תנועת חמשת הכוכבים
 | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מייסד | בפה גרילו, ג'אנרוברטו קזאלג'ו |
| מנהיגים | ג'וזפה קונטה |
| תקופת הפעילות | 2009–הווה (כ־13 שנים) |
| אידאולוגיות |
פופוליזם דמוקרטיה ישירה אירוסקפטיות אנטי-הגירה סביבתנות |
| מטה | רומא, איטליה |
| מיקום במפה הפוליטית | מרכז שמאל |
| ארגונים בינלאומיים |
אירופה של חופש ודמוקרטיה ישירה  |
| צבעים רשמיים | צהוב ולבן |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| הסנאט של הרפובליקה |
109 / 315 |
| בית הנבחרים של איטליה |
222 / 630 |
| הפרלמנט האירופי |
14 / 731 |
| www.movimento5stelle.it | |
  | |
תנועת חמשת הכוכבים (באיטלקית: Movimento 5 Stelle) היא מפלגה פוליטית באיטליה שהוקמה ב-4 באוקטובר 2009 על ידי בפה גרילו, קומיקאי ובלוגר ידוע,[1] ואסטרטג התקשורת ג'אנרוברטו קזאלג'ו.[2]
אידיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התנועה נחשבת פופוליסטית,[3][4] אנטי-ממסדית,[5][6] סביבתנית, אנטי-גלובליזציה ואירוסקפטית.[7][8] גרילו עצמו התייחס בעבר באופן פרובוקטיבי לתנועה וכינה אותה "פופליסטית".[9] חבריה מדגישים כי תנועת חמשת הכוכבים אינה מפלגה אלא "תנועה", ועל כן היא אינה יכולה להימצא בחלוקה הפוליטית המסורתית לשמאל-ימין. "חמשת הכוכבים" מתייחסים ל-5 סוגיות מפתח עבור המפלגה: מי שתייה, תחבורה בת קיימא, פיתוח בר-קיימא, זכות הגישה לאינטרנט (אנ'), ואיכות הסביבה. הנושאים העיקריים בתוכנית חזון התנועה:
- אנרגיה - מעבר לאנרגיה חופשית/ירוקה, שימוש באנרגיה מתחדשת.
- חופש המידע - גישה חופשית באינטרנט וביטול קשרים ממשלתיים/תאגידים לערוצי תקשורת.
- כלכלה - הפרטת המערכת הבנקאית וביטול מונופולים דה פקטו.
- תחבורה - חיזוק והוזלת רשת התחבורה הציבורית.
- בריאות - איסור על תמריצים כלכליים לרופאים על מכירת תרופות.
- חינוך - ביטול הדרגתי של ספרי לימוד מודפסים ונגישות לפורמט דיגיטלי שלהם.
המפלגה גם תומכת בדמוקרטיה אלקטרונית, דמוקרטיה ישירה,[10] העיקרון של "פוליטיקה באפס-עלות",[11][12] ואי-אלימות.[13] בתחום מדיניות החוץ, בתנועת חמשת הכוכבים גינו התערבויות צבאיות של המערב במזרח התיכון הגדול (אפגניסטן, עיראק,[14] לוב), כמו גם כל רעיון של התערבות אמריקאית בסוריה.[15]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו של קזאלג'ו באפריל 2016, הונהגה המפלגה על ידי גרילו ודירקטוריון של חמישה חברי פרלמנט. באוקטובר של אותה שנה התגלו מספר שערוריות וסקנדלים,[16] וגרילו הכריז על ביטול הדירקטוריון והכתיר את עצמו ל"מנהיג הפוליטי" של התנועה.[17]
בבחירות הכלליות באיטליה בשנת 2013 זכתה התנועה במקום הראשון במספר הקולות לבית הנבחרים,[18] אבל השיגה רק 109 צירים מתוך 630 בשל שיטת הבחירות אשר מעדיפה מפלגות הפועלות בתוך הקואליציה.[19] בפרלמנט האירופי התנועה היא חלק מקבוצות אירופה של חופש ודמוקרטיה ישירה (EFDD), יחד עם מפלגת העצמאות הבריטית. ב-2016 נבחרה וירג'יניה ראג'י מתנועת חמשת הכוכבים לאישה הראשונה בראשות עיריית רומא.[20]
בבחירות 2018 סיימה שוב במקום הראשון לאחר שגרפה למעלה מ-30% מהקולות.[21] לאחר הבחירות הקימה קואליציה יחד עם מפלגת הליגה הצפונית ודי מאיו מונה לשר לפיתוח כלכלי וכן לתפקיד המשנה לראש הממשלה, במשותף עם מתאו סלביני.
באוגוסט 2019, המפלגה הדמוקרטית הסוציאל-דמוקרטית ותנועת חמשת הכוכבים הסכימו על קואליציה חדשה.[22] זאת לאחר שהליגה הצפונית פירקה את הקואליציה הקודמת. בספטמבר התפצלה המפלגה הדמוקרטית והוקמה מפלגת "איטליה ויוה".[23][24]
אחרי שמפלגת "איטליה ויוה", בהנהגת ראש הממשלה לשעבר מתאו רנצי, פרשה מהקואליציה, הוקמה ממשלה כללה את רוב הסיעות בבית הנבחרים, כולל התנועה.[25]
בתחילת 2021, מנהיגה בפועל היה ויטו קרימי.[26]
בשנים 2021 ו-2022, התמודדה עם כמה מחלוקות כמות זהות ראש המפלגה והשותפות הקאליציונית עם המפלגה הדמוקרטית.[27]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של תנועת חמשת הכוכבים (באיטלקית)
תנועת חמשת הכוכבים, ברשת החברתית פייסבוק
תנועת חמשת הכוכבים, ברשת החברתית טוויטר
תנועת חמשת הכוכבים, ברשת החברתית אינסטגרם
תנועת חמשת הכוכבים, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יוסף ישראל, המפלגה שהוקמה על ידי קומיקאי עם בלוג - ורוצה להפוך את איטליה, באתר חדשות 13, 25 בנובמבר 2017
- ^ Marco Alfieri, Grillo e l’ombra di Casaleggio il guru con il mito di Re Artù, www.lastampa.it, 2012-05-26 (באיטלקית)
- ^ Donatella M. Viola (2015). "Italy". In Donatella M. Viola (ed.). Routledge Handbook of European Elections. Routledge. p. 113. ISBN 978-1-317-50363-7.
- ^ Alec Charles (2013). Media/Democracy: A Comparative Study. Cambridge Scholars Publishing. p. 77. ISBN 978-1-4438-5008-7.
- ^ Lord John Eatwell; Mr Pascal Petit; Professor Terry McKinley (2014). Challenges for Europe in the World, 2030. Ashgate Publishing, Ltd. p. 313. ISBN 978-1-4724-1925-5.
- ^ Mackenzie, James (2014-11-29). "'Tired' Grillo overhauls leadership of Italy's 5-Star Movement". נבדק ב-2015-05-14.
- ^ Professor Davide Torsello (2013). The New Environmentalism?: Civil Society and Corruption in the Enlarged EU. Ashgate Publishing, Ltd. p. 130. ISBN 978-1-4094-9511-6.
- ^ Tom Lansford (2013). Political Handbook of the World 2013. SAGE Publications. p. 716. ISBN 978-1-4522-5825-6.
- ^ "Grillo, confessione a eletti M5S: 'Finzione politica l'impeachment di Napolitano'". Il Fatto Quotidiano. נבדק ב-2015-05-14.
- ^ "Beppe Grillo's Blog". Beppegrillo.it. אורכב מ-המקור ב-2013-03-23. נבדק ב-2013-06-18.
- ^ "Zero-Cost Politics". Beppegrillo.it. אורכב מ-המקור ב-2014-01-05. נבדק ב-2014-06-25.
- ^ Redazione La Fucina (2013-11-20). "La denuncia di Latouche: "Vogliono delegittimare Grillo e il M5S"". Lafucina.it. אורכב מ-המקור ב-2014-10-19. נבדק ב-2014-06-25.
- ^ "Grillo, il Movimento 5 stelle, e la Nonviolenza". Pressenza.com. נבדק ב-2014-06-25.
- ^ "Processo per l'Iraq". Beppegrillo.it. 2010-08-18. אורכב מ-המקור ב-2014-07-08. נבדק ב-2014-06-25.
- ^ "La Siria e "l'ora delle decisioni"". Beppegrillo.it. 2013-08-27. אורכב מ-המקור ב-2014-10-17. נבדק ב-2014-06-25.
- ^ Luigi Di Maio, la mail che lo incastra.
- ^ Svolta di Grillo: «Sono il capo politico»
- ^ "Risultato elezioni 2013: con i voti degli italiani all'estero il Pd è il primo partito alla Camera". huffingtonpost.it. 2013-03-21. נבדק ב-2015-06-08.
- ^ Ministero dell'Interno - Scrutini Camera: Italia
- ^ Rosie Scamell (20 ביוני 2016). "Anti-establishment candidates elected to lead Rome and Turin". The Guardian. נבדק ב-20 ביוני 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ynet, מפלגת חמשת הכוכבים האיטלקית זכתה בכ-30% מהמושבים בפרלמנט, באתר כלכליסט, 5 במרץ 2018ֿ
- ^ אוני, אסף (2019-08-29). "איטליה בדרך לממשלה חדשה; "סלביני עשה את טעות העשור"". Globes. נבדק ב-2022-02-07.
- ^ ראש ממשלת איטליה לשעבר הכריז על מפץ בקואליציה מעורערת ממילא, בעיתון מקור ראשון, כ"ב באלול ה'תשע"ט, 22 בספטמבר 2019
- ^ הידיעות, ynet וסוכנויות (2019-08-08). "הסקרים מחמיאים לסלביני, ואיטליה בדרך לבחירות". Ynet. נבדק ב-2022-02-07.
- ^ ynet, איטליה: מריו דראגי הושבע לראש ממשלה, כלכליסט - www.calcalist.co.il, 2021-02-13
- ^ אדר פרימור, האם "סופר מריו" יצליח לחלץ את איטליה מהמשבר?, כלכליסט - www.calcalist.co.il, 2021-02-03
- ^ Italy’s 5Star Movement in disarray after judge suspends leader, POLITICO, 2022-02-07 (בAmerican English)