שרי שביט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שָׂרַי שביט

שָׂרַי שביט (נולדה ב-30 ביוני 1982) היא משוררת וסופרת ישראלית, עורכת ספרות, מבקרת ומסאית, ואוצרת פרויקטים בתחומי התרבות. שיריה זכו לפרסים ומענקים בולטים, ביניהם פרסי "שירה על הדרך", פרס אקו"ם, מענק מפעל הפיס לשירה, מענק קרן גולדברג לספרות וקרן רבינוביץ. פרסמה את ספרי הפרוזה "ברוריה הפקות" (זמורה־ביתן, 2009) ו"הכֹּל זריז" (אחוזת בית, 2012), ואת ספרי השירה "ומה יש עוד" (אחוזת בית, 2014) ו"כאב מרחקים" (מוסד ביאליק, סדרת כבר לשירה, 2020). ספרה החמישי "כשרון דיבור - סיפור אהבה" הוא פואמה נרטיבית העוסקת ברומן אסור (אחוזת בית, 2022)[1].

משנת 2019 עד 2022 ערכה והגישה את תוכנית הספרות והתרבות השבועית, "שוברים שורה" בערוץ הכנסת ובערוץ כאן[2]. שביט עורכת ספרים ותסריטים, אוצרת פסטיבלי תרבות ומרצה לכתיבה. משנת 2022 מונתה לעורכת כתב העת מאזניים. משנת 2023 מגישה ועורכת את פודקאסט "הספרנית" העוסק בעולם הספר והספריות[3].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שביט נולדה וגדלה בהוד השרון. היא בוגרת תואר ראשון בחוג לספרות במגמת כתיבה יוצרת ובקולנוע, באוניברסיטת תל אביב ועורכת לשון. מנחת סדנאות כתיבה בבית הספר "סדנאות הבית" של אשכול נבו ואורית גידלי, בבצלאל ובאוניברסיטת תל אביב[4].

שירה "אלנבי בלילה" זכה במקום הראשון בפרויקט "שירה על הדרך" של עיריית תל אביב יפו לשנת 2007. בין השנים 2010–2016 ערכה את מדור הספרים של אתר ynet, והקימה את מגזין הספרות השבועי "ספרותקל'ה"[5] שכלל ביקורת ספרות וסיקור של עולם הספרות המקומי והבינלאומי, בקטגוריות פרוזה, שירה, ספרות ילדים וספרי עיון. משנת 2016 עד לשנת 2021 ערכה את מחלקת הפרוזה של הוצאת "מטר", והוציאה לאור למעלה מ-100 כותרים.

שביט אצרה אירועי תרבות רבים ביניהם פסטיבלי ספרות במשכנות שאננים, פסטיבל הספרות של עיריית תל אביב, סדרת ערבי סטורי-טלינג ארצית בעבור קרן רוטשליד קיסריה, ופסטיבלי תרבות במוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון פתח תקווה לאמנות מוזיאון ארץ ישראל בירושלים, ועוד.

בשנים 2018–2022 ניהלה בפועל את "פרויקט נערה" בבת ים, שאסף נערות בסיכון וחסרות קורת גג מבתי ספר בעיר, לתוכנית לימודים אינטראקטיביים של ספרות וכתיבה יוצרת במסגרת שעות הלימודים. בכל שנה תוצרי הפרויקט – ששילב בין שירי נערות לשירי משוררות – התכנס לכדי תערוכת חוצות אורבאנית ולתערוכה במוזיאון בת ים לאמנות.

שביט חברה בתוכנית הבינלאומית לספרות על שם זאב ברגר ובתוכנית Culture European Diploma של האיחוד האירופי. השתתפה כיוצרת בפסטיבלי השירה "מטר על מטר" "פסטיבל השירה מטולה" פסטיבל הספרות הבינלאומי במשכנות שאננים, פסטיבל הספרות הבינלאומי בגוודלחרה-מקסיקו ובירידי הספרים הבינלאומיים בדלהי ובפרנקפורט.

שביט שימשה כשופטת בתחרות הסיפור הקצר לבני נוער של אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל.

נבחרה לאחת מבין 33 הצעירים המבטיחים של Time Out תל אביב[6].

שביט מתגוררת בתל אביב עם בן זוגה, בנה ובתה.

יצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתה נכתב, בין היתר: "שירתה של שביט היא פרק נוסף בספרות נשים המגבשת לה שפה בעצם קיומה, והמתארת את עולמן דרך ההיעדר. את זאת היא עושה בפיכחון, באומץ ובמבט ישיר וכן"[9], "לא רק האבל והכאב אינם פתורים בשירתה של שרי שביט, אלא גם התשוקה והעונג. והחיבור בניהם נותר מסתורי במיוחד"[10].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף אורן. "איזה אלוהים את ברוריה?" נוסח מורחב של ביקורתו באתר אימגו נדפס בספרו: השאננות לציון בסיפורת הישראלית (ראשון לציון : יחד, תש"ע 2010), עמ' 139–149 (על "ברוריה הפקות").
  • יובל אביבי, "בודהה קרישנה פיצה קולה", Time Out תל אביב, גיליון 495, 24 באפריל עד 3 במאי 2012, עמ' 134. (על "הכל זריז")
  • אסף גולן, "לוקחים את הזמן" מוצ"ש (מצורף ל'מקור ראשון'), גיליון 63, 29 ביוני 2012, עמ' 55. (על "הכל זריז")

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרי שביט בוויקישיתוף

על יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרי שביט, פרק מהספר "כישרון דיבור", באתר הארץ, 30 ביוני 2022
  2. ^ שוברים שורה עם שרי שביט - YouTube, באתר www.youtube.com
  3. ^ הספרנית - עם המשוררת והסופרת שרי שביט
  4. ^ סדנאות הבית – בית הספר לכתיבה של אשכול נבו ואורית גידלי » המנחים
  5. ^ שרי שביט, באתר library.osu.edu
  6. ^ כתבת שער, Time Out תל אביב, 6 בספטמבר 2012.
  7. ^ ריקי כהן, בקצה הילדות ניצב המוות, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מאי 2021
  8. ^ admin_office, כשרון דיבור, באתר אחוזת בית, ‏2022-05-01
  9. ^ בכל סרלואי, ״כאב מרחקים״: אינו מתרפק על העבר אלא מפרק אותו, באתר מקור ראשון, ‏02/05/2021
  10. ^ אתר למנויים בלבד אלי הירש, פני יתומים, באתר "ידיעות אחרונות", 3 במאי 2021