פפאביל

פפאביל (באיטלקית: Papabile) הוא מונח פופולרי (לא מונח כנסייתי רשמי) המתאר אדם שהוא מועמד טוב להיות אפיפיור. בדרך כלל מסמנים מומחים בתחום ועיתונאים קרדינלים בכירים ובולטים בתקופה בה נערכות בחירות לאפיפיורות (קונקלווה) ולאורך כל ההיסטוריה אף נערכו הימורים בנוגע לסיכויי פפאבילים שונים להיבחר לאפיפיור^[1]^[2].

בעוד שבמקרים מסוימים (ראו להלן) פפאבילים שסומנו מראש אכן נבחרו לכהונה, הרי שפעמים רבות נבחר לכהונה דווקא מועמד שלא בלט כפפאביל לפני כן, בשל הנטייה לבחור במקרים רבים דווקא מועמדים של פשרה ולאו דווקא מועמדים בעלי פרופיל גבוה המעוררים גם התנגדות רבה. על מנת להזהיר מועמדים אפשריים מגאווה נטבעה האמרה העממית: "מי שנכנס לקונקלווה כאפיפיור (בעיני עצמו ואחרים) - יוצא כקרדינל (כלומר לא נבחר)". מספר אפיפיורים בולטים לא היו פפאבילים ובחירתם היוותה הפתעה (בהם יוחנן העשרים ושלושה ויוחנן פאולוס השני).

פפאבילים שנבחרו לאפיפיורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנצ'סקו סבריו קסליוני פיוס השמיני, 1829
ג'אקינו פצ'י, לאו השלושה עשר, 1878
ג'קומו דלה צ'זה, בנדיקטוס החמישה עשר, 1914
אאוגניו פצ'לי, פיוס השנים עשר, 1939
ג'ובני בטיסטה מונטיני, פאולוס השישי, 1963
יוזף רצינגר, בנדיקטוס השישה עשר, 2005

פפאבילים בולטים שלא נבחרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרדינל רוברטו בלרמינו נחשב ל"מועמד קבוע", אך לא נבחר מעולם, בשל היותו ישועי, גברו עליו פאולוס החמישי וגרגוריוס החמישה עשר^[3]
ברתולומאו פצ'ה, נונציו בכיר בשלטונו של פיוס השביעי ומזכיר המדינה בימי פיוס השמיני, על בחירתו ב-1829, עם מותו של פיוס השמיני, הוטל וטו מצד צרפת
אימנואלה דה גרגוריו, פפאביל להחלפתם הן של פיוס השמיני והן של לאו השנים עשר
מריאנו רמפולה, מזכיר המדינה של לאו השלושה עשר, בחירתו נתקלה בווטו של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה. אחד מצעדיו הראשונים של האפיפיור הנבחר, פיוס העשירי, היה לבטל את זכות הווטו של השליטים על החלטות הקונקלווה (Jus exclusivae)
ארכיבישוף מילאנו קרלו מריה מרטיני, היה מועמד מוביל לרשת את יוחנן פאולוס השני ב-2005 ואף זכה ביותר קולות ממנו בהצבעה הראשונה, אך הפסיד לפפאביל אחר, יוזף רצינגר^[4]
שמו של פיטר טורקסון, קרדינל מגאנה, הועלה כפפאביל על ידי עיתונאים וספקולנטים בין התפטרותו של בנדיקטוס השישה עשר והיבחרו של פרנציסקוס^[5]^[6]