון[18]. ציון זה, מבטא את היחס המקובל אל רגמ"ה כדמות המכוננת והמבססת של המרכז התורני באשכנז לאחר שקיעת המרכז התורני בבבל וסיום תקופת הגאונים, אך אין ידיעות על כך שרגמ"ה יצא לבבל או שרב האי הגיע לצרפת ואשכנז. ואולם לפי סדר הדורות היו קשרים בין האישים; רגמ"ה למד אצל גאוני בבל נוספים כמו רבינו חננאל ורב ניסים גאון[19], וגיסו של רב האי גאון, רבנו אליהו הזקן, היה תלמידו של רגמ"ה[20].

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש המיוחס לו נמצא בכמה מסכתות ש"ס, אך למעשה רובו נכתב בידי תלמידיו ומכונה בשם "קונטרס מגנצא". בתשובותיו בהלכה הוא תקיף ומקובל בפיו מטבע הלשון: "אשיב לפי מה שהראוני מן השמים". הוא חיבר סליחות ופיוטים שבהם הוא משמיע את זעקת עם ישראל המעונה לפני אביו שבשמים:

Cquote2.svg

העיר הקודש והמחוזות
היו לחרפה ולבזות
וכל מחמדיה טבועות וגנוזות
ואין שיור רק התורה הזאת

Cquote3.svg
– "זכור ברית", סליחות ערב ראש השנה

רבים מפיוטים אלה כתב בעקבות הצרות שבאו על יהודי צרפת ואשכנז בשנים 994, 1007, 1010. כמו כן, הרגמ"ה פתח במגנצא מוסד ללימוד התלמוד וכיסוד הלימוד קבע את המקרא, כלומר, יש לדעת ידיעה יסודית בתנ"ך לפני שניגשים לתלמוד ומשום כך עסק בלימוד מסורת.

תלמידיו וממשיכי דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידועים ארבעה תלמידים מובהקים של רגמ"ה[21]: רבי יהודה הכהן, רבי אליעזר הגדול, רבי יעקב בן יקר ורבי יצחק בן יהודה. לפי רשימת רש"ל היה גם רבי אליהו הזקן מתלמידיו[22].

רש"י כתב עליו: "רבינו גרשום זכר צדיק וקדוש לברכה שמאיר עיני גולה וכולנו מפיו חיין וכל בני גלות אשכנז וכיתים (כנראה איטליה) תלמידי תלמידיו הן"[23]. מרש"י ואילך מוזכר הרגמ"ה כמאור עיני הגולה אצל חכמים רבים מגדולי אשכנז וצרפת, ואכן, רוב חכמי הדור הבא באשכנז היו תלמידיו. חכמים אלו כונו בשם "חכמי לותיר" (על שם לותרינגיה), ביניהם רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק בן יהודה, ורבי יצחק בן יהודה, שהיו רבותיו של רש"י. רבי אליעזר הגדול שישב בראשות הישיבה לאחר פטירת רגמ"ה, רבי יהודה הכהן מחבר ספר הדינין.

תלמיד חבר לרגמ"ה, מבוגר במעט מרבינו גרשום, ומפורסם מאד, היה רבי שמעון הגדול ממגנצא, מגדולי פייטני אשכנז, ואחי אמו של רש"י.

תקנותיו והשפעתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חרם דרבנו גרשום

"חרם דרבנו גרשום" הפך למושג מוכר מאין כמוהו במשפט האישות היהודי, אף כי הללו לא מוזכרות כמעט בקרב תלמידיו ותלמידיהם, ובקרב החוקרים קיים ויכוח עד כמה יש לייחס אותן אליו. שתי התקנות הידועות ביותר המיוחסות לו אסרו על ריבוי נשים ועל גירוש אישה בעל כורחה, אף שההלכה במקורה אינה אוסרת על שני דברים אלו. בנוסף מפורסמת גם תקנה שלו שנועדה לעגן את הזכות לפרטיות: אין לאדם לפתוח את מכתב חברו. על פי כמה מקורות, שאמינותם אינה ברורה, נקבע שתוקף התקנות יעמוד עד סוף האלף הרביעי העברי (1240). בכל מקרה כלל ישראל קיבלו עליהם תקנות אלו גם אחר כך, ואף יהדות תימן, שלא קיבלה אותן, כפופה להן במידה רבה בעקבות החלת הדין הרבני בישראל עליה.

בנוסף תיקן עוד כמה תקנות, ידועות פחות. ביניהן:

  • איסור להגיה ספרים מסברה (תקנה זו נזכרה על ידי רבנו תם ולא ברשימות אחרות, ודווקא היא האמינה ביותר, על שום המקור הקדום שמזכיר אותה).
  • זכותו של מאבד אבדה לדרוש שהציבור יכריז כי כל היודע עליה יחויב לידע אותו.
  • רשות לחייב נתבע לעמוד לדין במקום שבו תבעו אותו.
  • אדם לא יוכל למנוע משונא שלו להתפלל בבית כנסת שאותו הקדיש עבור הרבים.
  • המיעוט צריך להיכנע לרצון "רוב טובי העיר".
  • עוברי אורח צריכים להשתתף במתן כספים לאביונים בפורים.
  • אסור לעכב ספרים שניתנו בפיקדון כערבות לתשלום חוב.
  • אסור להזכיר לאנוסים שחזרו ליהדות את עברם (תקנה זו לא הוזכרה בכל המקורות, אך נראה שהיא מתאימה לשיטתו של רבנו גרשום שפסק כי אין להזכיר לחוזר בתשובה חטאו, ועל כן אפילו אין למנוע מהאנוס שחזר בתשובה לעלות לברכת כהנים).

נראה, בכל מקרה, שתקנותיו של רבנו גרשום נעשו בכינוס של קהילות גרמניה, וכי רבנו גרשום לא התכוון מתחילה שתקנותיו יחייבו את כל הדורות ואת כל הזמנים. אלא רק מתוקף קבלת הקהילות על עצמן תקנות אלו, הן נחשבו כחובה.

יש שטענו שהתקנות העיקריות בענייני אישות אינן שלו, שכן יש מקורות שבהן אינן מיוחסות לו, והדבר עדיין שנוי במחלוקת החוקרים. יצחק בער סבר שדווקא האיסור לשאת שתי נשים יסודו בתקנה של רבנו גרשום, אך לא כך שאר התקנות.

חלק מהחוקרים רואים בתקנותיו ביטוי לשינוי מרחיק לכת לגבי מעמד האישה ביהדות. אחרים חולקים עליהם ולא רואים בתקנות אלו ביטוי לגישה חדשה ביהדות לגבי הנושא הנ"ל.

האגדה על כליאתו ונשותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגדה בדיונית הקושרת את תקנת חרם דרבנו גרשום עם סיפור חייו של רבנו גרשום עצמו והסגרתו בידי אשתו השנייה באשמת מעילה לידי בסיליוס השני בולגרוקטונוס, קיסר האימפריה הביזנטית, נכתבה בידי הרב מאיר להמן בגרמנית והתפרסמה בעיתונו דער איזראעליט. תרגום של הסיפור לעברית פרסם יוסף ליב פטוחובסקי בהמשכים בכתב העת הלבנון בשנים 1871-1872[24]. הסיפור נדפס בשם "רבנו גרשום מאור הגולה" בתרגום לעברית של מ. צבי בשנות ה-60 בתוך סדרת כתבי מ. להמן בהוצאת נצח.

גרסה חרדית-חסידית של הסיפור הופיעה בסדרת מספורי צדיקים בשם "הכיסא המלכותי" (ספרון 42), בעוד בגרסה המקורית מתכנן רבנו גרשום לכלוא במגדל במקומו את מליטה אשתו הבוגדת והיא נופלת אל מותה בעת ניסיונה להימלט, בגרסה לילדים מי שנכלא במקום רבנו גרשום הוא השר ג'ון (יוהאן במקור הגרמני) שהביא לכליאתו של רבנו גרשום.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זו שנת הלידה המשוערת לפי רוב החוקרים (אידלברג מציין לדברי ימי ישראל לגרץ, מהדורה גרמנית, ב, עמ' 364), אך היינריך גרוס (אנ'), גאליה יודאיקה, עמ' 299, נוקט שנולד עשור קודם לכן, בשנת ד'תש"י, 950.
  2. ^ ראו להלן "ביוגרפיה", שנים משוערות נוספות.
  3. ^ דברי ימי ישראל, מהדורה עברית, ח"ג עמ' 374.
  4. ^ גידמן, התורה והחיים בארצות המערב בימי הבינים ‬(תרגום אברהם שלום פרידברג), א, ורשה תרנ"ז, עמ' 4.
  5. ^ אידלברג, מבוא לתשובות רבנו גרשם להלן "קישורים חיצוניים", עמ' 12.
  6. ^ מצוטט אצל גולדברג בכרם חמד, ח, עמ' 106.
  7. ^ שו"ת מהרש"ל סימן כט. וראו מאמרו של י"נ אפשטיין בהקדם, שנה א, פטרסבורג תרס"ז-תרס"ח, שהעיר על אי-דיוקים ברשימה זו. אידלברג (מבוא, להלן "קישורים חיצוניים") סבור שעיקר הדגש בתאריך פטירת רגמ"ה ברשימת רש"ל הוא על רצף החכמים והסמכת פטירת רגמ"ה ללידת רש"י, וכי נקט בתאריך עגול ולא מדויק
  8. ^ אידלברג (מבוא, להלן "קישורים חיצוניים") דוחה בשל כך את הגרסה הזו.
  9. ^ מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ר' מכיר בר' יהודה", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1034-1033, באתר HebrewBooks
  10. ^ ראו: מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ר' מנחם בר' מכיר", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמוד 1052, באתר HebrewBooks
  11. ^ ד"ר מתניה יוסף בן-גדליה, חכמי שפייר בימי גזרות תתנ"ו ולאחריהן: קורותיהם, דרכם בהנהגת הציבור ויצירתם הרוחנית בשלהי המאה ה-11 ובראשית המאה ה-12, רמת-גן: אונ' בר-אילן, עמ' 23–27, התבסס על רשימה זו בהראותו כי רבי אליעזר בן נתן ממגנצא היה נינו של רגמ"ה
  12. ^ מבוא לראבי"ה, עמ' 79.
  13. ^ מרדכי ברויאר, ימי הביניים היהודיים, בתוך "תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה"
  14. ^ למשל: צונץ, תולדות רש"י, ורשה תרכ"ב, עמ' ט"ז. מצוטט אצל אידלברג (מבוא, להלן "קישורים חיצוניים").
  15. ^ למסכת מועד קטן רמז תתפ"ו.
  16. ^ מצוטטים אצל אידלברג (מבוא, להלן "קישורים חיצוניים", עמ' 14).
  17. ^ התפרסמה בידי גולדברג בכרם חמד, ח, עמ' 106.
  18. ^ שו"ת מהרש"ל סימן כט
  19. ^ סדר הדורות ח"א שנת ד"א תת"י
  20. ^ שו"ת מהרש"ל סי' כט
  21. ^ אידלברג, מבוא (להלן "קישורים חיצוניים"), עמ' 15 ומקורות בהערות שוליים שם.
  22. ^ שו"ת מהרש"ל סי' כט
  23. ^ תשובות חכמי צרפת ולותיר, סימן כ"א.
  24. ^