טופס כללי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טופס כלליאנגלית: General Ticket; ידוע בשם Scrutin de liste, שמשמעו בחירות רשימתיות, בצרפת) הוא שיטת בחירות בה ישנם מספר מקומות העומדים לבחירה, והמנצחים זוכים בהן באופן מוחלט בעוד שיריביהם אינם זוכים בדבר. כל שיטת בחירות שאינה מבוססת על דירוג מועמדים (כגון הקול היחיד הנייד) היא מקרה פרטי של שיטת הטופס הכללי - בשיטה הרובנית הבחירה היא רק למקום אחד, בעוד שבשיטה היחסית מתווספת חלוקת מנדטים באופן יחסי בין רשימות המועמדים.

שיטה זו מקובלת במספר בתי פרלמנט ובתי סנאט בהן הקונגרס של ארצות הברית, צרפת (החל מהרפובליקה השלישית) ואיטליה.

טופס כללי עם רשימות סגורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרסה זו של הטופס הכללי, ההצבעה היא בעד רשימת מועמדים אחת בלבד. בדומה למצב בשיטה הרובנית, הרשימה שזוכה לרוב מסוים של הקולות זוכה בכל המקומות העומדים לבחירה.

חבר האלקטורים האמריקאי נבחר בשיטת טופס כללי עם רשימות סגורות, כשכל מדינה נחשבת אזור בחירה נפרד שבוחר את כל האלקטורים (או במיין ובנברסקה, שני אלקטורים, כשהשאר נבחרים בשיטה הרובנית בכל מחוז בחירה לבית הנבחרים).

בסינגפור, חברי הפרלמנט ממחוזות בחירה שבוחרים מספר צירים נבחרים בשיטת טופס כללי עם רשימות סגורות. חברי הפרלמנט של צ'אד נבחרים גם הם כך, אך בשיטה הצ'אדית אם אף רשימה במחוז בחירה מסוים זוכה בלפחות 50% מהקולות, הבחירה מתבצעת לא מהרשימה שזכתה ברוב פשוט אלא על בסיס חלוקת מנדטים יחסית.

בארגנטינה, מבין שלושת הסנאטורים שנבחרים מכל פרובינציה, שניים נבחרים בטופס כללי עם רשימות סגורות, והשלישי באופן רובני, מהרשימה במקום השני, וזאת כדי לפצות על העובדה שטופס כללי עם רשימות סגורות לא מקנה אף ייצוג לאופוזיציה. שיטה דומה משמשת לבחירת מחצית מהסנאט במקסיקו, כשהמחצית השנייה נבחרת בשיטה יחסית טהורה.

בפרלמנט היווני וכן במועצות המחוזיות בצרפת ואיטליה, חלק מסוים מהחברים נבחר בטופס כללי עם רשימות סגורות, כשהשאר – שמהווים רוב מוחלט מהצירים בכלל – נבחרים מאותן הרשימות, אך בשיטה היחסית, וזאת כדי לתת בונוס לרשימה במקום הראשון.

טופס כללי עם רשימות פתוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי שיטה זו, ההצבעה היא בעד מועמד אחד מרשימה מסוימת בלבד. המועמדים שזכו במספרים הגבוהים ביותר של קולות זוכים, בזה אחר זה, בכל המקומות העומדים לבחירה. השיטה מיושמת במספר בתי פרלמנט, בהן אפגניסטן, ונואטו, ירדן, וכן לבחירת הסנאטורים באינדונזיה, נציגי הילידים ביואן המחוקק של טאיוואן, ונציגי המחוזות בבית היועצים היפני.

באנגלית, שיטה זו מכונה Single non-transferable vote (אנ') ("שיטת הקול היחיד הלא-נייד") - תיאור שאינו מייחד אותה לא מהשיטה היחסית, לא מהרובנית, ולא מטופס כללי עם רשימות סגורות.

טופס כללי עם רשימות חופשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרסה זו של הטופס הכללי, שמכונה באנגלית Bloc voting (אנ') ("הצבעה גושית"), לכל בוחר יש קולות כמספר המקומות העומדים לבחירה, שאותם רשאי הוא לתת לכל מועמד שיחפוץ, אפילו אם המועמדים שלהם הבוחר נתן קולות לא כולם רצים ברשימה אחת. למרות זאת, יכולה להיות הגבלה של כמות הקולות שבוחר רשאי לתת למועמד מסוים. המועמדים שזכו במספרים הגבוהים ביותר של קולות זוכים, בזה אחר זה, בכל המקומות העומדים לבחירה.

גרסה זו של הטופס הכללי משמת לבחירת חברי הפרלמנט באיי מרשל, טובאלו, לאוס, מאוריציוס, ניואה, וסמואה, וכן לצד בחירה יחסית במונקו ובמונגוליה. בישראל, שיטה זו משמשת לבחירת חברי מועצת הרבנות הראשית.

בפיליפינים, כל מערכת בחירות שבוחרת מספר מקומות מנתנהלת בשיטת הטופס הכללי עם רשימות חופשיות: יוצא הדופן היחיד הם נציגי הסקטורים בבית הנבחרים, שנבחרים בשיטה היחסית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]