תנועת חמשת הכוכבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תנועת חמשת הכוכבים
Movimento 5 Stelle
Five Star Movement.svg
מדינה איטליהאיטליה  איטליה
מייסד בפה גרילו, ג'אנרוברטו קזאלג'ו
מנהיגים לואיג'י די מאיו
שנת ייסוד 2009
אידאולוגיות פופוליזם
דמוקרטיה ישירה
אירוסקפטיות
אנטי-הגירה
סביבתנות
מספר חברים בפרלמנט סנאט:
109 / 315
בית הנבחרים:
222 / 630
מספר חברים בפרלמנט בינלאומי הפרלמנט האירופי (מתוך המושבים המוקצים לאיטליה):
14 / 73
מטה רומא, איטליה
מיקום במפה הפוליטית שמאל קיצוני
ארגונים בינלאומיים אירופה של חופש ודמוקרטיה ישירה עריכת הנתון בוויקינתונים
צבעים רשמיים צהוב ולבן
www.movimento5stelle.it
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תנועת חמשת הכוכביםאיטלקית: Movimento 5 Stelle) היא מפלגה פוליטית באיטליה שהוקמה ב-4 באוקטובר 2009 על ידי בפה גרילו, קומיקאי ובלוגר ידוע, ואסטרטג התקשורת ג'אנרוברטו קזאלג'ו.[1][2] לאחר מותו של קזאלג'ו באפריל 2016, הונהגה המפלגה על ידי גרילו[3] ודירקטוריון של חמישה חברי פרלמנט, וזאת עד אוקטובר 2016,[4] אז התגלו מספר שערוריות וסקנדלים,[5] וגרילו הכריז על ביטול הדירקטוריון והכתיר את עצמו ל"מנהיג הפוליטי" של התנועה.[6]

התנועה נחשבת פופוליסטית,[7][8][9][10] אנטי-ממסדית,[7][11][12][13] סביבתנית, אנטי-גלובליזציה ואירוסקפטית[14][15]. גרילו עצמו התייחס בעבר באופן פרובוקטיבי לתנועה וכינה אותה "פופליסטית".[16] חבריה מדגישים כי תנועת חמשת הכוכבים אינה מפלגה אלא "תנועה", ועל כן היא אינה יכולה להימצא בחלוקה הפוליטית המסורתית לשמאל-ימין. "חמשת הכוכבים" מתייחסים ל-5 סוגיות מפתח עבור המפלגה: מי שתייה, תחבורה בת קיימא, פיתוח בר-קיימא, זכות הגישה לאינטרנט (אנ'), ואיכות הסביבה. הנושאים העיקריים בתוכנית חזון התנועה:

  • אנרגיה - מעבר לאנרגיה חופשית/ירוקה, שימוש באנרגיה מתחדשת.
  • חופש המידע - גישה חופשית באינטרנט וביטול קשרים ממשלתיים/תאגידים לערוצי תקשורת.
  • כלכלה - הפרטת המערכת הבנקאית וביטול מונופולים דה פקטו.
  • תחבורה - חיזוק והוזלת רשת התחבורה הציבורית.
  • בריאות - איסור על תמריצים כלכליים לרופאים על מכירת תרופות.
  • חינוך - ביטול הדרגתי של ספרי לימוד מודפסים ונגישות לפורמט דיגיטלי שלהם.

המפלגה גם תומכת בדמוקרטיה אלקטרונית, דמוקרטיה ישירה,[17] העיקרון של "פוליטיקה באפס-עלות",[18][19] ואי-אלימות.[20] בתחום מדיניות החוץ, בתנועת חמשת הכוכבים גינו התערבויות צבאיות של המערב במזרח התיכון הגדול (אפגניסטן, עיראק,[21] לוב), כמו גם כל רעיון של התערבות אמריקאית בסוריה.[22]

בבחירות הכלליות באיטליה בשנת 2013 זכתה התנועה במקום הראשון במספר הקולות לבית הנבחרים,[23]  אבל השיגה רק 109 צירים מתוך 630 בשל שיטת הבחירות אשר מעדיפה מפלגות הפועלות בתוך הקואליציה.[24] בפרלמנט האירופי התנועה היא חלק מקבוצות אירופה של חופש ודמוקרטיה ישירה (EFDD), יחד עם מפלגת העצמאות הבריטית. ב-2016 נבחרה וירג'יניה ראג'י מתנועת חמשת הכוכבים לאישה הראשונה בראשות עיריית רומא.[25]

בבחירות 2018 סיימה שוב במקום הראשון לאחר שגרפה למעלה מ-30% מהקולות[26]. לאחר הבחירות הקימה קואליציה יחד עם מפלגת הליגה הצפונית ודי מאיו מונה לתפקיד השר לפיתוח כלכלי וכן לתפקיד המשנה לראש הממשלה, במשותף עם מתאו סלביני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תנועת חמשת הכוכבים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "NOTIZIE IN DUE MINUTI". Corriere della Sera. 5 באוקטובר 2009. עמ' 64. בדיקה אחרונה ב-27 במאי 2012. 
  2. ^ "המפלגה שהוקמה על ידי קומיקאי עם בלוג - ורוצה להפוך את איטליה". nana 10 - חדשות. בדיקה אחרונה ב-28 בנובמבר 2017. 
  3. ^ "המפלגה שהוקמה על ידי קומיקאי עם בלוג - ורוצה להפוך את איטליה". nana 10 - חדשות. בדיקה אחרונה ב-28 בנובמבר 2017. 
  4. ^ This party structure has no official name, but was quickly nicknamed Direttorio ("Directorate") by the Italian press.
  5. ^ Luigi Di Maio, la mail che lo incastra.
  6. ^ Svolta di Grillo: «Sono il capo politico»
  7. ^ 7.0 7.1 Donatella M. Viola (2015). "Italy". in Donatella M. Viola. Routledge Handbook of European Elections. Routledge. עמ' 113. ISBN 978-1-317-50363-7. 
  8. ^ Alec Charles (2013). Media/Democracy: A Comparative Study. Cambridge Scholars Publishing. עמ' 77. ISBN 978-1-4438-5008-7. 
  9. ^ John Foot (2014). Modern Italy. Palgrave Macmillan. עמ' 223–226. ISBN 978-1-137-04192-0. 
  10. ^ Emilie van Haute; Anika Gauja (2015). Party Members and Activists. Routledge. עמ' 18. ISBN 978-1-317-52432-8. 
  11. ^ Walter Kickert; Tiina Randma-Liiv (2015). Europe Managing the Crisis: The Politics of Fiscal Consolidation. Routledge. עמ' 263. ISBN 978-1-317-52570-7. 
  12. ^ Mackenzie, James (29 בנובמבר 2014). "'Tired' Grillo overhauls leadership of Italy's 5-Star Movement". בדיקה אחרונה ב-14 במאי 2015. 
  13. ^ Lord John Eatwell; Mr Pascal Petit; Professor Terry McKinley (2014). Challenges for Europe in the World, 2030. Ashgate Publishing, Ltd.. עמ' 313. ISBN 978-1-4724-1925-5. 
  14. ^ Professor Davide Torsello (2013). The New Environmentalism?: Civil Society and Corruption in the Enlarged EU. Ashgate Publishing, Ltd.. עמ' 130. ISBN 978-1-4094-9511-6. 
  15. ^ Tom Lansford (2013). Political Handbook of the World 2013. SAGE Publications. עמ' 716. ISBN 978-1-4522-5825-6. 
  16. ^ "Grillo, confessione a eletti M5S: 'Finzione politica l'impeachment di Napolitano'". Il Fatto Quotidiano. בדיקה אחרונה ב-14 במאי 2015. 
  17. ^ "Beppe Grillo's Blog". Beppegrillo.it. בדיקה אחרונה ב-18 ביוני 2013. 
  18. ^ "Zero-Cost Politics". Beppegrillo.it. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2014. 
  19. ^ Redazione La Fucina (20 בנובמבר 2013). "La denuncia di Latouche: "Vogliono delegittimare Grillo e il M5S"". Lafucina.it. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2014. 
  20. ^ "Grillo, il Movimento 5 stelle, e la Nonviolenza". Pressenza.com. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2014. 
  21. ^ "Processo per l'Iraq". Beppegrillo.it. 18 באוגוסט 2010. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2014. 
  22. ^ "La Siria e "l'ora delle decisioni"". Beppegrillo.it. 27 באוגוסט 2013. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2014. 
  23. ^ "Risultato elezioni 2013: con i voti degli italiani all'estero il Pd è il primo partito alla Camera". huffingtonpost.it. 21 במרץ 2013. בדיקה אחרונה ב-8 ביוני 2015. 
  24. ^ Ministero dell'Interno - Scrutini Camera: Italia
  25. ^ Rosie Scamell (20 ביוני 2016). "Anti-establishment candidates elected to lead Rome and Turin". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-20 ביוני 2016. 
  26. ^ Ynet, מפלגת חמשת הכוכבים האיטלקית זכתה בכ-30% מהמושבים בפרלמנט, באתר כלכליסט, 5 במרץ 2018ֿ