יצחק עמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק עמית
ISAAC AMIT.jpg
נולד 20 באוקטובר 1958 (בן 58)
מקום לידה תל אביב ישראלישראל
בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים
השתייכות
תקופת כהונה 1997 ואילך
תפקידים בולטים

יצחק עמית (נולד ב-20 באוקטובר 1958) הוא שופט בבית המשפט העליון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק עמית נולד כיצחק גולדפריינד בתל אביב, למד בבית הספר התיכון הדתי צייטלין שבעיר וסיים את לימודיו התיכוניים בשנת 1976. שירת בצה"ל כקצין ביחידה 8200[1] והשתחרר בשנת 1980. בשנת 1981 החל ללמוד משפטים בפקולטה למשפטים שבאוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים את לימודיו בהצטיינות בשנת 1985.

לאחר שנתיים שבהן התמחה, הוסמך בשנת 1986 כעורך דין, ועבד כעו"ד עצמאי. בשנת 1997 נבחר לכהן בבתי משפט השלום במחוז חיפה, תחילה בעיר עכו ולאחר מכן בעיר חיפה. באוקטובר 2001 כיהן בפועל כשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה וביולי 2002 נבחר לכהן כשופט בבית משפט זה.

בכהונתו בבית המשפט המחוזי חולל סערה כשקבע כי למרות שבתי המשפט השונים מחויבים לפסיקותיו של בית המשפט העליון, הלכה מסוימת ("הלכת שמש"), שאותה הגדיר "נושנה", בטלה: "הגיעה העת להכריז על הלכת שמש כעל הלכה ארכאית שנס ליחה במהלך השנים ואינה מחייבת. הלכת שמש אינה גזירת גורל, לא בשמיים היא, ואפילו לא גזירה של המחוקק. בהלכה נושנה עסקינן. במקום להמתין ל'חמורו של משיח' בדמותו של המחוקק, עד שייתקן את החוק, אשים נפשי בכפי ואעשה מעשה לזכות את הרבים". לאחר מתן פסק הדין המהפכני נאלץ עמית לחזור בו מכיוון שהתברר כי טעה ואך מספר חודשים קודם לכן השופטת דליה דורנר השתמשה בהלכה זו.[2]

באוגוסט 2009 נבחר לכהן כשופט בבית המשפט העליון, וב-14 באוקטובר 2009 נכנס לתפקידו. לפי שיטת הסניוריטי הנהוגה כיום במערכת המשפט הישראלית, לפיה מתמנה כנשיא בית המשפט העליון השופט בעל הותק הרב ביותר, אמור השופט יצחק עמית להתמנות לתפקיד נשיא בית המשפט העליון לאחר פרישתו של השופט עוזי פוגלמן ב-6 באוקטובר 2024, ולהחזיק בו עד לפרישתו הצפויה ב-20 באוקטובר 2028.

עמית ידוע בפסיקותיו החדשניות והמקוריות, המושפעות מהפסיקה האמריקאית, ובהלכות חדשות אשר מופיעות בפסקי דינו, המהוות פריצת דרך בתחום הנזיקין והביטוח[3]. עקב גילו הצעיר יחסית והידע שהוא מפגין בנושאי טכנולוגיה עמית מרבה לפסוק בסוגיות משפטיות הקשורות בהתפתחויות הטכנולגיות בימינו וברשת האינטרנט בפרט.[4]

עמדות בבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל, קוטלג יצחק עמית על ידי עיתון הארץ כבעל נטייה מתונה לשמרנות[5].

עמית תואר באחד התיקים על ידי אליקים רובינשטיין כמי שמגיע "מעולמו ובית מדרשו של חיי המעשה". באותו תיק, סירב עמית להצטרף לדעת הרוב שפסק חובת גילוי פרוטוקולים של חקירות המפרק, לאור ההתנהלות הבעייתית, לשיטתו, של מבקש הגילוי[6]. עמית השתמש במספר מקרים בהוצאות משפט באופן יצירתי. במקרה אחד, בו פנה אחד הצדדים לבית משפט בלונדון, בניגוד לפסיקה של בית משפט בישראל, פסק הוצאות משפט של מליון שקלים, ש-800,000 שקלים מתוכם נועדו לאיין הוצאות משפט שנפסקו בבית המשפט בלונדון[7][8]. עמית גם התריע נגד עורכי דין שמאריכים יתר המידה בטענותיהם והמליץ להטיל עליהם הוצאות[9].

משפט אזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמית יצא כנגד פסיקות גבוהות של פיצויים על נזק לא ממוני ונכות נפשית שנפסקו על ידי עמיתיו. במקרה אחד כתב על פסק דין המיעוט של השופט ניל הנדל: "איני מכיר אף פסק דין בנזיקין בו נפסק סכום כה נכבד ... בגין נכות נפשית בשיעור של 10%"[10]. במקרה אחר יצא בחריפות נגד פסק דין הרוב של השופט אליעזר ריבלין, בהסכמת השופט יורם דנציגר, שפסק פיצויים נפרדים ומשמעותיים על פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצויים על נזק בלתי ממוני טהור[11].

עמית גם הציג גישה מצמצמת יחסית לזכותם של תלויים בוגרים לפיצויים על מותו של קרוב שהעניק להם תמיכה. לשיטתו, זכות התביעה כתלוי ניתן מסיבות סוציאליות ואך ורק למי שנזקק לתמיכה מהנפטר[12].

עמית התנגד לכלל בדיני מכרזים הקובע ביטול כל הצעה שבה יש טעות בערבות. הוא טען שכלל זה פוגע במטרה של המכרזים, להשיג מחיר טוב, ושהציפייה שהמציעים ימנעו מטעויות בעקבות הסנקציה החריפה, אינה מתממשת[13].

משפט פלילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמית מרשיע במידת מה, יותר מעמיתיו. בדעת מיעוט, תמך בהרשעה של אדם על סמך ראיות נסיבתיות, בהיעדר תרחיש חלופי סביר לשיטתו, ועל סמך התנהגות תמוהה של הנאשם[14]. היה בדעת מיעוט שבקשה להרשיע את אהוד אולמרט בפרשת ראשונטורס[15]. כן היה בין שופטי הרוב במספר מקרים בהם הועמדה הרשעה על כנה כנגד דעת מיעוט[16][17], כמו במקרה של הרשעתו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה[18]. עם זאת, במספר מקרים היה בדעה מקילה עם נאשם בתמיכה בהרשעה בעבירה קלה יותר[19] או בזיכוי מחלק מהאישומים[20].

עמית כתב שני פסקי דין ארוכים בנוגע לזכרונות מודחקים. באחד, זוכה הנאשם מחמת הספק[21], ובשני הורשע הנאשם[22].

משפט מנהלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהערת אגב בפסק דין בו דחה השופט עמית את העותר בנימוק של חוסר נקיון כפיים, הביע עמית עמדה המתנגדת להגבלה של ההלכה בבג"ץ הנריט אנה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר הפנים שקבעה שהרישום במרשם האוכלוסין הוא סטטיסטי בלבד. עמית כתב: "אני סבור כי הכרה בסמכותו של פקיד הרישום לסרב לרשום נישואין מחמת תקנת הציבור, עלולה לסדוק את ההלכה היציבה ולפיה סמכויות פקיד הרישום הן טכניות, תוך הכנסת שיקולים ערכיים-מוסריים לפעולת הרישום." ובהמשך שלל סירוב של פקיד הרישום בנימוק של ממזרות: "מחשש שקבלת עמדת המשיב (המדינה) עלולה ליצור כלל רחב מדי, שלפיו כל מקרה של חשש ממזרות יוחרג מהלכת פונק שלזינגר."[23]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יצחק עמית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנשי הקהילה מתמנים לתפקידים במשק, מבט מל"מ 54, ספטמבר 2009, עמ' 46
  2. ^ עידו באום, בין השופטים החדשים בעליון - יצחק עמית שבעבר התנגח במערכת, themarker, ‏31/8/2009
  3. ^ נועם שרביט, ‏עוזי פוגלמן, יצחק עמית וניל הנדל מונו לשופטים בעליון, באתר גלובס, 23 באוגוסט 2009
  4. ^ בש"פ 6071/17 מדינת ישראל נ. פישר רונאל, ‏ניתן ב-27/8/2017
  5. ^ שרון פולבר, האקטיביזם של שקד מבסס את השמרנות בעליון, באתר הארץ, 24 בפברואר 2017
  6. ^ ע"א 6919/15 ברגרזון נ' אשפלסט, ניתן ב-17.7.2017
  7. ^ ע"א 3907/14 בנאי נ' רייפמן, ניתן ב-‏10.8.2016
  8. ^ משה גורלי, העליון נגד לונדון בקרב על תיק רייפמן: "זלזול בהליך מקומי תלוי ועומד", באתר כלכליסט, 17 באוגוסט 2016
  9. ^ גור מגידו, ‏העליון: הוצאות משפט על צדדים שמשתמשים לרעה בהליך מקדמי, באתר גלובס, 27 באוגוסט 2015
  10. ^ ע"א 4699/10 מדינת ישראל נ' רגב שובר, ניתן ב-4.12.2012
  11. ^ ע"א 4576/08 בן-צבי נ' פרופ' היס, ניתן ב-7.7.2011
  12. ^ ע"א 8961/16 פלונים נ' המאגר הישראלי לביטוח חובה, ניתן ב-‏14.6.2017
  13. ^ עע"ם 5375/15 בטחון שירותים אבידר נ' נתיבי ישראל ואחרים, ניתן ב-11.8.2016
  14. ^ ע"פ 2697/14 חדאד נ' מדינת ישראל, ניתן ב-6.9.2016
  15. ^ ע"פ 8080/12 מדינת ישראל נ' אהוד אולמרט, ניתן ב-28.9.2016
  16. ^ ע"פ 5975/14 אגבריה נ' מדינת ישראל, ניתן ב-31.12.2015
  17. ^ ע"פ 8704/09 באשה נ' מדינת ישראל, ניתן ב-11.11.2012
  18. ^ ע"פ 7939/10 רומן זדורוב נ' מדינת ישראל, ניתן ב-23.12.2015
  19. ^ ע"פ 2661/12 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-19.11.2012
  20. ^ ע"פ 7253/14 פינקלשטיין נ' מדינת ישראל, ניתן ב-‏16.11.2015
  21. ^ ע"פ 5582/09 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-20.10.2010
  22. ^ ע"פ 2218/10
  23. ^ בג"ץ 5384/16, סעיפים 17-18