UGT

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
UGT
Unión General de Trabajadores
LogoUGT.png
מדינה ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון UGT headquarters, Madrid עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 1888
www.ugt.es
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

UGT - Unión General de Trabajadoresספרדית: האיגוד הכללי של העובדים) הוא איגוד עובדים מרכזי בספרד שהיה מזוהה עם מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית ועם המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של קטלוניה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיגוד נוסד בברצלונה בשנת 1888 ובראשו עמד פאבלו איגלסיאס פוסה (אנ'). על אף שהבסיס האידאולוגי להקמת הארגון היה מרקסיסטי, הוא היה ארגון לא פוליטי עד הקונגרס ה-19 שלו, ב-1920. אז, בעקבות הקמת הקומינטרן, הגדיר עצמו האיגוד כזרוע של מאבק מעמדי ויצר זיקה למפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית. עם עלייתו לשלטון של מיגל פרימו דה ריברה, ב-1923, הוקם איגוד עובדים ממשלתי בשליטתו, שקיבל מונופול ממשלתי לטיפול בכל נושאי יחסי העבודה. בעוד הקונפדרציה הספרדית של האיגודים המקצועיים ההאנרכו-סינדיקליסטים (CNT) ביקשה להלחם בממשלה, גיבש ה-UGT מדיניות של שיתוף פעולה עם הממשלה, במטרה שפעילותו תהיה חוקית.

האיגוד צמח מ-277,011 חברים בדצמבר 1930 ל-958,451 חברים בדצמבר 1931 ול-1,041,539 ביוני 1932. המגזר הצומח ביותר היה איגוד עובדי האדמה ((Federación Nacional de Trabajadores de la Tierra (FNTT), שאף תרם לרדיקליזציה של האיגוד.

המרד באסטוריאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המרד באסטוריאס

ב-1934, לאחר הקמת ממשלת אלחנדרו לרו, אשר כללה גם שרים מן הקונפדרציה הספרדית של הימין האוטונומי (CEDA - Confederación Española de Derechas Autónomas), בהנהגתו של חיל רובלס פתחו פעילי UGT באזור אסטוריאס במרד "נגד הפשיזם", השביתו את המכרות וזכו גם לשיתוף פעולה מצד האנרכיסטים של CNT. בערב 4 באוקטובר 1934, יצאו הפעילים הסוציאליסטים של ה-UGT והפעילים האנרכיסטים של ה-CNT] להשתלט בנשק על עיירות ומחנות צבא באסטוריאס. הם התקדמו מאזוריהם אל הבירה אוביידו והשתלטו עליה, למעט שני מחנות צבא בהם נמשכה הלחימה, עד 6 באוקטובר. הלחימה נמשכה גם באזורים אחרים של אסטוריאס בימים הבאים. באזורים שנשלטו על ידי המורדים הוקמו מועצות שלטוניות על ידי ה-CNT האנרכיסטי או ה-UGT הסוציאליסטי. במקומות בהם הייתה שליטה אנרכיסטית הוקמו מועצות רחבות של תושבי המקום אשר ניהלו רק עניינים הכרחיים מינימליים כמו אספקת מזון. במקומות בהם הייתה שליטה סוציאליסטית, המועצות היו ריכוזיות ואנשי ה-UGT לקחו שליטה מלאה על כל העניינים.

ב-7 באוקטובר הגיעו נציגים מהאזור של חיחון ואבילס שנשלט על ידי האנרכיסטים לבירה אוביידו לבקש נשק שנדרש להם להגן על הנמל מפשיטה של כוחות ממשלת ספרד. ההנהגה הסוציאליסטית השיבה את פני הנציגים האנרכיסטים ריקם וכך הצליח הצבא הספרדי להשתלט על הנמל והאזור שמסביבו ובהמשך לדכא את המרד. כתוצאה מהמרד נהרגו כשלושת אלפים מורדים[1], ולאחר דיכוי המרד נעצרו כ-30,000 - 35,000 איש.

האחראי על דיכוי המרד היה הגנרל פרנסיסקו פרנקו. הצלחתו בדיכוי המרד הביאה אותו להנהגת מחנה הימין ובסופו של דבר למנהיג הדיקטטורי של ספרד.

מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת האזרחים בספרד

ב-23 ביולי 1936 קמה בברצלונה המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של קטלוניה (PSUC). המפלגה היוותה את הזרוע הפוליטית של UGT ושמה לה למטרה לנצח במלחמה נגד הפשיזם של פרנקו כצעד הכרחי ומיידי, תוך דחייה (אולי אף לעתיד הרחוק) של המהפכה וכינון ה"דיקטטורה של הפרולטריון". עמדתה הפרגמטית איפשרה לה לגדול לממדים של 70,000 חברים, בהם גם בני המעמד הבינוני, שהתקבלו כשותפים רצויים במאבק. עמידתם של חברי המיליציה של המפלגה בקרב ההגנה ההירואי על מדריד הקנה לה הילה בקרב מתנגדי הפשיזם. כחברה בקומינטרן וכבעלת זיקה חזקה לברית המועצות היוותה המפלגה צינור להעברת סיוע מברית המועצות ומאיגודי פועלים קומוניסטים בעולם לטובת המלחמה. במהלך המלחמה שימש UGT הן כארגון מיליציוני צבאי והן כתשתית סיוע חברתי וכלכלי למשפחות הלוחמים. במהלך המלחמה התגלע עימות גובר והולך של UGT עם מפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי POUM ועם האנרכיסטים של CNT, שהוביל לפירור החזית העממית נגד הפשיזם.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה של האיגוד ב-1982

עם ביסוס שלטונו ב-1938, הוציא פרנקו את UGT מחוץ לחוק. כזה היה המצב עד מותו ב-1975. עם חזרת הדמוקרטיה לספרד השתקם גם איגוד העובדים כאיגוד סוציאליסטי הדוגל בעבודה יצרנית של עובדים מאוגדים וחופשיים, מדגיש את חירות המחשבה, צדק חברתי, שוויון הזדמנויות וסולידריות חברתית. נכון ל-2017 היו מאוגדים בארגון כמיליון עובדים בבכ-83,000 איגודים מקומיים.[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא UGT בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]