תוך כדי דיבור
בהלכה, תוך כדי דיבור הוא כלל האומר כי יש תוקף לביטול, המשך או השלמה של אמירה קודמת אם האמירה העוקבת באה תוך פרק זמן קצר ביותר לאחר אמירת הדיבור הראשון (כזמן אמירת המשפט הקצר "שלום עליך רבי").
משמעות אחרת של כלל זה היא, כי המתנה של פרק הזמן הקצר, אינה נחשבת למפסיקה בין פעולה שנעשתה לפניה לפעולה שנעשית לאחריה.
כדוגמה לדין הראשון, יש תוקף לביטול, המשך או השלמה של דיבור קודם על ידי דיבור חדש בתוך זמן זה של "תוך כדי דיבור". דוגמה לדין השני היא אדם שקיבל התראה שלא לעבור עבירה אך עבר עליה בפרק זמן זה של "תוך כדי דיבור", במקרה זה נחשב האדם שעבר על ההתראה שקיבל מכיוון שבמשך הזמן של תוך כדי דיבור, אנו בטוחים שהאדם זוכר במאה אחוז את מה שאמרו לו, ולמרות זאת הוא עבר על ההתראה, ולכן הוא חייב מיתה. אך אם האדם עשה את העברה לאחר פרק הזמן של "תוך כדי דיבור", אין זה נחשב שעבר על ההתראה שקיבל.
מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרמב"ן כתב בשם רבינו תם[1], שדין זה הוא תקנת חז"ל, שתיקנו שאדם יוכל לחזור בו ולפרש או להוסיף על דיבורו "תוך כדי דיבור", כדי שאם יעבור רבו לפניו הוא יוכל לומר לו "שלום עליך רבי ומורי", ואף לחזור ולעקור את הדיבור הראשון. הר"ן הקשה על כך מהיסוד הידוע שאין בית דין יכולים לתקן תקנה שיש בה עקירת דבר שהוא מהתורה, ולכן הוא מסיק ש"תוך כדי דיבור" הוא אומדנא בדעתו של אדם, שדעתו היא שההחלטה הסופית תהיה רק לאחר מספר שניות מתום דבריו, כדי שיוכל לחזור בו מדבריו במקרה ויתחרט.
לפי זה, הסביר הר"ן את הגמרא[1] הקובעת כי בכל הדברים אומרים ש"תוך כדי דיבור כדיבור דמי", כלומר שתיקון או חזרה מדיבורו בתוך זמן של "תוך כדי דיבור" נחשבים חלק בלתי נפרד מדיבורו, חוץ מהמגדף את שמו של הבורא, עובד עבודה זרה, מקדש ומגרש. הר"ן מסביר זאת בכך שדברים חמורים כאלו אין אדם עושה אותם אלא מתוך גמירות דעת, ואין בדעתו לחזור בו תוך כדי דיבור.
הרמב"ם[2] הוסיף על דברי הגמרא שם, וכתב שהכלל של "תוך כדי דיבור" תקף בכל התורה כלה מלבד עובד עבודה זרה, מגדף, מקדש, מגרש, מקדיש (לבית המקדש) וממר (עושה תמורה).
הוספה על הדיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהלכות עדות נאמר במסכת מכות, כי הפסוק "על פי שניים או שלושה עדים" מורה כי כשם שבשני עדים אם בטלה עדות אחד מהם בטלה עדות כולם, כך גם כאשר בטלה עדות של אחד משלושה עדים בטלה עדות כולם. על כך אומרת הגמרא כי מדובר שכל אחד העיד ב"תוך כדי דיבור" של חבירו, ולאו דווקא בזמן תוך כדי דיבור של העד הראשון.
לעומת זאת, במסכת נזיר[3] נפסק כי ניתן 'להתפיס' בנזיר, כלומר נזיר שקיבל עליו נזירות, יכול אדם אחר לומר תוך כדי דיבור "ואני" כדי להחיל נזירות גם על עצמו, אך כאשר השני 'מתפיס' בנזיר, עליו להתפיס תוך כדי דיבור של הראשון ולא של השני. הגמרא קובעת[4] כי גם בצמוד ל"תוך כדי דיבור" ניתן להמשיך את דיבור הנזירות ולא רק תוך כדי דיבור.
עקירת הדיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]
"תוך כדי דיבור" ניתן גם לעקור את הדיבור הקודם ולחזור בו מהדיבור כאילו לא דיבר אותו כלל.
דין זה אמור גם בעדים שהעידו, שיכולים לחזור בהם תוך כדי דיבור, ואף להוסיף על עדותם. ולמרות הדין הקובע ש"כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד" – עם גמר העדות אין העדים יכולים להוסיף או לעקור את עדותם – תוך כדי דיבור נחשבת כל העדות להגדה אחת[5].
הפוסקים דנים בדין אמירת "משיב הרוח ומוריד הגשם" בתפילת שמונה עשרה, אם טעה אדם ואמר בקיץ "מוריד הגשם", אם יכול לחזור בו. יש הפוסקים כי לא מועיל במקרה כזה לומר תוך כדי דיבור "משיב הרוח ומוריד הטל", שכן אין בכך חזרה ועקירת הדיבור הקודם, שהרי שתי האמירות אמת. לעומת זאת, באמירת "ותן טל ומטר לברכה" ניתן לחזור בו ולומר "ותן ברכה", שכן בכך הוא חוזר בו מהבקשה "ותן טל ומטר לברכה". הפוסקים נחלקו רבות בעניין, אך רוב הפוסקים מכריעים כי ניתן לחזור מהדיבור ב"ותן טל ומטר" אבל לא ב"משיב הרוח"[6].
חזרה בקריעה על המת[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסכת נדרים[7] נפסק כי אדם השומע שמת בנו וקרע קריעה והתברר שמדובר באביו, אם הדבר התברר לו תוך כדי דיבור, אינו חייב לקרוע שוב. הגמרא קובעת שאם כאשר אמרו לו שמת לו מת לא אמרו לו שמת אביו, אלא שהוא מדעתו שיער שמדובר באביו אך התברר שמדובר בבנו, הוא יצא ידי חובת קריעה. אך אפילו כאשר פירשו לו שמדובר באביו ולכן הוא קרע, אם פירשו לו תוך כדי דיבור הוא יצא ידי חובתו.
לכאורה ניתן היה להסיק מכך ש"תוך כדי דיבור" הוא זמן המועיל לא רק כדי לעקור דיבור שנאמר, אלא גם כדי לפרש מעשה שהתבצע. אולם יש הדוחים ראיה זו, שכן על ידי הדיבור האחרון בו אמרו לו כי מדובר בבנו נעקר הדיבור הראשון, ונמצא שבשעת הקריעה לא היה מפורש שהוא קרע לשם אביו, והרי הוא כאילו קרע סתם, שמחשבתו המוטעית אינה מקלקלת את הקריעה, והוא יצא ידי חובתו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "תוך כדי דיבור", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
- בבא בתרא דף קכט – תוך כדי דיבור, מאת הרב אודי שוורץ, באתר בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון
- תוך כדי דיבור בעבודה זרה - נדרים פז, א, מאת הרב ירון איתן, באתר כיפה
- בעניין תוך כדי דיבור, דיון בשיטות הר"ן ור"ת, באתר "אסיף", מתוך אסיף א'
- דיני ברכות - הרב אליעזר מלמד באתר פניני הלכה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 בפרק יש נוחלין בבבא בתרא וכן כתבו התוספות בבבא קמא דף עג
- ^ פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת תמורה, פרק ה', משנה ג'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף כ', עמוד א'.
- ^ על פי פירוש התוספות
- ^ רש"י, מסכת כתובות, דף י"ח, עמוד ב'.
- ^ כן פסקו הרב שלמה זלמן אוירבך (הליכות שלמה) והרב עובדיה יוסף (ילקוט יוסף).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף פ"ז, עמוד א'.
| מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה | ||
|---|---|---|
| מידות אורך | אצבע • סיט • טפח • זרת • אמה • ריס • מיל • פרסה | 
|
| מידות נפח | כור • לתך • איפה • סאה • הין • עשרון • קב • לוג • מלוא לוגמיו • רביעית • כביצה • ככותבת • כגרוגרת • כזית • משורה • קורטוב • כעדשה | |
| מידות מטבעות | כיכר של קודש • כיכר של חול • מנה • דינר זהב • סלע • שקל • זוז (דינר כסף) • סלע מדינה (טרפעיק) • מעה • פונדיון • איסר • מסמס • קונטרק • פרוטה | |
| מידות שטח | בית כור • בית לתך • בית סאה • בית קב • בית רובע | |
| מידות זמן | חלק • שיתין נשמין • תוך כדי דיבור • כדי אכילת פרס • כדי הילוך • שעה זמנית • מעת לעת | |