שרי שביט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שָׂרַי שביט

שָׂרַי שביט (נולדה ב-30 ביוני 1982) היא סופרת, משוררת ועורכת ספרות ישראלית. שיריה זכו לפרסים ומענקים, ביניהם פרסי "שירה על הדרך", פרס אקו"ם, מענק מפעל הפיס לשירה, מענק קרן גולדברג לספרות וקרן רבינוביץ. פרסמה את ספרי הפרוזה "ברוריה הפקות" (זמורה־ביתן, 2009) ו"הכֹּל זריז" (אחוזת בית, 2012), ואת ספרי השירה "ומה יש עוד" (אחוזת בית, 2014) ו"כאב מרחקים" (מוסד ביאליק, סדרת כבר לשירה, 2020).

משנת 2019 עד 2022 ערכה והגישה את תוכנית הספרות והתרבות השבועית, "שוברים שורה" בערוץ הכנסת ובערוץ כאן[1]. בנוסף שביט עורכת ספרים ותסריטים, אוצרת פסטיבלי תרבות ומרצה לכתיבה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שביט נולדה וגדלה בהוד השרון. בגיל צעיר התייתמה משני הוריה, עובדי רשות שדות התעופה בישראל. היא בוגרת תואר ראשון בחוג לספרות במגמת כתיבה יוצרת ובקולנוע, באוניברסיטת תל אביב ועורכת לשון. שביט היא מנחת סדנאות כתיבה בבית הספר "סדנאות הבית" של אשכול נבו ואורית גידלי, בבצלאל ובאוניברסיטת תל אביב[2].

שירה "אלנבי בלילה" זכה במקום הראשון בפרויקט "שירה על הדרך" של עיריית תל אביב לשנת 2007. בשנים 2010–2016 שביט ערכה את מדור הספרים באתר ynet. במהלך עריכתה את המדור הקימה מדור לספרי ביכורים, מדור קומיקס ומדור לספרי ילדים, וכן את מגזין הספרות "ספרותקל'ה"[3]. משנת 2016 עד 2018 שביט ערכה את מחלקת הפרוזה המתורגמת בהוצאת הספרים "מטר".

שביט אצרה אירועי תרבות רבים ביניהם פסטיבלי ספרות במשכנות שאננים, פסטיבל הספרות של עיריית תל אביב, סדרת ערבי סטורי-טלינג ארצית בעבור קרן רוטשליד קיסריה, ופסטיבלי תרבות במוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון פתח תקווה לאמנות מוזיאון ארץ ישראל בירושלים, ועוד.

בשנת 2018 אצרה בבת ים תערוכת שירה מאת משוררות בנות זמננו לצד נערות בסיכון בשיתוף משרד החינוך.

שביט חברה בתוכנית הבינלאומית לספרות על שם זאב ברגר ובתוכנית Culture European Diploma של האיחוד האירופי. השתתפה כיוצרת בפסטיבלי השירה "מטר על מטר" "פסטיבל השירה מטולה" פסטיבל הספרות הבינלאומי במשכנות שאננים, פסטיבל הספרות הבינלאומי בגוודלחרה-מקסיקו ובירידי הספרים הבינלאומיים בדלהי ובפרנקפורט.

שביט עורכת ספרים ותסריטים, ומשמשת כסקאוט הספרותי של שידורי קשת[4].

בשנת 2022 מונתה לערוך את כתב העת הספרותי מאזנים.

נבחרה לאחת מבין 33 הצעירים המבטיחים של Time Out תל אביב[5].

שביט מתגוררת בתל אביב עם בעלה, בנה ובתה.

יצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתה נכתב, בין היתר: "שירתה של שביט היא פרק נוסף בספרות נשים המגבשת לה שפה בעצם קיומה, והמתארת את עולמן דרך ההיעדר. את זאת היא עושה בפיכחון, באומץ ובמבט ישיר וכן"[7], "לא רק האבל והכאב אינם פתורים בשירתה של שרי שביט, אלא גם התשוקה והעונג. והחיבור בניהם נותר מסתורי במיוחד"[8].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף אורן. "איזה אלוהים את ברוריה?" נוסח מורחב של ביקורתו באתר אימגו נדפס בספרו: השאננות לציון בסיפורת הישראלית (ראשון לציון : יחד, תש"ע 2010), עמ' 139–149 (על "ברוריה הפקות").
  • יובל אביבי, "בודהה קרישנה פיצה קולה", Time Out תל אביב, גיליון 495, 24 באפריל עד 3 במאי 2012, עמ' 134. (על "הכל זריז")
  • אסף גולן, "לוקחים את הזמן" מוצ"ש (מצורף ל'מקור ראשון'), גיליון 63, 29 ביוני 2012, עמ' 55. (על "הכל זריז")

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרי שביט בוויקישיתוף

על יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]