תנועת חמשת הכוכבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תנועת חמשת הכוכבים
Movimento 5 Stelle
M5S logo 2050.svg
מדינה איטליהאיטליה איטליה
מייסד בפה גרילו, ג'אנרוברטו קזאלג'ו
מנהיגים ג'וזפה קונטה
תקופת הפעילות 2009–הווה (כ־13 שנים)
אידאולוגיות פופוליזם
דמוקרטיה ישירה
אירוסקפטיות
אנטי-הגירה
סביבתנות
מטה רומא, איטליה
מיקום במפה הפוליטית מרכז שמאל
ארגונים בינלאומיים אירופה של חופש ודמוקרטיה ישירה עריכת הנתון בוויקינתונים
צבעים רשמיים צהוב ולבן
נציגויות בפרלמנטים
הסנאט של הרפובליקה
109 / 315
בית הנבחרים של איטליה
222 / 630
הפרלמנט האירופי
14 / 731
www.movimento5stelle.it
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תנועת חמשת הכוכביםאיטלקית: Movimento 5 Stelle) היא מפלגה פוליטית באיטליה שהוקמה ב-4 באוקטובר 2009 על ידי בפה גרילו, קומיקאי ובלוגר ידוע,[1] ואסטרטג התקשורת ג'אנרוברטו קזאלג'ו.[2]

אידיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה נחשבת פופוליסטית,[3][4] אנטי-ממסדית,[5][6] סביבתנית, אנטי-גלובליזציה ואירוסקפטית.[7][8] גרילו עצמו התייחס בעבר באופן פרובוקטיבי לתנועה וכינה אותה "פופליסטית".[9] חבריה מדגישים כי תנועת חמשת הכוכבים אינה מפלגה אלא "תנועה", ועל כן היא אינה יכולה להימצא בחלוקה הפוליטית המסורתית לשמאל-ימין. "חמשת הכוכבים" מתייחסים ל-5 סוגיות מפתח עבור המפלגה: מי שתייה, תחבורה בת קיימא, פיתוח בר-קיימא, זכות הגישה לאינטרנט (אנ'), ואיכות הסביבה. הנושאים העיקריים בתוכנית חזון התנועה:

  • אנרגיה - מעבר לאנרגיה חופשית/ירוקה, שימוש באנרגיה מתחדשת.
  • חופש המידע - גישה חופשית באינטרנט וביטול קשרים ממשלתיים/תאגידים לערוצי תקשורת.
  • כלכלה - הפרטת המערכת הבנקאית וביטול מונופולים דה פקטו.
  • תחבורה - חיזוק והוזלת רשת התחבורה הציבורית.
  • בריאות - איסור על תמריצים כלכליים לרופאים על מכירת תרופות.
  • חינוך - ביטול הדרגתי של ספרי לימוד מודפסים ונגישות לפורמט דיגיטלי שלהם.

המפלגה גם תומכת בדמוקרטיה אלקטרונית, דמוקרטיה ישירה,[10] העיקרון של "פוליטיקה באפס-עלות",[11][12] ואי-אלימות.[13] בתחום מדיניות החוץ, בתנועת חמשת הכוכבים גינו התערבויות צבאיות של המערב במזרח התיכון הגדול (אפגניסטן, עיראק,[14] לוב), כמו גם כל רעיון של התערבות אמריקאית בסוריה.[15]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של קזאלג'ו באפריל 2016, הונהגה המפלגה על ידי גרילו ודירקטוריון של חמישה חברי פרלמנט. באוקטובר של אותה שנה התגלו מספר שערוריות וסקנדלים,[16] וגרילו הכריז על ביטול הדירקטוריון והכתיר את עצמו ל"מנהיג הפוליטי" של התנועה.[17]

בבחירות הכלליות באיטליה בשנת 2013 זכתה התנועה במקום הראשון במספר הקולות לבית הנבחרים,[18] אבל השיגה רק 109 צירים מתוך 630 בשל שיטת הבחירות אשר מעדיפה מפלגות הפועלות בתוך הקואליציה.[19] בפרלמנט האירופי התנועה היא חלק מקבוצות אירופה של חופש ודמוקרטיה ישירה (EFDD), יחד עם מפלגת העצמאות הבריטית. ב-2016 נבחרה וירג'יניה ראג'י מתנועת חמשת הכוכבים לאישה הראשונה בראשות עיריית רומא.[20]

בבחירות 2018 סיימה שוב במקום הראשון לאחר שגרפה למעלה מ-30% מהקולות.[21] לאחר הבחירות הקימה קואליציה יחד עם מפלגת הליגה הצפונית ודי מאיו מונה לשר לפיתוח כלכלי וכן לתפקיד המשנה לראש הממשלה, במשותף עם מתאו סלביני.

באוגוסט 2019, המפלגה הדמוקרטית הסוציאל-דמוקרטית ותנועת חמשת הכוכבים הסכימו על קואליציה חדשה.[22] זאת לאחר שהליגה הצפונית פירקה את הקואליציה הקודמת. בספטמבר התפצלה המפלגה הדמוקרטית והוקמה מפלגת "איטליה ויוה".[23][24]

אחרי שמפלגת "איטליה ויוה", בהנהגת ראש הממשלה לשעבר מתאו רנצי, פרשה מהקואליציה, הוקמה ממשלה כללה את רוב הסיעות בבית הנבחרים, כולל התנועה.[25]

בתחילת 2021, מנהיגה בפועל היה ויטו קרימי.[26]

בשנים 2021 ו-2022, התמודדה עם כמה מחלוקות כמו זהות ראש המפלגה והשותפות הקאליציונית עם המפלגה הדמוקרטית.[27] בשנת 2022, הסיעה חוותה פיצול גדול בעקבות מחלוקת בנושא היחס למלחמת רוסיה-אוקראינה.[28]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תנועת חמשת הכוכבים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף ישראל, המפלגה שהוקמה על ידי קומיקאי עם בלוג - ורוצה להפוך את איטליה, באתר חדשות 13, ‏25 בנובמבר 2017
  2. ^ Marco Alfieri, Grillo e l’ombra di Casaleggio il guru con il mito di Re Artù, www.lastampa.it, ‏2012-05-26 (באיטלקית)
  3. ^ Donatella M. Viola (2015). "Italy". In Donatella M. Viola (ed.). Routledge Handbook of European Elections. Routledge. p. 113. ISBN 978-1-317-50363-7.
  4. ^ Alec Charles (2013). Media/Democracy: A Comparative Study. Cambridge Scholars Publishing. p. 77. ISBN 978-1-4438-5008-7.
  5. ^ Lord John Eatwell; Mr Pascal Petit; Professor Terry McKinley (2014). Challenges for Europe in the World, 2030. Ashgate Publishing, Ltd. p. 313. ISBN 978-1-4724-1925-5.
  6. ^ Mackenzie, James (2014-11-29). "'Tired' Grillo overhauls leadership of Italy's 5-Star Movement". נבדק ב-2015-05-14.
  7. ^ Professor Davide Torsello (2013). The New Environmentalism?: Civil Society and Corruption in the Enlarged EU. Ashgate Publishing, Ltd. p. 130. ISBN 978-1-4094-9511-6.
  8. ^ Tom Lansford (2013). Political Handbook of the World 2013. SAGE Publications. p. 716. ISBN 978-1-4522-5825-6.
  9. ^ "Grillo, confessione a eletti M5S: 'Finzione politica l'impeachment di Napolitano'". Il Fatto Quotidiano. נבדק ב-2015-05-14.
  10. ^ "Beppe Grillo's Blog". Beppegrillo.it. אורכב מ-המקור ב-2013-03-23. נבדק ב-2013-06-18.
  11. ^ "Zero-Cost Politics". Beppegrillo.it. אורכב מ-המקור ב-2014-01-05. נבדק ב-2014-06-25.
  12. ^ Redazione La Fucina (2013-11-20). "La denuncia di Latouche: "Vogliono delegittimare Grillo e il M5S"". Lafucina.it. אורכב מ-המקור ב-2014-10-19. נבדק ב-2014-06-25.
  13. ^ "Grillo, il Movimento 5 stelle, e la Nonviolenza". Pressenza.com. נבדק ב-2014-06-25.
  14. ^ "Processo per l'Iraq". Beppegrillo.it. 2010-08-18. אורכב מ-המקור ב-2014-07-08. נבדק ב-2014-06-25.
  15. ^ "La Siria e "l'ora delle decisioni"". Beppegrillo.it. 2013-08-27. אורכב מ-המקור ב-2014-10-17. נבדק ב-2014-06-25.
  16. ^ Luigi Di Maio, la mail che lo incastra.
  17. ^ Svolta di Grillo: «Sono il capo politico»
  18. ^ "Risultato elezioni 2013: con i voti degli italiani all'estero il Pd è il primo partito alla Camera". huffingtonpost.it. 2013-03-21. נבדק ב-2015-06-08.
  19. ^ Ministero dell'Interno - Scrutini Camera: Italia
  20. ^ Rosie Scamell (20 ביוני 2016). "Anti-establishment candidates elected to lead Rome and Turin". The Guardian. נבדק ב-20 ביוני 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ Ynet, מפלגת חמשת הכוכבים האיטלקית זכתה בכ-30% מהמושבים בפרלמנט, באתר כלכליסט, 5 במרץ 2018ֿ
  22. ^ אוני, אסף (2019-08-29). "איטליה בדרך לממשלה חדשה; "סלביני עשה את טעות העשור"". Globes. נבדק ב-2022-02-07.
  23. ^ ראש ממשלת איטליה לשעבר הכריז על מפץ בקואליציה מעורערת ממילא, בעיתון מקור ראשון, כ"ב באלול ה'תשע"ט, 22 בספטמבר 2019
  24. ^ הידיעות, ynet וסוכנויות (2019-08-08). "הסקרים מחמיאים לסלביני, ואיטליה בדרך לבחירות". Ynet. נבדק ב-2022-02-07.
  25. ^ ynet, איטליה: מריו דראגי הושבע לראש ממשלה, כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2021-02-13
  26. ^ אדר פרימור, האם "סופר מריו" יצליח לחלץ את איטליה מהמשבר?, כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2021-02-03
  27. ^ Italy’s 5Star Movement in disarray after judge suspends leader, POLITICO, ‏2022-02-07 (בAmerican English)
  28. ^ Five Star Movement split over Ukraine unsettles Italy’s ruling coalition, France 24, ‏2022-06-26 (באנגלית)