וילי הירש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וילי הירש
Willy Hirsch
וילי הירש
לידה 21 בינואר 1901
פטירה 10 באוגוסט 1971 (בגיל 70)
ענף מדעי רפואה, מיקרוביולוגיה
מקום מגורים הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמנית המנדט הבריטיהמנדט הבריטי ארץ ישראל המנדטורית
ישראלישראל מדינת ישראל
פרסים והוקרה המעבדה המרכזית בשדרות הציונות 54 ע"ש פרופ' וילי הירש[1]
הפרס ע"ש פרופ' וילי הירש[2]
תרומות עיקריות
מחלוצי ענף הבקטריולוגיה בארץ ישראל

פרופ' וילי הירשגרמנית: Willy Hirsch,‏ 21 בינואר 1901 - 10 באוגוסט 1971) היה רופא ומיקרוביולוג יהודי, מחלוצי הבקטריולוגיה בארץ ישראל.[1]

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירש נולד בשנת 1901 בקניגסברג בירת מחוז פרוסיה המזרחית של הקיסרות הגרמנית. הוא התקבל ללימודי הרפואה בעיר הולדתו, ובשנת 1924, עם תום לימודיו, החל לעסוק במקצוע הרפואה. עד שנת 1933 עבד הירש בתור רופא כללי בקניגסברג ותקופה קצרה כרופא במחלקה פנימית בדנציג. כן ניהל את בית הספר והמעבדות הממשלתיות להיגיינה ודיסאינפקציה ובמקביל שימש כעוזר הראשון במכון האוניברסיטאי להיגיינה בקניגסברג.

בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, פוטר מעבודתו בשל היותו יהודי. לאחר פיטוריו החליט להשתלם בתחום הרפואה הטרופית בהמבורג, זאת כהכנה לעלייה לארץ ישראל. בשנת 1934, עם תום השתלמותו, החליט לעזוב את גרמניה ולעבור לברצלונה שבספרד, שם עבד בתור בקטריולוג, עם הפסקה להשתלמות בלונדון שבאנגליה, עד לשנת 1937, עת החליט לעלות לארץ ישראל.[3][4][5]

עלייתו לארץ ישראל ופיתוח ענף הבקטריולוגיה בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עלייתו לארץ ישראל השתקע בחיפה, ובשנת 1938 התמנה למנהל המעבדה המרכזית של קופת חולים כללית בחיפה והגליל, תוך שימת דגש על ענפי הבקטריולוגיה והסרולוגיה, תפקיד שאותו מילא עד פרישתו לגמלאות בראשית שנת 1971.[4] בשנת 1949 נשלח, על ידי ארגון הבריאות העולמי, להשתלמות בארצות הברית[5] ובשנת 1952, לאחר שנים רבות שבמהלכן סבלה המעבדה המרכזית של קופת חולים כללית בחיפה והגליל מהיעדר מקום הולם וקבוע, קבע הירש את מיקומה בבניין אשר היווה בעברו את משכנו של בית החולים "עזרה" (אותו הקימה חברת עזרה של יהודי גרמניה) ברחוב ההר 54 (לימים שדרות האו"ם ומאוחר יותר שדרות הציונות). לשם כך שופץ מבנה בית החולים לשעבר והותאם במיוחד לצורכי המעבדה וכך, לכשנפתחה, הייתה לאחת המעבדות המשוכללות ביותר בארץ.[6][7]

במקביל לעבודתו הדיאגנוסטית במעבדה, הקדיש הירש חלק ניכר מזמנו לביצוע מחקרים על זיהומים ומחוללי מחלות בכלל וכאלה של מערכת העיכול בפרט. מחקרים אלה ערך יחד עם אשתו, ד"ר (לימים פרופ') רעיה שפירא-הירש, אשר עבדה אף היא במעבדתו, וכן עם עוזרים נוספים. חלק ניכר מפרסומיו קיבל הירש בעקבות בידוד 16 סרוטיפים חדשים של חיידקים ממין Salmonella enterica להם, מתוך אהבתו הרבה לארץ ישראל, נתן שמות עבריים בהתאם לאתרים בהם התגלו בארץ (Salmonella ahuza,[8]Salmonella carmel,[9]Salmonella degania,[10]Salmonella emek,[11]Salmonella ezra,[8]Salmonella galil,[12]Salmonella hadar,[13]Salmonella haifa,[14]Salmonella hofit,[15]Salmonella negev,[16]Salmonella ramat-gan,[17]Salmonella shikmona,[18]Salmonella uno[15] ועוד). הירש ערך גם מחקרים אפידמיולוגיים על חיידקי ה-Salmonella ומצא מקורות זואונוטיים חדשים להדבקות בני האדם, וכך כבר בשנות ה-50 הזהיר על סכנת ההדבקות מצבים,[19] ומאכילת ביצי ברווזים[20] בנוסף לכך היה הראשון שזיהה חיידקי Salmonella בעלי שוטונים אולם משוללי יכולת תנועה. מכך הסיק כי קיימים שני אתרים שונים בכרומוזום החיידקי; האחד אחראי להיווצרות השוטונים ואילו השני לתנועתיות שלהם.[4][21]

וילי הירש התאפיין בדייקנות בלתי מתפשרת, רישום קפדני ואבחון חוזר של דגימות. קו אופייני לדייקנותו בא לידי ביטוי בשמירת כל הנסיובים החיוביים שנשלחו לאבחון במעבדתו, וכאשר בשנת 1946 הצליחו חוקרים לבודד, לראשונה, בארץ ישראל חיידקים מסוג Leptospira, החל לבחון את אותם הנסיובים החיוביים שנשמרו במעבדתו. על סמך בדיקת אותם הנסיובים הוכיח הירש, בשנת 1948, כי כבר בשנת 1942 התרחש מקרה לפטוספירוזיס ראשון בישראל שלא אובחן כראוי בזמן.[21][22]

וילי הירש התפרסם גם בתור מי שתיאר את מגפת הכיב הטרופי בקרב עולים מתימן ותושבי חיפה (1944),[23] ובתור מי שבודד לראשונה מחולים בישראל חיידקים מסוג Mycoplasma ‏(1952),[24] חיידק ממין Mima polymorpha ‏(1965)[25][26] וחיידקים מסרוטיפים: Leptospira interrogans serotype mini ‏(1959)[27] ו-Leptospira interrogans serotype Icterohaemorrhagiae ‏(1970).[28]

הירש הדריך והנחה סטודנטים ורופאים בעבודות הגמר, המחקר וההתמחות. היה חבר במועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל ובוועד של האגודה הישראלית למיקרוביולוגיה. בשנת 1957, בעקבות תרומתו הרבה במישור המדעי, הוענק לו תואר פרופסור חבר קליני מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.[4]

המעבדה המרכזית ע"ש פרופ' וילי הירש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית החולים "עזרה" בשדרות הציונות 54, משכנה של המעבדה המרכזית ע"ש פרופ' וילי הירש בין השנים 1952–1995

אמנם המעבדה המרכזית של קופת חולים כללית במחוז חיפה והצפון הוקמה כבר בשנת 1933, אך זו סבלה, כאמור, לאורך שנים מהיעדר מקום קבוע והולם. עם הקמתה, שכנה המעבדה במרפאה הראשית של קופת חולים כללית בעיר ברחוב החלוץ, בסמוך לבית הפועלים,[7][29][30] ובשנת 1946 עברה לסניף קופת החולים ברחוב ברזילי, בסמוך לרחוב הגיבורים.[31]
בשנת 1941, לאחר שנסגר בית החולים "עזרה", רכשה קופת חולים כללית מהממונה על הרכוש הנטוש את בניין בית החולים.[32] המבנה, שתוכנן במקור על ידי האדריכל אלכסנדר ברוולד, עבר שיפוץ והותאם, על פי תכנונו ויעוצו של הירש, לצורכי המעבדה.[7] ב-17 בפברואר 1952 נחנכה המעבדה המרכזית במשכנה החדש.[6] המעבדה כללה 2 קומות ו-10 מחלקות בהן פעלו שלוש מעבדות; מעבדה מיקרוביולוגית, מעבדה כימית-סרולוגית ומעבדה המטולוגית.[33] בנוסף כללה המעבדה בית חיות בו גודלו ארנבות, כבשים וחזירי ים לצורכי ביצוע בדיקות מיקרוביולוגיות והפקת נוגדנים לביצוע בדיקות סרולוגיות.

המעבדה המרכזית פעלה בבניין בית החולים "עזרה" עד לשנת 1995, עת עברה למשכנה החדש בתל חנן.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברם של פרופ' וילי ופרופ' רעיה הירש בבית הקברות היהודי חוף הכרמל

וילי הירש היה נשוי לרעיה שפירא. בני הזוג התגוררו בדירה ברחוב הלל 59 ומאוחר יותר עברו למספר 67 בחיפה,[34][35] לא הרחק מהמעבדה המרכזית אותה הקים וניהל בשדרות הציונות 54.
וילי הירש נפטר ב-10 באוגוסט 1971, בגיל 70. רעיה שפירא-הירש נפטרה ב-7 בפברואר 1986. הם נטמנו זה לצד זה בבית העלמין חוף הכרמל.[36] לבני הזוג לא היו ילדים.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירתו המעבדה המרכזית אותה הקים בשדרות הציונות 54 נקראה על שמו.[1]

מדי שנה מחלקת האגודה הישראלית למיקרוביולוגיה פרס על שמו לעידוד חוקרים צעירים בתחום המיקרוביולוגיה.[2]

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חייו פרסם הירש 73 מאמרים ודוחות בתחום המיקרוביולוגיה והאימונולוגיה[3] בכתבי עת מדעיים שונים, דוגמת: עיתון הרפואה, Nature, ‏The Lancet, ‏Journal of Bacteriology, ‏Acta medica Orientalia ועוד.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 ניסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ-ישראל 1948-1799, הוצאת הקיבוץ המאוחד, הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, תל אביב, 1998, עמ' 377.
  2. ^ 2.0 2.1 הפרס ע"ש פרופ' וילי הירש מטעם האגודה הישראלית למיקרוביולוגיה.
  3. ^ 3.0 3.1 ניסים לוי, רופאיה של ארץ-ישראל, 1948-1799, הוצאת איתי בחור - הוצאה לאור, זכרון יעקב, 2012, עמ' 155.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 לאה הורנשטיין, לאו ג'רסי. פרופסור וילי הירש ז"ל. רפואה, קי"ב, י"א (1.6.1987), עמ' 582.
  5. ^ 5.0 5.1 מת פרופ' ו. הירש, דבר, 11 באוגוסט 1971.
  6. ^ 6.0 6.1 ידיעה בעיתון אודות פתיחת המעבדה המרכזית של קופ"ח כללית במשכנה החדש, דבר, 17 בפברואר 1952.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 מעבדה משוכללת לקופ"ח בחיפה, על המשמר, 11 באוגוסט 1952.
  8. ^ 8.0 8.1 Hirsch W., Sapiro-Hirsch R. (1955). Two new Salmonella types isolated from tortoises: Salmonella ezra and Salmonella ahuza. Acta Med. Orient. Nov-Dec;14(11-12):298-9. PMID 13301378.
  9. ^ Hirsch W., Hirsch M., Sapiro-Hirsch R. (1954). A new Salmonella type (Salmonella carmel). Acta Med. Orient. Jan-Feb;13(1-2):42. PMID 13171014.
  10. ^ Hirsch W., Sapiro-Hirsch R. (1955). A new Salmonella type: Salmonella degania. Acta Med. Orient. Nov-Dec;14(11-12):297. PMID 13301377.
  11. ^ Hirsch W., Henig E., Sapiro R. (1950). A new Salmonella type: Salmonella emek. J. Bacteriol. Aug;60:213. PMID 14774372.
  12. ^ Sapiro-Hirsch R., Hirsch W. (1963). A new Salmonella species: S. galil. Isr. Med. J. May-June;22:188. PMID 14077940.
  13. ^ Hirsch W., Gerichter Ch.B., Bregman E., Lubling P., Altmann G. (1954). A new Salmonella type (Salmonella hadar). Acta Med. Orient. Jan-Feb;13:41. PMID 13171013.
  14. ^ Sapiro R., Hirsch W. (1950). A new Salmonella type: Salmonella haifa. J. Bacteriol. Jul;60:101. PMID 15436465.
  15. ^ 15.0 15.1 Sapiro-Hirsch R., Hirsch W. (1958). Two new Salmonella types: Salmonella uno = 6,8:z29:- and Salmonella hofit = 39:i:1,5. Acta Med. Orient. 17(3-4):80-81.
  16. ^ Sapiro-Hirsch R., Altmann G., Hirsch W. (1957). A new Salmonella type: Salmonella negev. Acta Med. Orient. Nov-Dec;16:274. PMID 13508050.
  17. ^ Sapiro-Hirsch R., Altmann G., Hirsch W. (1959). A new Salmonella type: Salmonella ramat-gan = 30:k:1,5. Isr. Med. J. 18(5-6):135.
  18. ^ Sapiro-Hirsch R., Hirsch W. (1960). A new Salmonella type: Salmonella shikmonah = 40:a:1,5. Isr. Med. J. 19:36.
  19. ^ הירש ו., שפירא-הירש ר. (1954). סלמונלות בצבים. הרפואה, ינואר 237-8:(11)46;1.
  20. ^ הירש ו., שפירא-הירש ר., זימן ש. (1955). על התפרצות של הרעלת מזון שנגרמה על ידי אכילת ביצי ברווזים מודבקות בסלמונאלות. הרפואה, יולי 1-3:(1)49;1.
  21. ^ 21.0 21.1 א.א אוליצקי. (1971). פרופ' וילי הירש איננו. הרפואה, ס"א, ו', עמ' 297.
  22. ^ הירש ו. (1949). אשור סרולוגי של מקרה לפטוספירוזיס משנת 1942, הרפואה, ל"ז, י', עמ' 136-137.
  23. ^ שטרנפלד י., הירש ו. (1947). הכיב הטרופי - תיאור קליני ובקטריולוגי של הופעתו המגפתית בחיפה בשנת 1944. הרפואה, ל"ג, י', עמ' 157-162.
  24. ^ Hirsch W. (1952). Pleuropneumonia-like organisms in pelvic abscess. Bull. Res. Counc. Israel, 2 (2):206-207, Sept.
  25. ^ הירש ו., הפטר ע. Mima polymorpha כגורם של פריטוניטיס ראשונית, הכנס המדעי המאוחד מס' 6, האגוד לקדום המדע בישראל, תל אביב, ניסן תשכ"ה, אפריל 1965. עמ' 111.
  26. ^ Mima polymorpha מוכרת כיום בתור Moraxella osloensis.
  27. ^ Van der Hoeden J., Sapiro-Hirsch R., Hirsch W. (1959). First isolation in Israel of Leptospira mini from man. Bull. Res. Counc. Israel, 8E:56.
  28. ^ Sapiro-Hirsch R., Hirsch W. (1970). First isolation of Leptospira icterohaemorrhagiae from man in Israel. With remarks on the paradoxical reaction in the serodiagnosis of leptospirosis. Isr. J. Med. Sci. May-Jun;6(3):399-402. PMID 5473867.
  29. ^ קופת חולים בחיפה, דבר, 23 בדצמבר 1934.
  30. ^ ניסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ-ישראל 1948-1799, הוצאת הקיבוץ המאוחד, הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, תל אביב, 1998, עמ' 373.
  31. ^ מפת-בנין נרחבת של קופת-חולים חיפה, דבר, 4 ביוני 1946.
  32. ^ קופת חולים בחיפה ובמחוז צפון, במלחמתה במחלת השחפת ובמחלות המעיים, דבר, 23 ביולי 1952.
  33. ^ למען בריאות העם ושלומו, הצופה, 31 ביולי 1952.
  34. ^ כתובתו של ד"ר וילי הירש ברשימות העוסקים במקצועות הרפואה משנת 1957.
  35. ^ כתובתו של ד"ר וילי הירש בספר טלפונים משנת 1965.
  36. ^ חלקה ג', אזור א', שורה 58, מס' 56. מתוך איתור קבר באתר חברה קדישא.