ג'יימס לוויין
 | |
| לוין, 2013 | |
| לידה |
23 ביוני 1943 סינסינטי, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
9 במרץ 2021 (בגיל 77) פאלם ספרינגס, ארצות הברית |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
בית הספר ג'וליארד, תיכון וולנט הילס |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| חברת תקליטים |
דויטשה גרמופון |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ג'יימס לֶווַייְן (באנגלית: James Levine; 23 ביוני 1943 – 9 במרץ 2021) היה מנצח ופסנתרן יהודי-אמריקאי. הוא היה המנהל המוזיקלי של המטרופוליטן אופרה בניו יורק במשך 40 שנה, מ-1976 עד 2016, שבע שנים המנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של בוסטון, חמש שנים המנצח של הפילהרמונית של מינכן, ובעל קשרי עבודה עם התזמורות הגדולות בעולם[1].
בדצמבר 2017 פרסם "הניו יורק טיימס" תלונות מפורטות של ארבעה גברים בשנות ה-40 לחייהם, אשר התלוננו על התעללות מינית ארוכת שנים מצידו, כשהיו קטינים. בעקבות הפרסומים ושורת האשמות על התעללות מינית בעשרות גברים צעירים נוספים לאורך השנים, הושעה לוויין ולאחר מכן, ב-2018, פוטר מתפקידו כמנהל המטרופוליטן אופרה.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוויין נולד בסינסינטי אוהיו למשפחה מוזיקלית: סבו מצד אמו היה חזן בבית כנסת, אביו היה כנר, שניצח על תזמורת ריקודים, ואמו הייתה שחקנית. הוא התחיל לנגן בפסנתר בשחר ילדותו. בגיל 10 הופיע לראשונה כסולן בנגינת הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של מנדלסון, בקונצרט לנוער של התזמורת הסימפונית של סינסינטי.
לוויין המשיך בלימודי מוזיקה אצל וולטר לוין, כנר ראשי ברביעיית לה סאל. בשנת 1956 קיבל שיעורי פסנתר אצל רודולף סרקין בבית הספר למוזיקה ופסטיבל מרלבורו בוורמונט. בשנת 1957 ב-1957 החל ללמוד בבית הספר למוזיקה באספן. בשנת 1961 התקבל לבית למוזיקה ג'וליארד בניו יורק ולמד ניצוח אצל ז'אן מורל. בשנת 1964 סיים את ג'וליארד והצטרף לפרויקט המנצחים האמריקאים שליד תזמורת בולטימור.
קריירת ניצוח וניהול מוזיקלי בינלאומיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1965–1964, שימש כמתלמד לגאורג סל בתזמורת קליבלנד, ואחר כך כעוזר מנצח עד 1970. באותה שנה גם הופיע לראשונה כמנצח אורח עם תזמורת פילדלפיה במעון הקיץ שלה ב"רובין הוד דל", ובהמשכה עם האופרה הוולשית הלאומית ועם האופרה של סן פרנסיסקו. הופעתו הראשונה עם המטרופוליטן אופרה, הייתה ביוני 1971, בהפקת פסטיבל של "טוסקה". הצלחתו הובילה להופעות נוספות ולמינויו כמנצח ראשי בשנת 1973. משנת 1975 היה המנהל הראשי של המטרופוליטן, עד מינויו למנהלה האמנותי (הראשון בתולדותיה) בשנת 1986. לוויין עמד בקשר ממושך עם התזמורת הסימפונית של שיקגו ומשנת 1973 עד 1993, שימש כמנהל המוזיקלי של פסטיבל רוויניה. בשנת 1990, לבקשת רוי א. דיסני, ערך את המוזיקה וניצח על תזמורת שיקגו בפסקול הסרט "פנטזיה 2000", בהפקת אולפני וולט דיסני. בנוסף, היה גם המנהל המוזיקלי של פסטיבל מאי בסינסינטי.
בניצוחו, נעשו התזמורת והמקהלה של המטרופוליטן אופרה לאחד ההרכבים האופראיים הטובים בעולם. לוויין יזם סדרת קונצרטים קבועה לתזמורת (ולהרכבים קאמריים מתוכה) בקרנגי הול. הוא ניצח על הפקות חדשות, רבות מספור, של יצירות מאת מוצרט, ורדי, וגנר, ריכרד שטראוס, רוסיני, שנברג, סטרווינסקי, קורט וייל, קלוד דביסי, אלבן ברג וג'ורג' גרשווין. ליובל ה-25 להופעתו הראשונה במטרופוליטן, ניצח לוויין על הצגת הבכורה העולמית של "גטסבי הגדול" מאת ג'ון הרביסון, לפי ספרו של סקוט פיצג'רלד, שהוזמנה במיוחד לציון האירוע. בנוסף, לוויין לקח את המטרופוליטן אופרה למסעות הופעות רבים, הן בארצות הברית והן מחוצה לה.
מ–1999 עד 2004 כיהן כמנצח הראשי בתזמורת הפילהרמונית של מינכן.
מאוקטובר 2004 עד 2011, קיבל לידיו את הנהגת התזמורת הסימפונית של בוסטון, כמנהל מוזיקלי ממשיך לסייג'י אוזאווה. בכך היה לאמריקאי הראשון העומד בראש התזמורת הנכבדה ועתירת השנים הזאת. הוא חלק את זמנו בין ניו יורק לבוסטון. כך קרה, שלראשונה בתולדות אמריקה, ניצב אותו אדם בראש בית האופרה המוביל והתזמורת הראשונה במעלה של ארצות הברית (באירופה ביצע הרברט פון קאראיין מהלך דומה בשנות ה-50, כאשר היה מנצח ראשי של הפילהרמונית של ברלין ומנהל האופרה של וינה).
החוזה של לוויין עם תזמורת בוסטון הגביל את הופעות האורח שלו עם תזמורות אמריקאיות, אבל הוא הופיע בקביעות באירופה, עם הפילהרמונית של מינכן, הפילהרמונית של וינה, הפילהרמונית של ברלין ובפסטיבל ביירוית. לוויין היה גם אורח קבוע בתזמורת פילהרמוניה של לונדון והתזמורת הסקסונית הממלכתית של דרזדן. מאז 1975, ניצח בקביעות גם בפסטיבל זלצבורג ובפסטיבל וורבייה השנתי שבשווייץ שהיה גם מנהלו המוזיקלי, מדי חודש יולי.
קריירת נגינה והקלטות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רשימת ההקלטות שלו ארוכה במיוחד, וכוללת הקלטות אופרה ומוזיקה סימפונית. בנוסף, עד שבריאותו התרופפה, ניגן לוויין בקביעות בהרכבי מוזיקה קאמרית, כשכמה מהקלטותיו הטובות ביותר היו מהופעות אלה, וגם ניגן כמלווה ברסיטלים של לידר.
מבחר פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס גראמי לביצוע התזמורתי הטוב ביותר 1982[2]
- פרס המדליות הלאומיות לאמנויות ולמדעי הרוח 1997, ארצות הברית[3]
- פרס מרכז קנדי 2002, ארצות הברית[4]
- פרס על שירות מכובד לאמנויות 2005, האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומכתבים[5] וחבר כבוד בשנת 2010[6]
- פרס חדשות האופרה 2006[7]
- פרס דיטסון לניצוח, אוניברסיטת קולומביה 2009[8]
מצבו הבריאותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1 במרץ 2006, אירעה ללוויין תאונת נפילה על הבמה בעת התשואות לאחר קונצרט עם תזמורת בוסטון. הוא נפגע בכתפו הימנית, עבר ניתוח לתיקון הנזק, וביטל את כל הופעות הניצוח שלו לשארית העונה. לאחר הפסקה, חזר אל דוכן המנצחים ב-7 ביולי 2006 בטנגלווד, והתכוון לפתוח את עונת הקונצרטים הבאה של תזמורת בוסטון בסתיו 2006.
בשנת 2011 החמיר מצבו הבריאותי של לוויין, ובמשך קרוב לשנה היו סיכוייו לחזור לנצח נתונים בספק. במאי 2013, חזר לקונצרט ניסיון עם תזמורת המטרופוליטן בקרנגי הול, מכיסא גלגלים. הנהלת התזמורת לחצה על פיטר גלב, להחליט על מעמדו של לוויין בתקופת היעדרותו, ובינתיים תפס את מקומו פאביו לואיזי, שמונה למנצח ראשי. גלב לא הרפה ממאמציו להשיב את לוויין למעמדו כמנהל המוזיקלי של תזמורת המטרופוליטן, ובאפריל 2014 חזר המנצח אל הדוכן, בעזרת שיפוע מיוחד שנבנה למענו.
על אף הכחשות קודמות, הסתבר, שלוויין לקה במחלת פרקינסון שאינה פרוגרסיבית. מצבו הבריאותי, המעורער בשנותיו האחרונות, מנע ממנו להמשיך בקריירה שלו כפסנתרן[9].
נפטר בניו יורק ב-9 במרץ 2021.
פרשת ניצול מיני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 2017 הקפיא המטרופוליטן את קשריו עם לוויין. בהודעה רשמית שפרסמו מנהלי המטרופוליטן נאמר: "לוויין לא יהיה מעורב בפעילויות של המטרופליטן, כולל קונצרטים שעליהם היה אמור לנצח השנה". מנהלי האופרה הודיעו גם, כי מינו את עורך הדין רוברט ג' קלירי להוביל את הבדיקה בנוגע לטענות על הטרדות מיניות מצד לוויין, שהתקיימו לכאורה החל משנות ה-60 ועד לשנות ה-80[10]. זאת בעקבות חשדות שהתפרסמו מוקדם יותר באותה שנה[11]. על פיטוריו מהמטרופוליטן קיבל פיצויים בסך 3.5 מיליון דולר[12].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'יימס לוויין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'יימס לוויין, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
ג'יימס לוויין, באתר ספוטיפיי
ג'יימס לוויין, באתר AllMusic (באנגלית)
ג'יימס לוויין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'יימס לוויין, באתר דיזר
ג'יימס לוויין, באתר Discogs (באנגלית)
ג'יימס לוויין, באתר Songkick (באנגלית)- ג'יימס לוויין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הגרדיאן, ג'יימס לוויין מת, 17 במרץ 2021
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^
אמיר מנדל, ג'יימס לוין, מנצח המטרופוליטן אופרה שפוטר עקב שערורייה מינית, מת בגיל 77, באתר הארץ, 17 במרץ 2021
- ^ 25th Annual GRAMMY Awards, GRAMMY.com, 2017-11-28 (באנגלית)
- ^ 1997 National Medals of Arts and Humanities Awards Ceremony | C-SPAN.org, www.c-span.org (באנגלית אמריקאית)
- ^ The Kennedy Center Honors: A Celebration of the Performing Arts, 2002-12-27, נבדק ב-2021-03-23
- ^ Awards – American Academy of Arts and Letters (באנגלית אמריקאית)
- ^ Honorary Members – American Academy of Arts and Letters (באנגלית אמריקאית)
- ^ You are being redirected..., www.operanews.com
- ^ Conductors Award | The Alice M. Ditson Fund, ditsonfund.org
- ^ ג'ון אליסון, טלגראף, ריאיון עם לוויין בשובו אל דוכן המנצחים, 17 באפריל 2014
- ^ המטרופוליטן אופרה השעה את ג'יימס לוין בעקבות טענות על הטרדה מינית, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2017
- ^ המטרפוליטן אופרה בודקת תלונה על תקיפה מינית מצד המנהל המיתולוגי שלה, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2017
- ^ אמיר מנדל, המנצח ג'יימס לוויין, שפוטר בעקבות האשמות בהטרדות מיניות, יפוצה ב–3.5 מיליון דולר, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2020
| מנהלים מוזיקליים בפילהרמונית של מינכן | |
|---|---|
|
| מנהל מוזיקלי: רפאל קובליק |
מטרופוליטן אופרה (מנהל מוזיקלי 1976 - 2016; מנהל אמנותי 1986 - 2004; מנהל מוזיקלי אמריטוס 2016–2021) |
הבא: יאניק נזה-סגין |
| מנהל מוזיקלי: סייג'י אוזאווה |
התזמורת הסימפונית של בוסטון 2004 - 2011 |
הבא: אנדריס נלסונס |