ארנסט ורנר פון סימנס
 | |
| לידה |
13 בדצמבר 1816 לנתה (אנ'), ממלכת הנובר, גרמניה (הקונפדרציה הגרמנית) |
|---|---|
| פטירה |
6 בדצמבר 1892 (בגיל 75) ברלין, פרוסיה, גרמניה |
| ענף מדעי | מוליכות חשמלית |
| מקום מגורים | גרמניה |
| מקום קבורה |
בית הקברות הדרום-מערבי שטאנסדורף  |
| מקום לימודים |
קתרינאום |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
מטילדה סימנס (1852–1865) |
| צאצאים |
ארנולד פון סימנס, קרל פרידריך פון סימנס, אנה צאנדרס, גאורג וילהלם פון סימנס, קתה פיצ'קר |
| תרומות עיקריות | |
| חתימה |
 |
  | |
ארנסט ורנר פון סימנס (בגרמנית: Ernst Werner von Siemens; הגייה: זִימֶנְס; 13 בדצמבר 1816 – 6 בדצמבר 1892) היה ממציא, מהנדס וטייקון מהפכני גרמני. שמו של סימנס אומץ כיחידת SI של מוליכות חשמלית, סימנס, והוא גם מייסד חברת האלקטרוניקה והתקשורת סימנס.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ורנר פון סימנס נולד בלנתה (Lenthe), שהיא כיום חלק מגרדן (Gehrden), עיירה הסמוכה להנובר שבגרמניה. סימנס היה הילד הרביעי מתוך ארבעה־עשר של איכר אריס והוא אחיהם של היזם קרל היינריך פון סימנס ושל המהנדס קרל וילהלם סימנס.
סימנס עזב את בית הספר מבלי לסיים את לימודיו, אך התגייס לצבא הפרוסי כדי לעבור הכשרה בהנדסה, שעזרה לו באופן ניכר. במסגרת הכשרתו למד במכללה הצבאית פיזיקה, מתמטיקה, כימיה, הנדסה וייצור אמצעי ירייה. סימנס היה חייל מצטיין, שקיבל מדליות שונות. הוא ידוע ברחבי העולם בפיתוחים טכנולוגיים שונים, ובהתמקדותו בשכלול טכנולוגיות קיימות. סימנס המציא טלגרפיה, בעת שהתחבר למהנדס המכונות גאורג הלסקה, שהשתמשה במחט כדי להצביע על האות הנכונה, כתחליף לקוד מורס. פיתוח זה שכלל את הטלגרף החשמלי של צ'ארלס ויטסטון, והיווה חלק חשוב בפיענוח ההודעות המועברות. בהתבסס על המצאתם, סימנס והלסקה ייסדו יחדיו את החברה "מפעל לבניית טלגרפים של סימנס והלסקה" (Telegraphen-Bauanstalt von Siemens & Halske) ב־1 באוקטובר 1847, שהחלה לפעול ב־12 באוקטובר. חברה זו יצרה גם כבלי נחושת, פעמוני אזעקה לרכבות ומדי מים.
החברה נעשתה לבינלאומית זמן לא רב לאחר שהוקמה. אחיו, קרל וילהלם, ייצג אותו באנגליה (שם מכר את זכויות השימוש בפטנט ליצרנים בריטיים) ואח אחר, קרל היינריך, בסנקט פטרבורג שברוסיה, כשכל אחד מהם זכה להכרה נפרדת בזכות עצמו.
ב־1848 הניחו סימנס ואחיו קו טלגרף בין ברלין לפרנקפורט, שהיה באורך של כ-500 קילומטרים, הארוך ביותר באירופה באותה תקופה. ב־1850 התגלע סכסוך שכמעט וגרם לקריסת החברה, עם ממשלת פרוסיה. לאורך השנים חתם סימנס הסכמים עם ממשלות שונות לבניית קווי טלגרף, ששברו שיאים זה אחר זה: עבור רוסיה הוא הניח קו טלגרף באורך של כ-10,000 ק"מ, מפינלנד, לחצי האי קרים, דרך רוסיה. הפרויקט המהפכני הבא היה בניית כבל טלגרף תת-ימי, באורך של כ-11 אלף קילומטרים, בין אנגליה לקולקטה שבהודו. באמצעות כבל זה, הודעה טלגרפית בין הודו לאנגליה הועברה בזמן שיא של כ-28 דקות.
המצאתו הבאה של סימנס הייתה הגנרטור החשמלי, שהיוותה מפתח עבורו לתחילת הפיתוחים בתחום הנדסת החשמל, עמה איפשר הזרמת אנרגיה מקומית חסכנית. בשנת 1875 סיים סימנס להרכיב את הכבל התת-ימי הארוך בעולם, בין אירופה לאמריקה.
ב-29 באפריל 1882 הציג סימנס את ה-טרוליבוס הראשון בעולם שפיתח אשר היה קרוי אלקטרומוטה.
סימנס זכה בתואר אצולה ב־1888. הוא התפטר מהחברה שייסד ב־1890 ונפטר ב־1892 בברלין.
החברה, המוכרת בשם סימנס והלסקה אה.גה. (Siemens & Halske AG) או סימנס-שוקרט (Siemens-Schuckert) והחל מ־1966 רק סימנס, נוהלה לאחר מותו בידיו אחיו, בניו (ארנולד, וילהלם וקרל פרידריך) ואחייניו (הרמן, ארנסט ופטר). כיום, סימנס היא עדיין אחת מחברות האלקטרוניקה והתקשורת הגדולות בעולם.
מלבד הטלגרף שהמציא, סימנס תרם תרומה ניכרת לפיתוח הנדסת החשמל ועל כן הוא ידוע כאחד האבות המייסדים של הדיסציפלינה בגרמניה. הוא בנה את המעלית החשמלית הראשונה בעולם ב־1880.[1] חברת סימנס יצרה את השפופרות איתן חקר וילהלם רנטגן את קרני הרנטגן.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סימנס היה נשוי פעמיים. בראשונה נישא למטילדה דוּמאן ב־1852. לזוג היו שני ילדים, ארנולד (1853-1918) וגאורג וילהלם (1855-1919). כשנתיים לאחר פטירתה שאירעה ב־1 ביולי 1867, נישא לקרובת משפחתו אנתוני סימנס (1840-1900). לזוג היו שני ילדים, הרתה (1870-1939) וקרל פרידריך (1872-1941).
פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1860 - דוקטור כבוד של הפקולטה לפילוסופיה של אוניברסיטת ברלין
- 1867 - אות לגיון הכבוד של צרפת בדרגת אביר, לרגל השתתפותו בתערוכה העולמית של פריז עם הגנרטור הדינמו-חשמלי
- 1873 - אות המסדר פרנץ יוזף בדרגת מפקד
- 1874 - חבר באקדמיה הפרוסית למדעים
- 1874 - חבר כבוד של איגוד המהנדסים הגרמנים
- 1878 - אות מסדר הכתר של פרוסיה, דרגה ב (מפקד)
- 1880 - חבר המועצה החשאית של ממשל גרמניה (כחבר שלא מן המניין של לשכת הפטנטים)
- 18 בינואר 1886 - אות מסדר ההצטיינות במדעים ובאמנויות של גרמניה (Pour le Mérite)
- 1887 - חבר האקדמיה לאופולדינה
- 1892 - אות המסדר מיכאל הקדוש
- חבר החברה הברלינאית לאנתרופולוגיה, אתנולוגיה ופרהיסטוריה
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאות הוקרה על תרומתו לתחומי המדע והחברה החליט פרידריך השלישי, קיסר גרמניה להנציח את שמו על יחידת SI (מערכת היחידות הבינלאומית) של מוליכות חשמלית, בשם סימנס.
פסלים ואנדרטאות לזכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
לוחית בעיירה לנתה (Lenthe) -
פסל השיש, מאת לודוויג בורנאו, שכיום אבוד -
-
פסל השיש שבבית מגנוס
בולים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Werner von Siemens, Lebenserinnerungen, Berlin, 1892 (reprinted as Mein Leben, Zeulenroda, 1939).
- Werner von Siemens, Scientific & Technical Papers of Werner von Siemens. Vol. 1: Scientific Papers and Addresses, London, 1892; Vol. 2: Technical Papers, London, 1895.
- Sigfrid von Weiher, Werner von Siemens, A Life in the Service of Science, Technology and Industry, Göttingen, 1975.
- Wilfried Feldenkirchen, Werner von Siemens, Inventor and International Entrepreneur. Columbus, Ohio, 1994.
- Wilfried Feldenkirchen / Eberhard Posner, The Siemens Entrepreneurs, Continuity and Change, 1847–2005, Ten Portraits, Munich, 2005.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שולמית קיסרי, סימנס: אנרגיה גרמנית, 3 בדצמבר 2002
- ביוגרפיה, מתוך ארכיון חברת סימנס (באנגלית)
- ארנסט ורנר פון סימנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)