ויליאם מריט צ'ייס
 | |
| ויליאם מריט צ'ייס, 1900 | |
| לידה |
1 בנובמבר 1849 Nineveh, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
25 באוקטובר 1916 (בגיל 66) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות גרינווד |
| השכלה |
האקדמיה לאמנות יפה, מינכן |
| מעסיק |
האקדמיה לאמנויות היפות בפנסילבניה |
| בן או בת זוג |
Alice Gerson Chase |
  | |
ויליאם מריט צ'ייס (באנגלית: William Merritt Chase; 1 בנובמבר 1849 – 25 באוקטובר 1916) היה צייר אמריקאי, הידוע כמבשר האימפרסיוניזם וכמורה. הוא אחראי גם להקמת בית ספר לאמנות, שלימים הפך לבית הספר לעיצוב פרסונס.
ראשית החיים והכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויליאם מריט צ'ייס נולד ב -1 בנובמבר 1849, בוויליאמסבורג, אינדיאנה, למשפחתם של שרה סוויין ודייוויד ה. צ'ייס, איש עסקים מקומי. אביו של צ'ייס העביר את המשפחה לאינדיאנפוליס בשנת 1861, והעסיק את בנו כמוכר בעסק המשפחתי. צ'ייס גילה התעניינות מוקדמת באמנות ולמד אצל אמנים מקומיים.
לאחר שירות קצר בצי ארצות הברית, המורים של צ'ייס האיצו בו לנסוע לניו יורק להמשך הכשרתו האמנותית. הוא הגיע לניו יורק בשנת 1869 ונרשם לאקדמיה הלאומית לעיצוב אצל למואל וילמרת', תלמידו של האמן הצרפתי המפורסם ז'אן-לאון ז'רום.
בשנת 1870, ההון משפחתי שאזל אילץ את צ'ייס לעזוב את ניו יורק ולעבור לסנט לואיס, מיזורי, שם התגוררה אז משפחתו. בזמן שעבד בפרנסת משפחתו, הוא היה פעיל בקהילת האמנות בסנט לואיס, וזכה בפרסים על ציוריו בתערוכה מקומית. הוא גם הציג את הציור הראשון שלו באקדמיה הלאומית בשנת 1871. הכישרון של צ'ייס עורר את העניין של אספני האמנות העשירים בסנט לואיס שסידרו לו מלגה לנסוע לאירופה למשך שנתיים, בתמורה לציורים ועזרתו של צ'ייס בקניית יצירות אמנות אירופאיות לאוספים שלהם.
באירופה התיישב צ'ייס באקדמיה לאמנויות יפות, מינכן, מרכז הכשרה ותיק, שמשך אליו מספר הולך וגובר של אמריקאים ומשך את צ'ייס מכיוון שהיו בו פחות הסחות דעת מפריז.[1] הוא למד אצל אלכסנדר פון וגנר וקארל פון פילוטי, והתיידד עם האמנים האמריקאים וולטר שירול, פרנק דובנק וג'יי פרנק קורייר.
במינכן, צ'ייס השתמש בכישרונו המפותח לצייר יצירות פיגורטיביות בסגנון מוברש באופן רופף הפופולרי אצל מדריכיו. בינואר 1876 הוצגה אחת הדיוקנאות שלו, שכותרתה "ליצן החצר". בהמשך אותה שנה הוצגה התמונה וזכתה במדליה בתערוכת המאה של פילדלפיה, והביאה לצ'ייס את התהילה הראשונה שלו.
צ'ייס נסע לוונציה, איטליה בשנת 1877 לפני שחזר לארצות הברית בקיץ 1878, אמן מיומן מאוד המייצג את הגל החדש של הכישרון האמריקאי המשכיל. באמריקה, הוא הציג את ציורו 'Ready for the Ride' בעזרת האגודה החדשה שהוקמה בשנת 1878 - "אגודת האמנים האמריקאים". הוא גם פתח סטודיו בבניין הסטודיו ברחוב העשירי שבניו יורק. הוא היה חבר בקבוצת אמנים וסופרים, ביניהם ווינסלו הומר, ארתור קוורטלי ואוגוסטוס סנט גאודנס.
בשנת 1881, חזר לאירופה לאיטליה ולגרמניה, עם חברו האמן ויליאם פרסטון פלפס.[2]
אב, אמן, מורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'ייס היה אישיות קוסמופוליטית מתוחכמת, איש משפחה מסור ומורה מוערך. צ'ייס התחתן עם אליס גרסון בשנת 1887 ויחד הם גידלו שמונה ילדים בתקופה הכי פורייה של צ'ייס. בנותיו הבכורות, אליס דיודונה צ'ייס ודורותי ברמונד צ'ייס, דגמנו לאביהן.
לעומת זאת, בעיר ניו יורק צ'ייס התפרסם בזכות הופעתו בעיקר בלבושו, בנימוסיו ובעיקר בסטודיו שלו. ברחוב העשירי עבר צ'ייס לסטודיו הישן של אלברט ביארסט וקישט אותו. צ'ייס מילא את הסטודיו בריהוט מפואר, חפצי נוי, ציפורים חנוטות, שטיחים מזרחיים וכלי נגינה אקזוטיים. הסטודיו שימש מוקד עבור החברים המתוחכמים והאופנתיים של עולם האמנות בעיר ניו יורק של סוף המאה ה-19. עד שנת 1895 עלות תחזוקת הסטודיו, בנוסף למגורים האחרים שלו, אילצו את צ'ייס לסגור אותו ולהוציא למכירה פומבית של התכולה.
בנוסף לציור, צ'ייס פיתח עניין בהוראה. בתחילה לקח לעצמו תלמידים פרטיים, בין הראשונים שבהם הייתה דורה וילר קייט, סטודנטית בין השנים 1879 עד 1881 שהפכה לאמנית מקצועית וחברה לכל החיים. אמה של דורה, קנדיס וילר, כתבה בזיכרונותיה בהתלהבות על צ'ייס, "הוא היה הנדיב ביותר מכל המורים, לא רק שהעניק בצורה ממצה את הידע שלו כיצד לעשות דברים, אלא גם טיפח את הרצון לעשות את זה כך. מאוחר יותר, הוא שוכנע לעבור לבית ספר לאמנות בשינקוק הילס, לונג איילנד ..."[3]
בהזמנתה של הגברת ויליאם הויט, צ'ייס פתח את בית הספר לאמנות בשינקוק הילס במזרח לונג איילנד, ניו יורק בשנת 1891. הוא לימד שם עד שנת 1902. צ'ייס אימץ את שיטת הציור באוויר הפתוח, ולעיתים קרובות לימד את תלמידיו בשיעורי חוץ. הוא גם פתח את בית הספר לאמנות בעצמו בשנת 1896, שהפך לבית הספר לאמנות בניו יורק (לימים בית הספר לעיצוב פרסונס) כעבור שנתיים כשצ'ייס נשאר שם כמדריך עד 1907. צ'ייס לימד באקדמיה לאמנויות יפות של פנסילבניה (PAFA) משנת 1896 עד 1909; בליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק משנת 1878 עד 1896 ושוב משנת 1907 עד 1911; ובאגודת האמנות בברוקלין בשנת 1887 ומשנת 1891 עד 1896.
.jpg)
יחד עם רוברט אנרי, שהפך למדריך יריב, צ'ייס היה המורה החשוב ביותר של אמנים אמריקאים בתחילת המאה העשרים. בנוסף להוראתו את אמני החוף המזרחי כמו ג'ורג' בלווז, לואיז אפטון ברומבק, אירווינג רמזי ויילס, האוורד צ'נדלר כריסטי, מרי רוג'רס ויליאמס, סילאס דסטין, ארתור ברדט פרוסט, לידיה פילד אמט, אלסון סקינר קלארק, לוסיה פיירצ'יילד פולר, ג'ני אקין דלוני, ורבים אחרים, היה לו תפקיד חשוב בהשפעה על האמנות בקליפורניה בראשית דרכה. במיוחד באינטראקציות עם ארתור פרנק מת'יו, חאבייר מרטינז ופרסי גריי. היה לו גם תפקיד חשוב בהשפעה על האימפרסיוניזם הטקסני. הוא לימד גם את הציירים ג'וליאן אונטרדונק ואת אליס שיל.
לאחר שהפסיק את עבודתו בשינקוק הילס, החל צ'ייס לקחת קבוצות סטודנטים מעבר לים בחודשי הקיץ לסיור במרכזי האמנות האירופיים החשובים. בשנת 1903 הם ביקרו בהארלם בהולנד, שם קיבל צ'ייס השראה מפרנס הלס.
סגנון ונושא[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי שצ'ייס עבד בצורות אמנות רבות, הוא ידוע בעיקר בזכות דיוקנאותיו. הוא צייר כמה מהגברים והנשים החשובים בתקופתו. דיוקנה של הציירת לידיה פילד אמט בשנת 1892 מתארת את אמט בתנוחה השמורה בדרך כלל לגברים בציורי המאסטרים האירופאים. ידה של אמט מונחת על מותנה והיא מביטה מעבר לכתפה אל הצופה.
צ'ייס גם צייר לעיתים קרובות את אשתו אליס וילדיהם, לפעמים בפורטרטים בודדים, ופעמים אחרות בסצינות של פעילות ביתית. בארוחת הבוקר בחצר האחורית שלהם, או בבית הקיץ שלהם בלונג איילנד, הילדים משחקים על הרצפה או בין הדיונות של שינקוק. בציור משנת 1895 בשם "שיחה ידידותית" מתוארת אשתו לבושה בשמלה צהובה ומשוחחת עם חברתה לבושה בלבן.[4]
נופים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף לציור דיוקנאות ויצירות פיגורטיביות באורך מלא, צ'ייס החל לצייר נופים ברצינות בסוף שנות השמונים של המאה ה-19. ייתכן שההתעניינות שלו באמנות נוף התחילה אחרי תערוכה בניו יורק של יצירות אימפרסיוניזם צרפתי של הסוחר הפריזאי פול דוראן-רואל בשנת 1886. צ'ייס זכור בזכות שתי סדרות של נושאי נוף, שניהם מצוירים בגישה אימפרסיוניסטית. הראשונה הייתה סצנות ופארקים מרכזיים בניו יורק. השנייה הייתה נופי הקיץ בשינקוק. צ'ייס בדרך כלל הציג אנשים באופן בולט בנופיו. לעיתים קרובות הוא תיאר אישה וילדים בתנוחות נינוחות, כשהם על ספסל בפארק, על החוף, או שוכבים בעשב הקיץ בשינקוק. יצירות שינקוק נחשבות על ידי היסטוריוני האמנות כדוגמאות יפות במיוחד לאימפרסיוניזם אמריקני.
צ'ייס המשיך לצייר טבע- דומם לאורך הקריירה שלו כפי שעשה מאז ימיו כסטודנט. חפצי נוי מלאו את אולפניו ובתיו, והסצנות הפיגורטיביות כללו לעיתים קרובות תמונות של דומם. הוא היה מיומן במיוחד בלכידת השפעת האור על משטחים מתכתיים כמו קערות נחושת וקנקנים. אולי נושא הדומם המפורסם ביותר של צ'ייס היה דגים מתים, שאהב לצייר על רקע כהה. הוא נודע כי רכש את הדגים המתים בשוק, צייר אותם במהירות ואז החזיר אותם לפני שהתקלקלו.[1]
הערכה ואחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'ייס זכה להצטיינות רבה באמריקה ובאירופה, היה חבר באקדמיה הלאומית לעיצוב, ניו יורק, ובשנים 1885 עד 1895 היה נשיא אגודת האמנים האמריקאים. הוא הפך לחבר בעשרת הציירים האמריקאים לאחר שמת ג'ון הנרי טוואצ'טמן.
היצירתיות של צ'ייס דעכה בשנותיו המאוחרות יותר, במיוחד כאשר האמנות המודרנית השתלטה באמריקה, אך הוא המשיך לצייר וללמד בשנות העשרה של המאה העשרים. במהלך תקופה זו צ'ייס לימד אמנים צעירים גדולים כמו ארתור היל גילברט ואדוארד הופר.
צ'ייס כבר סבל ממחלות אך נסע לתערוכה הבינלאומית של פנמה-פסיפיק, שנערכה בסן פרנסיסקו,[5] ובמקביל הוא ניהל הדרכה של תלמידים בכרמל ומונטריי.
צ'ייס נפטר ב־25 באוקטובר 1916, בביתו בעיר ניו יורק, מוערך בעולם האמנות האמריקאי.[6]
הוא נקבר בבית העלמין גרין-ווד, ברוקלין, ניו יורק.
עבודותיו נמצאות ברוב המוזיאונים הגדולים בארצות הברית. הבית והסטודיו שלו בשינקוק הילס, ניו יורק, התווסף למרשם הלאומי של מקומות היסטוריים בשנת 1983.[7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויליאם מריט צ'ייס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ויליאם מריט צ'ייס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Meet William Merritt Chase, The Man Who Taught America's Masters, NPR.org (באנגלית)
- ^ http://www.monadnockart.org/history-william-preston-phelps.html (ארכיון)
- ^ Candace Wheeler, Yesterdays in a busy life, New York London, Harper, 1918
- ^ "National Gallery of Art"
- ^ San Francisco Chronicle, 6 September 1914, p. 54.
- ^ American Art Directory, R.R. Bowker., 1918. (באנגלית)
- ^ "National Register Information System", npgallery.nps.gov