שסק

שסק
מיון מדעי
ממלכה:	צמחים
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	ורדנאים
משפחה:	ורדיים
סוג:	Eriobotrya
מין:	שסק
שם מדעי
Eriobotrya japonica ‏לינדלי, 1821

שסק

ערך תזונתי ל-100 גרם ‏(בממוצע)
מים	86.73 ג'
קלוריות	47 קק"ל
חלבונים	0.43 ג'
פחמימות	12.14 ג'
שומן	0.2 ג'
כולסטרול	0 מ"ג
ויטמינים	‏
‑ ויטמין A	76 מק"ג
‑ ויטמין B1	0.019 מ"ג
‑ ויטמין B2	0.024 מ"ג
‑ ויטמין B3	0.18 מ"ג
‑ ויטמין B6	0.1 מ"ג
‑ ויטמין C	1 מ"ג
ברזל	0.28 מ"ג
סידן	16 מ"ג
מגנזיום	13 מ"ג
זרחן	27 מ"ג
אשלגן	266 מ"ג
נתרן	1 מ"ג
סיבים תזונתיים	1.7 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני

שסק (שם מדעי: Eriobotrya japonica) הוא מין של עץ פרי ירוק-עד בעל עלים גדולים, הנושא פרי עגול צהוב מרוּבה גלעינים גדולים ממשפחת הוורדיים. פריו עסיסי, צבעו בין צהוב לכתום, רב-גלעינים וטעמו מתוק-חמצמץ. השסק שייך למשפחה רבת ערך כלכלי שמקיפה עצי פרי: תפוח (Malus), אגס (Pyrus), חבוש (Cydonia), אפרסק (Persica), דובדבן (Cerasus), משמש (Armeniaca), שזיף (Prunus), שסק (Eriobotrya) וצמחי קטיף ונוי.

השסק מאוקלם היטב באזורים סובטרופיים ובאזורים בעלי אקלים מתון. השסק גדל בעולם כולו, ובאופן מסחרי באזור הים-תיכוני. בישראל נאמדים שטחי גידול השסק בכ- 2,500 דונם, ומניבים כ-5000 טון יבול שנתי. ברוב השטחים מגדלים את זן "עכו" הוותיק, אך הזן "אברי", החדש יחסית בארץ, תופס תאוצה ונחשב לזן משמעותי.

מקור השם

מקור השם "שסק" בארמית, בפסוק "אנא מפליגנא אמגוזי ואת פליג שיסקי" (מסכת בבא מציעא, דף ס', עמוד א'), שם משמעותו לא הייתה ברורה, אך נקבע בין השאר שהתייחס לפרי עץ השיזף (לפי רש"י על אתר) או לפרי המדלר (Mespilus germanica). בתחילת המאה ה-20 השם אומץ לפרי השסק. השם "שסק" ניתן ל-Mespilus japonica במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 698) מ-1930, ואושרר במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" מ-1946 בסעיף 347.

שמו של השסק בערבית הוא "אִסְכַּדִנְיָה" (بشملة يابانية, إِسْكَدِنْيَا) שיבוש של שמו הטורקי yenidünya, "עולם חדש". באנגלית שמו של השסק הוא "לוקוואט" (Loquat), שנלקח משמו הסיני בקנטונזית. באיטלקית הוא מכונה "נספולו", ברוסית הוא מכונה "מושמולה", שם שהובא מדרום רוסיה, ביוונית הוא נקרא Μουσμουλιά (מוסמוליה) ובגרמנית שמו של השסק הוא "מיספל".

מורפולוגיה

פרחים של שסק יפני

תפרחת של שסק יפני

עלים של שסק יפני

עץ קטן ירוק-עד, המגיע לגובה של 6 מ', נופו מעוגל.

הענפים הצעירים חומים עם גוון צהבהב, מכוסים בצפיפות בשיער צמרי חלוד או חלוד אפרפר. הלוואים דמויי מרצע, 1 עד 1.5 ס"מ, פלומתיים, קודקודם מתחדדות. הפטוטרות כמעט נעדרות או קצרות מאוד, אורכה 6 עד 10 מ"מ, מכוסה בשערות צמריות שצבען חום אפרפר. העלים מסורגים פשוטים, קשים, גדולים, אורכם 12 עד 30 ס"מ ורוחבם 3 עד 9 ס"מ, דמוי ביצה הפוכה או אליפטיים מאורכים ומחודדים. השוליים בבסיס הטרף תמימה ובהמשך משוננת. צידם העליון מבריק והתחתון מעין לבד צפוף שצבעו כעין החלודה. העורקים הצדדים 11 או 12 זוגות והם בולטים, מנוצים ומסתיימים בשניים חדות. התפרחות אמיריות (בקצה הענפים), מכבדים עם הרבה פרחים, שעירות מאוד ואורכן 10 עד 19 ס"מ. הפרחים לבנים, דו-מיניים, ונכונים, קוטרם 1.2 עד 2 ס"מ, מפורדי עלי כותרת ומכוסים שערות בצבע החלודה ומלווים חפים יבשים, קוטרם כ-12 מ"מ. לפרחים ריח מתקתק עדין. הגביע בעל 5 אונות שמשתיירות בראש הפרי. הכותרת בעלת עלי הכותרת 5, רחבים ובעלי ציפורניים. האבקנים כ-20, מעורים בגביע. השחלה תחתית בעלת 5 מגורות ועמודי שחלה 5, מפורדים. בכל מגורה 2 ביציות. השיליות זוויתיות.

הפירות דמויי-אגס או תפוח מוארך, בשרניים, אורכם 2 עד 3.5 ס"מ, צבעם צהוב. ציר הפרי מקריח ואורכו 3 עד 8 מ"מ. בראש הפרי ישנם תמיד שרידים של עלי הגביע.

השסק בעל מספר קטן של פירות גדולים מאוד, חלקים ומבריקים.

מאפיינים

מקור העץ באזור דרום מזרח סין, הגם שהוא גדל גם ביפן, וכן מגדלים אותו גם בישראל, בברזיל ובמספר מדינות נוספות. עץ השסק יכול להגיע עד גובה של 5–10 מטר, אם כי הוא בדרך כלל קטן יותר, בסביבות 3–4 מטר.

השסק גדל באשכולות, וגודלו נע בין 3–5 ס"מ בעת בשלותו. לפרי תכולת סוכר גבוהה (כ-10 אחוזים), חומצה ופקטין. בישראל פריחת השסק מתחילה בעונת הסתיו ואורכת כ-80–100 ימים. משקלו של פרי שסק בודד הוא 50 גרם בממוצע.

גלעיני השסק ועליו הצעירים רעילים במקצת, ומכילים כמויות קטנות של גליקוזידים ציאנוגניים (כולל אמיגדלין). חומרים אלה ישוחררו לגוף בעת עיכול הגלעינים, אך טעמם המר מאוד של הגלעינים מונע לרוב את אכילתם ע"י בני אדם, ובכל מקרה ריכוז הרעל בגלעין נמוך מכדי שייגרם נזק.

פיתוח מינים תרבותיים

בארץ פותחו כמה זנים מסחריים של השסק, "עכו 13", ו"עכו 1" (שפותחו בתחנת הניסיונות החקלאית בעכו), ו"צריפין", שפותח במכון וולקני, "זיקים", ו"ביג ג'ים". לאחרונה יובאו ואוקלמו בארץ זני שסק נוספים, גדולים במיוחד, מספרד ומקליפורניה. היום נטועים בישראל כ-5000 דונם שסק. במטעים המסחריים באזורי השומרון ושפלת יהודה, ותחת מעטה רשת (להגנה מפני ציפורים ועטלפים) ניתן להגיע ליבול מסחרי של כמעט שלושה טון לדונם. לשסק חיי מדף קצרים ביותר ושמירתו בקירור מזיקה לטעמו. בקעת הנדיב שממזרח לבנימינה, ועמק בת שלמה שממזרח לזכרון יעקב, הם בין אזורי הגידול הראשיים של השסק בצפון הארץ.

נטיעות בישראל וסביבתה

השסק נטוע באזורים רבים בישראל: בהרי ירושלים, בגליל העליון, בשפלה, באזורי החוף ובנגב הצפוני. הפרי התחבב על האוכלוסייה הישראלית מהיותו מניב פרי ראשון לאחר תקופת החורף, והוא שונה מן ההדרים, הבננות ותפוחי העץ מהאיסום.

ברצועת החוף הלבנונית, מצור, צידון ועד למבואות ביירות נטועים עצי שסק גדולים. גם במצרים, לאורך תעלות המים המתוקים, נטועים עצי שסק גדולים מאד.^{[דרוש מקור]}

בתרבות

הפרי מוזכר רבות בספרות הסינית, כמו גם בשיריו של לי באי.

קישורים חיצוניים

• שסק, באתר ITIS (באנגלית)
• שסק, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• שסק, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• שסק, באתר Tropicos (באנגלית)
• שסק, באתר GBIF (באנגלית)
• שסק, באתר The Plant List (באנגלית)
• שסק, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
• שסק, באתר iNaturalist (באנגלית)
• שסק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מאיה רונן, ‏שסק. גלידה מהטבע, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 12 במאי 2022

הערות שוליים

• 
  פריחת השסק
• 
  שסק מבשיל בישראל
• 
  שסק ארוז ומוכן לשיווק
• 
  דבורה מאביקה את פריחת השסק בירושלים.