אניסה אשקר
אניסה אשקר במיצג "שו" (2011) | |
לידה |
1979 (בת 45 בערך) עכו |
---|---|
לאום | ישראלית |
מקום לימודים | המדרשה לאמנות |
תחום יצירה | מיצג, פיסול, ציור |
פרסים והוקרה | פרס האמן הצעיר (2007) |
אניסה אשקר (בערבית: أنيسة أشقر; נולדה ב-1979) היא אמנית מיצג, מיצב, צילום וציור, שחיה ועובדת בעכו ובתל אביב-יפו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אניסה אשקר נולדה בשכונת ברבור (בסאתין אל רמל) שבעכו. מגיל 9 עד גיל 17 למדה קליגרפיה ערבית, קליגרפיה עברית תנ"כית וקליגרפיה אנגלית. בשנים 1998–2000 למדה אמנות במכללת הגליל המערבי. בין השנים 2001–2004 למדה לתואר BFA אמנות במדרשה לאמנות במכללת בית ברל.
פעילותה של אשקר לאורך השנים מאופיינת בשילוב בין עשיה אמנותית לעשייה חינוכית. היא לימדה ומלמדת במוסדות חינוך שונים כגון מכללת מנשר לאמנות, בית הספר הגבוה להנדסה ולעיצוב שנקר, האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, המתנ"ס היהודי-ערבי ביפו, ואורט עכו.
קליגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סימן ההיכר הייחודי של אשקר הוא הטקסט בערבית שהיא כותבת על פניה בקליגרפיה, בכל יום מחדש. הקליגרפיה שלמדה בילדותה התקשרה באופן ישיר לדת, בין אם היא מוסלמית, יהודית או קתולית. כבר בשנה הראשונה ללימודיה החליטה אשקר להמשיך את העיסוק בקליגרפיה, ובשילוב הרצון לעסוק בגוף ומנקודת מבט פמיניסטית, היא החלה לכתוב מילים ומשפטים על פניה. תחילה כתבה אשקר שורות מתוך שירי המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש ומכתביו של הסופר הסורי מוחמד אלמאע'וט, כמו "فالحرية تأخذ بالمخالب والأسنان" (החירות נלקחת בשיניים ובציפורניים). בהמשך החלה לכתוב מילים בודדות ומשפטים פרי עטה, כמו "عمري" (חיים שלי/אהובי), "اكتبي" (תכתבי), "علمني" (לימד אותי) ו"الليلة" (הלילה), ו"اكثر واكثر" (יותר ויותר), המשתנים מדי יום. כתיבת הטקסטים על פניה בקליגרפיה, שנמשכת יום יום משנת 2000, היא למעשה פעולת מיצג יומיומית של האמנית. כמו כן, ניתן למצוא טקסטים בקליגרפיה גם בחלק מן הציורים של אשקר.
ד"ר טל בן צבי כתבה על כך: ”הצופה הישראלי הפוגש באשקר במרחב הציבורי (בהליכה ברחוב, בתחנת האוטובוס ובבית הספר לאמנות), מזהה ומסמן אותה בעת ובעונה אחת כערבייה וכ"אחרת", אך לרוב אינו יודע מה כתוב על פניה. לעומת זאת, הצופה הפלסטיני הפוגש את אשקר באותו מרחב מזהה ואף קורא את הטקסט הערבי שעל פניה, אולם מכיוון שחלקו כתוב בכתב ראי, אף הוא אינו מפענח את הטקסט במלואו. בדידותו של הטקסט... כקוד שאינו מפורש אך בו בזמן מסמן ומזהה את כותבו במערכת מורכבת של אחרות במרחב ציבורי אתנוקרטי באופיו...”[1]
עבודות ונושאים מרכזיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרבית עבודותיה של אשקר מבוססות על נושאים מיתולוגיים, ובעיקר על דמויות נשיות מן המיתולוגיה (כמו מדוזה ולדה) וחיות בעלות משמעויות מיתולוגיות ומטפוריות (כמו סוס וברבור)[2]. במרבית המיצגים שלה, מופיעה אשקר עם מופיע נוסף, גבר, כשהדינמיקה ביניהם נמצאת בבסיס המיצג. מוטיבים נוספים שחוזרים על עצמם בעבודות הם נוזלים שונים בצבעים חזקים, כמו חלב וקפה. עוד מוטיב בעבודתה הוא יחסה לתולדות האמנות המערבית, המתבטא במחוות לון גוך, פול קלה, פרידה קאלו, יוזף בויס וג'קסון פולוק.
תמה מרכזית נוספת בתוך עבודתה הרב-תחומית של אשקר הקשורה באופן הפעולה של האמנית ביחסים שבין הציור למיצג; כשהיא מציירת, אשקר תופסת עצמה כמופיעה, וכאשר היא מופיעה, היא תופסת עצמה כמציירת. גם את התצלומים של אשקר (רובם דיוקנאות עצמיים) מקדימה פעולה של ציור על פניה ועל גופה.
ברבור אסווד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין החודשים יולי לספטמבר 2003 הוצגה תערוכתה של אשקר, "ברבור אסווד" (ברבור שחור), בגלריה הגר לאמנות פלסטינית עכשווית ביפו. התערוכה, באוצרותה של ד"ר טל בן צבי, כללה מיצג, מיצב וצילום, ועסקה ב"זיהוי המרחב הגאוגרפי במסגרת השיח הפוסט-קולוניאלי ובהקשרים של המשטר האתנוקרטי, השפה הערבית כמשקפת מרחב פנים-פלסטיני, והגוף המגדרי", כך לדברי האוצרת[3]. במיצג שנערך במסגרת התערוכה השתתפו האמנית וגבר שפניו כוסו, כך שזהותו לא נחשפה. במהלך המיצג, הגבר ישב באמבטיה והקריא טקסט של אם המייעצת לבנה בליל כלולותיה מתוך הספר לקט מנאומי הערבים בתקופות הזוהר. בזמן שהוא קורא בקול מתוך הספר, חיממה האמנית חלב מתוך שקיות בסיר גדול, כשהיא מערבבת את החלב עם דיו שחורה. לאחר מכן, רחצה האמנית את המופיע בספוג ומגבות שטבלה בחלב השחור, כשהיא מבקשת ממנו בתקיפות להרים ידיים, לסובב את הגב וכדומה. "הטקס האלים", כותבת בן צבי, "מלווה מתחילתו עד סופו בקולו של הגבר המקריא את עצות האם לבתה, ואלה מתערבבים בקולות של שכונת עג'מי ביפו, העולים מהרחוב"[3].
מלבד המיצג, כללה תערוכה זו גם ציור קיר בזפת של ערבסק, טקסטים מתוך המיצג שנכתבו על הקיר וסדרת תצלומים - דיוקנאות עצמיים בהם נראית האמנית כשעל פניה כתובים משפטים שונים בקליגרפיה ערבית, כגון: "الحرية تقود الشعب" (החירות מובילה את העם), "سجل : انا عربية حرة" (תרשום: אני ערבייה חופשייה), ו"ديري باللك على حالك" (תשמרי על עצמך).
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2004 פרס הצטיינות באמנות, המדרשה לאמנות, מכללת בית ברל
- 2006-2005 מלגת אמן-מורה, משרד התרבות והספורט
- 2007 פרס האמן הצעיר, משרד המדע התרבות והספורט
- 2008 מלגת שהייה, Kunsthuas דיסלדורף, גרמניה
- 2010 מלגת שהייה, קריית האומנים הבינלאומית "הסיטה", פריז, צרפת
- 2016 פרס האומניות והמדעים ע"ש לנדאו, מפעל הפייס[4]
- 2020 פרס רוזנבלט לאמנות חזותית[5]
תערוכות יחיד ומיצגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2018 "אניסה אשקר: זהב שחור", המוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח, באר שבע
- 2015 "פרובה 2", גבירול, תל אביב
- 2015 תערוכת יחיד, הגלריה העירונית כפר סבא
- 2014 "Jouissance", גלריה נ & נ אמן, תל אביב
- 2013 "עבודות חדשות, בית מאני, תל אביב
- 2012 "אניסה, לא הכל שחור", גלריה בארי, קיבוץ בארי
- 2011 "Save the Date: Today", פסטיבל Figyres International, ספרד
- 2011 "שמור את התאריך: אחר הצהריים", מוזיאון חיפה לאמנות
- 2011 "שמור את התאריך: הלילה", הביאנלה למיצג, במת מיצג, תל אביב
- 2010 "זיפת", גלריה נ & נ אמן, תל אביב
- 2009 "משחרה", יריד צבע טרי 2, תל אביב
- 2008 "אל אדהם (הסוס השחור)", בית האמנים, תל אביב
- 2007 "In a Twinkling of an Eye", Space Art Track 7, אתונה
- 2006 "חזרתי יאפא", גלריית החנות יאפא, יפו
- 2006 "הכל כתוב", משכנות שאננים, ירושלים
- 2004 "אני וקלה מציירים", מכללת בית ברל
- 2004 "אומי", התיאטרון הערבי עברי, יפו
- 2004 "לא כותרת (ברבור 24000)", תיאטרון עכו
- 2003 "ברבור אסוואד", גלריה הגר, יפו
תערוכות קבוצתיות נבחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2015 "טבע, מת", הלובי חלל לאמנות, תל אביב; "פורצלן: הזהב הלבן של אירופה", מוזיאון חיפה לאמנות
- 2014 "משולש שיקגו", מוזיאון חיפה לאמנות; "התגלות האות", הגלריה לאמנות אום אל-פחם; "מרחב מחיה", בית האמנים, תל אביב; "גם הפרופיל הוא אגרסיה", גלריה מינוס אחת, תל אביב
- 2013 "Centrifuge", קרן Nathan Cummings בשיתוף עם ארטיס, ניו יורק; "Voices From the Interior: Palestinian Women Artists", גלריה Mana Contemporary, בשיתוף הגלריה לאמנות אום אל-פחם, ניו ג'רזי; "תסיסה", מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, תל אביב
- 2012 "Spring", גלריה MECA Contemporary, ניו ג'רזי; "בית/מקום", ו - "זיכרון והגירה", הגלריה לאמנות אום אל-פחם
- 2011 "על פי מקורות זרים", המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון; "The Gordon Show", פסטיבל אוהבים אמנות. עושים אמנות, תל אביב; "לחם ושושנים 6", גלריה מנשר, תל אביב
- 2010 "אי", פרויקט פרפורמנס מתמשך, מוזיאון בת ים לאמנות עכשווית; "הזרות", גלריית הכיתה, מכללת ספיר, שדרות
- 2009 "Women Creating Changes" (תערוכה נודדת), מוזיאון טאלין לאמנות מודנית, אסטוניה; Art Factory, בת ים; "פסטיבל מוסררה לצילום", ירושלים; גלריה Wessling, ווסלינג ומינכן, גרמניה; גלריה Le Violon Bleu, לונדון
- 2008 "ואן גוך בתל אביב", מוזיאון בית רובין, תל אביב; "Occupied Space", Qattan Foundation, לונדון; "זוכים 2007", מוזיאון חיפה לאמנות; "Al Asbach", מוזיאון Essel, וינה; "Language and Gender", גלריה Artneuland, ברלין; "Afternoon", גלריה Andreas Brüning, דיסלדורף, גרמניה
- 2007 "מרוץ שליחות", מוזיאון חיפה לאמנות; "The Other Sea", בית האמנים, ירושלים; "Portrait", גלריה Artneuland, ברלין; "This isn't Israeli Art", תיאטרון תמונע, תל אביב; "רקמה וקליגרפיה באמנות העכשווית בישראל", אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
- 2006 "שותפים", פסטיבל חג החגים, בית הגפן, חיפה; "מדוזה ומפלצת הזהות העצמית", MOCAK המוזיאון לאמנות עכשווית, קרקוב, פולין; "Apolonea", שטרסבורג, צרפת
- 2005 "Still the Palm Trees Are Green", Kodra, סלוניקי, יוון; "X Territory", הגלריה העירונית לאמנות, רחובות; "Play-Ground", בית הגפן, חיפה; "אוטוביוגרפיה", מכללת בית ברל
- 2004 "כלים שלובים", פסטיבל עכו; "ריקוד אחרון", פסטיבל אמנות הארץ, תל אביב
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אניסה אשקר, במרכז המידע לאמנות ישראלית של מוזיאון ישראל, ירושלים
- עבודות של אניסה אשקר באתר "מוזיאון ללא קירות"
- גבי בר-חיים, האמנית אניסה אשקר עם כל האמת בפנים, באתר nrg, 14 במרץ 2009
- כרמלה טייכמן, "שיחה עם אניסה אשקר (אורכב 20.05.2015 בארכיון Wayback Machine)", אתר בית לאמנות ישראלית, ספטמבר 2014
- אלי ערמון אזולאי, עכבר העיר אונליין, ביקור בסטודיו של אניסה אשקר: מה אומרות פנייך, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2010
- על העבודה "משחרה"(הקישור אינו פעיל) (2009) באתר יריד האמנות "צבע טרי", אוצרת: עדנה מושנזון
- עוזי צור, רשמים מתערוכה, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2021
- אניסה אשקר, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ טל בן צבי, "הגר - אמנות פלסטינית עכשווית", הוצאת עמותת הגר, 2006, עמ' 23
- ^ עוזי צור, סוסי העבודה של אניסה אשקר, באתר הארץ, 7 בפברואר 2014
- ^ 1 2 טל בן צבי, "הגר - אמנות פלסטינית עכשווית", עמ' 21
- ^ הוכרזו הזוכים בפרסי אמנויות ומדעים ע"ש לנדאו, באתר www.pais.co.il (ארכיון)
- ^ פרס רוזנבלט לשנת 2020 לאמנית אניסה אשקר, באתר מגזין פורטפוליו, 2020-04-30