תוכנית ארסמוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמליל התוכנית

תוכנית ארסמוס (ERASMUS‏ - ראשי תיבות של "European Region Action Scheme for the Mobility of University Students") היא תוכנית חילופי הסטודנטים של האיחוד האירופי. התוכנית נוסדה בשנת 1987 ככלי להעמקת האינטגרציה האירופית, על ידי הפגשת סטודנטים ממדינות אירופיות שונות באוניברסיטאות ברחבי אירופה. כ-150 אלף סטודנטים נוטלים חלק בתוכנית מדי שנה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית קרויה על שמו של הפילוסוף, איש הרנסאנס והתאולוג ההולנדי ארסמוס מרוטרדם. ארסמוס, ביחד עם חברו תומאס מור, הפך למרכז החיים האינטלקטואלים באירופה בתקופת הרנסאנס. ארסמוס פעל לקידומן של רפורמות פנימיות בכנסייה הקתולית. מעמדו הרם בהיסטוריה של התרבות האינטלקטואלית באירופה, כמו גם העובדה שבמהלך מסע חייו עבר בערים אירופאית שונות בחיפושו אחר ידע, הפך את שמו לראוי ומתאים לתוכנית המקדמת חילופי סטודנטים בין המוסדות להשכלה גבוהה באירופה. ERASMUS הם, לפיכך, ראשי תיבות בדיעבד, של EuRopean Community ActionScheme for the Mobility of University Students.

הצעת הנציבות האירופית משנת 1987[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנציבות הציעה את תוכנית ארסמוס המקורית כבר בראשית 1986, אך תגובות מעורבות מצד מי שהיו אז המדינות החברות באיחוד דחו את השקתה. המדינות שניהלו פרויקטים עצמאיים של חילופים (ובראשן צרפת, גרמניה והממלכה המאוחדת) התנגדו לרעיון, ואילו שאר המדינות צידדו בו באופן כללי. בראשית 1987, משכה הנציבות את הצעתה, במחאה על תקציב בלתי-מספק שהוצע על ידי כמה מהמדינות החברות. הפשרה הושגה לבסוף כמה חודשים לאחר מכן, כאשר רוב המדינות החברות הסכימו להוצאת התוכנית לפועל. ביוני 1987, לאחר פיילוט שארך כ-6 שנים, הנציבות האירופית אימצה את תוכנית ארסמוס.

החלטת בית הדין האירופי לצדק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מדינות חברות התנגדו לשיטת ההצבעה (רוב פשוט) שהובילה לאימוץ התוכנית, ולכן ערערו על אימוצה בבית הדין האירופי לצדק. בית הדין מצא שבתהליך ההצבעה על התוכנית אכן נפלו כמה פגמים פרוצדורליים, אך צידד במהות ההחלטה שהתקבלה, ובעקבות כך גם מועצת השרים אימצה את התוכנית עד מהרה.

ארסמוס מונדוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 השיק האיחוד האירופי את תוכנית ארסמוס מונדוס לחילופי סטודנטים ושיתופי פעולה אקדמיים בין אוניברסיטאות אירופיות לאוניברסיטאות אחרות. במסגרת תוכנית זו מממנת הנציבות האירופית מלגות לסטודנטים וחוקרים לצורך השתתפות בפעילות אקדמית משותפת. במסגרת זו פועלות תוכניות "פעולה 1" (action 1) - שהן תוכניות משותפות לתואר שני או שלישי, הכוללות אוניברסיטאות מאירופה ומחוצה לה, ותוכניות "פעולה 2" (action 2), המוקדשות בעיקר לחילופי סטודנטים וחוקרים בין אוניברסיטאות בתחומי הלימוד השונים.

במסגרת התוכנית יכולים אזרחים זרים (כולל ישראלים) להגיש מועמדות באופן פרטי וללמוד בתוכניות מגוונות לתואר שני ולדוקטורט בחו"ל ולהנות מפטור מכל תשלום וממלגת קיום מכובדת של החל מ-1,200 אירו לחודש.

האקדמיה הישראלית ותוכנית ארסמוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל פועלות שלוש תוכניות ארסמוס מונדוס:

  1. EMLE - European Master in Law and Economics שהיא תוכנית תואר שני בה חברה הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה.
  2. EM2IL - Erasmus Mundus Action 2 Israel - תוכנית בה חברות אוניברסיטת חיפה, האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והמרכז הבינתחומי הרצליה.
  3. EDEN - Erasmus munDus acadEmic Network - בה חברות אוניברסיטת חיפה, האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והמרכז הבינתחומי הרצליה.

השתתפות בתוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום ישנם מעל ל-4,000 מוסדות להשכלה גבוהה אשר משתתפים בתוכנית, בלמעלה מ-37 מדינות, ונכון לשנת 2013, כ-3 מיליון סטודנטים השתתפו בתוכנית מאז השקתה.[1] בשנים 2012-2013 לבדן, 270,000 סטודנטים לקחו חלק בתוכניות החילופים, כאשר היעדים הפופולריים במיוחד היו ספרד, גרמניה, איטליה וצרפת.[2] בוגרי ארסמוס ייצגו 5% מהבוגרים האירופאים בשנת 2012.[3]

סטודנטים שמשתתפים בתוכנית לומדים לפחות 3 חודשים (או מבצעים התמחות של לפחות חודשיים) ועד שנה אקדמית במדינה אירופית אחרת. תוכנית ארסמוס מבטיחה שפרק הזמן שבו התלמיד למד מחוץ למדינתו יוכר על ידי המוסד האקדמי בו הוא לומד. עיקרון מרכזי בתוכנית הוא שהתלמידים אינם נדרשים לשלם תוספת לשכר הלימוד שלהם, והם אף יכולים להגיש בקשה למלגה, לצורך כיסוי הוצאות נוספות של מחייה מחוץ לארצותיהם.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים שונים העלו ביקורות בנוגע לתהליך הקבלה לתוכנית, בנוגע למידת הייצוג ההוגן שיש בה לשכבות שונות באוכלוסייה ואף בנוגע למידת יעילותה בהשגת מטרותיה. מחקר שניתח את הרקע החברתי-כלכלי של המשתתפים, הראה שחרף העובדה שהנגישות לתוכנית אכן התרחבה בתהליך מתון, ישנם עדיין חסמים חברתיים-כלכליים משמעותיים בקבלה אליה.[4]

מחקר אחר טען שתוכניות מסוגה של תוכנית ארסמוס מחמיצות את מטרתן, משום שהן "משכנעות את המשוכנעים". התוכנית נועדה לחזק את הזהות האירופית ואת התמיכה הציבורית בתהליך האינטגרציה האירופית, אך היא פונה לשכבה המשכילה באוכלוסייה, אשר ממילא נוטה יותר לתמוך בתהליך זה, ולכן מפספסת את קהל היעד שאיננו בעל זהות אירופית, שדווקא בו ראוי להשקיע.[5]

"חוויית ארסמוס"[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור תלמידים אירופאים רבים, תוכנית ארסמוס היא ההזדמנות הראשונה לחיות וללמוד מחוץ לארצותיהם. לכן, הפכה ההשתתפות בתוכנית לתופעה תרבותית, והיא פופולרית מאוד בקרב תלמידים אירופאים. לכן הפכה התוכנית לנושא של סרטים כמו"הפונדק הספרדי" ו"ארסמוס 24/7"[6].

המושג "חוויית ארסמוס" מתייחס לעובדה שהתוכנית היא אמנם הזדמנות לרכישת השכלה במדינה המארחת, אך לא פחות מכך נחשבת בעיני הסטודנטים האירופאים להזדמות לרכוש חברים ולהתרועע עם בני גילם ממדינות אחרות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תוכנית ארסמוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]