אדריאן ריץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדריאן ריץ', 1980

אדריאן ססיל ריץ'אנגלית: Adrienne Cecile Rich; ‏16 במאי 1929 בבולטימור, מרילנד, ארצות הברית27 במרץ 2012) הייתה משוררת, תאורטיקנית, פמיניסטית רדיקלית ומנהיגה לסבית. היא נחשבת לאחת המשוררות הנקראות והמשפיעות ביותר במאה ה- 20[1].

חיים מוקדמים והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדריאן ריץ' נולדה בולטימור מרילנד ארצות הברית, הבכורה משתי בנות. אביה, פתולוג, ארנולד רייס ריץ', היה יושב ראש המכון לפתולוגיה בבית הספר לרפואה ג'ונס הופקינס. אמה, הלן אליזבת (ג'ונס) ריץ' הייתה פסנטרנית קונצרטים ומלחינה[2]. אביה של ריץ' היה ממוצא יהודי ואמה הייתה פרוטסטנטית[3]. בנות משפחות ריץ' גודלו כנוצריות. אביה של ריץ' עודד אותה לא רק לקרוא שירה אלא גם לכתוב. העניין שלה בשירה ניצת כאשר נחשפה בספרייה של אביה לכותבים כגון מתיו ארנלוד, הנריק איבסן, וילאם בלייק, ג'ון קיטס, דנטה גבריאל רוזטי ואלפרד טניסון. אדריאן ריץ' ואחותה למדו בחינוך ביתי עד שאדריאן הגיעה לכיתה ד' והחלה ללמוד במערכת החינוך הציבורית. בשירים האוטוביוגרפיים , "שורשים", ו-After Dark היא שיחזרה את ילדותה ותיארה תביעות אינטלקטואליות נכבדות מצד אביה התובעני, לצד קונפליקט דתי-תרבותי מתמיד שנבע משורשיו היהודים של האב והרקע הפרוטסטנטי של אמה[4].

לאחר שסיימה את לימודי התיכון, ריץ' למדה שירה וכתיבה במכללת רדקליף, במהלך לימודיה היא לא פגשה מרצה אישה[5]. בשנת 1951, בהיותה בת 21, פרסמה את אסופת שיריה הראשונה  A Change of World שנבחרה על ידי ויסטן יו אודן עבור פרס למשוררים צעירים של אוניברסיטת ייל. אודן כתב את ההקדמה לספר. למרות שקבלה מלגה ללמוד באוניברסיטת אוקספורד, היא בחרה לנסוע לאריופה לטייל ולכתוב שירה[6]. פרס לספר שיריה הראשון הוא הפרס הראשון לו זכתה ריץ' והוא נמנה עם שורה ארוכה של פרסים ואותות הערכה להם זכתה לאורך חייה[7].

קרירה מוקדמת: 1953-1975[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953 נישאה ריץ' לאלפרד קונרד, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת הרווארד. היא סיפרה שהם התחתנו משום: "התחתנתי, בין השאר, משום שלא הכרתי דרך טובה יותר להתנתק מהמשפחה הגרעינית שלי. רציתי לעצמי, בכל דרך אפשרית, מה שבעיני רוחי, היה חיים מלאים של אישה"[6]. הם עברו להתגורר בקיימברידג מסצו'סטס ונולדו שלושה בנים. ב- 1955 ריץ' פרסמה את ספר שירה שני: The Diamond Cutters. מאוחר יותר היא סיפרה שהיתה מעדיפה לא לפרסם אותו[6].

בשנות השישיים ריץ' קבלה הכרה שבאה לידי ביטוי במלגות שהות ופרסים בארצות הברית אירופה[8][5]. ב- 1963 היא פרסמה את ספר שירה שלישי Snapshots of a Daughter-in-Law שהיה אישי יותר מקודמיו ובחן את הזהות הנשית שלה. השירים משקפים את המתחים שחוותה כאם ובת זוג ומסמנים את תחילת שינוי התפיסה שלה בנושא.

בשנת 1966 עברה המשפחה לניו יורק. ריץ' החלה את פעילותה הפוליטית בשמאל החדש, בתנועת התנגדות למלחמה, זכויות אזרח ובתנועה פמיניסטית[4]. אלפרד בעלה, לימד בניו-יורק קולג' ובשנת 1968 גם ריץ' הצטרפה להוראה בקולג' ולימדה כתיבה, חלק בלתי נפרד מחייה. ריץ' רצתה ללמד את הדור הצעיר את הבסיס של הכתיבה. בשנת 1974, כתבה ריץ' מספר כתבים תחת השם "Diving Into the Wreck" וזכתה עמו לפרס הכתיבה הלאומי בספרות. את הפרס סירבה ריץ' לקבל לבדה ודרשה לקבלו עם עוד שתי סופרות - אליס ווקר ואודרי לורד - ולהקדישו לכל הנשים השקטות בעולם.

בשנות השישים פעלה ריץ' בתנועה לזכויות האזרח ובתנועה נגד מלחמת וייטנאם. לאחר מכן היא הצטרפה לזרם הפמיניסטי הרדיקלי והיוותה קול מרכזי בזרם זה. היא הייתה המרצה, המורה, הנואמת והכותבת העיקרית. ריץ' טענה כי כל הנשים לסביות מטבען וההטרוסקסואליות נכפתה עליהן על ידי הגברים. זאת ועוד שהמבנה הכלכלי חברתי בחברה פטריארכאלית הוא הסיבה לקבלת יחסים הטרוסקסואליים כמובן מאליו לנמצאות בחברה זו. לפי הגדרתה של ריץ', ההטרוסקסואליות הכפויה על המין הנשי הוא מוסד בסיסי של הדיכוי הגברי[9].

אדריאן ריץ' הייתה מחלוצות החשיבה הלסבית פמיניסטית, ראתה עצמה כאקטיביסטית פוליטית, היא האמינה שיש להעלות על נס את מעמד האישה על תפקידיה, תכונותיה וסביבתה. היא ראתה בעצמה כלי לעדות ולמחאה על מצבן של הנשים, עניים, שחורים, לסביות ובני העולם השלישי[7]. ריץ' שאפה ליצור שפה חדשה אשר תוביל לשינוי חברתי. היא הדגישה בנאומיה ובכתביה את הרקע היהודי ממנו באה, יצאה כנגד גזענות, מיליטריזם, ניצול קפיטליסטי ואנטישמיות וחשה הזדהות עם נשים כהות ועניות.

ספרים ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הספרים המשפיעים ביותר בהגות הפמיניסטית אשר נחשב לאבן יסוד בהשפעה ובעיצוב השקפת עולמן של נשים רבות הוא ספרה של ריץ' ילוד אישה אשר יצא לאור בשנת 1976. בספר זה תיארה ריץ' במחקר נרחב את "התרבות הפטריארכאלית" ובו היא הציגה את מוסד האמהות כגורם לקביעת גורלה של האישה. ניתן לראות בספרה של ריץ' תיאורים וחוויות אישיות, אוטוביוגרפיות מעולמה הפרטי הממחיש את מה שעובר על האישה. בקטע להלן חושפת ריץ' את הרגשתה אחרי לידת בנה הראשון: "איש אינו מזכיר את המשבר הנפשי הנלווה ללידת ילד ראשון, את פרץ הרגשות הקבורים עמוק עמוק כלפי האם, את המבוכה שבין כוח לחוסר אונים, של סבך התחושות בין הכניעה מזה ובין צמיחת כוח חדש... דקות אבחנה בשיאה העשויה להיות מבלבלת ומתישה"[9].

בין המאמרים שפרסמה ריץ', מאמרה "הטרוסקסואליות כפויה והקיום הלסבי" הוא התגלמות ההגות הלסבית. הוא נכתב בשנת 1978 ופורסם לראשונה בעברית בשנת 1980 בגיליון "מיניות" של כתב העת "סמנים". ריץ' תיארה את מוסד ההטרוסקסואליות כמוסד חברתי ולא כביולוגי[7]. היא העמידה למבחן סיטואציות ומבנים חברתיים אשר משמרים את השליטה הגברית בכך שגורמים לכפייה של הטרוסקסואליות על המין הנשי. ריץ' הציעה להגדיר מחדש את מושג הלסביות, בכך שהיא יצאה בקריאה לנשים בעולם לבחון את מידת ההטרוסקסואליות שלהן ואת יחסן ללסביות[7]. היא קראה תיגר על מחיקת הקיום הלסבי מספרות המחקר הפמיניסטי וטענה שבעקבות מחקרה לא רק הפכה לאנטי-לסבית אלא גם לאנטי-פמיניסטית. פרסום מאמר זה עורר תגובה הפוכה ועל זאת כתבה אדריאן ריץ': "בשלוש השנים שעברו מאז כתבתי את "הטרוסקסואליות כפויה" - באנרגיה זו של תקווה ותשוקה, האווירה החברתית הפכה לשמרנית יותר והלחצים לקונפורמיות גברו. המסרים של הימין החדש לנשים הם שאנחנו רכושם הרגשי והמיני של גברים, ושאוטונומיה ושוויון של נשים הם איום על המשפחה, הדת והמדינה"[10].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • באום, ד'. ללמוד פמיניזם: מקראה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2006.
  • אדריאן ריץ', ילוד אישה, תרגום: כרמית גיא, הוצאת עם עובד, 1976.
  • אדריאן ריץ', "הטרוסקסואליות כפויה והקיום הלסבי", גיליון 'מיניות' בתוך כתב העת סמנים, 1980.
  • אדריאן ריץ', "כל חיינו" שיר. תרגמה מאנגלית: נוית בראל, בתוך: גלריית בית העם. 19.12.2008
  • אדריאן ריץ', כשאנו המתות מתעוררות: כתיבה כבחינה מחדש. תרגמה מאנגלית: נוית בראל. בתוך: סדק 3. יולי 2008. הוצאת פרדס.
  • אדריאן ריץ', שלושה שירים. תרגמה מאנגלית: נוית בראל. בתוך: כתב העת שבו גיליון 21. אוקטובר 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Poet Adrienne Rich, 82, has died, LA Times Blogs - Jacket Copy, ‏2012-03-28 (בen-US)
  2. ^ Adrienne Cecile Rich | Jewish Women's Archive, jwa.org
  3. ^ A to Z of American Women Writers, Facts on File, Revised ed, 2007, עמ' 274
  4. ^ 4.0 4.1 Shuman, R. Baird, Great American Writers: Twentieth Century, Marshall Cavendish, 2002
  5. ^ 5.0 5.1 Colby Langdell, Cheri, Adrienne Rich: The Moment of Change, Praeger, 2002
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 O'Mahoney, John (14 ביוני 2002). "Poet and pioneer". The Guardian (באנגלית)‎. ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-29 בספטמבר 2016. 
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 באום, ד'. (2006) ללמוד פמיניזם: מקראה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב
  8. ^ American Academy of Arts and Letters - Award Winners, www.artsandletters.org
  9. ^ 9.0 9.1 ריץ', א'. (1976) ילוד האישה, תרגום: כרמית גיא, הוצאת עם עובד.
  10. ^ ריץ' א'. (1980) הטרוסקסואליות כפויה והקיום הלסבי, גיליון 'מיניות' בתוך כתב העת סמנים.