ז'אן-פייר לאו

ז'אן-פייר לאו
	לאו בטקס פרסי סזאר לשנת 2000
לידה	28 במאי 1944 (בן 80); הרובע העשרים של פריז, צרפת
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	מ-1959
פרסים והוקרה	פרס הכבוד של דקל הזהב (2016); פרס סזאר של כבוד (2000); דוב הכסף לשחקן הטוב ביותר (1964); אביר בלגיון הכבוד; מפקד במסדר ההצטיינות של פורטוגל; דוב הכסף ;
	פרופיל ב-IMDb

ז'אן-פייר לאו (בצרפתית: Jean-Pierre Léaud; נולד ב-28 במאי 1944) הוא שחקן צרפתי, מגדולי שחקני הגל החדש הצרפתי.^[1] נודע בעיקר בשל גילום דמותו של אנטואן דואנל (אנ') בסרטיו של פרנסואה טריפו.

ביוגרפיה

לאו נולד בפריז ב-28 במאי 1944. אמו, ז'קלין פוארו (אנ'), הייתה שחקנית, ואביו, פייר לאו, עבד כתסריטאי. ז'אן-פייר למד בפנימייה בבלואה והיה תלמיד מרדן ובלתי ממושמע.

בגיל 13 החל את קריירת המשחק שלו בגילום תפקיד שולי בסרט "!La Tour, prends garde" (אנ') בבימויו של ז'ורז' למפן (אנ'). שנה לאחר מכן ביצע את פריצת הדרך בקריירה שלו כשגילם את דמותו של אנטואן דואנל בסרט "400 המלקות". במהלך צילומי הסרט התפתחה מערכת יחסים חמה בין טריפו ולאו, ולאחר שלאו הסתכסך עם הוריו והושעה מבית ספרו, טריפו פרש עליו את חסותו.^[2]

לאו בסצנה מתוך הסרט "Porcile" (אנ') בבימויו של פייר פאולו פאזוליני

לאו גילם את דמותו של דואנל בארבעה סרטים נוספים של טריפו - "אנטואן וקולט" (אנ') (1962), "נשיקות גנובות" (אנ') (1968), "תרגיל בנישואין" (1970) ו"אהבה במנוסה" (1979).^[1] בנוסף גילם דמויות אחרות בסרטים "Les Deux Anglaises et le Continent" (אנ') ‏(1971) ו"לילה אמריקאי" (1973) שביים טריפו.

לאו שיתף פעולה רבות עם ז'אן-לוק גודאר, ושיחק בשמונה מסרטיו. עבד גם עם ז'אק ריווט, אקי קאוריסמקי, אוליבייה אסאיאס, אנייס ורדה, ז'אן קוקטו, ברנרדו ברטולוצ'י, פייר פאולו פאזוליני ועוד.^[2]

במרץ 1966 זכה לאו בפרס דוב הכסף לשחקן הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין על הופעתו בסרט "גברי, נשי" של גודאר. בשנת 1988 היה מועמד לפרס סזאר לשחקן המשנה הטוב ביותר על הופעתו בסרט "Les Keufs" (אנ'), ובשנת 2000 זכה בפרס סזאר למפעל חיים.^[3] בשנת 2016 זכה בפרס דקל הזהב על מפעל חיים בפסטיבל הקולנוע בקאן.^[4]

פילמוגרפיה נבחרת


שנה	שם הסרט	במאי
1958	!La Tour, prends garde (אנ')	ז'ורז' למפין (אנ')
1959	400 המלקות	פרנסואה טריפו
1960	Boulevard (אנ')	ז'וליאן דובייר (אנ')
1960	Le testament d'Orphée (אנ')	ז'אן קוקטו
1962	אנטואן וקולט (אנ')	פרנסואה טריפו
1965	Pierrot le Fou (אנ')	ז'אן-לוק גודאר
1965	Boulevard (אנ')	גיי ז'יל (אנ')
1966	Le Père Noël a les yeux bleus (אנ')	ז'אן אוסטש (אנ')
	L’Amour à la mer (אנ')	ז'אן-לוק גודאר
	גברי, נשי	ז'אן-לוק גודאר
	Alphaville (אנ')	ז'אן-לוק גודאר
1967	סוף השבוע	ז'אן-לוק גודאר
	La Chinoise (אנ')	ז'אן-לוק גודאר
	The Departure (אנ')	יז'י סקולימובסקי (אנ')
1968	נשיקות גנובות	פרנסואה טריפו
1969	Porcile (אנ')	פייר פאולו פאזוליני
1969	Le Gai savoir (אנ')	ז'אן-לוק גודאר
1970	תרגיל בנישואין	פרנסואה טריפו
1970	Der Leone Have Sept Cabeças (אנ')	גלובר רושה (אנ')
1971	Les Deux Anglaises et le Continent (אנ')	פרנסואה טריפו
1971	Out 1 (אנ')	ז'אק ריווט
1972	טנגו אחרון בפריז	ברנרדו ברטולוצ'י
1973	לילה אמריקאי	פרנסואה טריפו
1979	אהבה במנוסה	פרנסואה טריפו
1981	Aiutami a sognare (אנ')	ג'וזפה אווטי (אנ')
1985	L'île au trésor (אנ')	ראול רואי (אנ')
1985	Détective (אנ')	ז'אן-לוק גודאר
1987	Les Keufs (אנ')	ז'וזיאן באלאסקו (אנ')
2012	החיים ברוורס	נעמי לבובסקי (אנ')

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'אן-פייר לאו בוויקישיתוף

ז'אן-פייר לאו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ז'אן-פייר לאו, באתר AllMovie (באנגלית)
ז'אן-פייר לאו, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ז'אן-פייר לאו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ז'אן-פייר לאו, באתר Discogs (באנגלית)
ז'אן-פייר לאו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² לואי ז'יאנטי, להבין סרטים: מבוא לאמנות הקולנוע, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1996, עמ' 453
^ ¹ ² By Jay Carr. Boston Globe, JEAN-PIERRE LEAUD GOING IT ALONE WITH LOSS OF FATHER-PROTECTOR, ‏במרץ 1985
^ Award Winners & Nominees, Académie des César, ‏4 באוקטובר 2019
^ Nancy Tartaglione, Jean-Pierre Léaud To Receive Honorary Palme d’Or – Cannes, Deadline, ‏2 באפריל 2016

[:1-1] ¹ ² לואי ז'יאנטי, להבין סרטים: מבוא לאמנות הקולנוע, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1996, עמ' 453

[:0-2] ¹ ² By Jay Carr. Boston Globe, JEAN-PIERRE LEAUD GOING IT ALONE WITH LOSS OF FATHER-PROTECTOR, ‏במרץ 1985

[3] Award Winners & Nominees, Académie des César, ‏4 באוקטובר 2019

[4] Nancy Tartaglione, Jean-Pierre Léaud To Receive Honorary Palme d’Or – Cannes, Deadline, ‏2 באפריל 2016

[1]

[2]

[3]

[4]