Boosey & Hawkes
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1930–הווה (כ־94 שנים)  |
| מיקום המטה |
 לונדון,בריטניה |
|
www | |
  | |
Boosey & Hawkes (מאנגלית: בוזי והוקס) היא הוצאה לאור של תווים אשר בסיסה בלונדון, בריטניה. זוהי אחת מההוצאות הגדולות והוותיקות בעולם של תווים.
החברה נוסדה בשנת 1930 כחיבור בין שתי הוצאות תווים גדולות וידועות. ההתמקדות של החברה היא בעיקר בתווים של מוזיקה קלאסית, אך לא רק.
לחברה זכויות יוצרים על יצירות של מלחינים בולטים במאה ה-20 לאונרד ברנשטיין, אהרון קופלנד, איגור סטרווינסקי, בנג'מין בריטן, סרגיי פרוקופייב ועוד.
החברה גם מוציאה לאור את יצירותיהם של מלחינים חיים בולטים, בעיקר בריטיים: ג'ון אדמס, קרל ג'נקינס, סטיב רייך, ג'יימס מקמילן (אנ') ומארק אנת'וני טוראנג (אנ').
לחברה יש עוד שני סניפי הוצאה לאור בברלין ובניו יורק. באתר האינטרנט של החברה ניתן לרכוש גם תווים להדפסה ביתית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני המיזוג בין חברות בוזי והוקס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוזי והוקס הוקמה בשנת 1930 כחיבור בין חברת בוזי אנד קומפני (Boosey & Company) והוקס אנד סאנס (Hawkes & Son). משפחת בוזי הייתה ממוצא פלמי.
נמצא כי מייסד החברה היה ככל הנראה ג'ון בוזי, מוכר ספרים בלונדון של שנות ה-60 של המאה ה-18.
בנו, תומאס המשיך את אביו בעסק כאשר החברה עברה לרחוב אולד בונד 4 (Old Bond Street). בשנת 1819 נבחר השם הראשון של החברה: בוזי ובניו (Boosey & Sons) או טי אנד טי בוזי (T. & T. Boosey).
בנו של תומאס בוזי, תומאס בוזי הבן (1794/1795–1871) שינה שוב את שם החברה לטי. בוזי אנד קומפני (T. Boosey & Co.) ולבסוף, באמצע המאה ה-19 לבוזי אנד קומפני (Boosey & Company).
החברה התמקדה בהתחלה בעיקר בהוצאה לאור של יצירות מלחינים מחוץ לאנגליה, כדוגמת יוהאן נפומוק הומל, סבריו מרקאדנטה, ג'ואקינו רוסיני ופרדיננד רייס (אנ')
כמו כן החברה הוציאה אופרות של וינצ'נצו בליני, דוניצטי וג'וזפה ורדי. בשלב מאוחר יותר נוספו גם יצירותיהם של אלגר ראלף ווהן-ויליאמס.
החברה גם הוציאה ספרים בנושא תולדות המוזיקה, כמו ספרו של יוהאן ניקולאס פורקל (אנ') אודות חייו של באך (1820).
החברה נפגעה מהחלטת בית הלורדים "בוזי נגד ג'פרי" (1854) שבעקבותיה איבדו המוציאים לאור מזכויותיהם על יצירות של מלחינים רבים מחוץ לבריטניה.
בשנת 1851 החברה החלה לנסות את מזלה בתחום בניית כלי נשיפה מעץ, ספציפית בעיצוב חדש לחליל צד (בשיתוף פעולה עם החלילן ר.ס. פראטן שחי בין השנים 1846–1936).
בשנת 1868 החברה קנתה את העסק של משפחת דיסטין (אנ') ובכך החלה לייצר כלי נשיפה ממתכת, שהחל משנת 1874 כללו הממציא דייוויד ג'יימס בלייקלי כלל בהם עיצוב חדשני של מערכת השסתומים.
לקראת סוף המאה ה-19 החברה החלה גם בבנייתם של כלי קשת וכלי מיתר. החברה גם התמחתה בהוצאות של שירי בלדות שהיו ז'אנר פופולרי יחסית באותה תקופה. החברה גם הוציאה מוזיקה חינוכית (אנ').
כדי לקדם את מכירות הבלדות, הבן של ג'ון בוזי (c.1832–1893) תומאס ג'וניור יצר קונצרטי בלדות לונדוניים, באולם סנט ג'יימס (אנ') ולאחר מכן באולם קווינס (אנ').
בין המופיעים היו קלרה באת (אנ') ג'ון סימס ריבס (אנ') וצ'ארלס קלארק (אנ'), בין היתר עם האקורד האחרון (אנ') של ארתור סאליבן והעיר הקדושה (אנ') של סטפן אדמס (אנ').
בשנת 1874 החברה עברה לרחוב ריג'נט 295, היכן שהחברה נשארה 131 שנים, ואף בזכות ההצלחה רכשה כמחצית מעסקי הרחוב כאשר נוהלה על ידי לזלי בוזי 1887–1979.
בשנת 1892 פתחה החברה סניף בניו יורק שקיים גם היום, נכון ל-2021.
הוקס ובנו (Hawkes & Son) או ריבייר והוקס (Rivière & Hawkes) הייתה חברה יריבה חזו של בוזי. היא הוקמה בשנת 1865 בידי ויליאם הנרי הוקס למכירת יצירות תזמורתיות.
החברה גם ייצרה כלי נגינה וחלקים כמו עלים (אנ') לנגינה על קלרינט, ובשנת 1925 נפתח מפעל לייצור כלי נגינה באדג'וור (אנ'), צפון לונדון.
העסק, שנודע גם בהוצאות של מוזיקה לתזמורות צבאיות, הועבר בירושה לראלף הוקס (1898–1950).
לאחר המיזוג
[עריכת קוד מקור | עריכה]לזלי בוזי וראלף הוקס נפגשו במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 כחברים באיגוד זכויות היוצרים הבריטי למוזיקה (אנ') ובהמשך חתמו על איחוד החברות באוקטובר 1930.
בעקבות האנשלוס ותהליך הנאציפיקציה של ההוצאה הוינאית Universal Edition (אנ'), ההוצאה החתימה מלחינים מתנגדי הנאצים כמו בלה ברטוק וזולטן קודאי, וכן העסיקה יהודים עובדי החברה שברחו מוינה ללונדון.
הבולט מבין הפליטים היהודים שעברו לחברה היה ארנסט רוט (אנ'), שהחתים בין היתר זכויות יוצרים על יצירות ריכרד שטראוס (ארבעה שירים אחרונים (אנ')) וסטרווינסקי (דרכו של הולל).
עוד אנשים בחברה שעברו מאירופה המשוסעת ללונדון היו העורך ארווין שטיין (אנ') והמלחין-עורך לאופולד ספינר (אנ'), שגם הקימו את הכתב העת Tempo (אנ').
ב-1939 החברה רכשה את הזכויות למלחינים בנג'מין בריטן (כולל פיטר גריימס (אנ') מספר שנים מאוחר יותר) ואהרון קופלנד. לאחר מלחמת העולם השנייה החברה רכשה את הוצאת "אדישן רוסס" (אנ').
בשנות ה-50 החברה התרחבה למספר מקומות בעולם, כך שנפתחו משרדים בבון, יהונסבורג, ניו יורק, פאריס, טורונטו וסידני.
בנוסף, בסוף שנות ה-40 נראה שחל מפנה ביחסים בין לסלי בוזי וראלף הוקס:
התגלה כי הוקס הלווה מאה אלף ליש"ט בזמן המלחמה (ללא אישור הרשויות) כדי לרכוש את כל הוצאת התווים ולהעבירה לניו יורק, ולהשאיר לבוזי את המחלקה של ייצור הכלים בלונדון.
בזמן התקופה הלא פשוטה לחברה, בוזי תמך במנהל ארנס רוט (אנ'). רוט מצד שני ראה בהתנהגות של בוזי פזיזה ולא יעילה והוציא את בניו של בוזי מניהול החברה.
בוזי בניגוד לרוט, ראה בבריטן לא רק מוזיקאי ומלחין מוכשר, אלא כגאון מוזיקלי כמו ריכרד שטראוס ואיגור סטרווינסקי, ואף הסכים להעתו לפיצול החברה לאגף הוצאה לאור ואגף מכירה והשכרה של כלי נגינה.
בריטן לא היה מרוצה מניהול החברה, ועל כן דרש את מינוייו של דונלד מיטצ'ל (אנ') כמנהל אשר יחפש מלחינים חדשים שיצירותיהם יוצאו לאור.
לאחר סכסוך מתמשך, רוט פיטר את מיטצ'ל. זה האחרון החליט לפתוח את ההוצאה לאור "פייבר" (אנ') כשלוחה של "פייבר ופייבר" (אנ') בתמיכת בריטן וטי אס אליוט.
בוזי פרש מן החברה בשנת 1964, ונפטר ללא הודעה לציבור בשנת 1979. הוא קיבל מצרפת את אות הכבוד של הלגיון.
לאחר מותו החליטו החברה הפילהרמונית המלכותית (אנ') והחברה לזכויות המבצעים (אנ') על הקמת פרס לזכרו, שניתן אחת לשנתיים לאנשים אשר נמצאים "מאחורי הקלעים" בענף הקלטת המוזיקה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של Boosey & Hawkes
Boosey & Hawkes, ברשת החברתית פייסבוק
Boosey & Hawkes, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
Boosey & Hawkes, ברשת החברתית אינסטגרם
Boosey & Hawkes, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}