אגן אוקייני
בהידרולוגיה אגן אוקייני הוא כל מקום על פני כדור הארץ המכוסה במי ים, אבל בגאולוגיה, אגנים אוקייניים הם אגנים מבניים גדולים מתחת לגובה פני הים. מבחינת גאולוגית יש מבנים גאומורפולוגיים אחרים מתחת לפני הים כדוגמת מדפים יבשתיים, שקעים אוקייניים (אנ') ורכסים תת-ימיים (לדוגמה הרכס המרכז-אטלנטי) שאינם נחשבים לחלק מהאגנים האוקייניים; בעוד שהידרולוגית, אגנים אוקיניים כוללים את מדפי היבשת הסמוכים ואת הימים הפנימיים (אנ') הרדודים.
סקירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדור הארץ מורכב מליבה מרכזית מגנטית, מעטפת נוזלית מעטה חיצוני קשיח (או ליתוספירה), המורכב מהקרום הסלעי של כדור הארץ ומהשכבה העמוקה יותר של המעטפת החיצונית, שרובה מוצקה. ביבשה הקרום ידוע כקרום היבשתי ואילו מתחת לים הוא מכונה הקרום הימי. האחרון מורכב מבזלת צפופה יחסית ועוביו כחמישה עד עשרה קילומטרים. הליתוספירה הדקה יחסית צפה על המעטפת החלשה יותר והחמה יותר שמתחתיה והיא נשברת למספר לוחות טקטוניים,[1] באמצע האוקיינוס, מאגמה נדחפת כל הזמן דרך קרקעית הים בין לוחות סמוכים ליצירת רכסים במרכז האוקיינוס וכאן נוטים זרמי הסעה בתוך המעטפת להפריד את שני הלוחות יותר ויותר. במקביל לרכסים אלה וקרוב יותר לחופים, עשוי לוח אוקייני אחד להחליק מתחת ללוח אוקייני אחר בתהליך המכונה הפחתה. כאן נוצרים שקעים אוקייניים (אנ') עמוקים והתהליך מלווה בחיכוך כשהלוחות מתחככים יחד. התנועה מתנהלת בקפיצות שגורמות לרעידות אדמה מייצרות חום ומאגמה נדחפת למעלה ויוצרת הרים תת-מימיים, שחלקם עשויים ליצור שרשראות של איים געשיים בסמוך לשקעים עמוקים. סמוך לחלק מהגבולות בין היבשה לים, הלוחות האוקייניים הצפופים מעט יותר מחליקים מתחת ללוחות היבשתיים ונוצרים שקעי הפחתה נוספים. כשהם מתחככים יחד, הלוחות היבשתיים מתעוותים וקורסים וגורמים לבניית הרים ולפעילות סייסמית.[2][3]
השקע העמוק ביותר בכדור הארץ הוא שקע מריאנה המשתרע על פני 2,500 קילומטרים על פני קרקעית הים. הוא שוכן ליד איי מריאנה, ארכיפלג געשי במערב האוקיינוס השקט. הנקודה העמוקה ביותר שלו היא בעומק 10,994 מטרים מתחת לפני הים.[4] שקע ארוך עוד יותר עובר לאורך חופי פרו וצ'ילה, ומגיע לעומק של 8,065 מטרים ומשתרע על פני כ-5,900 קילומטרים. הוא נוצר במקום בו לוח נסקה האוקייני מחליק מתחת ללוח הדרום-אמריקאי היבשתי וקשורה לתהליך התרוממות ולפעילות הגעשית של הרי האנדים.[5]
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאוריות קדומות יותר ראו את אגני האוקיינוס כהשלמה של היבשות, כאשר הסחיפה שולטת באחרונות, והמשקעים הנגזרים מכך מצטברים באגני האוקיינוס. מקורות מודרניים יותר מתייחסים לאגני האוקיינוס יותר כמישורי בזלת, מאשר כמאגרי משקעים, מכיוון שרוב ההרבדה מתרחשת על מדפי היבשת ולא באגני האוקיינוס.
מבחינה הידרולוגית חלק מהאגנים הגאולוגיים נמצאים מעל ומתחת לפני הים, כמו אגן מארקייבו בוונצואלה, אם כי מבחינה גאולוגית הוא אינו נחשב לאגן אוקייני מכיוון שהוא נמצא על מדף היבשת ועל הקרום היבשתי.
כדור הארץ הוא כוכב הלכת היחיד הידוע במערכת השמש, בו ההיפסומטריה (אנ') מאופיינת בסוגים שונים של קרום, קרום אוקייני וקרום יבשתי. האוקיינוסים מכסים 70% משטח כדור הארץ. מכיוון שהאוקיינוסים נמוכים מהיבשות, הם משמשים כאגני משקע האוספים משקעים שנסחפו מהיבשות, המכונים משקעים קלאסטיים. אגני האוקיינוס משמשים גם כמאגרים לשלדים של אורגניזמים המפרישים קרבונט וסיליקה כמו שוניות אלמוגים, צורניות, קרנוניות וחוריריות.
מבחינה גאולוגית, עשוי אגן אוקייני לשנות את גודלו באופן פעיל או להיות לא פעיל מבחינה טקטונית יחסית, תלוי אם קשור אליו גבול נע של טקטוניקת הלוחות. האלמנטים של אגן אוקייני פעיל - וגדל - כוללים רכס מרכז-אוקייני מוגבה, צמוד לגבעות המצולות המובילות מטה אל מישורי המצולות (אנ'). האלמנטים של אגן אוקייני פעיל כוללים לרוב את השקע האוקייני הקשורה לאזור הפחתה.
האוקיינוס האטלנטי ואוקיינוס הקרח הצפוני הם דוגמאות טובות לאגנים אוקייניים פעילים וגדלים, ואילו הים התיכון מצטמצם. גם האוקיינוס השקט הוא אגן אוקייני פעיל ומתכווץ, אף על פי שיש בו גם רכס מתפשט וגם שקעים אוקייניים. אולי הדוגמה הטובה ביותר לאגן אוקייני לא פעיל הוא מפרץ מקסיקו, שנוצר בתקופת היורה ולא קרה בו דבר מלבד איסוף משקעים מאז.[6] אגן האלאוטיים (אנ')[7] הוא דוגמה נוספת לאגן אוקייני לא פעיל יחסית. אגן יפן בים יפן שנוצר במיוקן, עדיין פעיל מבחינה טקטונית, אם כי השינויים האחרונים היו מתונים יחסית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אגן אוקייני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Pidwirny, Michael (28 במרץ 2013). "Structure of the Earth". The Encyclopedia of Earth.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - ^ Pidwirny, Michael (28 במרץ 2013). "Plate tectonics". The Encyclopedia of Earth.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - ^ "Plate Tectonics: The Mechanism". University of California Museum of Paleontology.
- ^
Daily Telegraph Reporter, Scientists map Mariana Trench, deepest known section of ocean in the world, The Telegraph, 7 December 2011
- ^ "Peru-Chile Trench". Encyclopedia Britannica. Britannica Online Encyclopedia 2013.
- ^ Huerta, Audrey D. and Harry, Dennis L. (2012) "Wilson cycles, tectonic inheritance, and rifting of the North American Gulf of Mexico continental margin" Geosphere 8(2): pp. 374-385, first published on March 6, 2012, doi:10.1130/GES00725.1
- ^ Verzhbitsky, E. V.; M. V. Kononov; V. D. Kotelkin (5 בפברואר 2007). "Plate Tectonics of the Northern Part of the Pacific Ocean". Oceanology (In Translation from Okeanologiya ). 47 (5): 705–717. Bibcode:2007Ocgy...47..705V. doi:10.1134/S000143700705013X.
{{cite journal}}: (עזרה)
