פיוס העשירי
| פיוס העשירי | |||||
| לידה |
2 ביוני 1835 רייזה, ממלכת לומברדיה-ונציה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 באוגוסט 1914 (בגיל 79) רומא, ממלכת איטליה | ||||
| מדינה |
ממלכת איטליה | ||||
| מקום קבורה |
בזיליקת פטרוס הקדוש | ||||
| עיסוק |
כומר קתולי | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
מסדר האבירות של הקבר הקדוש | |||||
| חתימה |
| ||||
האפיפיור פיוס העשירי (בלטינית: Pius X, נולד כג'וזפה מלכיור סארטו; 2 ביוני 1835 - 20 באוגוסט 1914) היה האפיפיור ה-257 של הכנסייה הקתולית, כיהן בתפקידו משנת 1903 ועד מותו בשנת 1914.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיוס העשירי נולד ב-2 ביוני 1835, כג'וזפה מלכיאור סארטו ברייזה, אשר השתייך למחוז ונטו, ועד 1866 הייתה תחת שלטון אוסטרי. לאחר שנתיים בבית הספר היסודי ברייזה, הוא נשלח לגימנסיה בקאסטלפרנקו, ונטו. בשנת 1850 הוא נכנס לסמינר בפדובה, ובשנת 1858 הוסמך ככומר. בשנת 1867 הוא היה כומר הקהילה בסלצאנו, 1875 הוא מונה לקאנון בטרוויזו, בשנת 1884 הוא מונה לבישוף מנטובה, ובשנת 1893 הוא מונה לארכיבישוף ולפטריארך ונציה.
בשנת 1903 מת האפיפיור לאו השלושה עשר, וסארטו נבחר לאפיפיור במקומו. אחד מצעדיו הראשונים בתפקידו היה לבטל את זכות הווטו של השליטים על החלטות הבחירה של הקרדינלים בקונקלווה. זאת לאחר שבחירתו של מריאנו רמפולה, פפאביל (מועמד לאפיפיורות) שנבחר כדין לפני סארטו, נפסלה בווטו שהטיל פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ופתחה את הדרך לבחירתו של סארטו כאפיפיור.
פיוס העשירי נודע כאפיפיור שמרן שהתנגד לכל רוח של קדמה בחיי הכנסייה. בתקופתו קובצו לראשונה החוקים המשפטיים של הכנסייה הקתולית בכרך אחד. היה הראשון שהתגייס לסייע לנפגעי רעידת האדמה בעיר מסינה בשנת 1908, כאשר שיכן בארמון האפיפיור את עשרות המשפחות שנותרו חסרות בית.
נפטר בשנת 1914. לאחר מותו הוכרז כקדוש על ידי הכנסייה.
בשנת 1904 ניסה בנימין זאב הרצל לגייס את האפיפיור לתמיכה בתנועה הציונית. האפיפיור התנגד נחרצות לרעיון זה. הרצל כתב ביומנו: "אתמול נתקבלתי אצל האפיפיור... הוא קבלני בעמידה והושיט לי את ידו, אשר לא נשקתיה... נדמה לי, כי בזה קלקלתי את יחסו, שכן כל הבא אליו כורע ונושק לפחות את היד... הרציתי בקצרה על מבוקשי. אך הוא ענה: לא. אין אנו יכולים להמליץ על תנועה זו. לא נוכל לעצור את היהודים מללכת לירושלים, אבל להמליץ עליהם לא נוכל... כראש הכנסייה, איני יכול לומר דבר אחר. היהודים לא הכירו באותו האיש, ולכן אין אנו יכולים להכיר בעם היהודי".[1]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יומני הרצל, כרך ג', עמ' 258
| הקודם: לאו השלושה עשר |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: בנדיקטוס החמישה עשר |