לדלג לתוכן

ההרים הטראנס-אנטארקטיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ההרים הטראנס-אנטארקטיים
ההרים הטראנס-אנטארקטיים בצפון ארץ ויקטוריה בקרבת כף רוברטס
ההרים הטראנס-אנטארקטיים בצפון ארץ ויקטוריה בקרבת כף רוברטס
מידע כללי
גובה 4,528 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 584,000 קמ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אזור הברית האנטארקטית,
אורך הרכס 3,500 ק"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 85°S 175°W / 85°S 175°W / -85; -175
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ההרים הטראנס-אנטארקטיים (בקיצור TAM) יוצרים רכס הררי באנטארקטיקה המשתרע, בכמה הפסקות, על פני היבשת מכף אדייר בצפון ארץ ויקטוריה אל ארץ קואוטס. ההרים האלה מפרידים בין מזרח אנטארקטיקה למערב אנטארקטיקה. הם כוללים מספר קבוצות הרים המכונות כל אחת בשם נפרד, ואלה, בתורן, מתחלקות שוב לכמה רכסים קטנים יותר.

רכס ההרים משתרע בין ים רוס לים ודל לכל אורך אנטארקטיקה, ומכאן שמו. ההרים הטראנס-אנטארקטיים, שאורכם כולל הוא 5600 ק"מ, הם בין רכסי ההרים הארוכים ביותר עלי אדמות. הרכס, שרוחבו 300-100 ק"מ, מהווה גבול בין מזרח אנטארקטיקה למערבה. תכסית הקרח של מזרח אנטארקטיקה תוחמת את ההרים הטראנס-אנטארקטיים לכל אורכם מן הצד המזרחי, ואילו צדו המערבי של הרכס תחום בים רוס בארץ ויקטוריה, מכף אדייר עד מצר מקמרדו, מדף הקרח רוס ממצר מקמרדו עד סמוך לקרחון סקוט, ותכסית הקרח של מערב אנטארקטיקה מעבר לו.

הפסגות והעמקים היבשים של ההרים הטראנס-אנטארקטיים הם מן המקומות המעטים באנטארקטיקה שאינם מכוסים בקרח. הפסגה הגבוהה ביותר מתנשאת לגובה של למעלה מ-4,500 מטרים מעל פני הים. העמקים היבשים מקמרדו נמצאים סמוך למצר מקמרדו ומייצגים תופעה אנטארקטית יחידה במינה: נופים נטולי שלג וקרח, הודות לרמת משקעים נמוכה עד קיצוניות וארוזיה של קרח עקב התמוססות בעמקים. ההר הגבוה ביותר בהרים הטראנס-אנטארקטיים הוא הר קירקפטריק, המתנשא לגובה 4,528 מ' ברכס המלכה אלכסנדרה. פסגות מבודדות מוקפות קרח נקראות נונאטאק.

בינואר 2008 דיווח צוות של הסקר הבריטי-אנטארקטי (BAS, British Antarctic Survey) על התפרצות געשית משוערת שאירעה מתחת למעטה הקרח באנטארקטיקה לפני 2,200 שנה.[1] דיווח זה נשען על סקר אווירי וצילומי מכ"ם, והוא טוען כי התפרצות זו היא הגדולה ביותר באזור במהלך 10,000 השנים האחרונות. האפר הגעשי הושקע על פני הקרח למרגלות הרי הדסון, וכיסה שטח של כ-25,000 קמ"ר, כנראה מעמוד אפר בגובה 12 ק"מ. החוקרים גילו פסגה הררית 100 מ' לפני השטח, ומאמינים כי זו פסגתו של הטויה הקשור להתפרצות.

פינגווינים, כלבי-ים ועופות ים חיים לאורך קו החוף של ים רוס בארץ ויקטוריה, ואילו צורות החיים בפנים ההרים הטראנס-אנטארקטיים מוגבלות לחיידקים, טחבים, אצות ופטריות.[2]

ההרים הטראנס-אנטארקטיים נצפו לראשונה על ידי קפטן ג'יימס רוס בשנת 1841, מים רוס. הרכס הוא מחסום טבעי שהכרחי לחצות אותו כדי להגיע אל הקוטב הדרומי ממדף הקרח רוס. בשנת 1908, לא הגיעה הקבוצה של ארנסט שקלטון אל הקוטב הדרומי, אבל הייתה הראשונה לחצות את ההרים דרך קרחון בירדמור. רוברט סקוט חזר אל אותו קרחון בשנת 1911, ואילו רואלד אמונדסן חצה את הרכס דרך קרחון אקסל הייברג.

חלק גדול מן הרכס לא נחקר עד שלהי שנות ה-50', כאשר משלחות כמו מבצע הייג'אמפ והשנה הגאופיזית הבינלאומית עשו שימוש נרחב בתצלומי אוויר והתרכזו בחקירה יסודית של היבשת כולה. השם "ההרים הטראנס-אנטארקטיים" ניתן בשנת 1962 בהמלצת הוועדה המייעצת לשמות אנטארקטיים (ועדת US-ACAN, בסמכות אמריקאית לשמות גאוגרפיים). השם הזה, התיאורי לחלוטין (בניגוד להרבה שמות גאוגרפיים אחרים באנטארקטיקה), קיבל אישור בינלאומי.

קרחון לברט בהרי המלכה מוד הוא הנתיב המתוכנן דרך ההרים הטראנס-אנטארקטיים לדרך האספקה היבשתית בין תחנת מקמרדו לתחנת הקוטב הדרומי אמונדסן-סקוט.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Gunter Faure, Teresa M. Mensing, The Transantarctic Mountains: Rocks, Ice, Meteorites and Water, Springer
• Sokol, E. R., C. W. Herbold, C. K. Lee, S. C. Cary, and J. E. Barrett, Local and regional influences over soil microbial metacommunities in the Transantarctic Mountains, Ecosphere 4(11):136. http://dx.doi.org/10.1890/ ES13-00136.1 2013
• I.B. Campbell, G.G.C. Claridge, Antarctica: Soils, Weathering Processes and Environment, PP 30 - 32
• A.R. Lewis, D.R. Marchant, A.C. Ashworth, S.R. Hemming, M.L. Machlus, Major middle Miocene global climate change: Evidence from East Antarctica and the Transantarctic Mountains

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ התפרצות געשית באנטארקטיקה
  2. ^ ראו ב"לקריאה נוספת" את מאמרו של Sokol