F4F ויילדקט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
F4F ויילדקט
Grumman F4F Wildcat
F4F-3 new pitot tube of later model.jpg
F4F-3 בסכמת צביעה כחולה-אפורה לא רפלקטיבית, תחילת 1942
מאפיינים כלליים
סוג מטוס קרב
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
יצרן גראמן
טיסת בכורה 2 בספטמבר 1937
תקופת שירות דצמבר 19401945
צוות 1
יחידות שיוצרו 7,885
משתמש ראשי הצי האמריקני
ממדים
אורך 8.8 מטרים (המפרט לפי F4F-4)
גובה 2.8 מטרים
מוטת כנפיים 11.6 מטרים
משקל ריק 2,674 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית 515 קמ"ש
טווח טיסה מרבי 1,336 ק"מ
סייג רום 10,363 מטרים
חימוש
תותחים 6 מקלעי M2 בראונינג בקוטר 0.5 אינץ' (12.7 מ"מ)
תרשים
Grumman F4F drawing.svg

גראמן F4F ויילדקט היה מטוס קרב אמריקני שהמריא מנושאות מטוסים, והיה בשימוש הצי האמריקני והצי המלכותי הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה. המטוס, שבריטים השתמשו בו לראשונה באירופה, היה מטוס הקרב היעיל ביותר של הצי האמריקני ושל חיל הנחתים האמריקני במערכה באסיה ובאוקיינוס השקט בשנים 1941 ו-1942, אף על פי שיריבו, מטוס הקרב היפני A6M זירו, עלה עליו במהירות, ביכולת תמרון ובטווח טיסה. אך קשיחות מבנית וטקטיקות קרב הביאו ליחס הפלות גבוה בקרב הויילדקט. הלקחים שנלמדו מהשימוש בויילדקט יושמו בבניית F-6F הלקט, שהיה מהיר וחזק מקודמו. עם זאת, גראמן המשיכו לייצר מטוסי ויילדקט עד לסוף המלחמה.

היסטוריה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצי המלכותי הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבריטים היו הראשונים שרכשו מטוסי ויילדקט (שנקראו בצי הבריטי מרטלט (Martlet)), והפעילו אותם לראשונה ביום חג המולד 1940. המרטלט המריאו מבסיס יבשתי כדי ליירט מפציץ גרמני מדגם יונקרס Ju 88 שטס מעל בסיס הצי בסקפה פלו. בספטמבר 1941 הצטרפו שישה מרטלט לנושאת המטוסים הקלה אה"מ "אודסיטי" (HMS Audacity) לליווי שיירות באוקיינוס האטלנטי, והפילו מספר מפציצי פוקה-וולף Fw 200 גרמנים.

ההתקפה האווירית האחרונה בה השתתפו הויילדקט באירופה נערכה ב-5 במאי 1945, כנגד בסיס צוללות בנורווגיה.

הצי האמריקני וחיל הנחתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות נחיתותו לעומת יריבו היפני, ה-A6M זירו, הצליחו מטוסי הוויילדקט להחזיק מעמד בזכות המיגון הכבד ומכלי הדלק האטומים שלהם, שאיפשרו למטוס להמשיך לטוס גם לאחר שספג נזק רב. בנוסף, טייסים רבים נעזרו במכשיר הביות שהותקן על המטוס כדי לשוב לנושאות המטוסים שלהם בתנאי מזג אוויר קשים.

מטוסי ויילדקט של הצי ושל חיל הנחתים לקחו חלק בכל הקרבות החשובים של הצי האמריקני בשנה הראשונה של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, כמו קרב ים האלמוגים וקרב מידוויי, במאי וביוני 1942, בהתאמה. רק בשנת 1943 החלו להגיע מטוסי קרב שהתעלו על הזירו, כגון F-6F הלקט ו-F4U קורסייר, והחלו לתפוס את מקומו של הוויילדקט. לפיכך, כבר בראשית 1943 הפסיקה גראמן את ייצור ה-F4F, אך ג'נרל מוטורס המשיכה לספק אותו לצי ולחיל הנחתים, תוך שהיא עורכת בו מספר שינויים שהתאימו אותו לשרות בנושאות מטוסים מלוות.

בסך הכל נבנו 7,860 מטוסי F4F ויילדקט.[1] מטוסים אלה השמידו 1,327 מטוסי אויב, במחיר של 191 ויילדקט, והשיגו יחס הפלה של 6.9:1.[2]

שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויילדקט היה בשרות המדינות הבאות:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא F4F ויילדקט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sherman.
  2. ^ Naval Aviation Statistics.