אלכסנדר השביעי
 | |||||
| אלכסנדר השביעי | |||||
| לידה |
13 בפברואר 1599 סיינה, איטליה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 במאי 1667 (בגיל 68) רומא, איטליה | ||||
| שם לידה |
Fabio Chigi  | ||||
| מדינה | מדינת האפיפיור | ||||
| מקום קבורה |
בזיליקת פטרוס הקדוש | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת סיינה | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| שושלת House of Chigi | |||||
| |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
אלכסנדר השביעי (בלטינית: Alexander VII; 13 בפברואר 1599 – 22 במאי 1667; נולד בשם פאביו קיגי), אפיפיור מ-7 באפריל 1655 ועד מותו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסנדר השביעי נולד ב-13 בפברואר 1599 בשם פאביו קייגי בעיר סיינה שבאיטליה למשפחת בנקאים. הוא היה בן אחיינו של האפיפיור פאולוס החמישי. קיגי קיבל את חינוכו על ידי מורה פרטי והוסמך על ידי האוניברסיטה של סיינה כדוקטור לפילוסופיה, משפטים ותאולוגיה. ב-1627 החל בקריירה שלו כסגנו של שליח האפיפיור בעיר פרארה שבצפון איטליה. אחר כך נתמנה בהמלצת הקרדינלים לאינקוויזיטור של מלטה ולשגרירו של האפיפיור בעיר קלן שבגרמניה. האפיפיור אינוקנטיוס העשירי קרא לו לשוב לרומא ומינה אותו למזכיר מדינת האפיפיור. ב-1655, משנפטר אינוקנטיוס העשירי, פאביו קיגי היה המועמד המועדף לרשתו ונבחר לאפיפיור בשם אלכסנדר השביעי.
בתפקידו כאפיפיור פרסם בולה (מכתב פומבי בעל תוקף של צו) שבו חזר על התנגדותה הנחרצת של הכנסייה למודל ההליוצנטרי, שלפיו מרכז היקום אינו כדור הארץ אלא השמש. כמו רבים מקודמיו עשה שימוש בנפוטיזם (מינוי קרובי משפחה לתפקידים חשובים). על אף שבשנתו הראשונה כאפיפיור אסר על קרוביו לבקר ברומא, ב-1656, בכינוס מועצת הקרדינלים הודיע כי אחיו ואחייניו יבואו לעזור לו במילוי תפקידיו. ניהול ענייני הכנסייה נמסר בעיקר לקרוביו, והוא העניק להם משרות שהיו כרוכות בהכנסות גדולות מרכוש הכנסייה. אלכסנדר השביעי עסק גם בכתיבת שירה בשפה הלטינית, וקובץ שיריו הופיע בפריז ב-1656. בתחום האדריכלות הוא עודד את הרחבת רחובותיה של רומא, והיה פטרונו של האמן הנודע ג'ובאני לורנצו ברניני, שאותו העסיק בעבודות אמנות ובעיקר בהקמת אכסדרת העמודים בכיכר פטרוס הקדוש.
אלכסנדר השביעי היה גם פטרונה של כריסטינה מלכת שוודיה לשעבר, שהגיעה לרומא ב-19 בדצמבר 1655 ונתקבלה בכבוד מלכים על ידי האפיפיור, שבטקס רשמי שהתקיים בחג המולד של אותה שנה אישר את קבלתה לחיק הכנסייה הקתולית. יחסיו עם צרפת לא היו במיטבם בשל יריבות אישית עם הקרדינל מזראן, יועצו הראשי של המלך לואי הארבעה עשר, שהגן על מעמדה הבלתי תלוי של הכנסייה הקתולית בצרפת נגד סמכותו של האפיפיור ברומא. אלכסנדר השביעי תמך בספרד במאבקה נגד צרפת על ההגמוניה באירופה, והכיר בתביעותיה של ספרד נגד פורטוגל, שנפרדה מספרד ב-1640 והכריזה על עצמאותה.
אלכסנדר השביעי תמך בישועים בכל מפעליהם. כאשר ונציה ביקשה את עזרתו נגד הטורקים באי כרתים, הוא התנה זאת בכך שהישועים יורשו לשוב לוונציה, שממנה גורשו חמישים שנה לפני כן. הוא צידד בישועים במאבקם נגד תורתו של התאולוג הקתולי קורנליוס יאנסן ההולנדי, שהיו לו מצדדים רבים בצרפת ובהם הפילוסוף בלז פסקל. ב-16 באוקטובר 1656 הוא פרסם בולה שלפיה חמישה העיקרים של יאנסן כרוכים בכפירה, ודרש מן הכמרים הצרפתים לחתום על מסמך שבו הם מבטיחים לעקור מן השורש את היאנסניזם.
אלכסנדר השביעי נפטר ברומא ב-1667, וברניני הקים לזכרו מצבת קבר מפוארת. אחרי מותו נבחר לאפיפיור קלמנס התשיעי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלכסנדר השביעי - באנציקלופדיה הקתולית
- אלכסנדר השביעי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אלכסנדר השביעי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הקודם: אינוקנטיוס העשירי |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: קלמנס התשיעי |