שערי יושר (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "שערי יושר" מפנה לכאן. לערך העוסק בישיבות בשם זה, ראו שערי יושר (פירושונים).
שערי יושר
שערי ישר
ספר שערי יושר.jpg
מידע כללי
מאת הרב שמעון שקופ
שפת המקור עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספרות תורנית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
שנת הוצאה ה'תרפ"ח 1928
הופעה ראשונה ווארשא (פיעטרקוב)
מהדורות נוספות
מספר כרכים 4
פרשנים הרב ראובן רז, הרב עמנואל מיזל, הרב דניאל מאיר אסייג.
קישורים חיצוניים
היברובוקס https://hebrewbooks.org/53353
הספרייה הלאומית 990038639800205171
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שערי יושר הוא ספר המתאפיין בניתוח לוגי-משפטי של העקרונות היסודיים שבהלכה. הספר עוסק ביסודות כלליים ולא בנוי על סוגיות ספציפיות בתלמוד. מחבר הספר הוא הרב שמעון שקופ. הספר נקרא "שערי יושר" כיוון ששערי הספר מישרים את המחשבה.[1]

הרב שקופ השקיע שמונה שנים של עבודה בהוצאת הספר, שבסופו של דבר יצא בוורשא בשנת תרפ"ח (1928).

חלקי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מחולק לשבעה שערים, כאשר כל שער נכתב על יסוד הלכתי:

אופי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מסמל את שיטת הלימוד החדשה בישיבות ליטא שהתאפיינה בחשיבה משפטית וקונספטואלית, שאצל הרב שמעון שקופ התבסס גם על גישת משפט הטבע. שיטה זו נועדה להציע לתלמידי הישיבות חלופה אינטלקטואלית לתנועת השכלה שהתפשטה במהירות באותה תקופה ברחבי יבשת אירופה. שיטת לימוד זו מנוגדת לשיטת הלימוד בדרך הפלפול שהייתה נהוגה עד אז בישיבות, וניסתה לרדת לשורש ההלכות.

הספר נכתב בסגנון עיוני וקשה להבנה, כפי שהרב שמעון שקופ בעצמו מציין בהקדמה לספר שספרו לא יתאים לכל הלומדים: "הנה אדע, שספרי זה לא יהיה מקובל לכל, כי הרבה לומדים לא הורגלו להגות בדרך העיון... שהרבה דרכים לתורה, וכל אחד מוצא טעם לפי הרגלו. ועוד לזה שרוב הענינים המתבארים בו הם ענינים הדרושים עיון ויגיעה, ולא ייתפסו גם בלב מבין – בהבטה בעלמא. ולא כל אדם רוצה לתלות החסרון בעצמו!... אחשוב, שרק אלו אשר ייקרו (יחשיבו כיקרים) דברי בטרם יראום או ישמעום, ימצאו חפץ להגות בספרי זה, וישוו ביניהם גם להעמיק עיונם אם גם לא יבינום במשקל ראשון – ואז יקבלו דברי בעזרת ה'".

דוגמאות לשיטת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תפיסתו של הרב שמעון שקופ בולטת בספר היא שבראש פירמידת החיובים עומדת סברת השכל האנושי ולא הציווי האלוהי, שכן רק מכוחה של סברת השכל אנו יודעים שחובה עלינו לציית לציווי האלוהי, כלומר שלא ההלכה היא המחויבות היחידה של האדם, גם במקרה שההלכה לא מחייבת אותו המשפט הטבעי מחייב אותו, חלים על יהודי מלבד הלכה גם חיובים טבעיים ואונברסואלים. (דוגמה ניתן למצוא בטענתו שגם לסוברים שגזל מגוי מותר, זה רק מצד המשפט הדתי, אבל מצד המשפט הטבעי גם זה אסור, כיוון שהאיסור לגנוב הוא אוניברסלי).[2] על התמיהה מה מחייב במשפט הטבעי הוא בעצמו עונה בספר שמשפט התורה והמשפט הטבעי מגיעים מאותו מקום - השכל: "לכאורה הדבר תמוה, אזה הכרח וחיוב יהיה על האדם לעשות בלי ציווי ואזהרת התורה? יש להבין עניין זה, שהרי גם החיוב וההכרח לעבודת ה' ולמלאות רצונו יתברך, הוא גם כן עניין על פי משפט השכל וההכרה. כמו כן הוא חיוב והשעבוד ממון הוא חיוב משפטי שנתחייב על פי דרכי הקניינים".[3] תפיסה זו נוגדת את תפיסתו של הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק שמסתכל על המציאות רק בעדשת הקטגוריות ההלכתיות.[4]
  • ידוע חילוקו של הרב שמעון שקופ בין זמן עשיית הקניין (מעשה קניין) לזמן שחל הקניין (חלות), לדוגמה כמסביר למה אי אפשר לכרות חוזה מכר שייכנס לתוקף רק לאחר שלושים יום: "שכך הם דרכי הקניינים, שהמעשה שפועלה את הקניין צריך שתעשה בשעה שהבעלי דברים רוצים שיחול חלות הדברים, אבל מה שעושה המעשה עכשיו בשעה שאין בדעתם לשנות בהאי חפץ שום השתנות, אין זה נקרא שום מעשה, אם לא שהמעשה מתחלה עכשיו ולא כלתה גם בזמן שהם רוצים שיחול עניין ההשתנות בחפץ - אז חל הקניין".[5]
  • לשיטתו קניינים הם רק ביטוי לגמירות דעת "וכן דרכי הקניינים במה שאדם מוסר מקנייניו לחבירו, כתבו גדולי האחרונים שאינם חוקים שיהיו דווקא על ידי זה, וכשהסכימו רוב המדינה שיגמר קניין על ידי סיטומתא וכהאי גוונא - הוא קנין מהתורה, דקניינים אינם גזרת הכתוב".[6]

פירושים שנכתבו על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הספר נכתבו מספר ביאורים, ביניהם "שערים לשערי יושר" של הרב ראובן רז, "קובץ מילואים" של הרב עמנואל מיזל, והערות של הרב דניאל מאיר אסייג.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הקדמת הספר "שערים לשערי יושר"
  2. ^ הרחבה ניתן למצוא בא' שגיא, עמוד 99
  3. ^ שערי יושר, כרך שני עמוד 4
  4. ^ הרב י"ד הלוי סולובייצ'יק, איש ההלכה - גלוי ונסתר, ירושלים תשל"ט, עמ' 28 ואילך.
  5. ^ חדושי רבי שמעון יהודא הכהן, מסכת נדרים, סימן כב.
  6. ^ שערי יושר שער ג, פרק ג