בית אל (יישוב מקראי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית אל
שרידי מבנה בבית אל. מתוך "ארץ הקודש בתמונות", דניאל שייפ, 1894
שרידי מבנה בבית אל. מתוך "ארץ הקודש בתמונות", דניאל שייפ, 1894
שטח 50 דונם
גובה מעל פני הים 860 מטר
היסטוריה
תרבויות התרבות הכנענית
תקופות ברונזה בייניימית
תקופת הברונזה המאוחרת
תקופת הברזל I
תקופת הברזל II
ננטש התקופה הביזנטית בארץ ישראל
סוג תל
אתר ארכאולוגי
התגלה 1838
חפירות 1927
1934
1954
1957
1960
בית הספר האמריקאי לחקר המזרח
ארכאולוגים ויליאם פוקסוול אולברייט
ג'יימס ליאון קסלו
מצב הרוס
גישה לציבור כן
מיקום
מיקום ביתין
קואורדינטות 31°55′22″N 35°14′29″E / 31.922777777778°N 35.241388888889°E / 31.922777777778; 35.241388888889 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שרידי אתר הפולחן הכנעני

בֵּית אֵל הוא תל מקראי צפונית לירושלים ובו שרידי יישוב מתקופת הברונזה ותקופת הברזל. התל ממוקם בתוך הכפר ביתין ונמצא כ-2 ק"מ דרומית-מזרחית להתנחלות בית אל המודרנית.

שם היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בית אל" נזכר לראשונה בתנ"ך בסיפור כניסתו של אברהם לארץ כנען. בפרשת חלום יעקב כתוב שיעקב קרא למקום "בית אל" ובספר שופטים כתוב שבני שבט יוסף כבשו את העיר וקראוה בית אל[1]. שני המקורות מדגישים ששמה הקודם של העיר היה "לוז" ובספר שופטים אף מסופר שהפליט שניצל מן העיר ובנה עיר אחרת בארץ החיתים קרא גם לה לוז. אך מהכתוב בעניין גבולות נחלות השבטים: "ויצא מבית אל לוזה", יש שהסיקו שמדובר בשני אתרים שונים, או שהעיר הייתה אחת, אך מקום היישוב נקרא "לוז" והאתר הפולחני נקרא "בית אל"[2].

לדעתם של מספר חוקרי מקרא, בית אל נקרא כך עוד בתקופה הכנענית ושכן בו מקדש לאל הכנעני "אל". פנחס נאמן כתב[3] שהתורה, שציותה: "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם [...] ואבדתם את שמם מן המקום ההוא", אינה מכירה בהעברת המסורת על קדושת המקומות מהכנענים אל עם ישראל ומייחסת את תחילת קריאת השם יְהוָה על המקום לבני ישראל ולאביהם יעקב, בעקבות ההתגלות לה זכה במקום[4].

סברה נוספת גורסת, כי השם מקורו באל הכנעני ביתאל, ורק אחר כך הפך לשם של מקום, כפי שמופיע בבראשית (לא, יג)[5]:

אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ.

בראשית לא, יג

חוקר המקרא אלכסנדר רופא מזכיר עדויות מן העת העתיקה ולפיהן השם "ביתאל" ניתן לאבנים אשר האמינו בכוח חיים הטמון בהן[6]. אך המהלך של "ריכוז הפולחן" ויצירת דת מונותיאיסטית לא איפשרה לאלים לשמור על עצמאותם והם נעשו בהדרגה לכפופים ל"יהוה" אלוהי ישראל או אף מזוהים עמו. אסטרטגיה נוספת להכלת האל "ביתאל" בתיאולוגיה המקראית, שאינה סותרת את האסטרטגיות האחרות, היא הפיכת "ביתאל" משמו של האל עצמו לשם המקום שהאל שוכן בו[6].

בנוסף, לפי הדת הכנענית, בה הייתה נהוגה התפיסה של "אלוהות מקומית", כל שטח קדוש לאלוהות מסוימת. ברגע שאדם חוצה את הגבול לשטחו של אל מסוים, עליו לכבד את אותה אלוהות, כלומר עכשיו הוא אורח בביתו של האל. שטחים ספציפיים המקודשים לאלוהויות כנעניות נקראו בית אל. גם מקדשים ומקומות שבהן התגלה האל לבני האדם נחשבים בית אל[7].

ארכאולוגיה בתל בית אל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל בית אל הקדומה ממוקם בכפר ביתין, שיושב על הפאה הדרומית-מזרחית של העיר הקדומה ונמצא כ-2 ק"מ דרומית-מזרחית להתנחלות בית אל המודרנית.

הראשון שזיהה את העיר היה אדוארד רובינסון ב-1838[8]. בשנת 1927 חפר הארכאולוג ויליאם פוקסוול אולברייט חפירת בדיקה מטעם בית הספר האמריקאי לחקר המזרח וחשף את חומת העיר הצפונית בתל. אולברייט טען שוב כי מדובר בבית אל הכנענית והישראלית. אולברייט חזר וערך חפירה מקיפה באתר בשנת 1934. עונות חפירה נוספות בוצעו בתל בשנים 1954, 1957 ו-1960 על ידי ג'יימס ליאון קסלו שוב מטעם בית הספר האמריקאי לחקר המזרח[9].

במסגרת הסקר הארכאולוגי של ישראל בשנת 1968, סקר את האתר הארכאולוג זאב קלאי.

הממצאים בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים שנמצאו בחפירות התל מתוארכים החל מתקופת הברונזה הקדומה (בעיקר חרסים סכיני צור, עצמות בעלי חיים וכתמי דם) ושרידי יישוב החל מהברונזה הבייניימית שכללו במת פולחן בצד הצפון מערבי של העיר, כנראה לאל הכנעני "אל", אבי הפנתיאון הכנעני. בתקופת הברונזה הבייניימית II בוצרה העיר לראשונה בחומה, חומה זו עברה על הבמה (שנהרסה) בחומה נקבעו שני שערים, האחד בציד הצפון מערבי ושער נוסף נבנה בצד הצפון מזרחי. במרכז העיר מוקם מקדש במקום הבמה בו נמצאו נמצאו צלמיות של עשתורת. העיר נכבשה ב-המאה ה-16 לפנה"ס בידי שושלת הפרעונים ה-18. אחד הממצאים המעניינים שנתגלו מתקופה זו הייתה חותמת גלילית, ועליה ציור של בעל ועשתורת, כתובה בכתב חרטומים מצרי ליד הציור[9].

בתקופת הברונזה המאוחרת II, במאה ה-14 לפנה"ס, הפכה בית אל לעיר עשירה. בחפירות נחשפו בנייני מגורים רחבי מידות, חווה גדולה, עם שורת חדרים בנויים מסביב לחצר מרכזית גדולה. חדרים אלה היו מרוצפים ריצוף של אבן וטיט. והייתה בה מערכת ביוב מסועפת. כן נתגלה בית בד לתעשיית שמן זית, עם כל הכלים שבו, וערימות של זיתים מעובדים בצידו[9].

בתקופת הברזל II, במאה העשירית לפני הספירה ותחילת המאה התשיעית לפני הספירה, בעקבות חדירת הפלשתים לארץ ישראל ירדה העיר ממעמדה. הבתים היו פחות מפוארים וכלי החרס פשוטים. עם זאת אין ממצאים המעדים על התישבות של פלשתים במקום. מהמאה השמינית לפני הספירה נמצאו ממצאים המעידים על כיבוש האזור על ידי ממלכת אשור (כנראה על ידי סרגון השני), בעיקר כלי פולחן אשורי. התל היה כלול בשטח של מחוז שמרון של האימפריה האשורית. לאחר התפוררות האימפריה האשורית והכיבוש הבבלי נכללה העיר בשטחה של הממלכה האחמנית. הישוב במקום מתקיים לכל ארוך התקופה ההלניסטית בארץ ישראל ועד לתקופה הביזנטית בארץ ישראל. מסגד הכפר ביתין בנוי על שרידי כנסייה ביזנטית[9].

היסטוריוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלום סולם יעקב שעל פי המקרא התרחש בבית אל, מיכאל לוקס לאופולד ווילמאן, 1691

בספר בראשית נאמר כי תחנתו השנייה של אברהם בארץ ישראל הייתה בין בית אל לבין העי[10].

על פי המסופר בבראשית[11]. יעקב אבינו חלם במקום על "סולם יעקב" והמלאכים העולים ויורדים בו, כאשר ברח מפני עשו לחרן. כשקם נדר נדר והקים מצבה לשם אלוהיו. שנים לאחר מכן כאשר אלוהים התגלה בפניו וביקש ממנו לשוב לארץ ישראל, התגלה אליו בשם "האל בית אל"[12].

לאחר אונס דינה[13], יעקב חוזר שוב לבית אל, וזוכה שם להתגלות אלוהית שמשנה את שמו מיעקב לישראל, ושמבטיחה לו שושלת של עם ומלכים שיצאו ממנו, ואת ירושת הארץ לצאצאיו. שם גם נקברה דבורה, מינקת רבקה[14].

על פי ספר יהושע, (ט"ז, א'; י"ח, י"ג), בית אל היה הגבול בין נחלת שבט בנימין לנחלת שבט אפרים. בתחילת ספר שופטים[15]. מסופר כיצד כשבני יוסף כבשו את העיר הם נעזרו בתושב העיר כדי לגלות את פתחה ובתמורה שלחו אותו ואת משפחתו. על פי הכתוב בספר שופטים.[16] בית אל נחשבה לעיר מקודשת ובזמן פרשת פלגש בגבעה הייתה מקום ארון הברית ומקום מושבו של פנחס בן אלעזר הכהן. בשעת משבר הלכו השבטים לבית אל, לשאול האם להמשיך במלחמה כנגד שבט בנימין. בספר שמואל[17]. בית אל נזכרת כעיר ששמואל הנביא עובר בה כאשר הוא מסתובב בארץ לשפוט את ישראל.

בתקופת הפילוג בין ממלכת יהודה וממלכת ישראל, הציב ירבעם בן נבט מלך ישראל אחד מעגלי הזהב בבית-אל, ששימשה אתר פולחני מרכזי בממלכת ישראל. שלוש מאות שנה אחר כך ניתץ המלך יאשיהו את הַמזבח בבית אל במסגרת מאבקו בעבודת האלילים ובפולחן שהתבצע מחוץ לבית המקדש.

בית אל בהר אפרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על דבורה הנביאה נאמר כי מקום מושבה היה תחת תומר דבורה, בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים[18]. לדעת יואל אליצור שני יישובים אלו היו בנחלת אפרים ואינם זהים לרמה ובית אל שהיו בנחלת שבט בנימין. לדבריו, יש לזהות את בית אל שבהר אפרים עם הכפר ביתילו שנמצא כ-12 ק"מ צפונית-מערבית לרמאללה, מדרום ליישוב חלמיש (נווה צוף). הצעה זאת נתמכת גם על ידי מחברי אטלס דעת מקרא[19][20].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית אל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שופטים, פרק א', פסוק כ"ג
  2. ^ יהודה אליצור, ‏"ויצא מבית אל לוזה" למהלכו של גבול בנימין-אפרים, באתר "דעת"
  3. ^ באנציקלופדיה גאוגרפית מקראית, תשכ"ו, לפי עיבוד מתוך דבריו המובא באתר דעת
  4. ^ ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוקים י"א-י"ט: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ ... וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. ... וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה"
  5. ^ אריאל סרי־לוי, בית אל - שם של מקום וגם שם של אל, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2016
  6. ^ 6.0 6.1 אלכסנדר רופא, "מלאכים במקרא - האמונה במלאכים בישראל לאור מסורות מקראיות", הוצאת כרמל, יולי 2012
  7. ^ כרמית מזרחי, כנעניות: הדת העתיקה של ארץ ישראל, אתר „כישופים: הקדרה המבעבעת”
  8. ^ Robinson, Edward; Smith, Eli (1856), Biblical Researches in Palestine, 1838–52: A Journal of Travels in the Year 1838, University of Michigan 
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 Kelso, James Leon; Swauger, James L. (1968). The excavation of Bethel (1934-1960). American Schools of Oriental Research. 
  10. ^ ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ח'
  11. ^ ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ט
  12. ^ ספר בראשית, פרק ל"א, פסוק י"ג
  13. ^ ספר בראשית, פרק ל"ה.
  14. ^ ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוקים א'-ט"ו
  15. ^ ספר שופטים, פרק א', פסוקים כ"ב-כ"ו
  16. ^ ספר שופטים, פרק כ', פסוק כ"ו
  17. ^ ספר שמואל א', פרק ז', פסוק ט"ז
  18. ^ ספר שופטים, פרק ד', פסוק ה'
  19. ^ יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, עמ' 251-250.
  20. ^ היכן נמצא "תומר דבורה"