תנועת חמשת הכוכבים
 | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מייסד | בפה גרילו, ג'אנרוברטו קזאלג'ו |
| מנהיגים | לואיג'י די מאיו |
| שנת ייסוד | 2009 |
| אידאולוגיות |
פופוליזם דמוקרטיה ישירה אירוסקפטיות אנטי-הגירה סביבתנות |
| מספר חברים בפרלמנט |
סנאט: 109 / 315
בית הנבחרים: 222 / 630 |
| מספר חברים בפרלמנט בינלאומי |
הפרלמנט האירופי (מתוך המושבים המוקצים לאיטליה): 14 / 73 |
| מטה | רומא, איטליה |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל קיצוני |
| ארגונים בינלאומיים |
אירופה של חופש ודמוקרטיה ישירה  |
| צבעים רשמיים | צהוב ולבן |
| www.movimento5stelle.it | |
  | |
תנועת חמשת הכוכבים (באיטלקית: Movimento 5 Stelle) היא מפלגה פוליטית באיטליה שהוקמה ב-4 באוקטובר 2009 על ידי בפה גרילו, קומיקאי ובלוגר ידוע, ואסטרטג התקשורת ג'אנרוברטו קזאלג'ו.[1][2] לאחר מותו של קזאלג'ו באפריל 2016, הונהגה המפלגה על ידי גרילו[3] ודירקטוריון של חמישה חברי פרלמנט, וזאת עד אוקטובר 2016,[4] אז התגלו מספר שערוריות וסקנדלים,[5] וגרילו הכריז על ביטול הדירקטוריון והכתיר את עצמו ל"מנהיג הפוליטי" של התנועה.[6]
התנועה נחשבת פופוליסטית,[7][8][9][10] אנטי-ממסדית,[7][11][12][13] סביבתנית, אנטי-גלובליזציה ואירוסקפטית[14][15]. גרילו עצמו התייחס בעבר באופן פרובוקטיבי לתנועה וכינה אותה "פופליסטית".[16] חבריה מדגישים כי תנועת חמשת הכוכבים אינה מפלגה אלא "תנועה", ועל כן היא אינה יכולה להימצא בחלוקה הפוליטית המסורתית לשמאל-ימין. "חמשת הכוכבים" מתייחסים ל-5 סוגיות מפתח עבור המפלגה: מי שתייה, תחבורה בת קיימא, פיתוח בר-קיימא, זכות הגישה לאינטרנט (אנ'), ואיכות הסביבה. הנושאים העיקריים בתוכנית חזון התנועה:
- אנרגיה - מעבר לאנרגיה חופשית/ירוקה, שימוש באנרגיה מתחדשת.
- חופש המידע - גישה חופשית באינטרנט וביטול קשרים ממשלתיים/תאגידים לערוצי תקשורת.
- כלכלה - הפרטת המערכת הבנקאית וביטול מונופולים דה פקטו.
- תחבורה - חיזוק והוזלת רשת התחבורה הציבורית.
- בריאות - איסור על תמריצים כלכליים לרופאים על מכירת תרופות.
- חינוך - ביטול הדרגתי של ספרי לימוד מודפסים ונגישות לפורמט דיגיטלי שלהם.
המפלגה גם תומכת בדמוקרטיה אלקטרונית, דמוקרטיה ישירה,[17] העיקרון של "פוליטיקה באפס-עלות",[18][19] ואי-אלימות.[20] בתחום מדיניות החוץ, בתנועת חמשת הכוכבים גינו התערבויות צבאיות של המערב במזרח התיכון הגדול (אפגניסטן, עיראק,[21] לוב), כמו גם כל רעיון של התערבות אמריקאית בסוריה.[22]
בבחירות הכלליות באיטליה בשנת 2013 זכתה התנועה במקום הראשון במספר הקולות לבית הנבחרים,[23] אבל השיגה רק 109 צירים מתוך 630 בשל שיטת הבחירות אשר מעדיפה מפלגות הפועלות בתוך הקואליציה.[24] בפרלמנט האירופי התנועה היא חלק מקבוצות אירופה של חופש ודמוקרטיה ישירה (EFDD), יחד עם מפלגת העצמאות הבריטית. ב-2016 נבחרה וירג'יניה ראג'י מתנועת חמשת הכוכבים לאישה הראשונה בראשות עיריית רומא.[25]
בבחירות 2018 סיימה שוב במקום הראשון לאחר שגרפה למעלה מ-30% מהקולות[26]. לאחר הבחירות הקימה קואליציה יחד עם מפלגת הליגה הצפונית ודי מאיו מונה לתפקיד השר לפיתוח כלכלי וכן לתפקיד המשנה לראש הממשלה, במשותף עם מתאו סלביני.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תנועת חמשת הכוכבים, ברשת החברתית פייסבוק
תנועת חמשת הכוכבים, ברשת החברתית טוויטר
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "NOTIZIE IN DUE MINUTI". Corriere della Sera. 5 באוקטובר 2009. עמ' 64. בדיקה אחרונה ב-27 במאי 2012.
- ^ "המפלגה שהוקמה על ידי קומיקאי עם בלוג - ורוצה להפוך את איטליה". nana 10 - חדשות. בדיקה אחרונה ב-28 בנובמבר 2017.
- ^ "המפלגה שהוקמה על ידי קומיקאי עם בלוג - ורוצה להפוך את איטליה". nana 10 - חדשות. בדיקה אחרונה ב-28 בנובמבר 2017.
- ^ This party structure has no official name, but was quickly nicknamed Direttorio ("Directorate") by the Italian press.
- ^ Luigi Di Maio, la mail che lo incastra.
- ^ Svolta di Grillo: «Sono il capo politico»
- ^ 7.0 7.1 Donatella M. Viola (2015). "Italy". in Donatella M. Viola. Routledge Handbook of European Elections. Routledge. עמ' 113. ISBN 978-1-317-50363-7.
- ^ Alec Charles (2013). Media/Democracy: A Comparative Study. Cambridge Scholars Publishing. עמ' 77. ISBN 978-1-4438-5008-7.
- ^ John Foot (2014). Modern Italy. Palgrave Macmillan. עמ' 223–226. ISBN 978-1-137-04192-0.
- ^ Emilie van Haute; Anika Gauja (2015). Party Members and Activists. Routledge. עמ' 18. ISBN 978-1-317-52432-8.
- ^ Walter Kickert; Tiina Randma-Liiv (2015). Europe Managing the Crisis: The Politics of Fiscal Consolidation. Routledge. עמ' 263. ISBN 978-1-317-52570-7.
- ^ Mackenzie, James (29 בנובמבר 2014). "'Tired' Grillo overhauls leadership of Italy's 5-Star Movement". בדיקה אחרונה ב-14 במאי 2015.
- ^ Lord John Eatwell; Mr Pascal Petit; Professor Terry McKinley (2014). Challenges for Europe in the World, 2030. Ashgate Publishing, Ltd.. עמ' 313. ISBN 978-1-4724-1925-5.
- ^ Professor Davide Torsello (2013). The New Environmentalism?: Civil Society and Corruption in the Enlarged EU. Ashgate Publishing, Ltd.. עמ' 130. ISBN 978-1-4094-9511-6.
- ^ Tom Lansford (2013). Political Handbook of the World 2013. SAGE Publications. עמ' 716. ISBN 978-1-4522-5825-6.
- ^ "Grillo, confessione a eletti M5S: 'Finzione politica l'impeachment di Napolitano'". Il Fatto Quotidiano. בדיקה אחרונה ב-14 במאי 2015.
- ^ "Beppe Grillo's Blog". Beppegrillo.it. בדיקה אחרונה ב-18 ביוני 2013.
- ^ "Zero-Cost Politics". Beppegrillo.it. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2014.
- ^ Redazione La Fucina (20 בנובמבר 2013). "La denuncia di Latouche: "Vogliono delegittimare Grillo e il M5S"". Lafucina.it. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2014.
- ^ "Grillo, il Movimento 5 stelle, e la Nonviolenza". Pressenza.com. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2014.
- ^ "Processo per l'Iraq". Beppegrillo.it. 18 באוגוסט 2010. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2014.
- ^ "La Siria e "l'ora delle decisioni"". Beppegrillo.it. 27 באוגוסט 2013. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2014.
- ^ "Risultato elezioni 2013: con i voti degli italiani all'estero il Pd è il primo partito alla Camera". huffingtonpost.it. 21 במרץ 2013. בדיקה אחרונה ב-8 ביוני 2015.
- ^ Ministero dell'Interno - Scrutini Camera: Italia
- ^ Rosie Scamell (20 ביוני 2016). "Anti-establishment candidates elected to lead Rome and Turin". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-20 ביוני 2016.
- ^ Ynet, מפלגת חמשת הכוכבים האיטלקית זכתה בכ-30% מהמושבים בפרלמנט, באתר כלכליסט, 5 במרץ 2018ֿ
