רודולף רייטלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רודולף רייטלר
Rudolph Reitler
Dr Rudolph Reitler.jpg
לידה 30 במרץ 1893
פטירה 13 בנובמבר 1965 (בגיל 72)
ענף מדעי רפואה, מיקרוביולוגיה
מקום מגורים האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית
ממלכת יוגוסלביהממלכת יוגוסלביהממלכת יוגוסלביה
המנדט הבריטיהמנדט הבריטיארץ ישראל המנדטורית
ישראלישראלמדינת ישראל
תרומות עיקריות
מחלוצי ענף הבקטריולוגיה, הפרזיטולוגיה וחקר המחלות הטרופיות בארץ ישראל

ד"ר רודולף רייטלרגרמנית: Rudolph Reitler, ‏30 במרץ 1893 - 13 בנובמבר 1965) היה רופא ומיקרוביולוג יהודי, מחלוצי ענפי הבקטריולוגיה והפרזיטולוגיה וחקר המחלות הטרופיות בארץ ישראל[1][2].

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייטלר נולד ב-30 במרץ 1893 בבאדן דרומית לווינה, שבאימפריה האוסטרו-הונגרית, לרודולף רייטלר שהיה תלמידו ועוזרו של זיגמונד פרויד. בילדותו למד בבאדן ובשנת 1911 התקבל לבית הספר לרפואה שבאוניברסיטת וינה. עם תום לימודיו, בשנת 1919, ולאחר שירות בצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה בתור נספח למעבדה בבית חולים צבאי, התקבל לעבודה בתור רופא בבית החולים למלריה בווינה. עד לשנת 1921 עבד במרפאה אוניברסיטאית ובמכון לפתולוגיה ולבקטריולוגיה. בין השנים 1921 - 1926 עמד בראש המעבדות הממשלתיות לבקטריולוגיה, לסרולוגיה ולאפידמיולוגיה בעיר קראגויבאץ' (Kragujevac) שביוגוסלביה. במהלך תקופה זאת התמחה בפרזיטולוגיה ובפרט במחלת המלריה[1][3].

עלייתו לישראל ופיתוח ענף הבקטריולוגיה והפרזיטולוגיה בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1925 התכונן רייטלר לעלות לארץ ישראל ושנתיים מאוחר יותר הוזמן על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים לנהל את התחנה לחקר המלריה בראש פינה (התחנה שהוקמה בשנת 1927 על ידי פרופסור ישראל קליגלר, מנהל המחלקה להיגיינה ולבקטריולוגיה באוניברסיטה, הייתה מסונפת ישירות למחלקתו. שנתיים מאוחר יותר עבר הניהול לידי פרופסור גדעון מר[4]). בין השנים 19281929 היה לאחראי הפעילות האנטימלרית של חברת החשמל בעמק הירדן ובמסגרת תפקידו פעל רבות למיגור המלריה באזור עמק הירדן ובקרב עובדי חברת החשמל בנהריים. זאת עשה על ידי ניטור מקורות הדגירה של יתושי אנופלס, מפיצי המחלה, ריסוסם בחומרי הדברה ועל ידי חלוקת אמצעי מיגון אישיים, דוגמת כילות, לתושבים ולעובדים. פעמים רבות נתקלו מאמציו בקשיים פוליטיים שכן חלק ניכר מעבודתו האנטימלרית התבצעה בשטחי עבר הירדן[1][3].

החל משנת 1929 ועד תום תקופת המנדט הבריטי עמד רייטלר בראש המעבדות של ממשלת המנדט בחיפה וביפו. ב-1929 מונה למנהל המחלקה והמעבדה למחלות מידבקות בבית החולים הממשלתי המנדטורי בשדרות הציונות 35 בחיפה. ב-1931 מונה למנהל המחלקה והמעבדה למחלות מידבקות בבית החולים הממשלתי המנדטורי ביפו ובשנת 1936 למנהל בית החולים למחלות מידבקות בפרדס כ"ץ (בעקבות פרעות תרצ"ו-תרצ"ט הוקם בפרדס כץ בשנת 1936 בית חולים ממשלתי יהודי למחלות מידבקות במטרה להחליף את זה שפעל ביפו)[1][2][5].

בשנת 1940 חזר רייטלר לחיפה ומונה למנהל המעבדה הבקטריולוגית בבית החולים הממשלתי המנדטורי החדש בעיר (לימים בית החולים רמב"ם). במסגרת ניהול המעבדה בבית החולים בחיפה הכניס בדיקות שגרתיות לאיתור מחלת הדבר בקרב עובדי נמלי חיפה ויפו ובקרב צוותי הספינות שנכנסות לתחומם, והיה אחראי לזיהוי וטיפול מוצלח של התפרצות מחלת הדבר בנמל חיפה בחודשי הקיץ והסתיו של 1941, 1944 ו-1947. לאחר קום המדינה מונה למנהל המעבדה הבקטריולוגית בבית החולים רמב"ם בחיפה, תפקיד אותו מילא עד לשנת 1961[1][6][7].

בעקבות המלצתו הקים משרד הבריאות, בשנת 1950, מעבדה לבריאות הציבור בחיפה. מעבדה זאת הייתה נפרדת ממעבדתו בבית החולים רמב"ם ורייטלר עמד בראש שתיהן במקביל[1].

תרומתו להעלאת יהודי קוצ'ין[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכנון העלאת קהילת יהודי קוצ'ין בשלמותה העלה חשש שמא יהוו העולים החדשים סכנה לבריאות הציבור בישראל, שכן חלקם היה נשא של פילריאזיס (Filariasis - קבוצת מחלות טפיליות שנגרמות בעקבות הדבקות בתולעים טפיליות ממערכת התולעים הנימיות כתוצאה מעקיצת יתושים[8]). בהמלצת משרד הבריאות והסוכנות היהודית נשלח רייטלר למשך שלושה חודשים למדינת קרלה שבהודו. בקרלה בדק רייטלר 1,904 (מתוך 1,920) יהודים הרשומים לעלייה מחמישה כפרים לאיתור מִיקְרוֹפִילָרְיָה (Microfilaria - פגיות של תולעים טפיליות שגורמות לפילריאזיס) ומצא נשאות למחלה בקרב 20% מהנבדקים. רייטלר החל לטפל בנשאים אלה ולאחר בירור הסוגיה הביע את חוות דעתו המקצועית בנושא:

נוכח השינויים בתנאי הסביבה הגדולים, המשמשים תפקיד מכריע באפידמיולוגיה של מחלה זו, אין כאן סיכון רציני ליישוב בארץ, בתנאי שיקבעו מקומות-שיכון מתאימים לעולים אלה ושימשיכו בטיפול מנע של Hetrazan ‏(Diethylcarbamazine) למשך שנים מספר ובמלחמה ביתושים[1].

לעניות דעתו של רייטלר לא נשקפה סכנה לבריאות הציבור בישראל, שכן הבדלי טמפרטורה ניכרים בין יום ללילה בישראל, בהשוואה למדינת קרלה, מונעים מהיתושים להמשיך את שרשרת ההדבקה בבני האדם. הוכחה לכך ראה רייטלר בתקדים היסטורי כאשר לא תועדו מקרי פילריאזיס בישראל בזמן הצבתם של חיילים הודים נשאים בתקופת המנדט בפלשתינה. חוות דעת זאת של רייטלר סללה את הדרך להעלאת כל קהילת יהודי קוצ'ין לישראל[9][10].

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבריהם של ד"ר רודולף וד"ר עמנואלה רייטלר בבית הקברות בקיבוץ הזורע

בנוסף להיותו מיקרוביולוג היה רייטלר ארכאולוג ואספן עתיקות חובב, ופרט למאמרים רבים בתחום המיקרוביולוגיה והאימונולוגיה פרסם מאמרים אחדים בתחום הארכאולוגיה בכתבי עת דוגמת American Journal of Archeology[2][3].

היה נשוי לעמנואלה. בני הזוג התגוררו בדירה ברחוב בר גיורא 19 בחיפה[11], ובהמשך חייהם התגוררו בקיבוץ הזורע. רודולף רייטלר נפטר ב-13 בנובמבר 1965, בגיל 72. עמנואלה רייטלר נפטרה בשנת 1973. הם נטמנו זה לצד זה בבית הקברות בקיבוץ הזורע. לבני הזוג לא היו ילדים[2][3].

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לעבודתו הדיאגנוסטית במעבדות הקדיש רייטלר חלק ניכר מזמנו לביצוע מחקרים רבים בנושאי בריאות הציבור, מחוללי מחלות, חקר האלרגיה ומערכת החיסון. מחקרים אלה ערך פעמים רבות לבדו ופעמים בשיתוף עם חוקרים אחרים בעלי שם דוגמת ד"ר צבי סליטרניק וישראל קליגלר. מחקריו פורסמו בכתבי עת מדעיים שונים כגון, עיתון הרפואה, The Lancet, ‏Nature, ‏Acta medica Orientalia, ועוד. בין עבודותיו המפורסמות ניתן למנות את הבאות[1][12]:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 זילברשטיין וילי, דר' רודולף רייטלר – בן שבעים. הרפואה, 64: 380-378, 1963.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 ניסים לוי, רופאיה של ארץ-ישראל, 1948-1799, הוצאת איתי בחור - הוצאה לאור, זכרון יעקב, 2012, עמ' 355.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 ניסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ-ישראל 1948-1799, הוצאת הקיבוץ המאוחד, הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, תל אביב, 1998, עמ' 493.
  4. ^ ניסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ-ישראל 1948-1799, הוצאת הקיבוץ המאוחד, הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, תל אביב, 1998, עמ' 488-499.
  5. ^ ניסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ-ישראל 1948-1799, הוצאת הקיבוץ המאוחד, הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, תל אביב, 1998, עמ' 377.
  6. ^ רייטלר רודולף, הדבר בחיפה, הרפואה, כרך כ"ז, חוב' י' (2.10.1944), עמ' 183-184.
  7. ^ Haddad C, Valero A. (1948). Streptomycin in bubonic plague. British Medical Journal. May 29;1(4560):1026. PMID 18860439
  8. ^ פילריאזיס באתר אינפומד.
  9. ^ Reitler R, Yoffe J. (1955). Filariasis in the Jewish Communities of Malabar. Acta medica Orientalia. Apr;14(4):83-95. PMID 14387566
  10. ^ ‏20% מעולי קוצ'ין נגועים בפילריה, על המשמר, 27 באפריל 1954.
  11. ^ כתובתו של ד"ר רודולף רייטלר ברשימות העוסקים במקצועות הרפואה משנת 1957.
  12. ^ רשימת הפרסומים המדעיים של ד"ר רודולף רייטלר במאגר מידע ביבליוגרפי PubMed.
  13. ^ Flavobacterium Meningosepticum מוכר כיום בתור Elizabethkingia meningoseptica.