לדלג לתוכן

אוטו גנשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוטו גנשה
Otto Günsche
אוטו גנשה כאונטר-שטורמפיהרר
אוטו גנשה כאונטר-שטורמפיהרר
לידה 24 בספטמבר 1917
ינה, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 באוקטובר 2003 (בגיל 86)
לוהמר, גרמניה גרמניהגרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית
תקופת הפעילות מ-1935 עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה שטורמבאנפיהרר (אס אס) שטורמבאנפיהרר
תפקידים בשירות
מאבטחו ושלישו האישי של היטלר
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אוטו גנשהגרמנית: Otto Günsche;‏ 24 בספטמבר 19172 באוקטובר 2003) היה קצין בוואפן-אס אס במלחמת העולם השנייה. תחילה השתייך לדיוויזיית הפאנצר אס אס הראשונה לפני שהתמנה לשלישו האישי ושומר ראשו של אדולף היטלר. מתוקף תפקידו היה בין האחרונים לראות את היטלר בחיים, ולבקשתו שרף את גופתו ואת גופתה של אווה בראון מחוץ לפיהררבונקר. גנשה נתפס בשבי על ידי חיילי הצבא האדום בברלין ב-2 במאי 1945. לאחר שהוחזק בבתי כלא ובמחנות עבודה בברית המועצות, הוא שוחרר ב-2 במאי 1956[1].

אוטו גנשה נולד בינה שבוויימר-אייזנאך. לאחר שעזב את בית הספר התיכון בגיל 16 התנדב לדיוויזיית האס אס הראשונה והצטרף למפלגה הנאצית ב-1 ביולי 1934[1]. הוא פגש לראשונה את אדולף היטלר בשנת 1936. גנשה שימש בתור שליש ה-SS של היטלר בין השנים 1940–1941. מ-1 בינואר 1941 עד 30 באפריל 1942 הוא למד באקדמיה לקצינים של ה-SS[1]. גנשה צבר ניסיון מבצעי כמפקד פלוגת פאנצרגרנדיר, וב-12 בינואר 1943 מונה להיות חלק מפמלייתו הצמודה של היטלר כשליש[1]. מאוגוסט 1943 עד בפברואר 1944 לחם גנשה בחזית המזרחית ובצרפת[1]. במרץ 1944 מונה שוב לשמש שלישו ומאבטחו הצמוד של היטלר[2]. כשליש אישי להיטלר, גנשה היה גם חבר בפיירברגליטקומנדו שהעניק הגנה ביטחונית להיטלר[3]. גנשה נכח בניסיון ההתנקשות הכושל בהיטלר ב-20 ביולי 1944 במאורת הזאב ונפצע לאחר שעור התוף שלו נקרע מהפיצוץ[4].

עם הפסדה המתקרב והבלתי נמנע של גרמניה, הטיל היטלר על גנשה ב-30 באפריל 1945 את משימת שריפת גופתו לאחר מותו, במטרה למנוע התעללות בגופה[5]. באותו אחר הצהריים גנשה שמר בכניסה לחדר בפיהררבונקר בו היטלר ואווה בראון התאבדו[6]. לאחר המתנה של מספר דקות, פתח עוזרו של היטלר, היינץ לינגה, את דלת חדר העבודה כאשר מרטין בורמן לצדו[7]. השניים נכנסו לחדר כשגנשה מאחוריהם, ומצאו את הזוג כשהם מוטלים מתים. גנשה עזב את החדר והודיע לשוהי הבונקר שהיטלר מת[7][8].

מאוחר יותר, לאחר הבטיחו כי הגופות של אדולף היטלר ואווה בראון נשרפו באמצעות בנזין שסופק על ידי נהגו של היטלר, עזב גנשה את הפיהררבונקר ב-1 במאי[9]. ב-2 במאי 1945 נלקח גנש בשבי על ידי כוחות הצבא האדום שהקיפו את העיר, והוטס למוסקבה לחקירה על ידי ה-NKVD[1].

לאחר המלחמה ומוות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נכלא במוסקבה ובמזרח גרמניה ושוחרר ב-2 במאי 1956[1]. במהלך המאסר היו גונשה ולינגה מקורות ראשוניים למבצע מיתוס, הביוגרפיה של היטלר שהוכנה עבור ולדרישת יוזף סטלין. התיק נערך על ידי קצינים ב-NKVD הסובייטי. הדו"ח פורסם בצורת ספרים בשנת 2005 תחת הכותרת: "ספר היטלר: התיק הסודי שהוכן לסטלין מחקירות עוזריו האישיים של היטלר".

גנשה מת מאי ספיקת לב בביתו בלוהמר, שבנורדריין-וסטפאליה בשנת 2003. היו לו שלושה ילדים[10].

  • הנפילה (2004), בו גולם על ידי השחקן גץ אוטו.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוטו גנשה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Joachimsthaler 1999, p. 281.
  2. ^ Hamilton 1984, p. 149.
  3. ^ Hoffmann 2000, pp. 54–56.
  4. ^ Hamilton 1984, p. 148.
  5. ^ Kershaw 2008, p. 954.
  6. ^ Kershaw 2008, p. 955.
  7. ^ 1 2 Linge 2009, p. 199.
  8. ^ Joachimsthaler 1999, p. 156.
  9. ^ Kershaw 2008, pp. 954, 956, 957, 960.
  10. ^ Associated Press 2003.