תוכנית ארסמוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמליל התוכנית
ניידות ארסמוס+ בישראל.jpg

תוכנית ארסמוס+ היא תוכנית הדגל של האיחוד האירופי לקידום מערכות ההשכלה במדינות מחוץ לאיחוד. התכנית החלה בשנת 2014 והיא מחליפה ומרחיבה שבע תוכניות עבר, ביניהן תוכנית טמפוס, ארסמוס מונדוס ועוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית ארסמוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגלית: ERASMUS, ראשי תיבות של "European Region Action Scheme for the Mobility of University Students") הייתה תוכנית חילופי הסטודנטים של האיחוד האירופי. התוכנית נוסדה בשנת 1987 ככלי להעמקת האינטגרציה האירופית, על ידי הפגשת סטודנטים ממדינות אירופיות שונות באוניברסיטאות ברחבי אירופה. יותר מ־3 מיליון סטודנטים אירופאים לקחו חלק בתוכנית ולמדו והתמחו במוסד להשכלה גבוהה, או בחברה, ברחבי מדינות הא"א.

מקור השם ארסמוס מגיע מהפילוסוף, איש הרנסאנס והתאולוג ההולנדי ארסמוס מרוטרדם. ארסמוס, ביחד עם חברו תומאס מור, הפך למרכז החיים האינטלקטואלים באירופה בתקופת הרנסאנס. ארסמוס פעל לקידומן של רפורמות פנימיות בכנסייה הקתולית. מעמדו הרם בהיסטוריה של התרבות האינטלקטואלית באירופה, כמו גם העובדה שבמהלך מסע חייו עבר בערים אירופאית שונות בחיפושו אחר ידע, הפך את שמו לראוי ומתאים לתוכנית המקדמת חילופי סטודנטים בין המוסדות להשכלה גבוהה באירופה. ERASMUS הם, לפיכך, ראשי תיבות בדיעבד, של "EuRopean Community ActionScheme for the Mobility of University Students".

הצעת הנציבות האירופית משנת 1987[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנציבות הציעה את תוכנית ארסמוס המקורית כבר בראשית 1986, אך תגובות מעורבות מצד מי שהיו אז המדינות החברות באיחוד דחו את השקתה. המדינות שניהלו פרויקטים עצמאיים של חילופים (ובראשן צרפת, גרמניה והממלכה המאוחדת) התנגדו לרעיון, ואילו שאר המדינות צידדו בו באופן כללי. בראשית 1987, משכה הנציבות את הצעתה, במחאה על תקציב בלתי-מספק שהוצע על ידי כמה מהמדינות החברות. הפשרה הושגה לבסוף כמה חודשים לאחר מכן, כאשר רוב המדינות החברות הסכימו להוצאת התוכנית לפועל. ביוני 1987, לאחר פיילוט שארך כ-6 שנים, הנציבות האירופית אימצה את תוכנית ארסמוס.

החלטת בית הדין האירופי לצדק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מדינות חברות התנגדו לשיטת ההצבעה (רוב פשוט) שהובילה לאימוץ התוכנית, ולכן ערערו על אימוצה בבית הדין האירופי לצדק. בית הדין מצא שבתהליך ההצבעה על התוכנית אכן נפלו כמה פגמים פרוצדורליים, אך צידד במהות ההחלטה שהתקבלה, ובעקבות כך גם מועצת השרים אימצה את התוכנית עד מהרה.

תוכנית ארסמוס מונדוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 השיק האיחוד האירופי את תוכנית ארסמוס מונדוס במטרה להרחיב את חילופי סטודנטים ושיתופי פעולה האקדמיים עם אוניברסיטאות מחוץ לא"א. במסגרת התכנית מימנה הנציבות האירופית מלגות לסטודנטים וחוקרים לצורך השתתפות בפעילות אקדמית משותפת. בבמסגרת זו פעלו תוכניות "פעולה 1" (action 1) - תוכניות משותפות לתואר שני או שלישי ותוכניות "פעולה 2" (action 2), ששמו דגש על חילופי סטודנטים וחוקרים בין אוניברסיטאות בתחומי הלימוד השונים.

האקדמיה הישראלית ותוכנית ארסמוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל פעלו שלוש תוכניות ארסמוס מונדוס:

  1. EMLE - European Master in Law and Economics שהיא תוכנית תואר שני בה חברה הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה.[1]
  2. EM2IL - Erasmus Mundus Action 2 Israel - מאגד לטובת חילופי סטודנטים בו לקחו חלק אוניברסיטת חיפה, האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והמרכז הבינתחומי הרצליה.
  3. EDEN - Erasmus munDus acadEmic Network - מאגד לטובת חילופי סטודנטים בו לקחו חלק אוניברסיטת חיפה, האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והמרכז הבינתחומי הרצליה.

תוכנית טמפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

טמפוס הייתה תוכנית של האיחוד האירופי התומכת במודרניזציה של ההשכלה הגבוהה במדינות מזרח אירופה, מרכז אסיה, מערב הבלקן, צפון אפריקה והמזרח התיכון.

התכנית עסקה בהגברת שיתוף הפעולה בין האיחוד האירופי והמדינות השותפות וקידום הטמעה וולונטרית של התפתחויות באיחוד האירופי בתחום ההשכלה הגבוהה במדינות השותפות (לדוגמה – תהליך בולוניה).

תוכנית טמפוס הושקה ב-1990 וישראל הצטרפה אליה בשנת 2008. בין 2008–2014 ישראל זכתה למימון 18 פרויקטים בהשתתפות של 32 מוסדות להשכלה גבוהה ובשיתוף פעולה עם מוסדות מובילים מאירופה.

מאז שנת 2008 פועל בישראל המטה הלאומי לקידום ותמיכה בתוכנית. המשרד פועל כחלק ממאמצי המועצה להשכלה גבוהה לקידום בינלאומיות במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, ומשתף פעולה עם השגרירויות השונות בארץ, משרדי ממשלה והמוסדות להשכלה גבוהה.

תוכנית ארסמוס+[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־2014 החלה לפעול בישראל תוכנית ארסמוס+ שאיגדה תחתיה את התוכניות המצוינות לעיל כמו גם אחרות המקדמות צעירים וספורט. במסגרת התכנית החדשה פעולת Capacity Building in Higher Education מחליפה את תוכנית טמפוס.

עד כה זכו למימון 20 פרויקטים בסך כולל של יותר מ-10 מיליון יורו ל37 המוסדות הישראלים שלקחו ולוקחים בהם חלק.[2]

תוכנית ארסמוס מונדוס חולקה לשתי פעולות נפרדות: הראשונה נקראת International Credit Mobility (ניידות) דרכה סטודנטים וסגל מקבלים מלגה ללמוד וללמד סמסטר במוסדות אירופאים (וסטודנטים אירופאים מגיעים לכאן).

עד כה יותר מ-14,000 סטודנטים וסגל מישראל ומאירופה קיבלו מימון דרך פעולת הניידות, מוסדות ישראלים משתפים פעולה דרך פעולה זו עם יותר מ-360 מוסדות באירופה וישראל מובילה במספר מימון הניידויות בקרב כלל המדינות החוץ אירופאיות שמשתתפות בתוכנית ארסמוס+.

הפעולה השנייה היא Erasmus Mundus Joint Master Degree (EMJMD) דרכה מוסדות להשכלה גבוהה מישראל בשיתוף פעולה עם מוסדות מאירופה, ומכל העולם, מקבלים מימון לפתח ולהריץ תוכניות לתואר שני משותף, וסטודנטים מקבלים מלגה ללמוד בתואר החדש ובמוסדות השונים ברחבי העולם.

נכון להיום, אוניברסיטת חיפה ממשיכה לקבל מימון עבור הרצת התואר השני המשותף בכלכלה ובמשפטים. בנוסף, מוסדות ישראלים נוספים לוקחים חלק במגוון תארים שניים שקיבלו מימון דרך פעולה זו, אך לא כשותפים מלאים.

תוכנית ארסמוס+ מציעה פעולות מימון נוספות כגון פעולת Jean Monnet לקידום מחקר והוראה של תכנים הקשורים לאיחוד האירופי, ופעולות אחרות לקידום ספורט וצעירים (לא הכל פתוח לארגונים ולקהל הישראלי).

השתתפות בתוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום ישנם מעל ל-4,000 מוסדות להשכלה גבוהה אשר משתתפים בתוכנית, בלמעלה מ-37 מדינות, ונכון לשנת 2013, כ-3 מיליון סטודנטים השתתפו בתוכנית מאז השקתה.[3] בשנים 2012 - 2013 לבדן, 270,000 סטודנטים לקחו חלק בתוכניות החילופים, כאשר היעדים הפופולריים במיוחד היו ספרד, גרמניה, איטליה וצרפת.[4] בוגרי ארסמוס ייצגו 5% מהבוגרים האירופאים בשנת 2012.[5]

סטודנטים שמשתתפים בתוכנית לומדים לפחות 3 חודשים (או מבצעים התמחות של לפחות חודשיים) ועד שנה אקדמית במדינה אירופית אחרת. תוכנית ארסמוס מבטיחה שפרק הזמן שבו התלמיד למד מחוץ למדינתו יוכר על ידי המוסד האקדמי בו הוא לומד. עיקרון מרכזי בתוכנית הוא שהתלמידים אינם נדרשים לשלם תוספת לשכר הלימוד שלהם, והם אף יכולים להגיש בקשה למלגה, לצורך כיסוי הוצאות נוספות של מחייה מחוץ לארצותיהם.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים שונים העלו ביקורות בנוגע לתהליך הקבלה לתוכנית, בנוגע למידת הייצוג ההוגן שיש בה לשכבות שונות באוכלוסייה ואף בנוגע למידת יעילותה בהשגת מטרותיה. מחקר שניתח את הרקע החברתי-כלכלי של המשתתפים, הראה שחרף העובדה שהנגישות לתוכנית אכן התרחבה בתהליך מתון, ישנם עדיין חסמים חברתיים-כלכליים משמעותיים בקבלה אליה.[6]

מחקר אחר טען שתוכניות מסוגה של תוכנית ארסמוס מחמיצות את מטרתן, משום שהן "משכנעות את המשוכנעים". התוכנית נועדה לחזק את הזהות האירופית ואת התמיכה הציבורית בתהליך האינטגרציה האירופית, אך היא פונה לשכבה המשכילה באוכלוסייה, אשר ממילא נוטה יותר לתמוך בתהליך זה, ולכן מפספסת את קהל היעד שאיננו בעל זהות אירופית, שדווקא בו ראוי להשקיע.[7]

השפעת ארסמוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעת ארסמוס+ בישראל.png

מחקר שנעשה ופורסם על ידי הנציבות האירופית מצא שהשתתפות בחילופי סטודנטים תרמה לרכישת כישורים גלובליים חדשים לסטודנטים אשר נחוצים כיום בשוק העבודה החדש ועל כן תרמו להשגת עבודה מהר יותר לאחר סיום הלימודים, מאשר אלו שלא השתתפו בחילופים. מהמחקר עולה שהדבר הכי מהותי למעסיק הוא העסקת עובדים בעלי כישורים רכים וגלובליים (92%), יותר מידע בתחום (91%) וניסיון (78%).[8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תוכנית ארסמוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]