אדולף זילברשטיין
 | |
| לידה |
1 ביולי 1845 פשט, ממלכת הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
12 בינואר 1899 (בגיל 53) טרזווארוש (רובע 6), הונגריה |
| מדינה |
גרמניה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
  | |
אדולף זילברשטיין, (בהונגרית: Silberstein Adolf; פשט, 1 ביולי 1845[1] – בודפשט, 12 בינואר 1899)[2] היה עיתונאי, מבקר, אסתטיקן יהודי-הונגרי חבר באגודת פטפי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זילברשטיין נולד במשפחה יהודית הונגרית ממוצא גרמני והוא בנם של ליפוט זילברשטיין ושל לואיזה וייס. הוא השלים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה הפיאריסטית בפשט. שם התיידד עם לאיוש הבשי, אישטוואן טולדי, גאבור קארויאי והרוזן טיבור קארויאי. בשנת 1861 נרשם כסטודנט למדעי הרוח באוניברסיטת לייפציג, שם חקר, בין היתר, את עבודותיהם של גדולי הפילוסופים הגרמנים קאנט, פיכטה והגל. הוא למד סנסקריט ובלשנות השוואתית באוניברסיטת ברלין ולאחר מכן המשיך את לימודיו בהיסטוריה, כלכלה, משפטים ומדע המדינה באוניברסיטת היידלברג. בגיל עשרים ואחת קיבל את הדוקטורט בלייפציג.
לאחר מכן הפך לעיתונאי. מאמריו פורסמו על ידי הטאגבלאט (Tagelblatt) בלייפציג, הדויטשה אלגמיינה צייטונג (Deutsche Allgemeine Zeitung) ועיתונים אחרים בגרמניה, והוא מונה אחר כך לעורך של פרמדנבלט (Fremdenblatt). מוקדם יותר הוא תרגם להונגרית את יצירתו של טיטוס מאקיוס פלאוטוס "האסירים" (Captivi) בחיקוי נאמן לשירה העתיקה. אגודת קישפלודי הייתה מוכנה לפרסם את התרגום, אך רצתה להפוך את השפה לעממית יותר. עבודתו האסתטית של זילברשטיין על רודולף גוטשאל זכתה לשבחים רבים. בשבועון Dramaturgische Blätter, שערך בשלישייה, הוא עורר את עניין הציבור הגרמני באמנות ההונגרית.
אביו נפטר בשנת 1866. הוא חזר להונגריה רק כעבור ארבע שנים וערך את טימישוארה צייטונג (Temesvarer Zeitung) בטימישוארה במשך שנה (16 באוגוסט 1870 עד מאי 1871). בשנת 1871 הפך לעובד של עיתונים גרמניים בפשט. הוא כתב טורים עבור פסטר לויד, מאמרי מערכת של כתב העת פסטר ג'ורנל הישן והיה העורך של שני מגזינים מאוירים. מאוחר יותר עבר מפסטר לויד לוולדשטיין אונגרישר לויד (Waldstein Ungarischer Lloyd). בשנת 1874 הפך למו"ל ולעורך כתב העת פסטר ג'ורנל, אותו עזב אחרי שש שנות עריכה. משנת 1880 עבד שוב במערכת העורכים של פסטר לויד, שם כתב את רוב הביקורות המקצועיות בנושאי תיאטרון ועוד. זילברשטיין זכה להישגים על ידי תרגום לגרמנית של יצירותיהם של מור יוקאי, קלמן מיקסאט, לאיוש ברטוק ואחרים.
הוא היה אסתטיקן ופילוסוף משכיל. זילברשטיין כתב היטב גם בהונגרית, אך ההכרח להתפרנס הפך אותו לסופר בשפה הגרמנית. מאמריו, ביקורות התיאטרון ומחקריו פורסמו בכמה כתבי עת הן בהונגרית והן בגרמנית.
עבודותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Die Katharsis des Aristoteles. Leipzig 1867.
- Rede zur Feier der 25 jähr. dichterischen Wirksamkeit von Rudolf Gottschall gehalten, Leipzig, 1867.
- Rudolf Gottschall... Leipzig, 1868.
- Philosophische Briefe an eine Frau. Budapest, 1873; Magyarul: Bölcsészeti levelek egy barátnőmhöz Budapest, 1873; fordította Simonyi Zsigmond.)
- Dichtkunst des Aristoteles. Versuch eines Systems. Budapest, 1876.
- Strategie der Liebe. Studien. Lipcse, 1880. (2. kiadás. Berlin 1884.)
- Bibel der Natur. Leipzig, 1880. (Négy kiadást ért meg. Angol fordításban is megjelent; Oroszországból kitiltották.)
- Egy pesti Don Juan. Regény. Budapest, 1885. (Ötvös Adolf בשם)
- Christ before Pilate. by M: de Munkácsy / Opinions of the English press and of the American correspondents; tan. E. von Bukovics, A. Guéneau de Mussy, Adolf Silberstein; Sedelmeyer, Paris, 1886
- Karpathenlieder. Von Ludwig v. Bartók. Dem Magyarischen nachgedichtet. Budapest, 1886.
- Anna von Bartfeld. Historisches Schauspiel von Ludwig v. Bartók. Aus dem Ungarischen übertragen. Budapest, 1889.
- Dramaturgiai dolgozatok.
- I. kötet. Társadalmi arcképek. Magyar esztétika. Szerelem és vallásosság. Budapest, 1894.
- II. kötet. Aristoteles: A költészetről. (Fordította és a magyarázatokat írta.) A természet bibliája. Budapest, 1895.
- Im Strome der Zeit. Budapest, 1894–1895. Négy kötet. (Publicisztikai, filozófiai, képzőművészeti, színházi és irodalmi tanulmányok gyűjteménye.)
- I. Unglaube. Christenthum. Juden und Judenchristen. Buddhismus. Liebesgeschichten.
- II. Premiéren der Nationaltheaters. (Ungarische Dramas). Sarah Bernhardt. Eleonore Duse. 1894.
- III. Theater-Jubiläen (Ungarisches nationaltheater. Théâtre français.) Der Roman des Gegenwart. Ungarns junge Garde.
- IV. Bildende Künste. Budapester „Salon” 1890–1894. Philosophie für's Haus. 1895.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Szinnyei József: Magyar írók élete és munkái XII. (Saád–Steinensis). Budapest: Hornyánszky. 1908.(חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים)
- Magyar életrajzi lexikon II. (L–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1969.(לקסיקון ביוגרפי הונגרי)
- Pintér Jenő A magyar irodalom története: tudományos rendszerezés Budapest, 1930–1941; 7. kötet: Visszapillantás / A magyarországi német, tót, szerb és román irodalom a XIX. század utolsó harmadában c. alfejezet (Arcanum Kiadó)(ינה פינטר תולדות הספרות ההונגרית: שיטתיות מדעית בודפשט, 1930–1941; כרך 7: ספרות רטרוספקטיבית / גרמנית, סרבית ורומנית בהונגריה במאה ה-19).
- לקסיקון יהודי הונגרי, עמוד 788.
