הבחירות הפרלמנטריות באיטליה, 2022
| |||||||||||
| הבחירות הכלליות באיטליה, 2022 | |||||||||||
| 25 בספטמבר 2022 | |||||||||||
.jpg)
|
| ||||||||||
| מועמד | ג'ורג'ה מלוני | אנריקו לטה | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | האחים של איטליה | המפלגה הדמוקרטית | |||||||||
הבחירות הכלליות באיטליה נערכו באיטליה ב-25 בספטמבר 2022. הבחירות הוקדמו, לאחר שהפרלמנט האיטלקי פוזר בטרם עת על ידי נשיא איטליה, סרג'ו מטרלה, ב-21 ביולי 2022, שמונה חודשים לפני פקיעת התוקף הטבעית, כתוצאה ממשבר קואליציוני והתפטרותו של ראש הממשלה מריו דראגי.
בבחירות עם שיעור הצבעה נמוך,[1][2] המדגמים צפו כי ברית המפלגות ששמה קואליציית הימין-מרכז תזכה ברוב המושבים.[3] על פי תוצאות הבחירות, מפלגתה של ג'ורג'ה מלוני (האחים של איטליה) היא המפלגה הגדולה ביותר, ולפי ההסכם במסגרת קואליציית הימין-מרכז, המפלגה הגדולה ביותר בקואליציה תמנה את ראש הממשלה הבא, מה שהציב אותה כראש הממשלה. המפלגה הדמוקרטית הודתה בתבוסה זמן קצר לאחר המדגמים.[1]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-21 בספטמבר 2020, על פי משאל עם שנערך, קוצץ מספר המושבים בפרלמנט מ-945 ל-600.
בשנת 2021, נשיא איטליה, סרג'ו מטרלה, העניק למריו דראגי את המנדט להקמת ממשלה חדשה באיטליה לאחר נפילת הממשלה הקודמת. הוא צלח את משימתו והוקמה ממשלה בתמיכת רוב הסיעות הגדולות.
ביולי 2022, ממשלתו הייתה קרובה להתמוטטות לאחר שהשותפה הקואליציונית תנועת חמשת הכוכבים פרשה מהצבעת אמון. ההצבעה, על הצעת חוק המייעדת 26 מיליארד אירו להפחתת יוקר המחיה, הפכה חשובה באופן סמלי לאחר שדראגי הכריז עליה כהצבעת אמון בקואליציה שלו. הוא זכה ברוב בהצבעה.
ב-14 ביולי 2022 הודיע שיתפטר מתפקידו, התפטרות אשר נדחתה על ידי הנשיא מטרלה. מריו דראגי אמר למחוקקים ברומא שרק אחדות מוחלטת בקואליציה תאפשר את המשך קיומה של ממשלת האחדות הלאומית. סיעות פורצה איטליה והליגה אמרו שהן לא יתמכו בדראגי בהצבעת אמון. לאחר ששלוש מפלגות מהקואליציה (חמשת הכוכבים, פורצה איטליה והליגה) החרימו את הצבעת האמון, הוא התפטר שוב. מטרלה קיבל את התפטרותו ב-21 ביולי 2022. מטרלה ביקש מדראגי להישאר בתפקיד באופן זמני בראש ממשלת מעבר. הנשיא פיזר את הפרלמנט.[4]
קואליציות ומפלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטבלה הבאה כוללת את הקואליציות והמפלגות העיקריות.
| קואליציה | מפלגה | אידאולוגיה | מנהיג | ||
|---|---|---|---|---|---|
| המפלגה הדמוקרטית (PD) | סוציאל-דמוקרטיה | אנריקו לטה | |||
| עוד אירופה (+E) | ליברליזם | אמה בונינו | |||
| מחויבות אזרחית (IC) | צנטריזם | לואיג'י די מאיו | |||
| ברית הירוקים והשמאל (AVS) | סוציאליזם ירוק | אנג'לו בונלי | |||
| עמק אאוסטה (VdA) | אזוריות | אלסיה פברה | |||
| פורצה איטליה (FI) | שמרנות ליברלית | סילביו ברלוסקוני | |||
| הליגה (לשעבר הליגה הצפונית) (L) | פופוליזם | מתאו סלביני | |||
| אחי איטליה \ האחים של איטליה (FdI) | שמרנות לאומנית | ג'ורג'ה מלוני | |||
| אנחנו מתונים (NM) | שמרנות ליברלית | מאוריציו לופי | |||
| תנועת חמשת הכוכבים (M5S) | פופוליזם | לואיג'י די מאיו | |||
| פעולה – איטליה ויוה | ליברליזם | קרלו קלנדה | |||
| מפלגת דרום טירול העממית–המפלגה האוטונומית של דרום טירול | אזוריות ואוטונומיה | פיליפ אצ'מר | |||
| איגוד העם (UP) | פופוליזם | לואיג'י דה מגיסטרס | |||
| איטלקזיט עבור איטליה (Italexit) | אנטי ממסדיות | ג'אנלואיג'י פרגונה | |||
| איטליה הריבונית והפופולרית (ISP) | אנטי ממסדיות | מרקו ריזו | |||
| אנחנו מהמרכז – אירופהיסטים (NDC–EU) | דמוקרטיה נוצרית | קלמנט מסטלה | |||
| ויטה (V) | אנטי ממסדיות | שרה קוניאל | |||
| דרום קורא לצפון (ScN) | אזוריות | קטנו דה לוקה | |||
| תנועה אסוציאטיבית של איטלקים מחוץ מדינה (MAIE) | תחומי עניין של איטלקים בתפוצות | ריקרדו מרלו | |||
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתוצאה ממשאל עם משנת 2020, גודלו של הפרלמנט האיטלקי קטן ביחס לבחירות הקודמות. על פי החוקה המתוקנת של איטליה, נבחרו 400 חברים בבית הנבחרים של איטליה ו-200 חברים נבחרים בסנאט של הרפובליקה (לא כולל שישה סנאטורים לכל החיים), ירידה מ-630 ו-315, בהתאמה.
| הסנאט של הרפובליקה | בית הנבחרים של איטליה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קואליציה | מפלגה | % | מושבים | % | מושבים | ||
| המפלגה הדמוקרטית (PD) | 18.96 | 40 | 19.07 | 69 | |||
| עוד אירופה (+E) | 2.93 | 0 | 2.83 | 2 | |||
| מחויבות אזרחית (IC) | 0.56 | 0 | 0.60 | 1 | |||
| ברית הירוקים והשמאל (AVS) | 3.53 | 4 | 3.63 | 12 | |||
| עמק אאוסטה (VdA) | 1 | ||||||
| סך הכל: | 25.99 | 44 | 26.13 | 85 | |||
| פורצה איטליה (FI) | 8.27 | 16 | 8.11 | 45 | |||
| הליגה (לשעבר הליגה הצפונית) (L) | 8.85 | 30 | 8.77 | 66 | |||
| אחי איטליה \ האחים של איטליה (FdI) | 26.01 | 65 | 26.00 | 119 | |||
| אנחנו מתונים (NM) | 0.88 | 2 | 0.91 | 7 | |||
| סך הכל: | 115 | 237 | |||||
| תנועת חמשת הכוכבים (M5S) | 15.55 | 28 | 15.43 | 52 | |||
| פעולה – איטליה ויוה | 7.73 | 9 | 7.79 | 21 | |||
| מפלגת דרום טירול העממית–המפלגה האוטונומית של דרום טירול | [5] | 2 | 0.42 | 3 | |||
| דרום קורא לצפון (ScN) | 0.99 | 1 | 0.76 | 1 | |||
| תנועה אסוציאטיבית של איטלקים מחוץ מדינה (MAIE) | [6] | 1 | [6] | 1 | |||
המפלגות "דרום קורא לצפון" "פעולה – איטליה ויוה" ו"ברית הירוקים והשמאל" נכנסו לראשונה לפרלמנט האיטלקי.
לאחר הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברית המפלגות ששמה קואליציית הימין-מרכז ניצלה בהצלחה את ההיבט הרובני בשיטת הבחירות האיטלקית (אנ') ונשארה מאוחדת, מה שהשמאל והמרכז לא הצליחו לעשות.[7] היא השיגה את רוב המושבים, אף על פי שקיבלה רק 44% מהקולות, על ידי זכייה ב-83% מהמחוזות החד-נציגיים.[8][9][10] מפלגת האחים של איטליה עלתה מ-4% מהקולות ב-2018 ל-26% ב-2022 והפכה למפלגה הגדולה ביותר.[11] שותפותיה, הלגה ופורצה איטליה, נחלשו. תנועת חמשת הכוכבים, המפלגה הגדולה ביותר בבחירות הקודמות נחלשה מאוד וסיימה שלישית עם כ-15%. המפלגה דמוקרטית הייתה השנייה בגודלה וכך גם ברית המפלגות בראשותה, קואליציית השמאל-מרכז. התמיכה בה גדלה מעט ביחס לבחירות ב-2018 (מכ-23% ל-26%) אך היא איבדה מושבים.
לאור התוצאות, הודה אנריקו לטה בתבוסה והתפטר מתפקיד מזכיר המפלגה הדמוקרטית. ג'ורג'ה מלוני קיבלה את המנדט להקמת הממשלה מהנשיא סרג'ו מטרלה,[12] והושבעה לתפקיד ראש ממשלת איטליה ב-22 באוקטובר 2022.[13][14]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בחירות באיטליה: הימין צפוי לעשות היסטוריה, השמאל עדיין אופטימי
- How to watch the Italian election like a pro
- איטליה: ניצחון היסטורי לימין הקיצוני, ג'ורג'ה מלוני תהיה רה"מ
- מהפך איטלקי: טיקטוק והמשבר הכלכלי הזניקו את מלוני
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Italy on track to elect most right-wing government since Mussolini, POLITICO, 25 בספטמבר 2022 (באנגלית)
- ^ Meloni: "Dal voto indicazione chiara, governo di centrodestra a guida Fratelli d'Italia", RaiNews (באיטלקית)
- ^ מדגמים באיטליה: ניצחון היסטורי לימין הקיצוני, ג'ורג'ה מלוני תהיה רה"מ, באתר ynet, 25 בספטמבר 2022
- ^ "איטליה הולכת לבחירות ב-25 בספטמבר: ראש הממשלה התפטר, הנשיא פיזר את הפרלמנט". הארץ. נבדק ב-2022-07-24.
- ^ התמודדה רק באזורי הבחירה של טרנטינו-אלטו אדיג'ה/דרום טירול
- ^ 1 2 מתמודד רק באזורי בחירה מחוץ לאיטליה
- ^ Horowitz, Jason (2022-09-25). "Giorgia Meloni Wins Voting in Italy, in Breakthrough for Europe's Hard Right". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-10-09.
- ^ Speciale Elezioni 2022 di RaiNews, www.rainews.it
- ^ Balmer, Crispian; Amante, Angelo (2022-09-26). "Italy's right wing, led by Meloni, wins election, exit polls say". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2022-10-09.
- ^ Italy's far right set to win election - exit polls - BBC News, web.archive.org, 2022-09-25
- ^ "Giorgia Meloni: Italy's far-right wins election and vows to govern for all". BBC News (באנגלית בריטית). 2022-09-26. נבדק ב-2022-10-09.
- ^ "Italy Meloni: Far-right leader agrees to form government". BBC News (באנגלית בריטית). 2022-10-21. נבדק ב-2022-10-21.
- ^ ג'ורג'יה מלוני הפכה רשמית לראש הממשלה האישה הראשונה של איטליה - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, 2022-10-22
- ^ "Who is Giorgia Meloni? The rise to power of Italy's new far-right PM". BBC News (באנגלית בריטית). 2022-10-21. נבדק ב-2022-10-22.