דוד בורנשטיין
 | |||||
| רבי דוד בורנשטיין | |||||
| לידה |
20 באוגוסט 1876 ה'תרל"ו נאשלסק  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
17 בנובמבר 1942 (בגיל 66) ח' בכסלו תש"ג ורשה | ||||
| מקום פעילות | וישוגרוד, לודז', ורשה | ||||
| תקופת הפעילות |
? – 17 בנובמבר 1942 | ||||
| תחומי עיסוק | חסידות, תנ"ך, תלמוד | ||||
| רבותיו | סבו, רבי אברהם בורנשטיין | ||||
| חיבוריו | "חסדי דוד" | ||||
| אב | רבי שמואל בורנשטיין | ||||
| |||||
  | |||||
הרב דוד בורנשטיין (תרל"ו-ח' בכסלו ה'תש"ג; 1876 – 17 בנובמבר 1942[1]) היה האדמו"ר השלישי של חסידות סוכטשוב וממנהיגי יהדות פולין קודם השואה. יסד את רשת ישיבות "בית אברהם" שפעלה בפולין עד השואה. בתקופת השואה היה ממנהיגי הציבור בגטו ורשה.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בראש חודש אלול תרל"ו (1876), בנאשלסק. בנו הגדול של רבי שמואל בורנשטיין, נכדו של רבי אברהם בורנשטיין ונינו של רבי מנחם מנדל מקוצק. בנעוריו למד אצל סבו והיה קשור אליו באופן מיוחד. גם לאחר נישואיו בגיל 17 המשיך ללמוד ולהתגורר בבית סבו.
פעילות ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1906 החל לכהן כרב בעיירה וישוגרוד ופתח שם ישיבה. במלחמת העולם הראשונה עבר ללודז'. בשנות ה-20 עבר להתגורר בטומשוב מזובייצקי והתמודד מטעם אגודת ישראל על תפקיד רב העיר, אך הפסיד למועמד המזרחי, הרב שמואל ברוט. ב-1926 נפטר אביו, ה"שם משמואל" והוא החל לשמש כאדמו"ר. את מקומו קבע בעיר לודז'. וברוב חודשי הקיץ שהה בעיירה קאלאמנע (Kolumna) השוכנת דרומית מערבית ללודז'. הוא הקים רשת ישיבות בשם "בית אברהם" על שם סבו, וכן הוציא ירחון בשם זהה במטרה להפיץ את שיטת הלימוד המיוחדת של חסידות סוכטשוב. היה חבר באגודת הרבנים בפולין. היה חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, והשתתף בכינוסי התנועה.
בשנת 1934 נשא בוועידת אגודת ישראל בפולין נאום נלהב לחיזוק יישוב ארץ ישראל, וטען "כי מארץ ישראל תבוא תחיית ישראל עד עולם - עד ימות המשיח".[2] בכנסייה הגדולה השלישית דיבר בחריפות כנגד תוכנית החלוקה. הוא עצמו ביקר פעמיים בארץ, בשנים 1934 ו-1935. בביקורו הראשון אף רכש שטח אדמה וקרא לחסידיו לנהוג כמוהו ולרכוש קרקעות בארץ. לא פעם הביע את צערו על כך שאינו יכול להתיישב בארץ כי חסידיו אינם נותנים לו לעזוב.[3] לימים, כאשר הגיעו ימי השואה אמר לתלמידו, הרב יהושע משה אהרונסון: ”אני מהרהר, הייתי בארץ ישראל ודעתי הייתה להתיישב שם, דווקא באותו זמן שאפשר היה לשבת בגולה, ובכל זאת לא זכיתי אז לקבוע את דירתי בארצנו הקדושה. עכשיו, כאשר אין כל אפשרות לשבת כאן, כלום זכאי אני לעלות לארץ ישראל”.
תקופת השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1939 נכנסו הגרמנים ללודז', וכעבור זמן קצר הגיעו גם לביתו של האדמו"ר, הכו אותו וגזזו את זקנו. כאשר גברה הסכנה לחייו, הבריחו אותו חסידיו על ידי הלבשתו בבגדים אחרים וציודו בניירות מזויפים. הוא הגיע בחשאי לוורשה, שם עבד בבית החרושת שולץ.[4] בביתו בגטו התקיימו התייעציות ואסיפות שונות. הוא קיים שיעורים ומנייני תפילה בביתו ועודד את תלמידיו להמשיך בעצמם את לימודי התורה. בין חסידיו היה הרב אריה צבי פרומר מקוז'יגלוב, מראשי ישיבת חכמי לובלין, שהיו מראשי מלמדי התורה במחתרת בגטו ורשה. לפני ראש השנה תש"א (1940) הוציא קול קורא מודפס שכלל דברי התחזקות והתעוררות לתשובה.
באחד ממכתביו תיאר הלל זיידמן: ”בכל פעם היה ביתו מלא מפה לפה, באו אנשים רבים, ביניהם רבנים ועסקנים לשאול עצה, לשמוע דברי התחזקות, והוא זצ"ל עסק בתורה ועבודה ימים כלילות, והיה מקור של התחזקות, תחת השפעתו הרוחנית עמדו הקיבוצים של לומדי התורה בגטו שראשיהם היו חסידיו: הרב אברהמ'לי וינברג והרב אריה פרומר מקוזליגלוב... וככה עסקו בתורה כמה מאות בני ישיבות 'שם משמואל', שתי ישיבות כאלה התקיימו בגליל נבלקי, ואחת בגליל גז'יבוב”. באופן דומה תיאר עד אחר: ”לביתו הגיעו אז רבים מגדולי התורה שטרם שולחו מן העיר, ועמם סתם 'עמך', יהודים שחפשו מילת עידוד ונחמה פורתא”.[5]
הרב אהרונסון סיפר[6] שעוד בתחילת המלחמה נכנס אל האדמו"ר, כדי שזה יבהיר לו על שום מה מתרגשות הצרות על עם ישראל, ותשובותו הייתה: ”מן הפרשה הראשונה שבתורה למדנו זאת, הבל הצדיק וקין הרשע. והנה הבל הצדיק, דמו נשפך כמים, בעוד קין הרוצח חי ומתהלך בעולם”. לדברי הרב אהרונסון: ”האדמו"ר הוסיף דברים, אך איני יכול להעלותם על הכתב. ביציאתי מחדר קודשו - ידעתי כי עליי להתכונן לגרוע מכל"”
באדר תש"ב (מרץ 1942) נודע לרב אהרונסון שבינתיים ברח לסאניק על מטרת הנאצים להרוג את יהודי פולין, והוא שלח מכתב לרבו, רבי דוד בורנשטיין, בו הודיע לו על הגזירה. במכתבו כתב בלשון רמז: "הדודה אסתר מרחוב מגילה בית 7 דירה 4 באה", כאשר כוונתו לפסוק הרביעי בפרק השביעי במגילת אסתר בו נאמר "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד". בחודש סיוון הגיע מכתב התשובה, אף הוא ברמיזה, בו ביקשו רבי דוד להתחזק ולנגן את יצירתו של הסבא יצירה 23 קטע 4, ברמזו בכך לפסוק הרביעי במזמור כ"ג בתהילים: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע, כי אתה עמדי". ייתכן כי המידע הזה היה הסיבה לכך שרבי דוד בורנשטיין היה מן המנהיגים הראשונים בורשה שהתריעו מפני השילוחים הקרבים.[7]
ניצול השואה, יהודה אריה פיינגולד העיד כי ”זמן מסוים לפני המשלוחים היה הרבי מסוכטשוב הראשון שהזעיק את הציבוריות היהודית שגזרה רעה מתרגשת ובאה על כלל ישראל הוא ז"ל אמר, שאת הגזרה יוציאו לפועל אנשי ס.ס. מלובלין, שעונדים לשרווליהם סרטים עם כתובת פערניכטונגס-קאמאנדא ("פלוגת השמדה"). אדם צ'ירניקוב פנה בעניין זה למושלים לייסט ופישר, לקומיסא הגטו אאורסוואלד ולראש הגסטפו בראנד ימ"ש. הם לא ידעו מהגזרה החדשה אבל הרבי מסוכטשוב לא נח, הזעיק אנשים, דרש להתכנס להתייעצויות. בביתו היו נערכים כינוסים בעניין המרד...”[8]
בחג הסוכות האחרון לחייו בתש"ג התאספו לביתו יהודים ופליטים שהגיעו לגטו. אחד הנוכחים תיאר את החג במחיצתו של הרבי: ”הוזמנתי לשולחנו של הרבי והשתתפתי בסעודה. לאיש אחר נהפכתי באותו חג סוכות. באותם רגעים נגוזו ממוחי צוקות העיתים. עברתי לעולם אחר, מזוקק מהגשמיות. עדיין עולות באוזני נעימותיו בשוררו את פסוקי ספר קהלת, והוא מדגיש כל מילה ומתרגמה ליידיש. במשך החג השמיע את תורותיו ואמרותיו החסידיות, כאילו הוא שקוע בענייני שמיא בלבד”.[9]
לאחר האקציה הגדולה הועבר לדירת מסתור, ונפטר בגטו ב-ח' בכסלו תש"ג כתוצאה משבץ לב. בלווייתו השתתפו כ-300 צועדים בדרך מהגטו למקום עבודתם הסמוך לבית הקברות, תחת עינם הפקוחה של הנאצים, כשרק למניין יהודים התירו השומרים הנאצים להיכנס לבית הקברות לצורך הקבורה, בין המלווים היו אדמו"רים שעדיין חיו בגטו. הלווייתו הייתה אחת הלוויות האחרונות ואולי האחרונה ממש שנערכו בבית העלמין ברחוב גנשה,[10] אבל כיוון שלא הוקמה מצבה על קברו לא התאפשר לאתר את קברו לאחר המלחמה, ורק נמסר בעל פה שהוא נקבר ליד אוהל ה"חמדת שלמה" קרוב לכניסה לבית העלמין.[11] מצבה לזכרו נמצאת באוהל בו קבורים אביו וסבו בבית העלמין בסוכוטשוב. בני משפחתו כולם, למעט בן אחד, נספו בשואה.
רבי דוד בורנשטיין הִרבה לכתוב חידושי תורה, אך רוב כתבי היד נשמדו בשואה, ורק אחדים מהם שרדו והודפסו על ידי אחיו רבי חנוך העניך בספר "חסדי דוד", גם בהגדה של פסח "שם משמואל" מופיעים רבים מדברי תורתו בשם "חסדי דוד" וכן בספר "נאות הדש"א" שהודפס על ידי אחיו למחצה, ר' אהרן ישראל בורנשטיין, וכולל גם מתורת סבו, אביו ואחיו (הד"שא ראשי תיבות של שמותיהם: הניך, דוד, שמואל, אברהם).
חסידים בולטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב יהושע משה אהרונסון
- הרב אריה צבי פרומר
- הרב שלמה זאב צווייגענהאפט
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מנשה אונגר, אדמו"רים שנספו בשואה, מוסד הרב קוק, ירושלים. תשס"ז, 2007.
- אהרן ישראל בורנשטיין, מראה הדשא
- ישראל ארליך, אבירי הרועים
- זילברברג, יהושע עוזיאל, מלכות בית דוד, תולדות חייו, [...] של כ"ק [...] האדמו"ר רבי דוד בורנשטיין זצוקללה"ה מסוכטשוב, בעל חסדי דוד. בני ברק, תשנ"א.
- הרב ר' דוד בורנשטיין - אדמו"ר מסוכטשוב, בתוך: הרב יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה: אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, חלק ראשון, "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשט"ז, עמ' 150–157
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' דוד בארנשטיין זצ"ל הי"ד", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 7, באתר היברובוקס
- הרב דוד בורנשטיין באתר 'זכור'
- הרב יהושע משה אהרונסון, הרב דוד בורנשטיין, ב"חומרי ההדרכה של יפה זהבי" שבבלוג של זהבי
- הגדה של פסח 'שם משמואל' עם ליקוטים מרבי דוד בורנשטיין, אתר hebrewbooks
- בית אברהם גיליון ראשון, בית אברהם גיליון שני, אתר hebrewbooks
- רבי דוד בורנשטיין מסוכוטשוב, ב"ר שמואל, באתר אגודת אהלי צדיקים
- אודות רבי דוד ומכתבים ממנו (עמ: 116-119)
דוד בן שמואל בורנשטיין (1876-1942), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ייתכן שנולד בתרל"ח (1878)
- ^ בתוך ירחון 'בית אברהם' גיליון שני
- ^ אדמו"רים שניספו בשואה, מנשה אונגר, עמ' 79.
- ^ ראו: הנתיב האחרון של גדולי התורה בגיטו ווארשה, בית יעקב, גיליון 47, ניסן תשכ"ג (1963), עמ' 8, באתר היברובוקס
- ^ אסתר פרבשטין, בסתר רעם, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 101
- ^ הרב יהושע משה אהרונסון, עלי מרורות שו"ת והגות בשואה, הוצאה פרטית, בני ברק תשנ"ו, עמ' 259
- ^ בסתר רעם, עמ' 26 ועמ' 101
- ^ הרב אהרונסון
- ^ בסתר רעם, שם
- ^ ד"ר פנינה מייזליש, רבנים שנספו בשואה
- ^ לתיאור מפורט של פטירתו וההלוויה, ראו: יעקב מארוקו, שאגת מעונה, בני ברק תשנ"ח, עמ' 132–134.
| בקרת זהויות |
|
|---|