סלמונלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף Salmonella)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgסלמונלה
SalmonellaNIAID.jpg
חיידקי Salmonella typhimurium (באדום)
חודרים לתרבית תאים אנושית
מיון מדעי
ממלכה: חיידקים אמיתיים
מערכה: חיידקים ארגמניים
מחלקה: Gamma Proteobacteria
סדרה: Enterobacteriales
משפחה: Enterobacteriaceae
סוג: Salmonella
מינים
  • Salmonella bongori
  • Salmonella enterica
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Salmonella

סלמונלה (שם מדעי: Salmonella) הוא סוג של חיידק אמיתי, גראם-שלילי, בעלי צורה מתגית השייך למשפחת ה-Enterobacteriacea. בטבע קיימים מאות תת-מינים ואלפי סרוטיפים של חיידקי הסלמונלה. טקסונומית תת-מינים וסרוטיפים אלה מחולקים לשני מינים: Salmonella bongori ו-Salmonella enterica, כאשר אלה של המין הראשון גורמים בעיקר לסלמונלוזיס בבעלי חיים ואלה של השני בבני האדם. סרוטיפ Salmonella enterica enterica typhi עלול לגרום למחלת הטיפואיד.

הטיפואיד, שנגרמת מסרוטיפ typhi, היא מחלה מסוכנת לבני אדם, שעלולה להיות קטלנית באין נגישות לאנטיביוטיקה. הסבירות למות ממחלה זאת יורדת ל-1% תחת טיפול אנטיביוטי. מנגד, אם המחלה אינה מטופלת סכנת המוות תחול על 10%-30% מהמקרים, ואף בחלק מהקהילות שיעורי התמותה יגיעו ל-47%.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיידקי סלמונלה הם מתגים גראם-שליליים השייכים למשפחת ה-Enterobacteriacea, אליה משתייכים גם חיידקי Escherichia coli. הסוג סלמונלה קרוי על שם הווטרינר האמריקני דניאל אלמר סלמון (Daniel Elmer Salmon), אשר גילה לראשונה (יחד עם האפידמיולוג האמריקני תאובלד סמית') חיידק המשתייך לסוג זה בשנת 1885.

בעבר שויכו לסוג מאות מינים, אלפי תת-מינים וסרוטיפים. מאז סוף שנת 2005 שונה המיון הטקסונומי והוחלט כי כל התת-מינים והסרוטיפים יקובצו לשני מינים בלבד: Salmonella enterica ו-Salmonella bongori, כאשר אלה של המין הראשון גורמים בעיקר לסלמונלוזיס (מחלת מעיים שמתבטאת בכאבי בטן, שלשולים והקאות) בבעלי חיים ואלה של השני בבני האדם.

חיידק הסלמונלה הידוע ביותר הוא Salmonella typhi. לפי המיון החדש שונה שמו הרשמי ל-Salmonella enterica, תת-מין enterica, סרוטיפ typhi; למרות זאת ממשיכים להתייחס לחיידק זה (ולכל החיידקים מהסוג סלמונלה) על ידי ציון הסוג והסרוטיפ בלבד. S. typhi גורם לטיפואיד (טיפוס הבטן), מחלה רב-מערכתית קשה. חיידק זה וסרוטיפים רבים אחרים שלו גורמים למחלות זיהומיות השכיחות בעיקר במדינות העולם השלישי ואשר נגרמות כתוצאה מהיגיינה לקויה ומשימור לקוי של מזונות. מיליוני בני אדם מתים בכל שנה, בעיקר באפריקה, ממחלות הנגרמות על ידי חיידקי סלמונלה.

לחיידקי הסלמונלה יש שוטון שמקנה להם יכולת תנועה. כמו כן הם מכילים אלמנטים, כגון הקפסולה, המסייעים לפתוגניות שלהם. היכולות האנטיגניות הנ"ל קרויות H אנטיגן (קיום השוטון), O ו-K אנטיגן.

הסרוטיפים השונים של חיידק הסלמונלה גורמים בעיקר למחלת הסלמונלוזיס בשל הרעלת מזון וטיפוס הבטן. בכ-5% מהאוכלוסייה קיימת נשאות לא תסמינית (א-סימפטומטית) של סלמונלה:

סלמונלוזיס טיפואיד (טיפוס הבטן) בקטרמיה
סוג הפתוגן סרוטיפי סלמונלה מקבוצת non-typhoid סרוטיפי typhoid ו-para typhoid כל סוגי הסלמונלות
תסמינים שלשול, כאב בטן, בחילות, הקאה|הקאות, חום, מעט בקטרמיה מחלה רב-מערכתית, חום, כאב ראש עלול להיווצר אנדוקרדיטיס
תקופת דגירה 48-6 שעות 14-10 ימים

מנגנון גרימת המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיידקי הסלמונלה פולשים לתוך תאים מסוג אנטרוציטים (Enterocytes) במעי הדק, על ידי יצירת עיוות או קימוט ב-villi של רירית המעי (סיסי הרירית). החדירה לתאים מתבצעת על ידי פגוציטוזה לתוך פגוזום. בתוך התאים מתרבים החיידקים בפגוזום (חיידקי הסלמונלה לא מפרק את הפגוזום בשונה מחיידקים, דוגמת השיגלה, אשר מצוידים בחלבוני פירוק פגוזום). לאחר שהחיידק מתרבה בתוך הפגוזום, הוא עובר בעזרתו אל החלק הבזאלי של התא, אשר קרוב לשכבת הרירית המיוחדת, שם הוא משתחרר מהפגוזום ונקלט על ידי גרנולוציטים אשר מגיעים למקום. המשך התפשטות המחלה משתנה בהתאם לסרוטיפים כאמור להלן:

  • גרימת מחלה סיסטמית
סרוטיפים מקבוצת typhoid, אשר גורמים למחלה סיסטמית, חיים בתוך הגרנולוציטים זמן רב היות שהם בעלי אנטיגן עודף המכונה Vi antigen המגן עליהם מפני בליעה על ידי גרנולוציטים אחרים. בתוך הגרנולוציטים, לאחר התרבותם לרמת סף מסוימת של מספר חיידקים, נוצר סיגנל לשחרורם (בדרך כלל תוך עשרה ימים עד שבועיים). שחרור זה גורם לעליה בחום גוף שיכולה להימשך 4–8 שבועות. החיידקים מגיעים מזרם הדם אל הכבד, הטחול, הכליות וחוזרים למעי (אל הלוחיות על שם פייר) שם גורמים לדלקות מקומיות קשות. זהו למעשה טיפוס הבטן, אשר מאופיין עם שיעור קטלניות גבוה יחסית (עד 10% תמותה).
  • גרימת בקטרמיה (אלח דם) וסלמונלוזיס
סרוטיפים מקבוצת non-typhoid גורמים לבקטרמיה זמנית, אולם בשונה מסרוטיפים מקבוצת typhoid, אשר מסוגלים לחיות בתוך הגרנולוציטים במשך זמן רב, הרי שסרוטיפים אלה עוברים פגוציטוזה במהירות. עם זאת, אצל קשישים, ילדים וחולים בעלי מערכת חיסון פגומה עלולים סרוטיפים אלה לגרום לסיבוכים הכוללים אפילו את מות החולה. סרוטיפים אלה יודעים גם להפריש אנטרו-טוקסין (רעלני מעיים) אשר אחראי לשלשול מימי (הפרשה של נוזלים מהאפיתל לחלל המעי, בדומה למחלת הכולרה).

שיטות לאבחון ומניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לאבחן את הימצאות החיידק בדרך של גילויו בצואה על ידי גידולו בתרבית ושימוש בשיטות סרולוגיות (הצמתה של החיידק עם נוגדנים ספציפיים).

הטיפול המניעתי נגד החיידק הוא חיסון לקבוצת ה-typhoid, שכאמור גורם למחלה קשה, שניתן לפני נסיעה למדינות מתפתחות. חיסון זה, הקרוי Vivotif, הוא חיסון חי מוחלש, ויעילותו במניעת המחלה חלקית (כ-70%).

אפידמיולוגיה של סלמונלה וסלמונלוזיס בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זנים לא-טיפואידים (Non-typhoid Salmonella)
שיעור ההיארעות השנתי של סלמונלוזיס לא-טיפואידי בישראל היה יציב בשנים 20052012 ונע סביב 30 מקרים חדשים בשנה לכל מאה אלף תושבים[1]. הסרוטיפים הנפוצים ביותר בארץ בין השנים 1995–2012 היו Enteritidis, Virchow, Typhimurium, ו-[1]Infantis. החל משנת 2006 הסרוטיפ Infantis הפך לסרוטיפ עם ההיארעות הגבוהה ביותר. זאת הודות להתפרצות של בידוד לו מאפייני אלימות גנטיים ופנוטיפיים ייחודיים[2].
  • זנים טיפואידים ( Typhoid and Paratyphoid Salmonella)
הרוב המוחלט של מקרי סלמונלה טיפואוידית אשר מאובחנים בארץ מקורם בשהות בחו"ל במדינות אנדמיות, כדוגמת התפרצות סלמונלה Paratyphi A בשנת 2009 כאשר רוב המקרים סעדו באותו בית חב"ד בסדר ראש השנה בנפאל[3].

בשנת 2014, העלה מחקר שבישראל קיים תת-דיווח של התפרצויות סלמונלה, מה שאומר שחלק מההתפרצויות אינן מזוהות ונחקרות על ידי משרד הבריאות בגלל היעדר ניטור סטטיסטי של הסרוטיפים על בסיס שבועי[1].

מחקר סלמונלה וסלמונלוזיס בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נערך מחקר נרחב בנושא על ידי פרופ' וילי הירש ורודולף רייטלר. במהלך עבודתו הצליח פרופ' הירש לבודד 16 סרוטיפים של חיידק הסלמונלה, להם העניק שמות בהתאם לאתרים בהם התגלו בארץ ישראל (S.haifa[4], ‏S.carmel[5], ‏S.galil[6], ‏S.negev[7] ועוד). כמו כן ערך גם מחקרים אפידמיולוגיים על החיידק ומצא מקורות זואונוטיים חדשים להדבקות בני האדם[8][9]. בנוסף לכך היה הראשון שזיהה חיידקי סלמונלה בעלי שוטונים אולם משוללי יכולת תנועה. מכך הסיק כי קיימים שני אתרים שונים בכרומוזום החיידקי; האחד אחראי להיווצרות השוטונים ואילו השני לתנועתיות שלהם[10].
ד"ר רייטלר הצליח לבודד סרוטיפים של סלמונלות בכלבים, בעכברים ובקרציות ולהעלאת השערה כי האחרונות עלולות להוות וקטור למחלה זאת בקרב בעלי החיים. בנוסף לכך בודד סרוטיפ חדש של Salmonella enterica - Salmonella mishmar haemek[11].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סלמונלה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Marzel Alex, Integrative analysis of Salmonellosis in Israel reveals association of Salmonella enterica Serovar 9,12:l,v:- with extraintestinal infections, dissemination of endemic S. enterica Serovar Typhimurium DT104 biotypes, and severe underreporting of outbreaks., J. Clin. Microbiol.doi: 10.1128/JCM.00399-14
  2. ^ Gal-Mor Ohad, Multidrug-resistant Salmonella enterica serovar Infantis, Israel., Emerg Infect Disdoi: 10.3201/eid1611.100100
  3. ^ Meltzer Eyal, A large outbreak of Salmonella Paratyphi A infection among israeli travelers to Nepal., Clin Infect Disdoi: 10.1093/cid/cit723
  4. ^ Sapiro R., Hirsch W. (1950). A new Salmonella type: Salmonella haifa. J. Bacteriol. Jul;60:101. PMID 15436465
  5. ^ Hirsch W., Hirsch M., Sapiro-Hirsch R. (1954). A new Salmonella type (Salmonella carmel). Acta Med. Orient. Jan-Feb;13(1-2):42. PMID 13171014
  6. ^ Sapiro-Hirsch R., Hirsch W. (1963). A new Salmonella species: S. galil. Isr. Med. J. May-June;22:188. PMID 14077940
  7. ^ Sapiro-Hirsch R., Altmann G., Hirsch W. (1957). A new Salmonella type: Salmonella negev. Acta Med. Orient. Nov-Dec;16:274. PMID 13508050
  8. ^ הירש ו., שפירא-הירש ר. (1954). סלמונלות בצבים. הרפואה, ינואר 237-8:(11)46;1.
  9. ^ הירש ו., שפירא-הירש ר., זימן ש. (1955). על התפרצות של הרעלת מזון שנגרמה על ידי אכילת ביצי ברווזים מודבקות בסלמונאלות. הרפואה, יולי 1-3:(1)49;1.
  10. ^ א.א אוליצקי, פרופ' וילי הירש איננו, הרפואה, כרך ס"א, חוב' ו' (1971), עמ' 297.
  11. ^ זילברשטיין וילי, דר' רודולף רייטלר – בן שבעים. הרפואה, 64: 380-378, 1963.