אמציה כהן בית אל

אמציה כהן בית אל הוא דמות מקראית של איש פולחן שפעל בימי ירבעם בן יואש. דמותו מוכרת מחילופי הדברים הקשים בינו לבין הנביא עמוס.

רקע

ירבעם בן נבט, המלך הראשון של ממלכת ישראל, הציב בבית אל פולחן המרוכז סביב עגל זהב, על מנת ליצור תחליף לעליה לרגל לבית המקדש שבירושלים, בירת ממלכת יהודה השכנה. אף על פי שירבעם ושושלתו חלפו מן העולם, מלכי ישראל הבאים אחריו המשיכו לקיים פולחן זה ככלי פוליטי ליציבות שלטונם. פולחן זה היה חטא חמור, הן מפני שנעשה בו שימוש בעגל כדי להמחיש את א-לוהים, והן מפני שהיה מדובר בתחליף לריכוז הפולחני עליו ציוותה התורה.

העימות עם עמוס

אמציה כיהן בבית אל במשרת 'כהן', היינו מתווך פולחן. תקופת כהונתו הייתה בימי ירבעם בן יואש מלך ישראל. בתקופה זו נהנתה ממלכת ישראל מעוצמה מדינית, אך כפי שמתואר בעמוס, בתקופה זו פשתה השחיתות בקרב העשירים ובעלי השררה: ”שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה” (ספר עמוס, פרק ד', פסוק א'). עמוס האשים את ישראל בכך שהם הולכים לפולחן בבית אל: ”בֹּאוּ בֵית אֵל וּפִשְׁעוּ הַגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים מַעְשְׂרֹתֵיכֶם” (שם, פסוק ד'), ואף ניבא את חורבנו של המקום: ”כִּי בְּיוֹם פָּקְדִי פִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל עָלָיו וּפָקַדְתִּי עַל מִזְבְּחוֹת בֵּית אֵל וְנִגְדְּעוּ קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וְנָפְלוּ לָאָרֶץ” (פרק ג', פסוק י"ד).

אמציה כעס על תעוזתו של עמוס לנבא נבואות כה רעות על המקום בו הוא גר, ודיווח לירבעם על כך שעמוס ממריד נגדו:

וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל אֶל יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו. כִּי כֹה אָמַר עָמוֹס בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ.

— ספר עמוס, פרק ז', פסוקים י'–י"א

אמציה לא הסתפק בדיווח למלך, והלך בעצמו לקרוא לעמוס להסתלק למקום בו דבריו ימצאו אזניים קשובות:

וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל עָמוֹס: חֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא. וּבֵית אֵל לֹא תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא כִּי מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הוּא.

— פסוקים י"ב–י"ג

עמוס לא נרתע מדבריו של אמציה. ראשית, השיב כלפי הנחתו של אמציה שהוא מתנבא לפרנסתו, שהוא כלל לא יזם בעצמו למלא את התפקיד: ”לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים. וַיִּקָּחֵנִי ה' מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן וַיֹּאמֶר אֵלַי יְ-הוָה לֵךְ הִנָּבֵא אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל” (פרק ז', פסוקים י"ד–ט"ו). שנית, השיב לו עמוס בנבואת פורענות אישית כלפי משפחתו, כחלק מנבואת הפורענות על כל ישראל:

וְעַתָּה שְׁמַע דְּבַר ה' אַתָּה אֹמֵר לֹא תִנָּבֵא עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אִשְׁתְּךָ בָּעִיר תִּזְנֶה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וְאַדְמָתְךָ בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק וְאַתָּה עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ.

— ספר עמוס, פרק ז', פסוקים ט"ז–י"ז

לפי התלמוד, ירבעם סירב להאמין לדברים שאמר אמציה על עמוס, כיוון שהתנגד לקבלת לשון הרע. על פי זה מובן מדוע פנה אמציה עצמו לעמוס בדרישה שיברח, כיוון שראה שלא יקבל סיוע מהמלוכה.

זיהוי

בתלמוד הירושלמי מובאת דעתו של רב שמואל בר רב יצחק, המזהה את דמותו של אמציה עם דמותו של הנביא מבית אל. זאת על אף שיש פער של כמאתיים שנה במקרא בין הדמויות.

קישורים חיצוניים

• אמציה כהן בית אל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• חיים נחמן ביאליק, "חוזה לך ברח", אתר בן-יהודה
• יענקל'ה רוטבליט, "חוזה לך ברח", באתר סימניה