תאוריית ההגדרה העצמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תאורית ההגדרה העצמית או תיאורית ההכוונה העצמיתאנגלית: Self-determination theory; בראשי תיבות: SDT) היא תאוריה העוסקת במוטיבציה האנושית, המבוססת על צרכים פסיכולוגים מולדים ונטיות אשר מניעות את הפרט לפעולה. התאוריה מדגישה כי הדרך בה אנשים מפרשים את האירועים כפי שהם תופסים אותם, ביחס לצרכים הפסיכולוגיים שלהם, מהווה גורם עיקרי המוביל להיווצרותה של הנעה הנדרשת לפעולה כלשהי. התאוריה צמחה מתוך הזרם ההומניסטי בפסיכולוגיה, והיא מדגישה את החוויה הסובייקטיבית של הפרט.

הנחת היסוד של התאוריה היא כי מקור ההנעה לפעולה כלשהי מבוסס על חווית הניסיון של הפרט. לכן, כדי להשיג שינוי התנהגותי, נדרש שינוי בניסיון הסובייקטיבי של הפרט. לאור זאת המחקרים בתאוריה עוסקים בשאלות:

  • כיצד אנשים מפרשים גירוי פנימי או חיצוני?
  • כיצד גירויים אלה מקבלים משמעות ביחס לצרכים פסיכולוגיים בסיסיים?
  • כיצד הקשר בין גירוי לתגובה יחד עם הצרכים הפסיכולוגיים משמרים את ההנעה לפעולה מסוימת?

מרבית המחקר שהוביל לצמיחת התאוריה כלל מחקרים בנושא הנעה פנימית - המוגדרת כהנעה לפעילות שהאדם בוחר בה משום שהיא מעניינת ומספקת בפני עצמה; לצד מחקרים שעסקו בהנעה חיצונית - המוגדרת כהנעה לפעילות הנובעת ממטרה חיצונית, כגון רצון לקבל תמורה חיצונית. נראה כי ההבחנה בין מוטיבציה פנימית לחיצונית אינה חד ממדית אלא יש למקמה על פני רצף, כלומר - כדי לקבוע באיזו מידה הפרט מונע ממוטיבציה פנימית או חיצונית, יש לבחון באיזו מידה המניעים שלו עברו תהליך של הפנמה, והפכו לערכים המהווים חלק מאישיותו. הפנמה מתייחסת לניסיון הפעיל של הפרט להפוך את המניע שהיה חיצוני לפנימי - באיזו מידה מניעים אלה הפכו להיות ערכים שמהווים חלק מהאישיות של הפרט.

הנעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית ההגדרה העצמית טוענת כי המושג הנעה איננו אחיד, אלא קיימים סוגים שונים של הנעות, ובתוך כך יש מגוון השלכות להנעות אלו על הפרט.

תאוריות משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית ההגדרה העצמית כוללת ארבע תאוריות משנה:

  1. תאוריית הצרכים הבסיסיים (Basic psychological need theory) - המידה בה אירועים אישיים וחברתיים מספקים צרכים אנושיים בסיסיים ובכך מקדמים רווחה נפשית.
  2. תאוריית ההערכה הקוגניטיבית (Cognitive Evaluation Theory) - גורמים שונים המשפיעים על הנעה פנימית.
  3. תאוריית האינטגרציה האורגניזמית (Organismic Integration Theory) - כיצד אנשים רוכשים ומפנימים ערכים חיצוניים.
  4. תאוריית האוריינטציה הסיבתית (Causality orientations theory) - הבדלים בינאישיים באוריינטציה להנעה (חיצונית או פנימית) כמנבאים התנהגות והיבטים שונים באישיות.

תאוריית הצרכים הבסיסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריה זו מתמקדת בשלושה צרכים פסיכולוגיים בסיסיים אשר מהווים בסיס לרווחה ובריאות נפשית. צרכים אלה מיושמים באופן אוניברסלי, אך חלקם בולטים יותר מאחרים, בהתאם לזמן, לתרבות ולניסיון של הפרט.

  1. כשירות - תחושה של יעילות, כפי שהיא משתקפת בהבעת יכולת.
  2. השתייכות - הצורך לתקשר, להיות חלק מקבוצה והנטייה לדאוג לאחר.
  3. חירות אישית - הצורך בחופש פעולה פנימי, הנובע מהחלטות שהפרט מקבל עבור עצמו (כולל נשיאה באחריות אישית), לא להיות תלוי באנשים אחרים.

תאוריית ההערכה הקוגניטיבית - הנעה פנימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנעה פנימית מוגדרת כדחף טבעי לחיפוש אתגר וחידוש כחלק מהתפתחות קוגניטיבית וחברתית של הפרט. לפי תאוריית ההערכה הקוגניטיבית, ישנם גורמים חברתיים וסביבתיים אשר תורמים או מעכבים את התפתחותה של הנעה פנימית. תאוריה זו מתמקדת בצרכים של "כשירות" ו"חירות אישית". נראה כי משובים חיוביים או שליליים (כגון תגמול) מצד הסביבה משפיעים על צורך ה"כשירות" ובכך יכולים לתרום להנעה הפנימית של הפרט. עם זאת, הצורך ב"חירות אישית" חייב ללוות את הצורך ב"יכולת" על מנת שהפרט יחוש כי ה"כשירות" שהפגין נובעת מתחושת "חירות אישית".

תאוריית האינטגרציה האורגניזמית - הנעה חיצונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנעה חיצונית נובעת ממקור חיצוני. תאוריית האינטגרציה האורגניזמית נועדה לתת הסבר באילו דרכים הפרט מווסת הנעה שנובעת ממקורות חיצוניים. על פי התאוריה, ישנם ארבעה סוגים של מניעים חיצוניים אשר נבדלים במידת האוטונומיה היחסית שהפרט חש:

  1. ויסות של התנהגות חיצונית - התנהגות המבוססת על מידת אוטונומיה חסרה, ומאפיינת התנהגות שמטרתה לספק מקור חיצוני או התנהגות לצורך קבלת תגמול. פרט שמווסת את התנהגותו כך הוא בעל מוקד שליטה חיצוני גבוה.
  2. ויסות של התנהגות מופנמת - התנהגות המבוססת על מידת אוטונומיה נמוכה, ומאפיינת אנשים שרגילים לקבל הערכה עצמית מותנית, כלומר ההנעה נובעת מצורך בהפגנת יכולת ושימור הערכה עצמית חיובית. לדוגמה, התנהגות שנעשית כדי להימנע מתחושות אשמה או חרדה, או כדי להימנע מפגיעה באגו. כלומר, למרות שהתנהגות הפרט נובעת ממניעים פנימיים, עדיין הסיבות להתנהגות נתפשות כחיצוניות ולא נתפשות כחלק מהעצמי הטבעי השלם.
  3. ויסות באמצעות הזדהות - התנהגות זו מבוססת על מידת אוטונומיה גבוהה, והיא כרוכה בשיפוט מודע של ערכים שהפרט תופס אותם כחשובים.
  4. ויסות אינטגרטיבי - התנהגות זו מבוססת על מידת אוטונומיה גבוהה במידה רבה, משום שהפרט פועל בהתאם לערכים שהופנמו בו באופן מלא ומהווים חלק מהאישיות שלו. עם זאת, מדובר בהנעה חיצונית משום שהמטרות שאותן הפרט מנסה להשיג הן חיצוניות בהגדרתן ולא פנימיות, כלומר אין בהתנהגות זו פעילות שמסבה הנאה בפני עצמה עבור הפרט.

על פי התאוריה, התנהגויות של מוטיבציות פנימיות הן אב טיפוס לפעולות של הגדרה עצמית אשר נובעות מהעצמי והן אותנטיות לחלוטין. עם זאת, מוטיבציה חיצונית יכולה אף היא להפוך למוגדרת מתוך העצמי, כאשר אינדיבידואלים מזדהים עם מטרות הפעולה ומטמיעים אותה לחלוטין בפעולת הוויסות. לכן, באמצעות הפנמה ואינטגרציה, ערכים שונים יכולים להיות מונעים חיצונית ועדיין עשויים להתפרש באופן מזוהה עם העצמי האותנטי. מחקרים עכשוויים מוכיחים כי התהליכים של הפנמה ואינטגרציה מתרחשים יותר כשתחושות של כשירות, חירות אישית וקרבה מקבלות סיפוק.

הטענה היא שכישלון בסיפוק הצרכים הבסיסיים של כשירות, חירות אישית ושייכות, לא רק בקרב ילדים אלא גם בקרב סטודנטים, חולים, עובדים, אתלטיים וכו', על ידי סוכני סוציאליזציה וארגונים - תורם לתחושת זרות וחולי. מניעת הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים מרכזית למתח אנושי; הערכה והתערבות להגדלתם היא הכרחית לבריאות מנטלית.

תאוריית המוכוונות הסיבתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריה זו מתארת שלושה כיווני הנעה המאפיינים את האנשים:

  1. הכוונה אוטונומית: נטייה לראות בהקשר החברתי אוטונומיה תומכת, מתוך מודעות לצרכים הפנימיים של הסביבה, כאשר הסובבים משמשים אותנו כמדריכים להתנהגות שלנו.
  2. הכוונה מבוקרת: נטייה לחפש רמזים ובקרות (מתוך הסביבה, או מתוך הערכים המופנמים של הפרט) באופן שמסייע לקבוע כיצד להתנהג בחברה (דרישות חברתיות, תגמולים, תמיכה להערכה עצמית).
  3. הכוונה א-אישית: נטייה לחוסר שליטה המלווה בתחושה של ייאוש וחוסר מוטיבציה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Deci, E., & Ryan, R. (Eds.), (2002). Handbook of self-determination research. Rochester, NY: University of Rochester Press.