קשיבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדם מול הנוף
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

קְשיבוּת, הידועה גם בשם מיינדפולנסאנגלית: Mindfulness) היא תהליך פסיכולוגי של הבאת תשומת לב מכוונת ובלתי שיפוטית לחוויות המתרחשות בכאן ובעכשיו.הקשיבות מתוארת כ"מודעות מכבדת ונטולת שיפוט"[1] מודעות שמתפתחת מתשומת לב שמופנית לכאן (קבט-זין) [2] ולעכשיו ,ברגע הנוכחי, תוך קבלתן ללא שיפוטיות, .המונח מיינדפולנס תורגם לעברית גם כ"מודעות קשובה","קשב מודע" ו"תודעה מתבוננת".

המילה "קשיבות" היא תרגום של המונח הבודהיסטי סאטי, אשר בשפת פאלי מתייחס לאחד משמונת החלקים של הדרך המתומנת האצילה.

מאז שנות השבעים של המאה ה-20 הולך ומתרחב הידע על יעילות שילוב הקשיבות בטיפולי פסיכותרפיה -בטיפול במצבי מצוקה, חרדה, דיכאון ומגוון מצבים נפשיים וגופניים[3]כגון הפחתת מתחים באמצעות מודעות קשובה (MBSR),‏ טיפול קוגניטיבי מבוסס קשיבות (MBCT) ותרפיה התנהגותית דיאלקטית (DBT).

מיינדפולנס הולך ונפוץ היום גם במסגרות חינוכיות בקרב ילדים -למן גילאי גן ועד לחינוך הגבוה בארץ ובעולם[4]. ילדים בימינו חיים בעולם מוצף בגירויים חיצוניים -טלוויזיה, טבלט, קונסולות משחקים, מחשבים-עולם דיגיטלי שעלול להוביל להפרעות קשב וריכוז. אחת הדרכים לעודד ילדים להפחית את השפעת הגירויים החיצוניים הנ"ל היא באמצעות תרגול קשיבות. הקשיבות מעודדת ריכוז ומלמדת את הילדים דרכים להתמודד עם רגשותיהם.

תרומת הקשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשיבות פותחה כהתערבות טיפולית בשנות השבעים-שמונים על ידי פרופסור ג'ון קבט-זין וממשיכיו. הם התבססו על עקרונות מדיטציית התובנה (Insight Meditation) ועל מקורות בודהיסטיים. התרגול מאפשר למתרגל להכיר את תבניות התגובה האוטומטיות שלו, ומפתח מודעות ויכולת בחירה. האימון במיינדפולנס מטפח את היכולת להיות במקום ובמצב שבהם אנחנו נמצאים ברגע הנוכחי (כולל מקומות קשים), תרגול קשיבות מאפשר התבוננות במצבי תודעה שונים והפחתת השליטה על ידי "טייסים אוטומטיים".התרגול תורם להתבוננות בעולם "כפי שהוא" , יוצר שינוי במערכת היחסים שלנו עם הסבל האנושי. [3]


[3]מאפייני הקשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבודהיזם מדגיש את חשיבות הקשיבות כאמצעי להגברת אושרו של האדם

בשיטת המיינדפולנס ניתן למנות ארבעה אפיונים מרכזיים:

1.תשומת לב מודעת

2.נוכחות וקשב למכלול תהליכי ההווה -רגע אחר רגע.

3. קבלה לא שיפוטית

4. להיות עם " תודעת המתחיל" (Beginner's Mind) ,דהיינו פתיחות וסקרנות לתופעות כפי שהן ,כילד שרואה דברים בפעם הראשונה.[3]

כיצד מגיעים למצב של קשיבות?[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים המתאר את עקרונות התרפיה הדיאלקטית ההתנהגותית

את המיומנות של קשיבות ניתן לפתח בהדרגה באמצעות שיטות מדיטציה שמתוארות בפירוט במסורת הבודהיסטית. תודעת הקישור העתיק בין גוף ונפש, מניחה שהתמקדות בגוף יכולה להשפיע גם על הנפש.

על פי התרפיה הדיאלקטית התנהגותית אנשים נוטים להשתמש בשתי צורות חשיבה מנוגדות שאינן מועילות לרווחתם האישית. ישנם כאלה המתמקדים בעיקר ברגשותיהם המיידים. הקושי בדרך זו היא כי אנשים במצב זה נוטים להגיב באופן ספונטני המושפע מהרגשות החזקים אותם הם חווים באותו רגע. מהצד השני, אנשים אחרים מתרכזים בעיקר בחשיבה לוגית קרה ומכוונת.

הדרך המומלצת על ידי התרפיה ההתנהגותית הדיאלקטית היא להגיע לאיזון בין השניים, לחשיבה נבונה (Wise Mind). זו משלבת את הצד הרגשי עם הצד הלוגי במידה הנכונה המובילה את האדם לתחושה של רוגע, שלמות ויכולת לחוות את הרגע ללא כניעה לרגשות חזקים, מצד אחד, וללא תחושת ניכור, מהצד השני. הדרך היעילה ביותר להגיע למצב זה היא באמצעות פיתוח כישורי קשיבות.

התרפיה הדיאלקטית ההתנהגותית מציגה שורה של כישורים שהאדם יכול בהדרגה לאמן עצמו בהם, ושיועילו לו בהגברת תכונת הקשיבות והם: להביט, לתאר, להשתתף, להיות לא שיפוטי ולהתמקד בדבר אחד.

  • להביט: להיות מודע לרגשות ולמחשבות שלך.
  • לתאר: להיות מסוגל להגדיר במילים לעצמך או בכתב, או לאחרים את המצב הרגשי בו אתה נמצא.
  • להשתתף: להיות מרוכז ונלהב בפעילות שאותה אתה עושה ברגע נתון של ההווה.
  • להיות לא-שיפוטי: לעשות את הפעולה עצמה בלי לתייג אותה כטובה או רעה, כראויה או לא ראויה.
  • להתמקד בדבר אחד: עשה דבר אחד באותו זמן. כשאתה רואה סרט התרכז בו. כשאתה מקשיב, התמקד במילים של המשוחח איתך.

קשיבות בחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות הקשיבות הולכת ומופיעה במסגרות חינוכיות בארץ ובעולם. רוב היישומים של הפרקטיקה מתבססים על ממצאים מחקריים המעידים על כך שקשיבות מפחיתה מתחים, מעלה את הריכוז ועשויה גם לתרום להישגים אקדמיים. קיימות, עם-זאת, גם גישות מרחיבות יותר שבהן קשיבות נתפסת כגישה חינוכית כללית ובין מטרותיה הבנה עצמית, טיפוח חמלה והבנת האחר, ומעורבות חברתית[5].

קשיבות תוך עיסוק במלאכה או יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר שערך the British Journal of Occupational Therapy מוצע לעסוק במלאכה יד [6] בזמנים קבועים כי נמצא שזה משפר את מצב הרוח ומגביר את תחושות הרוגע. בין הפעילויות המומלצות, חיתוך ניר, מקרמה, הכנת ספרי הדבקה, תפירה איטית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'ק קורנפילד, הלב הנבון, מודן: האמאצ מודן, 2009
  2. ^ ג'ון קבט-זין, באשר תלכו שם תהיו, רמת השרון: בר-אור, 1994
  3. ^ 1 2 3 4 אלינער פרדס ונמרוד שיינמן, הכוח המרפא של תשומת הלב, betipulnet.co.il, ‏16.09.2019
  4. ^ ארגז, א' (2016) חינוך קונטמפלטיבי, מודעות קשובה, ופדגוגיות התבוננות: מבט-על
  5. ^ לויט בן-נון, נ' וארגז, א' (2016) מיינדפולנס והמוח הפלסטי
  6. ^ Kat Nicholls, 4Mindful crafting Activities, Happiful, ‏14/3/2020 (באנגלית)