לדלג לתוכן

וסילי גרוסמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וסילי גרוסמן
Василий Семёнович Гроссман
לידה 29 בנובמבר 1905 (יוליאני)
ברדיצ'ב, פלך קייב, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 בספטמבר 1964 (בגיל 58)
מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Иосиф Соломонович Гроссман עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, ברית המועצות, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות טרויקורובסקויה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית, אוקראינית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Life and Fate עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1928 עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Yekaterina Vasilyevna Korotkova עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחית זיכרון לווסילי גרוסמן בדונצק

וסילי סמיונוביץ' גרוסמן (רוסית: Василий Семёнович Гроссман;‏ 12 בדצמבר 190514 בספטמבר 1964, מוסקבה) היה סופר יהודי-רוסי.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם יוסף שלומוביץ' גרוסמן בעיר ברדיצ'ב בעת שהייתה תחת שלטון האימפריה הרוסית (כיום חלק מאוקראינה) למשפחה יהודית מתבוללת. בסיום בית ספר תיכון בעירו התקבל לפקולטה לכימיה באוניברסיטת מוסקבה, אותה סיים בשנת 1929. לאחר מכן עבד כמהנדס במכרות פחם באזור דונצק שבאוקראינה. ב-1934 כתב ספר על חיי עובדי מכרות הפחם. הספר מצא חן בעיני הסופר מקסים גורקי, שעזר לגרוסמן לעבור למוסקבה וקידם את הקריירה הספרותית שלו. בין 1935–1937 כתב כמה נובלות קצרות. בין 1937–1941 כתב ספר על חיי המהפכנים ברוסיה בתחילת המאה ה-20.

עם פלישת הצבא הנאצי לברית המועצות ב-1941 גויס על ידי הצבא האדום והיה כתב צבאי של העיתון "הכוכב האדום" בחזית. הוא ליווה את הכוחות בקרבות מוסקבה וסטלינגרד, בשחרור אוקראינה, בלארוס, פולין ובכיבוש ברלין. במהלך המלחמה, בנוסף למאמרים בעיתון, כתב נובלה בשם "העם הבלתי מנוצח", וכן אוסף סיפורים קצרים תחת השם "רישומי סטלינגרד". בשטחים המשוחררים של ברית המועצות ופולין התגלו לעיניו זוועות השואה שפקדה את היהודים. במיוחד השפיע עליו ביקורו במחנות ההשמדה מיידנק וטרבלינקה. את מה שראה שם תיאר במאמרו "הגיהנום הטרבלינקאי". מאמר זה שימש כמסמך תביעה במשפטי נירנברג. בין 19441946 החל גם לאסוף עדויות של ניצולי שואה, על בסיסן נכתב ביחד עם העיתונאי איליה אהרנבורג "הספר השחור". זהו תיעוד דוקומנטרי ראשון לשואת יהדות אירופה. הספר לא אושר לפרסום בברית המועצות, אך קטעים ממנו הוברחו למערב וראו אור בארצות הברית, כעבור שנים גם ברומניה וב-1980 גם בישראל.

בשנים שלאחר המלחמה נפל גרוסמן קורבן לרדיפות המשטר בשל יהדותו (בין 19481953). ספריו לא פורסמו, והוא נאלץ לעבוד בעבודות מזדמנות. למרות זאת המשיך לכתוב ספרים. ב-1959 כתב את ספרו "החיים והגורל" (Жизнь и судьба), העוסק בקרב סטלינגרד ומציג יריעת חיים רחבה בחלקים שונים של רוסיה במגזרי אוכלוסייה שונים, תוך התמקדות ביהודים (הספר היה אסור לפרסום במשך כ-20 שנה). ב-1961 כתב את ספרו "הכל זורם" (Всё течёт), שהיה תיעוד של פשעי הדיקטטורה הסטליניסטית, התנכלויות לאנשי רוח ומדענים, הרדיפות נגד יהודים, משפטי הראווה של בכירי הרופאים היהודים, מחנות המאסר (הגולאגים) וכן מדיניות הקולקטיביזציה והרעב הגדול באוקראינה. ספרים אלה פורסמו בברית המועצות רק בתקופת הגלאסנוסט בסוף שנות ה-80, כעשרים שנה לאחר מותו.

לגרוסמן הייתה בת ביולוגית מנישואיו הראשונים ושני בנים חורגים מנישואיו השניים.

על בסיס הספר "החיים והגורל" בשנת 2012 הופקה סדרת טלוויזיה חיים וגורל בת 12 פרקים.

ספריו שתורגמו לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]