אליקים רובינשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אליקים רובינשטיין
Elyakim Rubinstein.jpg
נולד 13 ביוני 1947
בוגר האוניברסיטה העברית
השתייכות
תקופת כהונה מאי 2004 ואילך
תפקידים בולטים
אליקים רובינשטיין (עומד משמאל) בעת פגישת אנואר סאדאת עם מנחם בגין והצוות הישראלי, בעת ועידת קמפ דייוויד, ספטמבר 1978

אליקים רובינשטיין (נולד ב-13 ביוני 1947) היה מזכיר הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה וכיום שופט בבית המשפט העליון (ממאי 2004).

תחילת דרכו והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובינשטיין נולד בתל אביב ב-1947 בנם של מרדכי ושפרה. אמו נולדה ברוסיה, עלתה ארצה בילדותה והייתה אחות במקצועה בבית החולים הדסה-תל אביב . אביו היה ניצול שואה שגויס ב-1939 לצבא הפולני ונפל בשבי הרוסי. הוריו וקרובי משפחתו נספו בשואה. אביו פעל בישראל בארגון שרידי הניצולים בני עיירתו ורובינשטיין הבן היה נוהג להתלוות אליו לכנסים בנושא.‏‏[1]

אליקים רובינשטיין גדל בגבעתיים, למד בבית הספר היסודי "אמונים", ובגיל 11 השתתף בחידון התנ"ך לילדים שאורגן על ידי דבר לילדים.[2] בתיכון למד בבית ספר צייטלין בתל אביב. לאחר שקפץ כיתה, סיים את התיכון כבר בגיל 16 והחל ללמוד באוניברסיטה העברית שפה וספרות ערבית ולשון עברית. בשנה האחרונה ללימודי התואר הראשון למד במקביל שנה ראשונה במשפטים. הוא סיים את התואר הראשון בערבית בהצטיינות והתגייס לצה"ל כעוזר לעורך "מערכות" וקצין קשר לכתבי חוץ מטעם דובר צה"ל.

במקביל לשירותו הצבאי סיים את לימודי המשפטים בהצטיינות‏[3] בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה, בשנת 1969. את ההתמחות עשה אצל השופט גביזון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אצל פליאה אלבק בפרקליטות המדינה ואצל יוסף צ'חנובר, שהיה יועץ משפטי למערכת הביטחון. רובינשטיין הוסמך לעריכת דין בשנת 1972. במקביל למד לתואר מוסמך ביהדות זמננו ושימש במילואים כשופט בית המשפט הצבאי ביהודה ושומרון.

הוא המשיך לעבוד עם צ'חנובר לאחר שהוסמך כעורך דין ולקראת דיוני ועדת אגרנט הכין את תיק טיעוניו של שר הביטחון משה דיין. הוא המשיך ללוות את דיין וכשדיין מונה לשר החוץ בממשלת ישראל השמונה עשרה הוא מונה לראש לשכתו‏[4]. במסגרת תפקידו זה השתתף רובינשטיין במשא ומתן עם מצרים בועידת קמפ דייוויד, ובשיחות הנורמליזציה והאוטונומיה (1978-1979). בהמשך היה ליועץ המשפטי של משרד החוץ‏[5]. כשנכנס יצחק שמיר למשרד החוץ הוא השאיר לצידו את אנשי דיין יוסף צ'חנובר, נפתלי לביא ואת רובינשטיין ורובינשטיין סייע לשמיר להיכנס לעניינים במשרד‏[6]. במלחמת לבנון היה מעורב בגיבוש הסכם ישראל-לבנון 1983. בעיתונות של התקופה תואר רובינשטיין כ"עילוי במערכת המדינית"‏[7]. יצחק שמיר ביקש למנותו לשגריר ישראל באומות המאוחדות אולם המינוי נמסר במקום זאת לבנימין נתניהו ורובינשטיין מונה לציר ישראל בוושינגטון, תפקיד בו כיהן בשנים 1984-1986. עם חזרת יצחק שמיר לתפקיד ראש הממשלה כראש ממשלת ישראל העשרים ושתיים, בעקבות קיום הסכם הרוטציה, נתמנה למזכיר הממשלה, תפקיד בו המשיך לכהן בממשלות הבאות של שמיר ולאחר מכן שנה נוספת לבקשתו של יצחק רבין. בתפקידו זה הוא השתתף בדיונים מדיניים עם סוריה והפלסטינים, השתתף בוועידת מדריד ושיחות וושינגטון (1991-1993), היה ראש המשלחת למשא ומתן עם ירדן, שהניב הסכם שלום, והיה מעורב בהסכמי היישום של חוזה השלום (1993-1995). לאחר מכן היה היועץ המשפטי למערכת הביטחון (1994-1995) ושופט בית המשפט המחוזי בירושלים (1995-1997). לאחר כישלון מינוי רוני בר און ליועץ המשפטי לממשלה, נקרא רובינשטיין למלא את התפקיד והוא כיהן בו בשנים 2003 - 1997. בשנים אלה היה מעורב במשא ומתן עם סוריה בוושינגטון ושפרדסטאון (1999-2000) ובוועידת קמפ-דייויד עם הפלסטינים (2000).

רובינשטיין עבד כיו"ר ומייסד הרשות למלחמה בסמים (1988-1992), ובראש הפורום הממשלתי למעקב אחר תופעות האנטישמיות (1987-1994). כן השתתף במשא ומתן לשיתוף אסטרטגי עם ארצות הברית (1982-1995) והיה יו"ר המשלחת למשא ומתן על המזכר האסטרטגי עם ארצות הברית (1988).

כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה נדרש לקבל החלטות במספר נושאים שנויים במחלוקת, ובתקופת כהונתו נפתחו (ונסגרו) מספר חקירות נגד בכירי המערכת הפוליטית בישראל. חלק מהחלטותיו בנושאים אלה זכו לביקורת שטענה כי הוא מושפע משיקולים פוליטיים ומלחצים המופעלים עליו, בהן: חוות דעתו בנוגע לחקירת האזנות סתר בלתי חוקיות שביצעה המשטרה, חקירת העמותות שסייעו לאהוד ברק בבחירות, סגירת תיק השוחד כנגד בנימין נתניהו בעניין "פרשת ההובלות" (פרשת עמדי), סגירת אחד מתיקי החקירה נגד צחי הנגבי בנושא עמותת דרך צלחה וההחלטה כי אין מקום להגיש כתב אישום כנגד נשיא המדינה עזר ויצמן בפרשת סרוסי.

בעקבות אלה נטען כנגד רובינשטיין כי התנהלותו הסלחנית כלפי עבירות של בכירים בממשל תרמה להתגברות השחיתות השלטונית בישראל. לעומת זאת, ישנן דוגמאות בשורה של פרשיות בהן לא נרתע והביא לכלל סיום הרשעות בתיקים בעייתים של אילי הון, דוגמת "פרשות נמרודי" (עופר נמרודי, החוקר הפרטי פרידן ולאחר מכן האב, יעקב נמרודי והסופר קרישק).

עוד קבע רובינשטיין בתפקידו זה כי אסור לקיים שירות רפואי פרטי (שר"פ) בבתי החולים הממשלתיים, וכן היה היועץ המשפטי הראשון שהביע בפני בית המשפט עמדה ליברלית ביחס לנושא הזכות למות בכבוד, ולמעשה קבע כי משחולה מסרב בדעה צלולה לטיפול מציל חיים - לא חלה על הרופא חובה משפטית לטפל בו, ולפיכך לא יהיה הרופא שיעמוד מנגד צפוי לאישום בגין גרימת מוות, או הריגה, במחדל.

כהונתו כשופט בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2004 מונה לכהונת שופט בבית המשפט העליון. כשופט בבית המשפט העליון מרבה רובינשטיין להתייחס למשפט העברי [8]. בנוסף, רובינשטיין מקנא לשפה העברית ומבקש למצוא מונחים עבריים למילים לועזיות[9] ובפסקי דינו הוא מציין את הסעיפים באותיות עבריות ולא בספרות [10].

כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית בבחירות לכנסת התשע עשרה.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובינשטיין הביע דעתו ש:"לטעמי, יש להעלות על נס את חובתה המוגברת של המדינה, אולי יותר מכל בעל דין אחר, להגינות כלפי הזולת, כלפי כולי עלמא, ובוודאי כלפי המתקשר עמה בהסכם. אין היא ככל "שחקן" במגרשי המשפט הפרטי; גם בעודה בחצרי המשפט הפרטי, חלות עליה חובות הגוף הציבורי" ו"חובת המדינה להגינות יתרה בהתנהגותה בכל דרכיה ברורה לדידי כשמש בצהרי היום, עד כי אינה טעונה אסמכתאות". בהתאם לכך הוא הביע דעת מיעוט, שלא נתקבלה, בעד קבלת רשות ערעור ותיקון פסק בורר בהתאם לתקנת הציבור בגלל שהמדינה התרשלה ביידוע חברה שנגשה למכרז על הבעייתיות בהצעתה מבחינת עמידה בדרישות התכנון [11].

באופן כללי, רובינשטיין סובר ש"יש מקום לשנות מן "הגישה המצמצמת בנוגע להתערבותם של בתי המשפט בפסקי בוררות" - ולנקוט בגישה המאפשרת לבתי המשפט לתקן טעויות מסוגים מסוימים בפסקי בוררות", עמדה הנמצאת במיעוט בבית המשפט העליון‏[12].

הביע הסתייגות ממה שנראה לו כצעד של הפרטתו של מוביל המים הארצי, בביטוי "את אמא אין מוכרים"‏[13].

כאשר הכיר הרוב בבית המשפט ברישום נישואים חד מיניים שנערכו בחו"ל, התנגד לכך רובינשטיין בדעת יחיד מול דעתם של שישה שופטים אחרים. הוא כתב שאין זה תפקידו של בית המשפט לתת "גושפנקה רשמית של הממלכה ליצירת תא משפחתי, המוכר רק במיעוט קטן ממדינות תבל". עם זאת, הוא ציין כי יש "הגינות אנושית ומשפטית" בהענקת זכויות כלכליות וחברתיות לזוגות הומוסקסואלים.

רובינשטיין הצטרף לעמדת הרוב שפסלה את חוק טל וקבעה שאינו חוקתי. הוא כתב כי חוק חדש שיסדיר את גיוס החרדים יצטרך לאמץ אמצעים משמעותיים בהרבה, והעלה את האפשרות של מכסות שיגבילו את מספר הפטורים מגיוס מטעמי לימוד תורה. בפסיקתו זו, כמו ברוב פסיקותיו האחרות, שילב נימוקים רבים מהמקורות המחזקים את עמדתו. הוא אף כתב כי חוויותיו האישיות כמתפלל בבית כנסת שבו רבים מקבצי הנדבות בני הציבור החרדי, מלמדות אותו על המצוקה שאליה מוביל הסדר הגיוס את הציבור הזה.

הוא נמנה עם השופטים שאישרו, על חודו של קול אחד, את חוק האזרחות והכניסה לישראל, המאפשר למנוע מאזרחים ישראלים להביא לארץ את בני זוגם הפלסטינים.

השופט העליון סלים ג'ובראן נמנע מלשיר את התקווה בעת השבעת נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס בפברואר 2012. הדבר עורר ביקורת רבה, אך כעמיתו לבית המשפט העליון יצא רובינשטיין להגנתו, ובמכתב ששלח לכל השופטים בארץ כתב כי אין לחייב אזרחים ערבים בשירת ההימנון שאינו משקף את שורשיהם‏[14]

מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי למרים רובינשטיין, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים ומנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה. בעת שהיה היועץ המשפטי לממשלה נטען כי אין לאפשר את כהונתו בתפקיד שבו הוא למעשה הממונה על אשתו, וכי יש בכך משום ניגוד עניינים, והפרה של כללי התקשי"ר (תקנון שירות המדינה). לבסוף נקבע כי שניהם יוכלו להמשיך בתפקידיהם כיוון שאין הוא ממונה עליה ישירות.

לקראת הבחירות לראשות הממשלה בין אהוד ברק לאריאל שרון בתחילת שנת 2001 טען בחוות דעת כי אין זה מסמכותה של ממשלת מעבר לנהל משא ומתן מדיני. לאחר שחוות הדעת פורסמה, היא נתמכה על ידי שרון והימין וגונתה על ידי ברק ושריו.

במקרה אחר, ערב בחירות 2003 הודלפו לעיתון הארץ פרטים מחקירות כנגד שרון ובפרט על הלוואות שקיבל מסיריל קרן. רובינשטיין פעל בנחרצות, או לפי גרסת מבקריו ב"להיטות יתר" (ביטוי שרובינשטיין עצמו השתמש בו כדי לבקר את חקירותיו של משה מזרחי), כדי לחשוף את המדליף, שהתברר כאשת הפרקליטות ליאורה גלט-ברקוביץ'. רובינשטיין כלל במושאי חקירה גם את העיתונאי ברוך קרא שחשף את הפרשה והורה על חשיפת שיחות הטלפון שלו, צעד לא מקובל כנגד עיתונאי.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתן "פרס השלום" של קרן גבריאל שרובר על חלקו בשלום עם ירדן. קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מהישיבה יוניברסיטי בניו יורק, מהסמינר התאולוגי היהודי בניו יורק ומאוניברסיטת בר-אילן.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובינשטיין חיבר מספר ספרים בענייני משפט וממשל:

  • שופטי ארץ, הוצאת שוקן
  • דרכי שלום, הוצאת משרד הביטחון
  • נתיבי ממשל ומשפט, הוצאת משרד הביטחון, 2003

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רובינשטיין על אנטישמיות גלובס, 24 באפריל 2004
  2. ^ רות בונדיראשון מתוך רבבה, דבר, 30 בינואר 1959
  3. ^ רובינשטיין - ערובה להצלחה, מעריב, 23 בפברואר 1970
  4. ^ דניאל בלוךפרופ' אבינרי הגיש התפטרותו לדיין, דבר, 22 ביוני 1977
  5. ^ אמנון אברומוביץ, הסיבוב השני, מעריב, 17 בדצמבר 1982
  6. ^ דברי נפתלי לביא באהרון דולב, אליקים רובינשטיין: העילוי של דיין במשרד של שמיר, מעריב, 29 באוגוסט 1986
  7. ^ אילן כפירככל שקרבה שעת המו"מ גבר בביירות הדיבור בשני קולות, מעריב, 28 בדצמבר 1982
    אילן כפירהצוות הישראלי בפעולה, מעריב, 4 במאי 1983
  8. ^ עלון השבת של צהר, ו' שבת, תש"ע
  9. ^ רע"א 6519/09, פסקה ח' וראו הערת החידוד שלו בע"א 8168/03
  10. ^ ראו למשל ע"א 3534/07
  11. ^ רע"א 470/08, סעיפים ח, ט וכ"ד
  12. ^ רע"א 10001/08
  13. ^ עע"ם 4011/05, פסק דין מיום ה' באדר א התשס"ח, פסקה ה' לפסק דינו של רובינשטיין
  14. ^ אביעד גליקמן, רובינשטיין למען ג'ובראן: לא חייב לשיר התקווה, באתר ynet‏, 1 במרץ 2012


שופטי בית המשפט העליון

נשיא בית המשפט העליון: אשר גרוניס
המשנה לנשיא: מרים נאור

עדנה ארבל | אליקים רובינשטיין | סלים ג'ובראן | אסתר חיות | חנן מלצר | יורם דנציגר | ניל הנדל | עוזי פוגלמן | יצחק עמית | צבי זילברטל | נעם סולברג | אורי שהם | דפנה ברק-ארז
Emblem of Israel.svg
דגל ישראל
היועצים המשפטיים לממשלה

יעקב שמשון שפירא | חיים כהן | גדעון האוזנר | משה בן זאב | מאיר שמגר | אהרן ברק | יצחק זמיר | יוסף חריש | מיכאל בן יאיר | רוני בר-און | אליקים רובינשטיין | מני מזוז | יהודה וינשטיין

מזכירי ממשלות ישראל

זאב שרף | כתריאל כ"ץ | יעל עוזאי | מיכאל ארנון | גרשון אבנר | אריה נאור | דן מרידור | יוסי ביילין | אליקים רובינשטיין | שמואל הולנדר | דני נוה | גדעון סער | יצחק הרצוג | גדעון סער | ישראל מימון | עובד יחזקאל | צבי האוזר | אביחי מנדלבליט

יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית
מנחם דונקלבלוםיצחק אולשןשמעון אגרנטיואל זוסמןצבי ברנזוןמשה לנדויאלפרד ויתקוןחיים כהןאליהו מנימשה עציונייצחק כהןמאיר שמגרגבריאל בךמרים בן פורתאליעזר גולדברגאברהם חלימהתיאודור אוראליהו מצאמישאל חשיןדליה דורנריעקב טירקלדורית בינישאליעזר ריבליןאילה פרוקצ'יהמרים נאוראליקים רובינשטיין Knesset building.jpg