אינטרוספציה

אינטרוספציה היא היכולת לחוש, לקבל ולאמוד אותות הנובעים מתוך הגוף. חוש זה משמש את בני האדם לקבלת מושג על מצבם הגופני בין אם מודע או לא, וכן בסיס לרגשות ומצב רוח. בניגוד למושג "אקסטרוספציה" המשמש להגדרת החישה של אותות שאינם נובעים מתוך הגוף, כדוגמת חום, כאב וגירוד, אינטרוספציה, משמשת להגדרת החישה של אותות הנובעים מתוך הגוף עצמו, ללא קשר לאותות חיצוניים. המודעות לאותם אותות גופניים משתנה מאדם לאדם בדרך שבה הם אומדים, ניגשים, ומגיבים לאותן תחושות. תפקידה של האינטרוספציה הוא שימור הומאוסטזיס בגוף (איזון בסביבה הפנימית של הגוף), ומעלה מודעות עצמית אצל האדם.

מנגנונים פיזיולוגיים ועצביים של אינטרוספציה

ישנם שלושה נתיבים עצביים המובילים את המידע מתוך הגוף אל המוח:

סיבי למינה 1 (Lamina 1 spinothalamic pathway)

סיבים עצביים אלה מרשתים את כל רקמות הגוף המחוברות ללמינה 1 בחומר האפור שבחוט השדרה, ומעבירים תשדורות בנוגע לפעילות, טמפרטורה, כימיה, מטבוליזם וסטטוס הורמונלי של העור, שרירים, מפרקים, שיניים וקרביים. אותות תחושתיים אלה נכנסים לחוט השדרה דרך השכבה השטחית של הקרן הדורסלית (גבו של עמוד השדרה שדרכו נכנסים אותות סנסוריים ומוטוריים). מהקרן הדורסלית המידע מועבר לתלמוס, ונוירונים מסדר שלישי (Third order neurons) בגרעין ה-VPM שבתלמוס מעבירים את המידע הלאה לאינסולה.

נתיב החישה (Visceroceptive pathways)

נתיב זה מעביר מידע מאזור הקרביים והאיברים השונים בו אל המוח. עצב הואגוס מעביר מידע חישתי אל גזע המוח, משם המידע עובר לתלמוס ולאינסולה.

נתיב פרופריוספציה (Somatosensory pathways)

נתיב זה מעביר מידע על פרופריוספציה (מיקום הגוף והאיברים בחלל) ומגע עדין שמגיע מרצפטורים בעור. מידע ממכנורצפטורים (רצפטורים בעור הרגישים ללחץ על העור) ומקולטני פרופריוספציה מגיע אל גנגליוני השורש הגבי (צבירים של גופי תאי עצב). משם המידע מועבר למדולה ולתלמוס, ומהתלמוס לאזור הסומטוסנסורי בקליפת המוח.

אינטרוספציה בהקשר למחלות פיזיולוגיות ופסיכיאטריות

במגוון של מחלות פסיכיאטריות ופיזיולוגיות ישנו שיבוש במנגנון האינטרוספטי.

הפרעת פאניקה - הפרעות בנשימה ובקצב לב הם סימפטומים המזוהים עם התקף פאניקה. מחקרים הראו כי מטופלים עם הפרעת פאניקה, מדווחים על מודעות תחושתית גבוהה יותר לסימפטומים הגופניים, אך אין לדעת אם דבר זה אכן נכון או מושפע מניסיון קודם של אותם מטופלים עם התקפים דומים. עם זאת, מחקרים נוספים מצאו כי מטופלים עם הפרעת פאניקה מרגישים את פעימות לבם באופן מדויק יותר מאנשים בריאים, גם כאשר ניתנות להם תרופות המטשטשות את קצב הלב, כלומר הם מציעים כי מטופלים אלה בעלי מודעות אינטרוספטית גבוהה יותר מהרגיל.

פוסט-טראומה - מחקרי הדמיה מצאו כי מטופלים בעלי פוסט טראומה הפגינו ירידה בפעילות האינסולה הקדמית הימנית, אזור זה אחראי על זיהוי חוסר ההתאמה בין מצב קוגניטיבי וגופני (אינטרוספטי). בנוסף נמצא כי מטופלים אלה הראו ירידה באקטיבציה של סיבי הלמינה 1, המקושרים לתלמוס ולאינסולה ומועברים דרכם תחושות גופניות, כלומר הוצע כי מטופלים אלה חווים חוסר באינטרוספציה.

אנורקסיה נרבוסה - מטופלים בעלי אנורקסיה נרבוזה לרוב מפתחים חוסר רגישות לאותות אינטרוספטיים מהגוף, כמו רעב, אך עם זאת מדווחים על רגישות לתחושות אחרות. למרות הפוקוס העיקרי במחלה על נראות חיצונית של הגוף, ישנם דיווחים על שינויים בתוך הגוף עצמו, למשל תחושה בלתי מובחנת של שובע או חוסר הבחנה בין מצבים רגשיים לתחושות גופניות (אלקסיתימיה).

דיכאון מז'ורי - מחקרים מצאו כי נשים הסובלות מדיכאון זה נוטות להיות פחות מדויקות במשימה של זיהוי קצב לב (משימה אינטרוספטית), מאשר גברים עם אותו דיכאון. בנוסף נמצא שמטופלים עם דיכאון זה, באופן כללי מדייקים פחות במשימת זיהוי קצב הלב, לעומת זאת, מטופלים מדוכאים בעלי התקפי חרדה, מראים דפוס של עלייה באנטרוספציה לעומת מדוכאים ללא חרדה.

הפרעה טורדנית-כפייתית - נמצא כי בעלי הפרעה זו מראים דיוק גבוה יותר במשימת זיהוי קצב לב.

אוטיזם - נבדקים על הספקטרום האוטיסטי מראים פחות מודעות אינטרוספטית מאשר נבדקים בריאים. יש המשערים שדפוס זה נובע מאלקסיתימיה (חוסר יכולת להרגיש, להביע ולזהות רגשות), שלרוב מקושרת עם אוטיזם. עם זאת, ישנם מחקרים המראים שלאורך זמן, אוטיסטים מראים עלייה באינטרוספציה ואף עוקפים את הנבדקים הבריאים.

קשר לרווחה נפשית

כיום ישנו ריבוי של מחקרים העוסקים בניסיון להבין לעומק את מנגנון האינטרוספציה, בדגש על איך עיבוד אינטרוספטי מעוצב על ידי ניסיון בתרגול יכולת זו. הבנה זו חשובה משום שהיא תוכל לספק תשובות בנוגע למרכיבים ברווחה נפשית ועמידות לסטרס. הקשר בין אינטרוספציה לרווחה נפשית מתווך על ידי מנגנון של ויסות עצמי, אשר עוזר לאדם להגיע להומאוסטזיס (איזון גופני) - אשר מוביל לרווחה הנפשית. כלומר, כאשר אדם הוא בעל יכולת אינטרוספטית גבוהה יותר, יש סיכוי גדול שהוא יהיה בעל יכולת לווסת את רגשותיו ותגובותיו בצורה אדפטיבית ומיטבית, וויסות זה יוביל לרווחה נפשית גבוהה יותר.

בנוסף, מחקרים מציעים כי רפלקציה על תהליכים אינטרוספטים חשובה להתנהגות אדפטיבית בעולם, כלומר כאשר אדם חושב על אינטרוספציה או מבצע אותה, הדבר מוביל אותו להתנהג באופן התואם יותר את סביבתו. הגוף שלנו מעביר לנו מסרים באופן קבוע, בנוגע לתחושות פיזיות, רגשות ועוד, ככל שאדם לומד להקשיב לגופו באופן מדויק וסדיר יותר, הוא מקבל יותר מידע על עצמו, ומודע לעצמו. אותה מודעות עצמית מובילה את האדם להגיב לסביבתו בצורה מותאמת יותר, פרופורציונלית יותר ובהתאמה למציאות הגופנית והרגשית של אותו אדם.

אינטרוספציה במדיטציות, בדגש על מיינדפולדנס

מדיטציות המבוססות גוף (בעלות דגש להתבוננות פנימית וחיצונית על הגוף), לרוב מערבות קשב לתחושות אינטרוספטיות. למדיטציות אלה מספר מטרות מעבר לתרגול מודעות אינטרוספטית, ומעניקות שיטה ייחודית לאימון אותה מודעות. אחת מהמדיטציות הללו היא מיינדפולדנס, המכילה בתוכה תרגול אינטרוספטי נרחב. מקובל להגדיר מיינדפולדנס כיום כמודעות פתוחה, לא שיפוטית וקשובה לזרם המחשבות והחוויות בהווה, עם דגש על חוויות פנימיות וחיצוניות בגוף. מיינדפולדנס קיבלה בשנים האחרונות במה מרכזית במחקרים מדעיים עקב השפעתה על בריאות, ובמיוחד על הקשר לדיכאון. נמצא כי מיינדפולדנס אינטרוספטי משנה תפקודים קוגניטיביים נרחבים כמו ייחוס עצמי, קשב, וויסות רגשי.

שינויים מוחיים בעקבות תרגול מדיטציה הכוללת אינטרוספציה

מגוון מחקרים בדקו את ההשערה כי תרגול אינטרוספטי ושיפור יכולת זו, בעל השפעה מיטיבה על המוח במגוון אופנים:

עלייה בצפיפות החומר האפור-

בעזרת MRI (דימות תהודה מגנטית), נבדקו מוחות של מתרגלי מדיטציה ולא מתרגלים, בבחינת אזורים ספציפיים הידועים כפעילים בעת המדיטציה. התוצאות הראו כי ישנה צפיפות חומר אפור גדול יותר בהיפוקמפוס הימני, האינסולה הימנית, ובג'יירוס הטמפורלי במוחות המתרגלים לעומת הלא מתרגלים. ממצא נוסף המחזק את הממצא הוא שניתן היה לצפות את רמת הצפיפות באזורים אלה, על פי כמות תרגולי המדיטציה. משמעות הגדלת הצפיפות החומר האפור במוח היא יותר גופי תאים באותו אזור, כלומר יותר תקשורת והעברה עצבית באותו האזור.

הגברת פעילות באזורים הקשורים למדיטציה אינטרוספטית-

במחקרים אחרים נמצאו שינויים באזורים מוחיים מגוונים כתוצאה מתרגול מדיטציה הכוללת בתוכה מרכיב אינטרוספטי בהיקף רחב בהשוואה ללא מתרגלים. עיקר הממצאים הראו פעילות מוגברת באזורים מסוימים ואף קישוריות גבוהה יותר בינם לבין אזורים אחרים, כלומר התקבלה תמונה מוחית שונה באופן הפעילות והקישוריות בין מתרגלי מדיטציה ללא מתרגלים.

ב ACC האחראי על ויסות של קשב ורגשות נמצאה פעילות מוגברת אצל המתרגלים לאחר המדיטציה בתגובה למצבים שונים כגון סטרס ורגיעה.

ב PFC (הקורטקס הפרה פרונטלי) המשתתף בעיבוד קשב ורגשות נמצאה אקטיבציה גבוהה יותר וקשר חזק יותר לאמיגדלה (המקושרת לרגשות של פחד וגועל).

באינסולה האחראית על מודעות ועיבוד רגשות, נמצאה אקטיבציה מוגברת אצל מתרגלי המדיטציה בזמן מנוחה לעומת לא מתרגלים.

בסטריאטום האחראי על ויסות של קשב ורגשות נמצאה אקטיבציה גבוהה יותר אצל מתרגלי המדיטציה בזמן מנוחה לעומת אנשים שלא מתרגלים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אינטרוספציה בוויקישיתוף