אודרי לורד
 | |
| לידה |
18 בפברואר 1934 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
17 בנובמבר 1992 (בגיל 58) סנט קרואה, ארצות הברית |
| שם לידה |
Audrey Geraldine Lorde |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
|
| מעסיק |
John F. Kennedy-Institute for North American Studies, מכללת ג'ון ג'יי למשפט פלילי, Tougaloo College, קולג' להמן, קולג' להמן, מכללת האנטר |
| מספר צאצאים |
2 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אודרי לורד (באנגלית: Audre Lorde; 18 בפברואר 1934 – 17 בנובמבר 1992) הייתה סופרת, משוררת ופעילה חברתית פמיניסטית ולסבית, אמריקאית מהקריביים.
לורד נולדה וחיה בהארלם בניו יורק. עיקר פעילותה החברתית היה בקרב הקהילה השחורה והלסבית. לורד הייתה משוררת ידועה, זכתה בהוקרה ובפרסים רבים, כתבה ופרסמה ספרי עיון ופרוזה. היא הייתה פעילה פמיניסטית רבת השפעה שהנהיגה מאבקים של לסביות שחורות וקולה מרכזי להתפתחות תאוריה פמיניסטית בת זמננו.
תולדות חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אודרי לורד נולדה ב-1934. הוריה פרדריק ביירון ולינדה גרטרוד בלמר לורד היו מהגרים מהאיים הקאריביים שהשתקעו בהארלם. לורד היא בתם הצעירה מתוך שלוש ובילדותה בשל בעיות קוצר ראייה הוגדרה כעיוורת על פי חוק. היא למדה לדבר בסביבות גיל ארבע, וגדלה על רקע סיפורי אמה שלימדה אותה קרוא וכתוב בגיל דומה. בכיתה ח' כתבה את שירה הראשון.
אודרי לורד נולדה בשם Audrey Geraldine Lorde, אך בחרה להשמיט את האות האחרונה משמה עוד כשהייתה ילדה, כי נמשכה אל הסימטריה שנוצרה כך בין שמה הפרטי ובין שם משפחתה הנמצאים זה לצד זה, Audre Lorde, לעומת השם שהוריה בחרו עבורה.[1]
עם סיום לימודיה התיכוניים בבית הספר התיכון שליד האנטר קולג' (Hunter College High School) ולאחר מותה של חברתה הקרובה, לורד עזבה את בית הוריה, התרחקה והתנכרה למשפחתה.
בשנים 1954–1959 היא למדה מידענות וספרנות לתואר ראשון בהאנטר קולג' (Hunter College) כשאת שנת לימודיה הראשונה עשתה באוניברסיטה הלאומית של מקסיקו. עם חזרתה לניו-יורק עבדה כספרנית, כתבה והפכה לפעילה בתרבות הגייז בגריניץ' וילג'. ב-1961 סיימה לימודי תואר שני במידענות וספרות באוניברסיטת קולומביה. בתקופת לימודיה המשיכה לעבוד כספרנית. בשנים 1968 - 1966 עבדה כספרנית ראשית בספריית בית ספר בעיר ניו יורק.
לורד נישאה למשפטן אדווין רולינס. לזוג נולדו בת ובן: אליזבת וג'ונתן. הזוג התגרש ב-1970.
ב-1968 קיבלה מינוי כסופרת בקולג' טוגלו במיסיסיפי. לורד פגשה שם את פרנסיס קלייטון, פרופסורית לפסיכולוגיה, לבנה, מאוניברסיטת בראון, וחיה איתה בזוגיות מ-1968 עד 1988. קלייטון עזבה את משרתה כדי לאפשר ללורד להתמסר לכתיבתה.
בשנות ה-60 שירתה של לורד זכתה לפרסום באנתולוגיות ובעיתונות של ספרות שחורה. בתקופה זו לורד הייתה פעילה בארגונים למען זכויות אזרח, בתנועות נגד המלחמה ושותפה בתנועות פמיניסטיות. משנת 1968 לורד התמסרה לכתיבתה ופרסמה ספרים. היא פרסמה במהלך חייה 11 ספרי שירה ו-7 ספרי עיון ופרוזה. ב-1980 ייסדה הוצאה לאור יחד עם ברברה סמית וצ'רי מורגה בשם: "Kitchen Table", ההוצאה לאור הראשונה בארצות הברית לכתבי נשים צבעוניות. היא הנהיגה מאבקים של נשים לסביות שחורות והקימה ארגון לתמיכה במאבקן של נשים שחורות בדרום אפריקה נגד משטר האפרטהייד: Sisterhood in Support of Sisters in South Africa.
ב-1978 לורד אובחנה כחולה בסרטן שד ועברה כריתת שד. לאחר 6 שנים אובחנה כחולה בסרטן הכבד. היא בחרה להתמקד בחייה ובכתיבתה. היא כתבה את יומני הסרטן שזכה ב-1981 בפרס. היא הצטלמה לסרט דוקומנטרי על חייה ויצירתה.[2] בסרט היא אומרת על שיריה וילדיה שיש להם חיים משל עצמם.
ב-1991 זכתה בפרס וולט ויטמן, אשר הפך אותה למשוררת הרשמית של מדינת ניו יורק[3] עד מותה ב-17 בנובמבר 1992. לורד נפטרה בגיל 58 ממחלת סרטן הכבד לאחר מאבק של 14 שנה במחלת הסרטן. היא נפטרה בסנט. קרוקס, שם גרה עם גלוריה ג'וזף.
היא הגדירה עצמה כשחורה, לסבית, אם, לוחמת ומשוררת. בטקס לקריאת שם אפריקאי לפני מותה, בחרה בשם "גמבדה אדיסה", שמשמעותו לוחמת.[4]
תאוריה פמיניסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לורד גיבשה את התאוריה הפמיניסטית שלה, תאוריה של הפמיניזם השחור, בראשית דרכו של הפמיניזם באקדמיה האמריקאית. לורד ביקרה את הפמיניסטיות הליברליות של שנות ה-60 על התמקדותן בחוויות והערכים של נשים לבנות מהמעמד הבינוני, אשר לראייתה שיתפו פעולה עם הפטריארכיה. בטיעוניה סימנה את כיווני הביקורת במאבק הפמיניסטי באקדמיה לגבי מחיר שיתוף הפעולה עם הממסד האקדמי ודרכי הפעולה הראויות.
כתיבתה התבססה על "תיאורית השונות", המבוססת על כך שהרעיון של הניגודים הבינאריים בין גברים ונשים סובל מפשטנות יתר. אף על פי שהפמיניסטיות הציגו אשליה של שלמות אחידה ומוצקה, קטגוריית הנשים עצמה מפוצלת לחלוקות פנימיות. לורד זיהתה סוגיות של מעמד, גזע, גיל ומגדר ואף בריאות כבסיסיות בחוויית האישה. נושא הבריאות התווסף למשנתה כשנלחמה בסרטן. היא טענה שלמרות שהמוקד היה ההבדל המגדרי, יש להתייחס לכל ההבדלים. היא מדגישה את אותנטיות החוויה. היא רוצה הכרה ולא שיפוט כלפי ההבדלים לא לתחום לקטגוריה אחת של "אישה". תאוריה זו מוגדרת כהצטלבות של זהויות (Intersectionality). נושאים אלה אופייניים בפמיניזם הפוסט-קולוניאלי, ובפמיניזם המזרחי הישראלי.
היא קראה להכרה בשונות הרחבה והמגוונת, עבודתה התמקדה ב-2 קטגוריות משנה - גזע ומיניות. בסרט דוקו על חייה היא מעידה כי להיות משוררת שחורה, לסבית ופמיניסטית בשנות ה-60 כמוהו כלהיות בלתי נראית באופן כפול ומכופל.
לדבריה, חוויות חיים של נשים שחורות שונות מחוויות החיים של נשים לבנות אשר נחשבות לנורמה. בעקבות זאת, חוויות החיים של הנשים השחורות נדחקות לשוליים, כמו גם אלה של הלסביות, ושל לסביות שחורות ביתר שאת. אלה נתפסים כחריגים ביחס ללב התנועה הפמיניסטית.
במאמרה "כלי האדון לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון" העלתה לורד סוגיות של גזענות בתוך התנועה הפמיניסטית. היא טענה כנגד דיכוי הנשים השחורות בתנועה הפמיניסטית. האשמותיה עוררו תגובות נזעמות. המחלוקות חידדו את מרכיבי שונותה כפמיניסטית שחורה ולסבית, ואת קולה הבודד.
מקורות כתיבתה, על כתיבתה ויצירותיה הבולטות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שורשי הקול הפואטי של לורד נעוצים ביחס המיוחד והסודי של אמה למילים.[5] לורד למדה על חשיבות הנאום ועל כוחה של השפה כמגבילה ומשחררת משתיקת אמה שנועדה להגן על עצמה ועל בתה ממציאות גזענית שלא יכלה להתמודד איתה.
בשירה "Black Mother Women"[6] היא כותבת: למדתי ממך להגדיר את עצמי דרך ההכחשות שלך. השקט הסלקטיבי של אמה לימד אותה מיומנויות הישרדות. כשבגרה היא לא רצתה לאמץ את דרכי השימוש של אמה בשפה.[7] השקט לימד אותה בידוד, זעם, אי אמון, דחייה עצמית ועצב. הישרדותה מתבססת על כך שלמדה להשתמש במה שקיבלה מאמה כדי ללחום במה שנמצא בתוכה ללא מילים, ללא שם.[8]
תפיסתה לגבי הרבדים של זהותה העצמית מיוצגת בסוגות המרובות של יצירתה. לדברי המבקר הספרותי כרמן בירקל,[9] הטקסט הרב תרבותי של לורד משקף את עצמיותה הרב-תרבותית, ובא לידי ביטוי בריבוי סוגות בהן התרבויות מתמזגות ונמסות לתוך שלם גדול יותר מבלי לאבד מיחודן. התנגדותה להיות ממוקמת בקטגוריה חברתית או ספרותית אחת מאפיינת את נחישותה להתקבל כאינדיבידואל ולא באופן סטראוטיפי.
לורד התמקדה בשונות שבין קבוצות נשים, ובשונות של היחיד. טענה שהיא "אחר" בכל קבוצה שהיא משתייכת אליה."האאוטסיידר" שיש בו כח וחולשה. ללא קהילה אין חירות, אין עתיד, רק שביתת נשק פגיעה וזמנית בינה לבין מדכאייה. היא תיארה את עצמה הן כהמשכיות של נשים והן כקונצרט של קולות בתוך עצמה.[10]
לורד כתבה פרוזה גם תחת שם העט ריי דומיני.
על השירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לורד מתייחסת לשירה כקול המרכזי בזרם הספרות אשר פתוח עבור העניים, מעמד הפועלים ונשים כהות. יצירת פרוזה תובענית יותר מבחינת משאבים כלכליים, זמן ומקום וכך גם יצירות אומנות אחרות.[11]
במאמרה "Poetry is not a Luxury" היא טוענת ששירה אינה מותרות לאישה, זה צורך חיוני להישרדות ולשינוי. מקור השירה מבוסס על חלומותינו ותקוותינו ממקורות כמוסים בתוכנו. אלה הופכים למילים, מתגבשים לשפה ולרעיון ובעקבות זאת הופכים לפעולה מוחשית. השירה היא הדרך לשיים את המפחיד, הלא-מובן והלא-מקובל כך שניתן יהיה לחשוב עליו. היא מגדירה זאת כמשמעות האמיתית של "זה מרגיש לי נכון". השירה משמעה להפוך את הרגשות למילים שניתן לשתף, ליצור שפה אם היא לא קיימת. השירה היא לא חלום, אלא שלד חיינו היוצר את היסודות לעתיד של שינוי. זהו גשר מפחדינו למה שעדיין לא היה.
לדבריה, בשונה מאבותינו הלבנים שאמרו: "אני חושב משמע אני קיים", האם השחורה שנמצאת בכל אחת מאיתנו, המשוררת, לוחשת בחלומותינו: אני מרגישה לכן אני יכולה להרגיש חופשייה. הרגשות שלנו לא היו אמורים לשרוד אלא להפוך למחשבות המצופות מנשים, אך הנשים שרדו כמשוררות, הרגשות והכח נשארו כמוסים וצפים בחלומות ומצביעים על הדרך לחירות. הם הופכים למוחשיים בשירים ונותנים כח ואומץ.[12]
שיריה מתעדים את אימת הגזענות, המיננות, מכבדים את הקורבנות שהיו אמורים להישכח. מחויבותה למלחמה באי-צדק, מאבקה לגדל את ילדיה והתעקשותה לתקשורת הוגנת בין גברים ונשים שהחשיבה כאחיה ואחיותיה עולים מתוך דחף פנימי ותשוקה. בכל יצירותיה יש חיבור בין דם, תשוקה ואמונה.[13]
שיריה הראשונים נכתבו כשלמדה בתיכון מתוך תחושת צורך להיאחז ברגשותיה ולשחררם באופן כלשהו.
הכרך הראשון של שיריה "The First Cities", יצא לאור ב-1968.
הכרך השני, "Cables to Rage", נכתב ברובו כשעבדה בקולג' טונגלו במיסיסיפי, יצא לאור ב-1970 ועוסק באהבה, בגידה, לידה והקושי בגידול ילדים. בשירה "מרתה" היא מתוודה על אהבתה לאישה.
ספרה השלישי, "From a Land Where Other People Live", שהתפרסם ב-1973, מצביע על צמיחתה האישית והפואטית אשר באה לידי ביטוי בהרחבת תפיסותיה וכעסה לגבי אי צדק עולמי ודיכוי. הספר היה מועמד לפרס לאומי לשירה.
ספרה הרדיקלי מ-1976, "New York Head Shop and Museum", עסק בנושאים פוליטיים וחברתיים. היא מציגה בו את הניוון האורבאני, ההזנחה והעוני. היא האמינה בפעילות פוליטית ליצירת שינוי.
ספרה, "Coal", מ-1976 הגיע לקהל קוראים רחב יותר, דרכו החלו קשריה עם אדריאן ריץ' שהציגה אותה בפני קהלים של נשים לבנות. בשמו של הספר (פחם) היא מהללת את השחורות שלה (blackness), היא מודעת וכואבת את היחס לשחורות. היא עוסקת באי הצדק החברתי והאלימות כלפי נשים ומפצירה לשיתוף פעולה ואחיות בין נשים.
ספרה השביעי "The Black Unicorn" שהתפרסם ב-1978, נחשב ליצירת המופת המורכבת והמבריקה בקריירה הספרותית הפוריה של לורד כמשוררת. היא פורשת היסטוריה ארוכה של גלות שחורה לביסוס המיתולוגי של נושאיה: נשים, גאווה גזעית, אמהות, רוחניות, לסביות ונושאים פוליטיים.[14] בעניין זה, ראוי להזכיר את תרגום השיר האפינומי, השיר שהעניק לקובץ "החד-קרן השחור" את שמו, בידי המשורר והמתרגם ערן צלגוב. השיר נכלל באנתולוגיה "כּוּשִׁילָאִמָּאשֶׁלָּהֶם - אסופה זמנית לשירה שחורה", שראה אור בשנת 2012 בהוצאת רעב - ספרים הבאר-שבעית. השיר אף חזר ונדפס גיליון 104 של כתב-העת הליקון שעניינו "למען החיים הנטבחים בכל רגע נתון" ואולי מעיד יותר מהכל על היכולת של השירה של לורד להיות גמישה דיה ולהירתם למאבקים שונים.
לורד עוסקת בספריה ביעדיה הפוליטיים לזכויות לקהילה ההומולסבית ופמיניזם.
על הפרוזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בריאיון עם אדריאן ריץ' תיארה לורד את כתיבת הפרוזה כמסתורית, כמקום שקשה לה לבטא בו רגשות עמוקים בצורה ליניארית, בפסקאות ברורות.
ספרה Sister Outsider: Essays And Speeches שיצא לאור ב-1984 הוא קובץ של 15 מאמרים ונאומים שעוסקים במיננות, גזענות, נשים שחורות, לסביות, ארוטיקה ואמהות. אחד המאמרים שפורסמו בקובץ זה הוא נאומה "כלי האדון לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון" אשר תורגם לעברית.
"כלי האדון לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון"
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב- 1979 השתתפה לורד בכנס המין השני של אוניברסיטת ניו יורק, בפנל שנקרא "האישי והפוליטי". בדבריה בפנל היא ביקרה את הפמיניזם הלבן שלטענתה לא פרק את העליונות הלבנה.[15] בכנס השתתפו שתי נשים שחורות בלבד. המשפט כלי האדון לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון, הפך למטבע לשון פמיניסטית על אסטרטגיות הפעולה הפמיניסטיות הרצויות ויצירת תודעה פמיניסטית מתנגדת. לורד יצאה נגד שיתוף הפעולה עם הממסד האקדמי עקב המחיר הכרוך בקבלה של הכללים המדירים של הממסד. עצם הפעילות מתוך הממסד משמעותה שימוש בכלי העבודה של האדון. היא שאלה מה משמעות השימוש בכלי הפטריארכיה הגזענית לבחינת פירותיה של אותה פטריארכיה.
במרכז טענתה עומדת ההנחה כי ניסיון חיים ומרכיבי זהות מעצבים את יחסה של כל אישה כלפי הממסדים השונים ויכולתה להרוויח מההתמסדות. המיקום השונה של האישה מרכזי להבנת יחסה כלפי ביתו של האדון וכלי העבודה שלו. היא נאמה כפמיניסטית, לסבית, שחורה גם בשם נשות העולם השלישי. היא טענה נגד היעדר התחשבות בשונות על רקע גזע, מיניות, מעמד וגיל בתוך הדיון הפמיניסטי. היא התייחסה לחלל המשמעותי שנוצר עקב היעדר המקום לשונות, ואף דיברה בעד השונויות ההדדיות ויכולתם להפוך לכוח מכריע שיביא לשינוי אמיתי, לפירוק ביתו של האדון. היא ביקרה את הפמיניסטיות האמריקאיות הלבנות מהמעמד הבינוני שביתו של האדון הוא מקור תמיכתן ורואה בפמיניזם שלהן פמיניזם גזעני המדכא נשים עניות וכהות. היא קוראת להפוך 'הפרד ומשול' ל'הגדירי והעצימי'.[16] דבריה פורסמו בספר של מאמרים ונאומים שלה בשנת 1984: Sister Outsider: Essays and Speeches
במאבק הפמיניסטי בישראל נעשה שימוש במשפט זה על ידי פמיניסטיות מזרחיות, פלסטיניות ולסביות בהתמודדותן עם גזענות אשכנזית ויהודית. בארגוני הנשים.[17]
במאמר נוסף בספר זה, Age, Race, Class and Sex: Women Redefining Difference מתייחסת לורד למושג השונות – היא מתייחסת לגזענות, מיננות, גילנות, מעמד ואליטיזם. לורד יוצאת נגד 3 הגישות הרווחות כלפי השונה: להתעלם ממנו, לחקות אותו, או להרוס אותו, שתוצאתם הפרדה ובלבול במקום להתייחס זה לזה כשווים, להכיר בשונות מתוך שוויון. היא קוראת לנשים להגדיר מחדש את השונות, לפתח כלים לנצל את השונות כמקפצה לשינוי יצירתי בחיים, ולא לראות בה חריגות. היא קוראת להשתמש בשונות להעשרת החזון והמאבקים המשותפים. מדברת על צורך באיחוד כוחות לצמיחה אך לא ביצירת הומוגניות. ברטוריקה שלה היא חושפת את ההיררכיות החבויות תחת המושגים "אחיות" (sisterhood) ו"אישה" ששותפים לדיכוי של נשים מודרות לסביות שחורות וקבוצות נוספות המוגדרות כ"אחר". היא טוענת נגד הפמיניסטיות הלבנות המתעלמות מהבדלי הגזע, ההעדפה המינית, המעמד והגיל באצטלה של הומוגניות בחוויה תחת מושג האחיות, מושג שלדבריה לא קיים.[18]
ב"יומני הסרטן" (The Cancer Journals), ספרה מ-1980, היא מתעדת את התמודדותה עם סרטן השד, עם כריתת השד ואת התמודדותה כאשה לסבית ושחורה מול הממסד הרפואי. לורד נקטה גישה של פתיחות, של יציאה מהשתיקה, כתבה על עמידה מול המוות ללא פחד, על הכוח שבקבלת המוות כחלק מהחיים. היא מגדירה את עצמה דרך הגוף, מתייחסת לשינויים בגוף ובנייה מחדש של עצמי שלם יותר אחרי הניתוח. האישי והפוליטי מתחברים. היא כותבת כלוחמת חברתית לגבי היחס לנושא סרטן השד, על עריצות השתיקה, שתיקה כפויה. זה נושא לא מדובר. היא הופכת את השתיקה לשפה, מדברת על כריתת השד, על הפגיעה בגוף. כותבת על הכאב, הפחד, התקווה, התמיכה הנשית.
ז'אן פארו רואה בספר זה של לורד כתיבה מחדש של הגוף ומגדירה כתיבה זו כ"אוטוגרפיה" (בין אוטוביוגרפיה לחשיבה פמיניסטית), כתיבה שקרובה לגוף והופכת לטקסט עוצמתי של סובייקטיביות פמיניסטית. העצמי של לורד שמתגבש בתהליך כתיבת הטקסט, גם מוצג וגם נוצר בו.[19]
ספרה Zami: A New Spelling of My Name הוא אוטוביוגרפיה בדיונית למחצה של סיפור חייה, שלורד מגדירה כ"ביומיתוגרפיה". זו סוגה של סיפור הבנוי מאריגה של מיתוסים, היסטוריה וביוגרפיה המייצג את כל תפיסות העולם שלנו וכולל סוגות כתיבה רבות כולל שירה, ספרות בדיונית, ביוגרפיה, דרמה וכתיבה יוצרת, כתיבה מציפה שחוצה גבולות.[20]משמעות השם זמי – שם מהקריביים לנשים שמתפקדות יחד כחברות ומאהבות.[21] לורד מסבירה שהנשים בחייה, אמה, חברותיה ומאהבותיה עיצבו אותה דרך השפה והשתיקה ואפשרו לה לשנות את שמה לזאמי. השתיקה, ללא מילים והסירוב לשיים משחקים תפקיד חשוב בשיום העצמי האינטראקטיבי של לורד.[22]
הספר נכתב בשפה פיוטית. הסיפור מתחיל בזיכרונות ילדותה עם משפחתה בהארלם וממשיך בהתבגרותה, בתחילת דרכה כמשוררת וחייה כלסבית שחורה בשנות ה-50. היא כותבת בפירוט על מורשתה התרבותית מהקריביים. באפילוג היא מתארת את המאבקים בחייה ודיעותייה לגבי החיים, מתארת איך המסע של חייה אפשר לה להגדיר לעצמה את ביתה, להגיע לשלמות עצמית. ריבוי הזהויות שלה יצר קשיים בדרכה להגיע לביטחון בשונות שלה. מבדידות בתחילה להשפעה הרבה של הנשים בחייה שהטביעו עליה את חותמן.[23]
חשיבה וביקורת על משנתה הפמיניסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיעוניה של לורד לגבי אסטרטגיות הפעולה הפמיניסטיות הרצויות ועל יצירתה של תודעה פמיניסטית מתנגדת עוררו תגובות חריפות. לורד העלתה סוגיות של גזענות בתוך החשיבה של התנועה הפמיניסטית בקרב הפמיניסטיות הלבנות באקדמיה המחזקות את דיכוי הנשים השחורות. האשמה זו גררה תגובות חריפות והאשמת נגד בפיצול שיגרום להחלשת התנועה הפמיניסטית. חילוקי הדעות העצימו את אישיותה כ"אאוטסיידרית" במילייה של פמיניסטיות שחורות ובקרב לסביות, שחורות, פמיניסטיות ואקדמאיות. בכנסים שאורגנו על ידי פמיניסטיות לבנות באקדמיה נשמע קולה הזועם, המאשים, המבודד של פמיניסטית שחורה, לסבית. היא האשימה אותן בגזענות, בתלותן בפטריארכיה. היא האשימה שבהכחשת השונות בקטגוריית הנשים נגרם דיכוי בדומה ליחסי אדון - עבד של גברים לבנים ובכך מנעו אפשרות לשינוי אמיתי. האשמה זו זכתה לתגובת פמיניסטיות לבנות שראו בטיעוניה ניסיון לקבלת זכויות יתר לשחורות ולסביות עקב סבלן. הפמיניסטיות הלבנות ראו בסבל של נשים מצב אוניברסלי, וראו בהאשמת הפמיניסטיות בגזענות גורם לפיצול.
טיעוניה לגבי שיתוף הפעולה של "כלי האדון" (הנשים הלבנות) אשר לא יפרקו את ביתו כפי שעלו בנאומה, עוררו תגובות לגבי הדרך שהיא מציעה. עלתה טענה שצריך לבחון את מורכבות כלי העבודה, ביתו של האדון ואפשרויות הפירוק. הוצגה חשיבה שמציעה לעסוק באופנים המורכבים ורבי הסתירות שבהם נוצרת תודעה, מתנסח השיח ומתקיימת פעילות פמיניסטית, ולא נכון לשלול אפשרויות ודרכים לפירוק הבית של האדון בכלי העבודה שלו.
טיעוניה חיזקו נשים מזרחיות, פלסטיניות ולסביות בישראל במאבקן הפמיניסטי מול הגזענות של פמיניסטיות אשכנזיות ויהודיות בארגוני נשים ובכנסים. הן זכו להישג ב-1992 כאשר הוסכם על מדיניות לייצוג שווה לנשים אלה בכנסים, מדיניות ששינתה את פני הפמיניזם בשטח. טיעוני לורד רלוונטיים עדיין ומחייבים התמודדות תאורטית ופוליטית מתמדת.[24]
ספריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרי שירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The First Cities, 1968
- Cables to Rage, 1970
- From a Land Where Other People Live, 1973
- New York Head Shop and Museum, 1974
- Coal, 1976
- Between Our Selves, 1976
- The Black Unicorn, 1978
- Chosen Poems: Old and New, 1982
- Our Dead Behind Us, 1986
- Need: A Chorable For Black Woman Voices, 1990
- Undersong: Chosen Poems Old and New, 1992
ספרי הגות ופרוזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Uses Of The Erotic: The Erotic as Power, 1978
- The Cancer Journals, 1980
- Zami: A New Spelling Of My Name, 1982
- Sister outsider: Essays And Speeches, 1984
- Your Sister: Black Women Organizing Across Sexualities, 1985
- Apartheid U.S.A.; Our Common Enemy, Our Common Cause: Freedom Organizing in the Eighties, with Merle Woo, 1986
- A Burst of Light: Essays, 1988
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על אודרי לורד במבט על הספרים בגובה העיניים – Global Report(הקישור אינו פעיל)
- שלושה ספרים של אודרי לורד
- אודרי לורד, "אין היררכיה לדיכוי"
- אודרי לורד, שירים, 2012
- אדה גיי גריפין ומישל פרקרסון, אודרי לורד, bombsite - The Artist's Voice Since 1981, קיץ 1996
- לסטר ס. אולסון,Liabilities of Language: Audre Lorde Reclaiming of Difference
- אודרי לורד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אודרי לורד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אודרי לורד, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Audre Lorde, Zami: A New Spelling of My Name,Crossing Press, 1982, pp. 25
- ^ Litany for Survival: The Life and Work of Audre Lorde, Documentary by Michelle Parkeson, 1995.
- ^ the New York State Poet Laureate
- ^ Beverly Threatt Kulii, Ann E. Reuman and Ann Trapasso, Audre Lorde's - life and career, Modern American Poetry
- ^ Audre Lorde, Zami: A New Spelling of My Name,Crossing Press, 1982, pp. 31
- ^ Audre Lorde, Chosen Poems,New York : Norton, 1982, pp. 53
- ^ Audre Lorde, Zami: A New Spelling of My Name,Crossing Press, 1982, pp. 83
- ^ Audre Lorde, "Eye to Eye", Audre Lorde Sister Outsider: Essays and Speeches, The Crossing Press, 1984 pp.149.
- ^ Birkle, Carmen. Women's Stories of the Looking Glass. Munich: Wilhelm Fink Verlag, 1996.
- ^ Audre Lorde, The Cancer Journals, Argyle, N.Y., Spinsters, 1980.
- ^ Audre Lorde, "Age, Race, Class and Sex: Women Redefining Difference", Audre Lorde, Sister Outsider: Essays and Speeches, The Crossing Press, 1984, pp. 116.
- ^ Audre Lorde, "Poetry is not a Luxury", Audre Lorde, Sister Outsider: Essays and Speeches ,The Crossing Press, 1984, pp. 36-39
- ^ Rimpau, Ina. The Collected Poems of Audre Lorde. Library Journal Aug. 1997.
- ^ Audre Lorde. Answers.com. The Concise Oxford Companion to African American Literature, Oxford University Press, Inc., 2001, 2002..
- ^ "The Master's Tools: White Feminism According to Audre Lorde". Blackfeminisms.com (באנגלית אמריקאית). 2016-11-26. נבדק ב-2018-03-01.
- ^ Audre Lorde: The Master's Tools Will Never Dismantle the Master's House
- ^ לורד א. "כליו של האדון לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון", הקדמה: ברייר-גארב ר. ובאום ד., תרגום: עדנה גורני, בתוך ד' באום ואחרות (עורכות) ללמוד פמיניזם: מקראה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 190–194.
- ^ Audre Lorde, "Age, Race, Class and Sex: Women Redefining Difference", Audre Lorde Sister Outsider: Essays and Speeches, The Crossing Press, 1984 pp. 114-123.
- ^ Jeanne Perreault, Writing Selves: contemporary feminist autography, University of Minnesota Press, 1995, pp 18-30.
- ^ Ted Warburton, Movements Research in The New Arts Praxis.
- ^ Audre Lorde, Zami: A New Spelling of My Name,Crossing Press, 1982, pp. 255
- ^ AnnaLouise Keating, (1996), Women reading women writing: self-invention: in Paula Gunn Allen, Gloria Anzaldua, and Audre Lorde, Temple University Press, 1996, pp 145-179.
- ^ Audre Lorde, Zami: A New Spelling of My Name,Crossing Press, 1982
- ^ לורד א., כליו של האדון לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון, הקדמה: ברייר-גארב ר. ובאום ד., בתוך ד' באום ואחרות (עורכות) ללמוד פמיניזם: מקראה,הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 190–191
- אודרי לורד
- ניו יורק: אישים
- פמיניסטיות אמריקאיות
- פמיניסטים אמריקאים
- סופרים להט"בים אמריקאים
- להט"בים אמריקאים
- פעילות פוליטיות אמריקאיות
- פעילות למען זכויות להט"ב בארצות הברית
- פעילים למען זכויות להט"ב בארצות הברית
- משוררות להט"ביות אמריקאיות
- משוררים להט"בים אמריקאים
- סופרות אפרו-אמריקאיות
- סופרים אפרו-אמריקאים
- פעילות אפרו-אמריקאיות
- פעילים אפרו-אמריקאים
- בוגרות מכללת האנטר
- בוגרי מכללת האנטר
- בוגרות אוניברסיטת קולומביה
- בוגרי אוניברסיטת קולומביה
- סופרות לסביות אמריקאיות
- משוררות אפרו-אמריקאיות
- משוררים אפרו-אמריקאים
- אמריקאיות שנולדו ב-1934
- אמריקאים שנולדו ב-1934
- אמריקאיות שנפטרו ב-1992
- אמריקאים שנפטרו ב-1992