APEC

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
APEC
Asia-Pacific Economic Cooperation
מדינה סינגפור עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון סינגפור עריכת הנתון בוויקינתונים
חברים 21 עריכת הנתון בוויקינתונים
עובדים 50 (נכון ל־2022) עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 6 בנובמבר 1989 – הווה (34 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.apec.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
החברות בארגון APEC מסומנות בירוק על מפת העולם

APEC ובשמו המלא Asia-Pacific Economic Cooperation הוא הפורום לשיתוף פעולה כלכלי אסיה - האוקיינוס השקט הוא ארגון בו חברות 21 מדינות לחופי האוקיינוס השקט ואשר נועד לקדם סחר חופשי ושיתוף פעולה כלכלי באזור אסיה והאוקיינוס השקט. הפורום נוסד בשנת 1989 בתגובה לעלייה בתלות הכלכלית בין המדינות השונות לחופי האוקיינוס השקט ויצירתם של גושים כלכליים אזוריים בחלקי עולם אחרים (כגון האיחוד האירופי והסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה). APEC פועל כדי להעלות את רמת החיים והחינוך באמצעות גידול כלכלי בר-קיימא ולקדם תחושת קהילה והערכה לאינטרסים המשותפים בין המדינות השונות לחופי האוקיינוס השקט. תושבי המדינות בפורום מהוות כ-40% מאוכלוסיית העולם, התוצר המקומי הגולמי במדינות אלה מהווה כ-54% מסך התוצר המקומי הגולמי בעולם ו-44% מן הסחר העולמי מתנהל במדינות אלה.

הפורום מארגן כנס שנתי בו נוכחים כל ראשי המדינות החברות, זולת טאיוואן המיוצגת על ידי שר בממשלתה תחת השם "טייפה הסינית". הכנס מתקיים בכל שנה באחת מן המדינות החברות, באופן מסורתי ראשי הממשלה המתכנסים מצטלמים באירוע כשהם לבושים בלבוש מסורתי של המדינה המארחת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש ינואר 1989 קרא ראש ממשלת אוסטרליה, בוב הוק, לשיתוף פעולה כלכלי יעיל יותר בין המדינות שלחופי האוקיינוס השקט. קריאה זו הובילה לכינוס הראשון של APEC בבירת אוסטרליה, קנברה, בחודש נובמבר של אותה שנה. בראש הכינוס עמד שר החוץ של אוסטרליה, גארת' אבנס. בפגישה השתתפו שרים משנים-עשר מדינות והפגישה סוכמה בהתחייבות לקיום שתי הפגישות השנתיות הבאות בסינגפור ובקוריאה הדרומית.

להצעה הראשונית להקמת הפורום באה התנגדות מצד איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה אשר הציעו כי הפעילות תתנהל במסגרת הגוש הכלכלי של מזרח אסיה (EAEC או EAEG) ואשר אינו כולל מדינות מחוץ ליבשת, בהן ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד. ההצעה ספגה ביקורת והתנגדות עזה מצד יפן וארצות הברית.

הכינוס הראשון של ראשי מדינות פורום APEC התכנס בשנת 1993, לאחר שנשיא ארצות הברית ביל קלינטון, לאחר שניהל שיחות עם ראש ממשלת אוסטרליה, פול קיטינג, הזמין את ראשי המדינות החברות להתכנס באי בלייק (Blake Island) לחופי מדינת וושינגטון. קלינטון סבר שבכינוס הפורום ניתן יהיה לקדם את סבב השיחות השמיני (הידוע כ"סבב אורוגוואי") של הסכמי גאט"ט. בפגישה קראו כמה מן הנוכחים להמשיך ולהוריד את מחסומי הסחר וההשקעות בין המדינות, ולקדם חזון קהילתי באזור אסיה - האוקיינוס השקט. לצורך המשך פעילות הפורום הוקמה מזכירות קבועה, אשר מקום מושבה בסינגפור, ועליה הוטל להמשיך ולתאם את פעילויות הארגון.

בשנת 1994 נפגשו ראשי המדינות בעיר בוגור באינדונזיה ואימצו מסמך הקורא לסחר ולהשקעות חופשיות באזור אסיה - האוקיינוס השקט עד לשנת 2010 למדינות תעשייתיות, ועד לשנת 2020 למדינות מתפתחות, הידוע בשם "יעדי בוגור". בשנת 1995 נוסד בפורום גוף מייעץ כלכלי ושמו "מועצת העסקים המייעצת של APEC" (ראשי תיבות ABAC), המורכבת משלושה אנשי ניהול מכל מדינה.

מדינות חברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורום APEC בהאנוי בשנת 2006: נשיא קוריאה הדרומית רו מו-היון (משמאל), נשיא ארצות הברית ג'ורג' וו. בוש וראש ממשלת יפן שינזו אבה

בפורום APEC 21 מדינות חברות, הכוללות את רוב המדינות לחופי האוקיינוס השקט. הארגון הוא אחד מן הארגונים הבינלאומיים הבודדים שבו חברה הרפובליקה הסינית (אף שהצטרפה תחת השם "טייפה הסינית"), בהסכמה מלאה של סין. כדי שלא ליצור הכרה עקיפה של סין בישותה המדינית של טייוואן, באופן רשמי הארגון אינו מתייחס לחברותיו כאל "מדינות", אלא "כלכלות חברות" (Member Economies).

כלכלות חברות (הכינוי הייחודי ל-APEC) מועד הצטרפות
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה 1989
ברונייברוניי ברוניי 1989
קנדהקנדה קנדה 1989
אינדונזיהאינדונזיה אינדונזיה 1989
יפןיפן יפן 1989
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית קוריאה הדרומית 1989
מלזיהמלזיה מלזיה 1989
ניו זילנדניו זילנד ניו זילנד 1989
הפיליפיניםהפיליפינים הפיליפינים 1989
סינגפורסינגפור סינגפור 1989
תאילנדתאילנד תאילנד 1989
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 1989
הרפובליקה הסיניתהרפובליקה הסינית הרפובליקה הסינית[1] 1991
הונג קונגהונג קונג הונג קונג[2] 1991
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  סין[3] 1991
מקסיקומקסיקו מקסיקו 1993
פפואה גינאה החדשהפפואה גינאה החדשה פפואה גינאה החדשה 1993
צ'ילהצ'ילה צ'ילה 1994
פרופרו פרו 1998
רוסיהרוסיה רוסיה 1998
וייטנאםוייטנאם וייטנאם 1998

הרחבה אפשרית של הפורום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודו הגישה בקשה להצטרף לפורום APEC, וקיבלה תמיכה ראשונית מארצות הברית, יפן ואוסטרליה. אולם הוחלט שלא להתיר להודו להצטרף לפורום מנימוקים שונים, בין היתר הוחלט לא לצרף חברות נוספות עד לשנת 2010[4][5]. הודו אף איננה שוכנת לחוף האוקיינוס השקט, בניגוד לכל החברות האחרות בפורום.

בנוסף להודו, גם מונגוליה, פקיסטן, לאוס, בנגלדש, קוסטה ריקה, קולומביה ואקואדור, היו בין המדינות שפנו בבקשת הצטרפות לארגון עד לשנת 2008[6][7]. קולומביה בקשה להצטרף לפורום כבר בשנת 1995, אולם בקשה נדחתה כיוון שהארגון החליט שלא לקבל חברות חדשות בין השנים 1993-1996, ומאוחר יותר הוארכה התקופה עד לשנת 2007 בגלל המשבר הכלכלי באסיה[8]. גם גואם ניסתה להתקבל לארגון, כשהיא מסתמכת על חברותה העצמאית של הונג קונג, אולם ארצות הברית התנגדה לבקשת גואם, והיא זו שמייצגת אותה.

שלושת העיקרים של APEC[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לעמוד ביעדי בוגור, APEC פועלת בשלושה תחומים עיקריים:

  1. ליברליזציה של סחר והשקעות
  2. הכשרת תנאים לעסקים
  3. שיתוף פעולה כלכלי וטכני

ליברליזציה של סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי נתוני הארגון, כאשר APEC נוסדה בשנת 1989 ממוצע מחסומי הסחר (מכס, רישיונות יבוא, הגבלות על יבוא, סובסידיות, וכדומה) באזור האוקיינוס השקט היה 16.9%, אולם הוא הופחת לשיעור של 5.5.% בשנת 2004[9].

הכשרת תנאים לעסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

APEC ניצבה לאורך תקופה ארוכה בחזית המאמצים לרפורמה בהכשרת התנאים לעסקים. בין השנים 2002-2006 עלות העסקאות המסחריות באזור פחתה ב-6% וזאת כתוצאה מתוכנית הפעולה להכשרת תנאים למסחר. בשנים 2007-2010 APEC תכננה להשיג הפחתה נוספת של 5% בעלות העסקאות. לצורך כך אומצה תוכנית חדשה להכשרת התנאים לעסקאות מסחריות[10]. בין השאר יזמה APEC "כרטיס נסיעה לעסקים" שהוא מסמך המיועד לאנשי עסקים מן הכלכלות החברות, הפוטר אותם מחובת אשרת כניסה לכל הכלכלות החברות[11].

הצעה לאזור סחר חופשי לחופי האוקיינוס השקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

APEC שוקלת אפשרות להחלת אזור סחר חופשי בין הכלכלות החברות. מאז שנת 2006 המועצה המייעצת ל-APEC מקדמת את הרעיון כי החלת אזור סחר חופשי תיתן את הסיכוי הטוב ביותר להבטחת גידול כלכלי יציב למדינות החברות. המועצה המליצה על הקמת כוח משימה בדרג גבוה כדי ללמוד ולפתח תוכנית לאזור סחר חופשי. ההצעה עלתה לאחר שלא הושגה התקדמות בסבב השיחות של ארגון הסחר העולמי בדוחה, וכדרך להתגבר על התסבוכת שנגרמה כתוצאה מהסכמי סחר חופשי חופפים וסותרים בין הכלכלות החברות - שם קיימים כ-60 הסכמי סחר חופשי.

קונסורציום מרכזי מחקר של APEC[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 החליטו מנהיגי APEC לייסד רשת של מרכזי מחקר של APEC בין האוניברסיטאות ומוסדות המחקר בכלכלות החברות בארגון. בין מרכזי המחקר הבולטים נמנים:

מועצת העסקים המייעצת של APEC[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת העסקים המייעצת של APEC ‏ (APEC Business Advisory Council, ובראשי תיבות ABAC) הוקמה על ידי ראשי APEC בנובמבר 1995 במטרה שתספק ייעוץ למנהיגי הכלכלות החברות בנושא דרכים להגשמת יעדי בוגור ומטרות אחרות שהארגון הציב לעצמו. כל כלכלה חברה מציעה עד שלושה חברים למועצה מן המגזר העסקי הפרטי. אנשי עסקים אלה מייצגים קשת נרחבת של מגזרי תעשייה.

המועצה מעבירה לפורום דו"ח שנתי המכיל המלצות באשר לדרכים שבהן ניתן לשפר עסקים והשקעות בין הכלכלות החברות באזור האוקיינוס השקט, וכן חוות דעת על ההיבטים העסקים של רשימת העדיפויות באזור. המועצה היא הגוף הבלתי ממשלתי היחיד המופיע על לוח המועדים של פגישות מנהיגי APEC בעת הכינוס.

כינוס הפורום השנתי של מנהיגים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז היווסדו בשנת 1989 APEC מקיים כינוסים שנתיים עם נציגי הכלכלות החברות. ארבעת הכינוסים הראשונים נערכו בדרג של שרי ממשלה. החל משנת 1993 הכנס השנתי נערך בנוכחות ראשי ממשלות מכל הכלכלות החברות, להוציא את טאיוואן, המיוצגת בדרג של שר. הכנסים אינם נקראים "פגישות פסגה" כפי שנהוג בחלק מן הארגונים האחרים.

אתרי הכנסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום כנס APEC משתנה מדי שנה ונודד בין הכלכלות החברות. על מסורת הנהוגה בכנס, מנהיגי הכלכלות נאספים לצילום משותף שבו הם לובשים את הלבוש המסורתי המייצג את תרבותה של הכלכלה המארחת.

מפגשים שנתיים של שיתוף הפעולה הכלכלי אסיה-פסיפיק
תאריך החברה המארחת מיקום תמונה אתר אינטרנט
1 6-7 בנובמבר,
1989		 אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה קנברה
2 29-31 ביולי,
1990		 סינגפורסינגפור סינגפור סינגפור
3 12-14 בנובמבר,
1991		 קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית קוריאה הדרומית סיאול
4 10-11 בספטמבר,
1992		 תאילנדתאילנד תאילנד בנגקוק
5 19-20 בנובמבר,
1993		 ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית סיאטל
6 15-16 בנובמבר,
1994		 אינדונזיהאינדונזיה אינדונזיה בוגור
7 18-19 בנובמבר,
1995		 יפןיפן יפן אוסקה
8 24-25 בנובמבר,
1996		 הפיליפיניםהפיליפינים הפיליפינים מנילה וסוביק
9 24-25 בנובמבר,
1997		 קנדהקנדה קנדה ונקובר
10 17-18 בנובמבר,
1998		 מלזיהמלזיה מלזיה קואלה לומפור
11 12-13 בספטמבר,
1999		 ניו זילנדניו זילנד ניו זילנד אוקלנד
12 15-16 בנובמבר,
2000		 ברונייברוניי ברוניי בנדר סרי בגוואן APEC 2000[12]
13 20-21 באוקטובר,
2001		 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  סין שאנגחאי
14 26-27 באוקטובר,
2002		 מקסיקומקסיקו מקסיקו לוס קאבוס
15 20-21 באוקטובר,
2003		 תאילנדתאילנד תאילנד בנגקוק
16 20-21 בנובמבר,
2004		 צ'ילהצ'ילה צ'ילה סנטיאגו
17 18-19 בנובמבר,
2005		 קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית קוריאה הדרומית פוסאן
18 18-19 בנובמבר,
2006		 וייטנאםוייטנאם וייטנאם האנוי
19 8-9 בספטמבר,
2007		 אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה סידני APEC 2007[13]
20 22-23 בנובמבר,
2008		 פרופרו פרו לימה APEC 2008[14]
21 14-15 בנובמבר,
2009		 סינגפורסינגפור סינגפור סינגפור APEC 2009[15]
22 13-14 בנובמבר,
2010		 יפןיפן יפן יוקוהמה APEC 2010[16]
מועצת העסקים
23 12-13 בנובמבר,
2011		 ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית הונולולו APEC 2011[17]
24 9-10 בספטמבר, 2012 רוסיהרוסיה רוסיה ולדיווסטוק APEC 2012[18]
25 5-7 באוקטובר, 2013 אינדונזיהאינדונזיה אינדונזיה מנדו/באלי
26 10-11 בנובמבר, 2014 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין בייג'ינג APEC 2014[19]
27 18-19 בנובמבר, 2015 הפיליפיניםהפיליפינים הפיליפינים מנילה APEC 2015[20]
28 19-20 בנובמבר, 2016 פרופרו פרו לימה APEC 2016[21]
29 10-11 בנובמבר, 2017 וייטנאםוייטנאם וייטנאם דה נאנג APEC 2017
30 17-18 בנובמבר, 2018 פפואה גינאה החדשהפפואה גינאה החדשה פפואה גינאה החדשה פורט מורסבי APEC 2018
31 17–16 בנובמבר, 2019 (מבוטל) צ'ילהצ'ילה צ'ילה סנטיאגו APEC 2019
32 20 בנובמבר, 2020 מלזיהמלזיה מלזיה קואלה לומפור (מתקיים באינטרנט) APEC 2020
33 12 בנובמבר, 2021 ניו זילנדניו זילנד ניו זילנד אוקלנד (מתקיים באינטרנט) APEC 2021
34 18-19 בנובמבר, 2022 תאילנדתאילנד תאילנד בנגקוק APEC 2022
35 15-17 בנובמבר, 2023 ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית סן פרנסיסקו APEC 2023

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: APEC

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בגלל הסכסוך עם סין על מעמדה המדיני של הרפובליקה הסינית, טאיוואן חברה בארגון תחת השם "טייפה הסינית" ולא תחת שמה הרשמי. נשיא טאיוואן אינו משתתף בפגישות הפורום, אלא מיוצג על ידי שר בממשלתו.
  2. ^ הונג קונג הצטרפה ל-APEC עוד בעת שהייתה תחת מינהל בריטי בשם "הונג קונג". בשנת 1997, לאחר שהפכה לאזור מינהלי מיוחד של סין, שונה שמה בארגון ל"הונג קונג, סין"
  3. ^ סין מייצגת בארגון את האינטרסים של סין בלבד, כיוון שהונג קונג ומקאו נחשבות לכלכלות נפרדות.
  4. ^ APEC to decide whether to let India join, theage.com.au, 11-01-2007
  5. ^ Extend a hand to an absent friend, The Australian, 04-09-2007
  6. ^ Peru, Colombia seek closer Central America, APEC trade ties, Economy, 29-08-2006
  7. ^ Ecuador seeks APEC accession in 2007, people.com.cn, 08-10-2004
  8. ^ Colombia seeks APEC membership in 2007, people.com.cn, 06-09-2006
  9. ^ A Mid-term Stocktake of Progress towards the Bogor Goals, December 2005, פרסומי APEC, דצמבר 2005
  10. ^ [www.apec.org/Groups/~/media/Files/Groups/CTI/07_2ndTFAP_fnl.ashx Second Trade Facilitation Action Plan (TFAP II(], APEC
  11. ^ APEC Business Travel Card (ABTC) Scheme, The Government of Hong Kong, Immigration Department
  12. ^ APEC 2000
  13. ^ APEC 2007
  14. ^ APEC 2008
  15. ^ APEC 2009
  16. ^ APEC 2010
  17. ^ APEC 2011
  18. ^ APEC 2012
  19. ^ APEC 2014
  20. ^ APEC 2015
  21. ^ APEC 2016
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=APEC&oldid=38489950"