וישגראד (בוסניה והרצגובינה)
.svg) סמל וישגראד | |
 | |
| מראה העיר וישגראד | |
| מדינה |
 בוסניה והרצגובינה |
|---|---|
| יישות מדינית |
 רפובליקה סרפסקה |
| ראש העיר | סלאבישה מישקוביץ' |
| תאריך ייסוד | 1407 |
| שטח | 448.14 קמ"ר |
| גובה | 389 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 5,869 (2013) |
| ‑ צפיפות | 26.3 נפש לקמ"ר (2013) |
| קואורדינטות | 43°46′58″N 19°17′28″E / 43.78278°N 19.29111°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.opstinavisegrad.com | |
וִישֶגְרָאד (בבוסנית: Višegrad, בסרבית קירילית: Вишеград) היא עיר ורשות מקומית במזרח רפובליקה סרפסקה אשר בבוסניה והרצגובינה, השוכנת לגדות הנהר דרינה. בשטח העיר שוכן גשר מהמט פשה סוקולוביץ' שהוכרז אתר מורשת עולמית. עלילת ספרו של איוו אנדריץ' "גשר הדרינה" נסובה סביב גשר זה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יישוב בשם וישגראד תועד לראשונה בכתובים ב-1407, עת נשלח האזור על ידי דספוט סרבי מטעם ממלכת הונגריה. ב-1454 נכבשה וישגראד על ידי צבאו של מהמט השני, סולטאן האימפריה העות'מאנית והעות'מאנים שלטו באזור עד 1878, עת סופחה בוסניה לאימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה וישגראד בשטחי ממלכת יוגוסלביה.
באפריל 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה והכניעה אותה תוך ימים אחדים. האזור הועבר לחזקת צבא ממלכת איטליה. באוקטובר 1943, לאחר כניעת האיטלקים השתלטו הצ'טניקים על וישגראד, אך לאחר מספר חודשים כבשו הגרמנים את העיר.[1] לאחר המלחמה נכללה וישגראד בשטחי יוגוסלביה.
ב-1992, לאחר התפרקות יוגוסלביה פרצה מלחמת בוסניה. במהלך המלחמה נרצחו לפחות 1,661 מתושבי וישגראד, בעיקר ממוצא בוסניאקי על ידי כוחות משטרה וכוחות מיליציה סרביות שהונהגו על ידי ז'לקו רזנטוביץ', במסגרת טיהור אתני שבוצע באזור. ב-1996 הועמדו לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר מספר ממפקדי השטח האחראים לטבח. מספר נאשמים הורשעו. מילאן לוקיץ' מפקד מיליציית "הנשרים הלבנים" נדון למאסר עולם ו-7 נוספים נדונו לתקופות מאסר שונות.[2]
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]קהילה יהודית ספרדית קטנה נוסדה במקום בראשית המאה ה-19. בהמשך, לאחר סיפוח האזור על ידי האוסטרו-הונגרים, היגרו לווישגראד יהודים אשכנזים. ככל הנראה פעל במקום בית עלמין ישן מראשית המאה ה-19 וב-1882 הוקם בית עלמין חדש לקהילה.[3] וב-1905 נחנך בית הכנסת הספרדי המרכזי.[4]
ב-1910 מנתה הקהילה 265 נפשות, וב-1921, לאחר מלחמת העולם הראשונה התגוררו בווישגראד 144 יהודים שהיוו 5.8 אחוזים מכלל האוכלוסייה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה 110 נפשות. בזמן השלטון האיטלקי נמלטו מהעיר מקצת מבני הקהילה, חלקם לאזור מונטנגרו. חלק מבני הקהילה הצטרפו לכוחות הפרטיזנים של טיטו.
לאחר כיבוש העיר על ידי הגרמנים, נעצרו בני הקהילה שעדיין התגוררו בווישגראד וגורשו למחנה ההשמדה ברגן-בלזן. 46 מבני הקהילה נרצחו במחנות. לאחר המלחמה שבו לווישגראד 56 מבני הקהילה אשר שרדו את המחנות וקרבות הפרטיזנים, אך הפעילות הקהילתית לא חודשה. לאחר המלחמה הוסב מבנה בית הכנסת לתחנת כיבוי אש. בראשית המאה ה-21 עמד על תילו בית העלמין היהודי, אך הוא לא תוחזק.[4][1][5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של וישגראד- The Encyclopedia of Jewish Life Before and During the Holocaust: Seredina-Buda-Z, הוצאת אוניברסיטת ניו יורק, 2001, עמוד 1404, אוחזר ב-23 בספטמבר 2016 (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 הקהילה היהודית בווישגראד, באתר wordpress.com (באנגלית).
- ^ משפט טבח וישגראד, באתר www.icty.org (באנגלית).
- ^ בית העלמין בווישגראד, באתר jewish cemetery project (באנגלית).
- ^ 1 2 הקהילה היהודית בווישגרד, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמ' 122 - 123.
- ^ אתרי מורשת יהודית בבוסניה והרצגובינה, באתר אוניברסיטת סירקיוז, עמוד 40 (באנגלית).
