החברה הגאוגרפית הרוסית

החברה הגאוגרפית הרוסית (ברוסית: Русское географическое общество) היא אגודה מדעית רוסית, שנוסדה ב-18 באוגוסט 1845 למטרת קידומם של מדעי הגאוגרפיה. כיום, זהו מרכז מוביל לגאוגרפיה, התומך במחקר, חינוך, משלחות גילוי ומחקר ועבודת שדה ומקדם עניין ציבורי והבנה מיודעת של העולם - אוכלוסיות, מקומות וסביבות.

זוהי אחת האגודות המדעיות הוותיקות בתחום, אחרי זו הצרפתית (1821), הגרמנית (1828) והבריטית (1830). משנת 1956 החברה היא חברה באיגוד הבינלאומי לגאוגרפיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל החברה הגאוגרפית הקיסרית הרוסית, 1914

החברה הגאוגרפית הרוסית נוסדה בשנת 1845 כמכון שמטרתו לקדם את מדע הגאוגרפיה, בחסות הקיסר ניקולאי הראשון, שהעניק לה כתב הרשאה קיסרי ונודעה בהמשך בשם "החברה הגאוגרפית הקיסרית הרוסית" עד שנת 1917.

17 חבריה המייסדים של החברה הגאוגרפית היו:^[1] קונסטנטין ארסנייב, פרידריך וילהלם רמברט פון ברג, קרל ארנסט פון בייר, פרדיננד וראנגל, פלטון צ'יחאצ'וב, ולדימיר דאל, פטר קופן, אלכסיי לבשין, ויליאם הרברט הובס, גרגור פון הלמרסן, אדם יוהאן פון קרוזנשטרן, מיכאיל מוראביוב-וילנסקי, פיודור ליטקה, ולדימיר אודייבסקי, פיוטר ריקורד, מיכאיל ורונצ'נקו, וסילי פרובסקי ופרידריך פון שטרובה

נשיאי החברה הגאוגרפית הקיסרית הנסיך הגדול קונסטנטין מיכאילוביץ' (1845 - 1892) והנסיך הגדול ניקולאי מיכאילוביץ' (1892 - 1917), אך למעשה נוהלה על ידי סגני נשיא החברה: פיודור ליטקה (1845 - 1850), הרוזן מיכאיל מוראביוב-וילנסקי (1850 - 1857), פיוטר סמיונוב טיין-שאנסקי (1873 - 1914) ויולי שוקאלסקי (1914 - 1931).

סניפים שונים של החברה הגאוגרפית הוקמו בקווקז (1850), אירקוטסק (1851), וילנה (1867), אורנבורג (1868), קייב (1873), אומסק (1877) וערים אחרות.

החברה העניקה חסות וארגנה את משלחות המסע של ריצ'רד מאק, פיוטר קרופוטקין, סמיון טיין-שאנסקי, ניקולאי מיקלוחו-מיקלאי, ניקולאי פרז'וואלסקי, פיוטר קוזלוב, ולדימיר אוברוצ'ב ולב ברג. החברה סייעה גם להקים את תחנות המחקר הראשונות בקוטב הצפוני של רוסיה והייתה הראשונה לחקור בפרוטרוט את הפולקלור הרוסי ואגדות העם האוקראיניות.

החברה הייתה הראשונה לארגן משלחות חקר להרי אורל בשנים 1847-1850 ולנהר אמור בשנים 1854-1863 ולאזורים המרוחקים של המזרח הרחוק הרוסי ומונגוליה בשנות 1870. עד 1917 הורכבה החברה הגאוגרפית מ-11 סניפים ואלף חברים.

לאחר הקמת ברית המועצות החברה הפכה לחברה הגאוגרפית הסובייטית, או לחברה הגאוגרפית של ברית המועצות ולנשיאיה מונו אישים כניקולאי ואווילוב (1931 - 1940), לב ברג (1940 - 1950), יבגני פאבלובסקי (1952 - 1964), סטניסלב קלסניק (1964 - 1977) וחוקר הקוטב אלכסיי טרשניקוב (1977 - 1991)

החברה ערכה מספר הכנסים והעניקה פרסים תלת שנתיים כמו מדליית הזהב הגדולה ופרסים דו-שנתיים על שמם של פרז'וואלסקי, ליטקה וסמיונוב^[2] והעניקה גם את הפרס הדו שנתי על שם סמיון דז'נייב. עד שנת 1970 החברה הוציאה לאור למעלה מ-2,000 כרכים של ספרות גאוגרפית, לרבות מגזין "הרשומות" (Записки, שיוצא לאור מאז 1846) ומגזין "הידיעות" (Известия, יוצא לאור מאז 1865).

החברה הגאוגרפית שינתה את שמה חזרה לשמה ההיסטורי בשנת 1991 והעתיקה את משרדיה הראשיים חזרה לסנקט פטרבורג.

בספטמבר 2010 אלבר השני, נסיך מונקו הפך לחבר כבוד בחברה הגאוגרפית הרוסית.

מאז 2002 החברה מתחזקת ותומכת במחנה הקרח ברנאו שבקוטב הצפוני המשמש בעיקר למטרות תיירות ומחקר. מאז התפרקות ברית המועצות עמדו בראש החברה אישים שונים כדוגמת החוקרים יורי סליבורסטוב וסרגיי לברוב ואנשי צבא כאנטולי קומאריצין וסרגיי שויגו.

נשיאי החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

#	תאריכים	ראש החברה	שם התפקיד	תארים מדעיים	הערות
1	1845—1892	קונסטנטין ניקולאייביץ'	יושב ראש	חבר כבוד באקדמיה למדעים
2	1892—1917	ניקולאי מיכאילוביץ'	יושב בראש	חבר כבוד באקדמיה למדעים
3	1917—1931	יולי שוקאלסקי	יושב ראש	חבר כבוד באקדמיה למדעים	בתקופתו נקרא החברה בשם החברה הגאוגרפית של ברית המועצות, או החברה הגאוגרפית הסובייטית
4	1931—1940	ניקולאי ואווילוב	נשיא	אקדמאי באקדמיה למדעים	נשיא האקדמיה הסובייטית למדעי החקלאות
5	1940—1950	לב ברג	נשיא	אקדמאי באקדמיה למדעים
6	1952—1964	יבגני פאבלובסקי	נשיא	אקדמאי באקדמיה למדעים
7	1964—1977	סטניסלב קלסניק	נשיא	אקדמאי באקדמיה למדעים
8	1977—1991	אלכסיי טרושניקוב	נשיא	אקדמאי באקדמיה למדעים
9	1991—2000	סרגיי לברוב	נשיא	דוקטור לגאוגרפיה	החברה הגאוגרפית שינתה שמה חזרה לשמה ההיסטורי "החברה הגאוגרפית הרוסית"
10	2000—2002	יורי סליבורסטוב	נשיא	דוקטור לגאולוגיה
11	2002—2009	אנטולי קומאריצין	נשיא	דוקטור למדעים טכניים	עמד בראש מחלקת הניווט והאוקיינוגרפיה במשרד ההגנה
12	2009 — מכהן	סרגיי שויגו	נשיא	דוקטור לכלכלה	כיהן במקביל כראש המשרד למצבי חירום של רוסיה ושר ההגנה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Pyotr Semyonov-Tyan-Shansky. История полувековой деятельности Императорского Русского географического общества. Volumes 1-3. SPb, 1896.
לב ברג. Всесоюзное Географическое общество за 100 лет. 1845-1945. Moscow-Leningrad, 1946.
Географическое общество за 125 лет. Leningrad, 1970.
Hirsch, Francine. 2005. Empire of Nations: Ethnographic Knowledge and the Making of the Soviet Union. Ithaca, NY: Cornell University Press. ISBN 0-8014-4273-7