Absentee ballot

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

Absentee ballot ("הצבעת נפקדים" או "הצבעת נעדרים" או "הצבעת היעדרות") היא הדרך בה מצביעים אנשים שאינם מסוגלים להצביע בקלפיות הרשמיות בהם מצביעים מרבית הציבור. השיטות הנפוצות ביותר של "Absentee ballot" כוללות הצבעה במיקום אחר, הצבעה בדואר, הצבעה באוניברסיטאות, והצבעה באינטרנט. הגדלת הנגישות של ה-Absentee ballot נתפסת בעיני רבים כדרך מהותית לשיפור כמות המצביעים במערכת בחירות, אף על פי כן, במדינות רבות כל האנשים שאינם מסוגלים להצביע בקלפיות הרשמיות חייבים לספק לכך סיבה מוצדקת, כגון מחלה כולשהי או היעדרות מהמדינה בשל נסיעה מעבר לחו"ל, על מנת שהאפשרות של Absentee ballot תהיה זמינה בפניהם. גם האפשרות של הצבעה מוקדמת (אשר מבוצעת לפני יום הבחירות הרשמי, באמצעות הדואר או באינטרנט) נחשבת בעיני רבים ל"Absentee ballot", מכיוון שהבוחר לא חייב להיות נוכח בקלפיות הרשמיות ביום הבחירות.

דוגמאות ברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הצבעת נפקדים" הונהגה בארצות הברית לראשונה במהלך מלחמת האזרחים. היה זה הרעיון של אדווין סטנטון, מזכיר המלחמה בממשלו של אברהם לינקולן, ליצור מנגנון הצבעת נפקדים לבחירות לנשיאות של 1864. זאת כדי לאפשר לחיילים הנמצאים רחוק מביתם להצביע בבחירות. חידוש זה השתלם ללינקולן הרפובליקני שהצליח בעזרת קולות החיילים להביס את יריבו הדמוקרטי, ג'ורג' מקללן.

ב-1896 הייתה ורמונט המדינה הראשונה לאפשר הצבעת נפקדים גם לאזרחים. עד אמצע המאה ה-20 רוב המדינות של ארצות הברית אימצו איזשהו סוג של הצבעת נפקדים – לאנשי צבא ולאזרחים.

הצבעת נפקדים בארצות הברית נחלקת לשני תתי סוגים – הצבעת נפקדים "מגבילה" והצבעת נפקדים "ליברלית". בהצבעת נפקדים מגבילה חייב המצביע להצהיר מראש על אחת ממספר סיבות מוגדרות כדי להיות זכאי להצביע בדרך זו. בהצבעת נפקדים ליברלית, הידועה יותר כ-No Excuse או כ-No Fault, המצביע אינו חייב לספק "תירוץ" כדי להיות זכאי להצביע בהליך זה. קליפורניה הייתה המדינה הראשונה שאפשרה הצבעת נפקדים ליברלית בבחירות האמצע של 1978.

בשנת 1986 עבר חוק פדרלי להסדרת הצבעת נפקדים – The Uniformed and Overseas Citizens Absentee Voting Act (UOCAVA) (אנ'). החוק הסדיר הצבעת נפקדים של כוחות הצבא, של הימאים בצי הסוחר, של עובדים בממשל הפדרלי המוצבים מחוץ לארצות הברית ושל אזרחים אמריקאים החיים מחוץ לארצות הברית.

בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20 החלו מדינות ארצות הברית להתנסות בסוגים נוספים של הליכי הצבעה לא סטנדרטיים בנוסף להצבעת נפקדים. כך, למשל, מספר מדינות הוסיפו הליך של הצבעת נפקדים בה ויתרו על דרישת המגורים ועל הדרישה של סיבה מוגדרת.

בארבעת העשורים האחרונים התווספו הליכי הצבעה לא סטנדרטיים שונים ומגוונים להצבעת הנפקדים הקלאסית הקיימת מאז מלחמת האזרחים. מספר המצביעים בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים גדל בהתמדה.

בבחירות של 2012 כ-46 מיליון בוחרים – שליש מכלל הבוחרים – הצביעו בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים. מחצית ממספר זה הצביעו בהצבעת נפקדים, כ-17 מיליון מצביעים הצביעו בהצבעה מוקדמת ויותר משישה מיליון מצביעים הצביעו דרך הדואר.

בממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בממלכה המאוחדת רשאים כל בעלי זכות ההצבעה להצביע באמצעות מיופה כוח (by proxy) או בדואר. הבוחרים לא נדרשים לספק סיבה מוצדקת להצבעה בדואר, מלבד בצפון אירלנד, שם ניתן להצביע בדואר רק במקרים בהם לא ניתן להגיע לקלפי ביום הקלפי הבחירות כתוצאה מסידור עבודה מסוים, או בשל נכות.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל לא קיימת מערכת Absentee ballot לכלל האזרחים. אפשרות זו מוגבלות רק לחיילים, אסירים, מלחים, דיפלומטים הנמצאים בחו"ל, נכים, ואנשים באשפוז. הקולות של אותם המצביעים אינם מועברים ישירות אלא מונחים במעטפה כפולה עם מידע מזהה ונספרים ישירות על ידי ועדת הבחירות רק לאחר שמבוצע אימות לכך שאותו הבוחר לא הצביע גם בקלפי הרשמי במקום מגוריו. כמו כן, ההצבעה באמצעות מעטפות כפולות נעשית בישראל לרוב ביום הבחירות בקלפיות חלופיות. הצבעה מוקדמת מוגבלת לעובדי מדינה שנמצאים בחו"ל. האפשרות להצביע בדואר לא קיימת בישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

A coloured voting box.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא בחירות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.