המכון האפיפיורי למקרא

המכון האפיפיורי למקרא
Pontificio Istituto Biblico
pontifical institute
תקופת הפעילות	1909–הווה (כ־115 שנים)
מייסדים	פיוס העשירי
בעלי תפקידים
רקטור	Michael Francis Kolarcik
מיקום
מדינה	איטליה
קואורדינטות	41°53′56″N 12°29′01″E / 41.898888888889°N 12.483611111111°E
	www.biblico.it
	(למפת רומא רגילה) המכון האפיפיורי למקרא

המכון האפיפיורי למקרא (באיטלקית: Pontificio Istituto Biblico) הוא מוסד אקדמאי ללימודי מקרא, ארכאולוגיה ולימודי המזרח התיכון, המסונף לאוניברסיטה האפיפיורית הגריגוריאנית ומיועד לתלמידים נוצרים קתולים. למכון סניף בירושלים שהוקם ביוזמת הוותיקן בשנת 1927 ברחוב פול-אמיל בוטה, המשמש כבית ספר ומעון סטודנטים לארכאולוגיה, מקרא ועברית.

תולדות המכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון נוסד בצו אפיפיורי על ידי האפיפיור פיוס העשירי ב-7 במאי 1909 כמכון ללימוד כתבי הקודש "וכל הנושאים הקשורים". החל מ-1916 הותר למכון להעניק תואר אקדמי ומ-1930 הותר לו להעניק תואר דוקטור.

מטה המכון ובית הספר העיקרי נמצאים ב"פיאצה דלה פילוטה", ברומא בסמוך למבנה של האוניברסיטה האפיפיורית הגרגוריאנית, ומשנת 1927 יש לו סניף בירושלים.

הסניף בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תולדות המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המאה ה-20 הוחלט בוותיקן להקים מוסד נוסף ללימודי מקרא וארכאולוגיה בארץ ישראל, על מנת להוות בסיס ליציאה ללימודי ארכאולוגיה וגאוגרפיה של המזרח יחד עם שהות במקומות בהם חי ופעל ישו, וזאת בנוסף לבית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה של המסדר הדומיניקני. המוסד החדש, הוא המכון האפיפיורי למקרא, הופקד בידי הישועים והוגדר כמכון שמרני, בניגוד לרוח המודרנית אליה נטה בית הספר למקרא ולארכאולוגיה. מבנה המכון נחנך בשנת 1927 על ידי האב אלכסיס מאלון.

כיום מציע הסניף בירושלים תוכניות אקדמיות יחד עם האוניברסיטה העברית, ללימודי עברית, תנ"ך, גאוגרפיה של ארץ ישראל ולימודי דת נוצרית ויוונית, באנגלית. תוכנית אחרת מוצעת בשיתוף פעולה על האקול ביבליק ומתמקדת בשפות שמיות וארכאולוגיה. בכל מחזור לומדים 25 - 30 סטודנטים מרחבי העולם.

המכון מתייחס ליהדות בכבוד ובהערכה. הסטודנטים לומדים תלמוד ובמכון מוצבת אנדרטה לזכר השואה, המורכבת משש דמויות ברונזה המהוות פמוטים לנרות, הניצבות על מגן דוד מרוסק ועליו מילות הקדיש "יתגדל ויתקדש שמה רבא".

התרבות הע'סולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – תלוליות ע'סול

מייסד המכון היה הכומר אלקסיס מאלון, שהיה ארכאולוג וניסה למצוא את סדום ועמורה. הוא חפר בעבר הירדן המזרחי באזור תוּלֵילַאת אל-עַ'סוּל כ-14 ק"מ מצפון-מזרח לים המלח, שם מצא חמש תלוליות עפר אותן דימה ל"חמש ערי הכיכר" המוזכרות בספר בראשית, פרק י"ט. הוא מצא שרידים חשובים של תרבות מן התקופה הכלקוליתית ובכלל זה ציור קיר מרשים שהועתק והוצב במכון. הקרמיקה הייחודית והשרידים הקשורים לאזור מגדירים את "התרבות הע'סולית" ואת תחילת התקופה הכלכוליתית בארץ ישראל.

לצורך אחסון ותצוגת הממצאים נבנה במקום מוזיאון קטן.

"אלכס"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1935 קיבל המכון מן הפטריארך של אלכסנדריה מתנה בדמות מומיה של פקיד מצרי צעיר שנחנט במאה ה-3 לפנה"ס. החנוט ארוז בארון עץ ועל חזהו פסוקים מספר המוות המצרי, כתובים בכתב חרטומים.

על אף שאין הוא נמנה עם החנוטים העתיקים ואין לו חשיבות מחקרית, מהווה "אלכס" (כינויו של החנוט) אטרקציה בהיותו המומיה היחידה בישראל הנגישה לקהל ומהווה את אוצרו העיקרי של המקום.

תיאור המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה המלבני בעל שלוש קומות, הממוקם סמוך לרחוב המלך דוד, ליד מלון המלך דוד, הוקם בין השנים 1925 - 1927 בסגנון אקלקטי וניכרות בו השפעות הרנסאנס האיטלקי ואוריינטליזם. גג המבנה מוקף במעקה מסוגנן עשוי שיניות (שיניים, כמו בחומת העיר העתיקה) בצורת עלי תלתן. בפינות הגג בליטות ועליהן כדורי אבן. קומתו השלישית של המבנה מוקפת מרפסת בדוגמת ארקדה. המבנה מוקף בגן מטופח בו גדלים עצי דקל.

הקומה הראשונה פתוחה לקהל המבקרים ומכילה כנסייה, מוזיאון וספרייה. שתי הקומות הנוספות משמשות למגורי סטודנטים ואנשי סגל. הסטודנטים לומדים באוניברסיטה העברית. בעוד המכון מעניק להם מגורים ומתקיימים בו קורסים לעברית ולדת ופעילות דתית וחברתית.