הסכם עודפים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בישראל, הסכם עודפים הוא הסכם בין שתי רשימות בבחירות, הקובע שסכום קולותיהן ייחשב ביחד בקביעת מספר המנדטים המוקצים להן. לאחר קביעת מספר המנדטים המשותף, מחולקים המנדטים ביניהן לפי גודלן היחסי.

משמעותם וחשיבותם של הסכמי העודפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכמי עודפים בין מפלגות נכרתו בישראל עוד בימי הבחירות לאספת הנבחרים[1]. לקראת הבחירות לאספה המכוננת נקבע שכל מפלגה יכולה לקשור הסכם עודפים עם מפלגה אחת אחרת, אך שמפלגה שלא זכתה בלפחות מנדט אחד לא תוכל ליהנות מעודפים בהתאם להסכם[2]. בשיטת חלוקת העודפים הישנה, היה יכול להיווצר מצב בו הסכם עודפים דווקא גרם לאחת הרשימות החתומות עליה לאבד מנדט, משום שהעודפים של המפלגה שהספיקו למנדט נוסף הועברו לחתומה השנייה על ההסכם שממילא הייתה מקבלת מנדט בגלל העודפים שהיו לה. כך אכן קרה בכנסת השביעית, לרשימות היחידות שחתמו על הסכם עודפים. ככל הנראה, מסיבה זאת רוב הרשימות לא חתמו על הסכמי עודפים[3]. בשנים אלו היה נהוג שמפלגות חתמו על הסכמי עודפים עם רשימות ערביות שקשורות אליהן[4].

עם חקיקת חוק בדר-עופר, השתנתה המתכונת של הסכמי העודפים, והסכם עודפים לא יכול לגרום לאבדן מנדט, מכיוון ששיתוף הקולות תמיד יגדיל את הקולות למושב.

השיקולים בבחירה אם לחתום על הסכם עודפים, ועם מי, נוגעים בין השאר למישור הטכני, כדי להגדיל את הסיכוי לקבל מנדט נוסף, ולמישור הפוליטי-הסברתי.

שיקולים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה טכנית, הסכם עודפים עם מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה הינו חסר משמעות ועל כן רשימות תעדפנה לחתום על הסכם עודפים עם רשימות בעלות סיכוי גבוה לעבור את אחוז החסימה[5]. לדוגמה, ב-2003 חתמה שינוי על הסכם עודפים עם מפלגת הירוקים, אשר לא עברה לבסוף את אחוז החסימה, ולכן שינוי קיבלה 15 מנדטים ולא 16. מקרה יותר משמעותי היה כאשר המערך חתם על הסכם עודפים עם ל"ע ולא עם ר"צ לקראת הבחירות לכנסת העשירית. כיוון של"ע לא עברה את אחוז החסימה, קיבל המערך מנדט אחד פחות. היה אף מי שטען שאילולא כן, היה שמעון פרס מרכיב את הממשלה במקום מנחם בגין[6].

שיקול נוסף הוא השיקול המתמטי, על פיו למפלגה כדאי לחתום על הסכם עודפים עם רשימה שייצוגה בכנסת יהיה קטן משלה. הסיכוי לזכות במנדט הנוסף שנתקבל בעקבות הסכם עודפים הוא יחסי לגודלן של המפלגות החתומות. באופן מסורתי חותמות מפלגת ש"ס ויהדות התורה הסכם עודפים ביניהם. אולם בגלל ההבדל בגודל בין המפלגות, הסיכוי של ש"ס ליהנות מהמנדט הנוסף שמתקבל בעקבות הסכם העודפים, גדול פי שניים מהסיכוי של יהדות התורה ליהנות מאותו הסכם. בבחירות לכנסת ה-16 עשתה המפד"ל שימוש בכלל המתמטי, בכורתה הסכם עודפים עם עם אחד. כך זכתה המפד"ל במנדט שישי.

שיקולים הסברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במישור הפוליטי-הסברתי, נהוג שמפלגות חותמות על הסכמי עודפים עם מפלגות הקרובות אליהן אידאולוגית כדי למנוע מצב בו קולות של מצביעיהן יסייעו בעקיפין למפלגה שאינם מעוניינים בה. כך, היו שטענו נגד הצבעה למפלגת שינוי בבחירות לכנסת ה-11 בגלל שמפלגת יחד של עזר ויצמן, עמה חתמה הסכם עודפים, עלולה ללכת עם הליכוד[7]. חשיבות נוספת להסכמי העודפים הינה בהסרת חששם של מצביעי מפלגה אשר חתמה על הסכם, שקולם יהיה לבסוף "ללא תועלת" - בכך שנחתם הסכם עודפים, ידעו המצביעים שלכל הפחות, קולם ישמש מפלגה הקרובה בדעותיה לזו שהצביעו לה. ישנם גם מקרים בהם מפלגות חותמות על הסכם עודפים עם מפלגה אחרת כדי למצב אותן יותר קרוב אל אותה מפלגה. כך למשל, נטען שישראל בעלייה חתמה על הסכם עודפים עם האיחוד הלאומי כדי למצב את עצמה בימין[8]. לקראת הבחירות לכנסת ה-19, שברה ראש מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ מסורת רבת שנים של חתימה על הסכם עודפים עם מרצ, בהעדיפה הסכם עם יש עתיד. לטענת זהבה גלאון ממרצ, הסיבה הייתה רצונה של יחימוביץ לבדל עצמה מהשמאל[9]. לעומת זאת, לקראת הבחירות לכנסת ה-20 סירבה הרשימה הערבית המאוחדת לחתום על הסכם עם מר"צ, בגלל היותה מפלגה ציונית.

יריבות פוליטית בין מפלגות מונעת לעתים חתימה על הסכם עודפים שאחרת היה מתבקש. בבחירות לכנסת התשיעית, סרבה אגודת ישראל לרוץ ברשימה משותפת עם פועלי אגודת ישראל. בעקבות זאת, סירבה פועלי אגודת ישראל לחתום על הסכם עודפים עם אגודת ישראל, דבר שככל הנראה מנע מפועלי אגודת ישראל לקבל מנדט שני[10].

מפלגות נמנעות במיוחד מלחתום על הסכמי עודפים עם פלג חדש המתמודד בנישה הפוליטית שלהם. זאת מתוך כוונה שלא לתת לאותה מפלגה חדשה לגיטימציה ובכך, לכאורה לעזור לה לעבור את אחוז החסימה. בבחירות לכנסת ה-11 בשנת 1984 סירבה המפד"ל לחתום על הסכם עודפים עם מורשה שפרשה ממנה[5], אך למפרע התברר שהסכם עודפים לא היה מעניק לאף אחת מהן מנדט נוסף. לעומת זאת, בבחירות לכנסת ה-12 נמנעו מולדת וצומת שהשתתפו לראשונה בבחירות לכנסת, מחתימה על הסכם עודפים, ביניהן או עם מפלגות אחרות כמו התחייה ובכך הפסידו מנדט שלישי לצומת על חשבון מפלגת העבודה. באופן דומה, חד"ש, מד"ע והרשימה המתקדמת לשלום לא חתמו על הסכם עודפים דבר שמנע מאחת מהן לקבל מנדט נוסף על חשבון מפלגת העבודה.

סירוב לחתום על הסכם עודפים עלול לפגוע במפלגה מבחינה הסברתית. במקרה של סירוב לחתום על הסכם עודפים, קורה שהמפלגה המסורבת מגנה את המסרבת בתעמולת הבחירות לכנסת על הסירוב, בטענה שהמפלגה הסרבנית פוגעת במחנה האידאולוגי אליו היא משתייכת. למשל, בבחירות למועצות המקומיות ב-1950 גינתה מפא"י את מפ"ם על שסירבה לחתום עימה על הסכם עודפים[11][12]. בשנת 1984, כללו המפד"ל ומורשה את הנושא בתעמולה שלהן[13][14], בין השאר במודעה של מתמטיקאי מטעם מורשה שהסביר מדוע חתימה על הסכם עודפים אינה יכולה להזיק.

הסכמי עודפים בבחירות לכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי רוב, מסייעים הסכמי העודפים בעיקר למפלגות הבינוניות. המפלגות הגדולות נהנות לרוב מיתרון הגודל, אשר מסייע להן יותר כאשר אין הסכמי עודפים כלל. למפלגות הקטנות יש בדרך-כלל פחות סיכוי ליהנות ממנדט נוסף שיקבלו הודות להסכם עודפים עם רשימה גדולה יותר. ברור כי כאשר החוק מאפשר קיומם של הסכמי עודפים, אי שימוש בהם על ידי מפלגה ספציפית תעמיד אותה בנחיתות מול המפלגות האחרות. לפיכך, רוב המפלגות מנצלות את היכולת לחתום על הסכם עודפים, ומודיעות לוועדת הבחירות המרכזית על הסכמי עודפים שחתמו טרם הבחירות.

הסכמי עודפים בבחירות לכנסת
הכנסת הסכמים שנחתמו שינוי בתוצאות בעקבות הסכמי עודפים הסבר
הבחירות לכנסת ה-3 מפא"י-רשימה דמוקרטית לערביי ישראל
המפלגה הפרוגרסיבית-ליכוד, תנועה כלכלית עממית
הציונים הכלליים-הרשימה הערבית - המרכז
ספרדים ועדות מזרח - התאחדות התימנים בישראל
קידמה ועבודה-חקלאות ופיתוח[15]
לא שינו 3 הסכמים כללו מפלגה שלא עברו את אחוז החסימה. למפא"י ולקידמה ועבודה היו מספיק קולות עודפים כדי לקבל מנדט נוסף, גם ללא העודפים של הרשימה עמה היה הסכם עודפים.
הבחירות לכנסת ה-4 אחדות העבודה-מפלגת עבודה הערבית ישראלית
שיתוף ואחווה-חקלאות ופיתוח
מפא"י - קידמה ופיתוח[16]
שיתוף ואחווה קיבלה מנדט נוסף במקום מפא"י בהוותר שני מנדטים לחלוקה, לקידמה ופיתוח היו 4,547 קולות עודפים, למפא"י היו 3,985 קולות עודפים, למק"י היו 3,974 קולות עודפים, לשיתוף ואחווה היו 3,304 קולות עודפים ולחקלאות ופיתוח היו 3,102 קולות עודפים. אילולא הסכמי העודפים, היו שני המנדטים הולכים לקידמה ופיתוח ולמפא"י. אולם בגלל הסכמי העודפים, קיבלה שיתוף ואחווה מנדט נוסף. אילו רק מפא"י וקידמה היו חותמות על הסכם עודפים, היה המנדט השני הולך למק"י, ובכך מפא"י הייתה מפסידה בגלל הסכם העודפים שלה.
הבחירות לכנסת ה-5 אחדות העבודה-מפ"ם
המפד"ל-פועלי אגודת ישראל
שיתוף ואחווה - קידמה ופיתוח[17]
ללא שינוי. למפ"ם היה רק עודף מזערי והוא לא נדרש לאחדות העבודה שהיה לה עודף גדול. למפד"ל היה עודף גדול ולא נדרש לה העודף של פועלי אגודת ישראל. לקידמה ופיתוח היה עודף מספק גם ללא העודפים של שיתוף ואחווה.
הבחירות לכנסת ה-6 רפ"י-רשימת השלום
המערך - קידמה ופיתוח[18]
ללא שינוי רשימת השלום לא עברה את אחוז החסימה ולקידמה ופיתוח היו מעט עודפים ביחס.
הבחירות לכנסת ה-7 שיתוף ואחווה - קידמה ופיתוח[19] קידמה ופיתוח הפסידה מנדט בגלל הסכם העודפים שלה לקידמה ופיתוח היו 5,498 קולות עודפים ולשיתוף ואחווה 8,669. שתי המפלגות היו אמורות לקבל מנדט נוסף. אולם בעקבות חתימת הסכם העודפים לא קיבלה קידמה ופיתוח את המנדט הנוסף והמרכז החופשי, לה היו רק 5,119 עודפי קולות, זכתה במנדט הנוסף
הבחירות לכנסת ה-9 המערך-הרשימה הערבית המאוחדת
המפלגה הליברלית העצמאית-התנועה הדמוקרטית לשינוי
הליכוד-שלומציון
המפד"ל-אגודת ישראל
מחנה שלי-מפלגת נשים
רצ-תנועת הרפורמה הערבית[20]
לא שינו
הבחירות לכנסת העשירית המערך-המפלגה הליברלית העצמאית
פועלי אגודת ישראל-אגודת ישראל
מפלגת שינוי-רצ[21]
הבחירות לכנסת האחת עשרה המערך-רצ
אגודת ישראל-מפלגת ש"ס
מפלגת שינוי-מפלגת יחד
הליכוד - התחייה[22]
יחד קיבלה מנדט נוסף הודות להסכם העודפים שלה עם שינוי, על חשבון המערך
הבחירות לכנסת השתים עשרה המערך-רצ
דגל התורה-מפלגת ש"ס
מפלגת שינוי-מפ"ם
הליכוד - התחייה
התנועה למען חברה צודקת - התאחדות התימנים בישראל[23]
דגל התורה קיבלה מנדט שני, הודות להסכם העודפים שלה עם מפלגת ש"ס, על חשבון התחייה
הבחירות לכנסת השלוש עשרה העבודה-מרצ
יהדות התורה-מפלגת ש"ס
התחייה-מפלגת מולדת
הליכוד - צומת
התקווה - מפלגת נשים
גמלאים - נפגעי משכנתאות[24]
לא שינו
הבחירות לכנסת הארבע עשרה העבודה-מרצ
יהדות התורה-המפד"ל
חד"ש-מד"ע
הליכוד - מפלגת ש"ס
ישראל בעלייה-הדרך השלישית[25]
הרוויחו מקיומם של הסכמי עודפים הליכוד ומד"ע שזכו כל אחת במנדט נוסף על חשבון המפד"ל ומפלגת מולדת
הבחירות לכנסת ה-15 ישראל אחת-מרצ
הליכוד-המפד"ל
חד"ש-רע"מ
יהדות התורה - מפלגת ש"ס
ישראל בעלייה-האיחוד הלאומי
ישראל ביתנו-עם אחד
פנינה רוזנבלום וכח לגמלאים
שינוי ורשימת הירוקים
מפלגת המרכז והדרך השלישית[26]
הרוויחו מקיומם של הסכמי עודפים רשימת רע"ם ורשימת ישראל ביתנו, על חשבון ישראל אחת וישראל בעלייה
הבחירות לכנסת השש עשרה העבודה-מרצ
עם אחד-המפד"ל
חד"ש-בל"ד
יהדות התורה - מפלגת ש"ס
ישראל בעלייה-האיחוד הלאומי
שינוי ורשימת הירוקים[27][28]
הרוויחו מקיומם של הסכמי עודפים המפד"ל שחתמה על הסכם עודפים עם עם אחד ומפלגת ש"ס שחתמה על הסכם עם יהדות התורה. בעקבות זאת הפסידו שינוי והליכוד שהיו זוכים במנדטים אלו.
הבחירות לכנסת השבע עשרה העבודה-מרצ
הליכוד-ישראל ביתנו
חד"ש-בל"ד
יהדות התורה - מפלגת ש"ס
הרוויחו מקיומם של הסכמי עודפים הליכוד שחתמה על הסכם עודפים עם ישראל ביתנו ובעקבות זאת קבלה מנדט אחד על חשבון רשימת העבודה
הבחירות לכנסת השמונה עשרה העבודה-מרצ
הליכוד-ישראל ביתנו
חד"ש-רע"מ-תע"ל
יהדות התורה - מפלגת ש"ס
הבית היהודי -האיחוד הלאומי
קדימה ומפלגת הירוקים
מפלגת צבר ומפלגת גיל
התנועה הירוקה-מימד וישראל חזקה[29][30]
הרוויחו מקיומם של הסכמי עודפים העבודה, שחתמה על הסכם עודפים עם מרצ, ומפלגת ש"ס, אשר חתמה על הסכם עם יהדות התורה. קדימה והליכוד הן אלה שהפסידו את שני המנדטים הללו.
הבחירות לכנסת התשע עשרה העבודה - יש עתיד
הליכוד ביתנו-הבית היהודי
חד"ש-בל"ד
יהדות התורה - מפלגת ש"ס
קדימה - עם שלם
דור בוני הארץ - צדק חברתי
התנועה - מרצ[31]
לא השפיעו
הבחירות לכנסת העשרים המחנה הציוני - מרצ
הליכוד-הבית היהודי[32]
יהדות התורה - מפלגת ש"ס[33]
ישראל ביתנו - כולנו
כולנו קיבלה מנדט נוסף הודות לעודפים של ישראל ביתנו, במקום הרשימה המשותפת

בבחירות לרשויות המקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בבחירות לרשויות המקומיות יכולות שתי רשימות לחתום ביניהן הסכם עודפים. אולם, מכיוון שהמנדטים העודפים מחולקים לרשימות עם כמות הקולות העודפים הגדול ביותר ולא לפי שיטת בדר-עופר, ייתכן מצב שבו אחת הרשימות תפסיד מנדט בגלל הסכם העודפים[11].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הבחירות לאסיפת הנבחרים מתקיימות במועדן, משמר, 30 ביולי 1944
    אושרה חלוקת המאנדאטים לאסיפת הנבחרים, הצופה, 10 בנובמבר 1944
  2. ^ היום מועד אחרון לקשר עודפים, על המשמר, 18 בינואר 1949
  3. ^ רק הסכם עודפים אחד, הצופה, 23 ביולי 1951
    רק 2 התקשרויות עודפים, חרות, 23 ביולי 1951
  4. ^ רק 8 מפלגות הודיעו על הסכמי עודפים, מעריב, 20 באוקטובר 1959
    התקשרויות עודפים בין הרשימות, דבר, 20 באוקטובר 1965
  5. ^ 5.0 5.1 יהושע ביצורהרשימות החדשות מחוץ להסכמי העודפים, מעריב, 9 ביולי 1984
  6. ^ דני קורן ובועז שפירא, קואליציות, זמורה ביתן, 1998, עמוד 31
  7. ^ אמנון אברומוביץ, סוף טוב, מעריב, 13 ביולי 1984
  8. ^ Shmuel Sandler, M. Benjamin Mollov, Jonathan Rynhold, Israel at the Polls 2003, Routledge, 2005, page 160
  9. ^ יהונתן ליס, העבודה מבטלת את הסכם הקיזוז עם מרצ ופונה ללפיד, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2012
  10. ^ Howard Rae Penniman, Israel at the polls, American Enterprise Institute for Public Policy Research, 1979, page 182
  11. ^ 11.0 11.1 הארץ והדור מסלפים את תוצאות הבחירות, משמר, 17 בנובמבר 1950
  12. ^ למקרה נוסף ראו: האגודה לא נענתה להצעת החזית הדתית, הצופה, 11 ביולי 1955
  13. ^ אבי בטלהייםמה בין מפד"ל למורשה, מעריב, 13 ביולי 1984
  14. ^ מסך עשן, מעריב, 13 ביולי 1984 (מודעה) - הטענה לגבי אפשרות הפסד בעקבות הסכם עודפים אינה נכונה, בעקבות חוק בדר-עופר
  15. ^ הודעה בדבר התקשרויות בין רשימות מועמדים לכנסת התשיעית, ילקוט הפרסומים 427, 18 ביולי 1955, עמ' 1053
  16. ^ הודעה בדבר התקשרויות בין רשימות מועמדים, ילקוט הפרסומים 709, 26 באוקטובר 1959, עמ' 125-126
  17. ^ הודעה בדבר התקשרויות בין רשימות מועמדים, ילקוט הפרסומים 865, 6 באוגוסט 1961, עמ' 1843
  18. ^ הודעה בדבר התקשרויות בין רשימות מועמדים, ילקוט הפרסומים 1225, 24 באוקטובר 1965, עמ' 189
  19. ^ הודעה בדבר התקשרויות בין רשימות מועמדים, ילקוט הפרסומים 1565, 22 באוקטובר 1969, עמ' 246
  20. ^ הודעה בדבר התקשרויות בין רשימות מועמדים לכנסת התשיעית, ילקוט הפרסומים 2319, 9 במאי 1977, עמ' 1319
  21. ^ הודעה בדבר התקשרויות בין רשימות מועמדים, ילקוט הפרסומים 2720, 21 ביוני 1981
  22. ^ הודעה בדבר התקשרויות בין רשימות מועמדים, ילקוט הפרסומים 3073, 9 ביולי 1984, עמ' 2839
  23. ^ הודעה בדבר התקשרויות בין רשימות המועמדים לכנסת, ילקוט הפרסומים 3588, 23 באוקטובר 1988, עמ' 170
  24. ^ הודעה בדבר התקשרויות בין רשימות המועמדים לכנסת השלוש עשרה, ילקוט הפרסומים 4017, 14 ביוני 1992, עמ' 3654
  25. ^ הודעה בדבר התקשרויות בין רשימות המועמדים לכנסת הארבע עשרה, ילקוט הפרסומים 4411, 28 במאי 1996, עמ' 3398
  26. ^ הודעה בדבר התקשרויות בין רשימות מועמדים לכנסת החמש עשרה, ילקוט הפרסומים 4755, 19 במאי 1999, עמ' 3305
  27. ^ הודעה בדבר התקשרויות בין רשימות מועמדים לכנסת השש עשרה, ילקוט הפרסומים 5151, 26 בינואר 2003, עמ' 1312
  28. ^ הסכמי עודפים בין הרשימות המתמודדות לכנסת ה-16, אתר הכנסת
  29. ^ הודעה בדבר התקשרויות בין רשימות מועמדים, אתר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-18
  30. ^ הודעה בדבר התקשרויות בין רשימות מועמדים, ילקוט הפרסומים 5912, 2 בפברואר 2009, עמ' 3654
  31. ^ הודעה בדבר התקשרויות בין רשימות מועמדים, אתר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-19
  32. ^ עדו בן פורת, הסכם עודפים בין הליכוד לבית היהודי, באתר ערוץ 7, 5 בדצמבר 2014
  33. ^ ש"ס ויהדות התורה חתמו על הסכמי עודפים