ביסטר

ביסטר
Bicêtre

מידע כללי
סוג	אחוזה, בית חולים לשעבר, בית חולים
מיקום	פריז
מדינה	צרפת
קואורדינטות	48°48′34″N 2°21′18″E
(למפת פריז מוגדלת)   ביסטר (למפת פריז רגילה)   ביסטר

בּיסֶטְרְ (בצרפתית: Bicêtre) הוא בית מחסה, בית חולים ובית סוהר בפריז בירת צרפת שהיה ידוע לשמצה במאה ה-17 ובמאה ה-18 בשל התנאים המחפירים שבהם היו מוחזקים חוסיו ואסיריו. אחרי המהפכה הצרפתית נותר כבית חולים בלבד. כעת קיים במקום בית חולים כללי הנקרא משנת 1958 המרכז האשפוזי האוניברסיטאי ביסטר המסונף לאוניברסיטת פריז XI. משנת 1967 פועלת במקום גם הפקולטה לרפואה פריז - דרום.

בית החולים ביסטר ממוקם בפרבר הפריזאי הדרומי הקרוי מתחילת המאה ה-19 "לה קרמלן -ביסטר", 4.5 ק"מ ממרכז פריז.

בית מחסה ובית סוהר

ביסטר תוכנן במקור כבית חולים צבאי שעמד לקום על חורבות מבצר ישן ועזוב. בנייתו התחילה ב- 1634 ביוזמת המלך לואי ה-13. שם המקום בא מהבישופים של וינצ'סטר באנגליה, שהיו בעלי השטחים עליהם הוקם המוסד. השם וינצ'סטר הפך בצרפתית בהדרגה לוונסטר (Vincestre), אחר כך לבנסטר (Bincestre) ולבסוף לביסטר (Bicêtre).

בשנת 1642 נפתח ביסטר אך שימש כבית יתומים, ביוזמת איש הדת ונסאן דה פול שנכנס מאוחר יותר לפנתאון קדושי הכנסייה הקתולית. בשנת 1656, בימי ממשלו של הקרדינל מאזארן, הפך ביסטר לחלק מ"בית מחסה כללי" (Hôpital Général), שמיועד לכליאת אוכלוסיית גברים "לא רצויה" משולי החברה - קבצנים, נוודים חסרי בית, חולי נפש, בעלי פיגור שכלי ומומים מולדים קשים, זקנים דמנטים, נכים עניים, חולי עגבת ומחלות מידבקות קשות, אסירים פליליים, ואף הומוסקסואלים שניצלו בכך מסכנת העלאתם על המוקד.

לצורך כליאת נשים מאותם סוגי אוכלוסייה, נבנה המוסד סלפטרייר (La Salpetrière) שהפך גם הוא לבית חולים פסיכיאטרי.

למעשה שימש ביסטר גם כמוסד טיפולי. למשל, בוצעו בו טיפולים לחולי עגבת, וגם לחולות ממחלה זו שהיו מובאות לשם כך מסלפטרייר. הטיפולים, שנקראו "הטיפול הגדול" (grand' cure), תאמו את הידע הדל שהיה קיים באותם הימים, וכללו אמבטיות אדים, מתן מזרזי הקאות (חומרים אמטיים) ומריחה במשחות עופרת.

בשנת 1701 היו כלואים בביסטר 520 אסירים ו- 946 נכים, חולים ועניים. בשנת 1726 גדלה האוכלוסייה ל-697 אסירים ו-1427 נכים ועניים. בפרוץ המהפכה ב-1789 שהו במקום יותר מ-800 אסירים ו-2300 נכים ועניים. שיעור התמותה השנתי היה אחד משבעה, שיעור דומה למקבילו סלפטרייר, בו שהו נשים. בראש המוסד עמד אמרכל או "אקונום". הצוות היה מתגורר בין חומות המוסד, וכלל 24 סגני מנהלים וראשי סדנאות, 33 פועלים וחניכים, 33 סוהרות, 235 כוחות עזר או אנשי שירותים, 80 שומרים ו-5 כמרים. הבית היה מחולק לשבעה אגפים, בכל אחד מהם מנהל וצוות משלו. בשטח המוסד היו חצרות, גני ירקות, מרעה כבשים, טחנת רוח, בית מלאכה לעורות ובית קברות. בשנת 1734 נחפר, לפי תכנון האדריכל גבריאל בופראן, בור מים גדול בקוטר 5 מטרים ובעומק 60 מ'.

ביסטר בימי המהפכה הצרפתית ואחריה

אחרי פרוץ המהפכה הצרפתית, ובעקבות דו"ח של אונורה מירבו, שוחררו מכלא ביסטר האסירים שהוחזקו שם ללא משפט. בספטמבר 1792 אספסוף מוסת של מהפכנים רדיקלים (סאנקילוטים) שביצעו את "מעשי הטבח" המפורסמים בחודש זה, טבחו גם בביסטר, בעזרת אלות. בטבח נהרגו כמאתיים אסירים, ביניהם ילדים שנעצרו עקב מעשי גנבה, קבצנות או שוטטות. קטגוריה חדשה של אסירים שנעצרו בעת המהפכה בביסטר הייתה אנשים שחשודים בזיוף שטרות כסף שהודפסו על ידי השלטונות המהפכניים. רובם הורשעו על סמך הלשנה כקושרים כביכול במה שנקרא "קשר בתי הסוהר" מיוני 1794 והוצאו להורג.

ב-17 באפריל 1792 נעשה בחצר ביסטר הניסוי הראשון בגיליוטינה, המתקן החדש שהציע ד"ר גייוטן להוצאות להורג. הניסוי נערך על כבשים ועל שלוש גופות של נוודים.

בין השנים 1793–1836, לצד תפקידו כבית חולים, המשיך ביסטר לשמש בית סוהר שבו שהו בשלב המתנה גם האסירים שעמדו להישלח לעבודות פרך במכרות או למושבות עונשין. בשנים 1815–1818 שיעור התמותה השנתי בביסטר היה עדיין גבוה מאוד - אחד מכל 19.

בספטמבר 1793 התאבד בביסטר הכומר המהפכן הרדיקלי הטרום-סוציאליסטי ז'אק רוּ על מנת לחמוק מהוצאתו להורג. אחד האסירים המפורסמים בביסטר היה המרקיז דה סאד שנכלא שם לשלוש שנים, בין 1801–1803.

מבית מחסה לבית חולים לחולי נפש - פעילותם של פינל ופוסן

המוסד התפרסם במיוחד בעת המהפכה הצרפתית, בשנת 1793 בעקבות פעילות רופאו הראשי פיליפ פינל שהנהיג לראשונה שיטות טיפול ויחס אנושי כלפי החוסים המוגדרים כחולי נפש. בפעילות זו פינל קיבל השראה מז'אן-בטיסט פוסן (Pussin) (1745-1811), מאושפז לשעבר בגלל סיבוכי שחפת ובורסקאי במקצועו, שנשאר לעבוד שם כמשגיח ואחראי על האגף לחולי נפש, והוכיח לפינל ששחרור החולים מהשרשראות ויחס אנושי עשויים להשיג תוצאות טיפוליות טובות. כשפינל עבר לעבוד בבית החולים "סלפטרייר" החליף אותו פוסן בתפקיד, בהמלצתו. פינל נחשב כיום אבי הפסיכיאטריה המודרנית, ופוסן מוכר כאבי הסיעוד הפסיכיאטרי. נטען כי פוסן הנהיג בשנת 1797 את השימוש בכתונת כפייה במקום כבילה בשרשראות, כאמצעי הגבלה הולם יותר ופחות מסוכן. המצאת כתונת הכפייה מיוחסת לרפד מביסטר, גיִירֶה (Guilleret), בשנת 1770.

ביסטר במאה ה-19

בשנת 1823 ביסטר שינה שמו ל"הוספיס" (בית מחסה), לגברים קשישים "מופלגים" (מעל גיל 70) (Hospice de la Vieillesse hommes), וב-1836 הפסיק סופית לשמש כבית סוהר. בשנת 1840 מחלקתו לחולי נפש כללה כ- 900 חולים. בשנת 1872 ירד מספרם ל-300.

מספר נוסעים שביקרו בצרפת, ביניהם מבקרים מבריטניה, רשמו את רשמיהם גם על ביסטר ועל בתי החולים המקומיים. באמצע המאה ה-19 ג'ון קונולי שביקר במקום דיווח עדיין על קיומם של ששה צינוקים ללא חלונות במרתף המוסד, ובהם מיטות קרש צרות שהיו מחוברות לקירות, ואוויר ואור שיכלו לחדור אליהם רק דרך הדלתות. הרופא האנגלי ד"ר דניאל טיוק, שביקר ב-1853 בביסטר, שנים רבות אחרי תקופתו של פינל - התאכזב מהתנאים, מהשימוש הרחב מדי של ה"הגבלות" הפיזיות (contention) - קשירות, ואף מקרים של קשירות לכסא. לעומת זאת העריך את המאמצים הפוריים של אחד הרופאים להקנות חינוך מיוחד לבעלי הפיגור השכלי. טיוק מציין גם את קיומה של תזמורת המאושפזים. מבקר אחר מבריטניה, ד"ר מוריסון, מסר שחולי האפילפסיה היו מועסקים בעיקר בסדנאות תפירה. הוא היה מזועזע מהמצב הנורא של תאי הבידוד, שרצפתם הייתה מתלכלכת בהפרשות החולים.

בשנת 1885 קיבל המוסד את השם "הוספיס ביסטר" (Hospice de Bicêtre) במובן של בית חולים לחולי נפש. מבחינת מבנה בית החולים, ב-1813 ו-1856 נוספו תוספות לבניינים, וגם ב-1883-1888 בנה האדריכל ז'. רושה קומפלקס של ביתנים חדשים.

בית החולים כיום

החל משנת 1958 פועל בביסטר בית חולים אוניברסיטאי המסונף לאוניברסיטת פריז XI - הפקולטה לרפואה פריז-דרום (שנוסדה ב-1967). בשנת 1982 נוסף באתר בניין בית חולים חדש בן 7 קומות. בית החולים כולל כיום מעל 1000 מיטות במחלקות רפואיות וכירורגיות למבוגרים ולילדים, ובמחלקות גריאטריות לאשפוז לטווח בינוני עד ארוך. בית החולים מצויד ב-10 מעבדות, שלוש יחידות דימות, חטיבה ניתוחית בעלת 15 חדרי-ניתוח ושירות לכירורגיה אמבולטורית עם שלושה חדרי ניתוח. בשנת 2000 כלל צוות בית החולים 977 רופאים ו- 2036 אחיות, כוחות עזר ומטפלים אחרים, 317 עובדי מנהל ו- 422 בעלי מקצועות אחרים - טכניים, חינוכיים, סוציאליים ועוד. בית החולים משרת אוכלוסייה של מעל 430,000 תושבים. בשנת 2001 היה תקציב בית החולים 193,601,000 אירו.

ביסטר בספרות

• המחזאי סיראנו דה ברז'ראק מציין כמה פרטים על בית המחסה החדש בביסטר בקומדיה "הקפדן המרומה" (le pédant dupé) משנת 1656.
• עלילתו של הרומן "יומו האחרון של נידון למוות" מאת ויקטור הוגו מתרחשת בבית הסוהר ביסטר, והספר כולל תאורים רבים של המקום.
• גיבור הרומן "הלילות של ביסטר" Dans la nuit de Bicêtre מאת מרי דידייה (Marie Didier) הוא המטפל ומנהל המקום ז'אן-בטיסט פוסין.
• מישל פוקו דן במצב בביסטר בספרו "תולדות השגעון בעידן התבונה", בחלק המוקדש להמצאתו של בית החולים לחולי נפש.

לקריאה נוספת

• פול ברו, "תולדות ביסטר" (בית מחסה - בית סוהר - מוסד), הוצאה לאור לקרונייה אה באבה, פריז, 1890

Bru (Paul) : Histoire de Bicêtre (hospice - prison - asile). Paris, Lecrosnier et Babé, 1890 /

• פייר ואלרי-ראדו, "בתי החולים שלנו בפריז. מאתיים שנות היסטוריה, מאנרי הרביעי ועד לואי פיליפ (1602–1835)", הוצאה לאור פול דופון, 1947

Docteur Pierre Vallery-Radot- Nos hôpitaux parisiens. Deux siècles d'histoire, de Henri IV à Louis-Philippe (1602-1836). ,Ed. Paul Dupont, 1947

• ריצ'רד מאורי אנדרוס, "חוק, משפט ופשע בפריז הישנה 1735-1789", הוצאה לאור של אוניברסיטת קיימברידג' 1994.

1789 - 1735 Richard Mowrey Andrews - Law, Magistracy and crime in Old Paris Cambridge University Press 1994

קישורים חיצוניים

• סיור בביסטר, אתר europe-journeys