NIMBY

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שדה תעופה הוא דוגמה ל-NIMBY: הוא מועיל לכלכלת האזור, אך מפריע עקב הרעש והזיהום שהוא גורם

NIMBY (קרי: נימְבּי), ראשי תיבות של Not In My Back Yard או "נגד מיקום בחצרי"[1] (תרגום מדויק: "לא בחצרי האחורית") הוא כינוי להתנגדות של תושבים להקמתו של מוסד ציבורי חשוב (אך מטריד) בסמוך לביתם, מחשש שהדבר יפגע בערך בתיהם.

הכל מסכימים שהחברה אינה יכולה להתקיים ללא מוסדות ציבוריים כגון בתי ספר, בתי אבות, בתים לאנשים עם צרכים מיוחדים, מתקנים לטיפול בפסולת וכדומה. הבעיה היא שמוסדות ומתקנים כאלה מלווים במטרדים מסוגים שונים, כגון מטרדי רעש, ריח, קונוטציה לא נעימה וכדומה, ולכן הכול שמחים להקמתם, אך מעדיפים שיוקמו בשכונה אחרת, בעיר אחרת ולעיתים - במדינה אחרת (כאשר מדובר בסילוק של פסולת גרעינית, למשל).

גישת NIMBY מעמידה במבחן את אנשי הציבור (ראש עירייה, שר וכדומה) שצריכים לקבל החלטה בעניין מיקומו של המוסד הציבורי השנוי במחלוקת, ולעיתים חולפות שנים עד שמתקבלת החלטה בעניין זה.

לפי תאוריות חברתיות חדשות מיקום אתרי NIMBY מנציח מצב של שכונות ושל ערים. לפי מבחן זה, מחולקים מבני הציבור לכאלו שמטרידים (NIMBY) ולכאלו שמעלים את ערך השכונה (non-NIMBY).

דוגמה ידועה במיוחד לתסמונת נימבי היא הקמת אנטנות סלולריות שלגביהן מתנהלים ויכוחים רבים. על פי המצב כיום כמעט איש איננו מוכן לוותר על מכשיר הסלולר שלו ולעומת זאת רבים לא מוכנים שתוקם אנטנה ליד ביתם בשל החשש מהשפעות הקרינה.

חוק 'NIMBY' רישוי מפעלי תשתית לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנת 2017-2018 היה ניסיון לקדם תיקון לחוק רישוי עסקים - רישוי מפעלי תשתית לאומית, על רקע מחלוקות בין רשויות מקומיות לבין משרדים ממשלתיים במספר סוגיות שונות. ההצעה התמקדה בהעברת סמכות רישוי העסקים מהרשות המקומית לשלטון המרכזי במקרים של תשתית לאומית או מפעלים חיוניים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו אף התייחס בפומבי להצעת תיקון החוק כ'חוק נימבי'[2]. הצעת החוק לא עברה בסופו של דבר[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]