אנייס ורדה

אנייס ורדה
Agnès Varda

לידה	30 במאי 1928 איקסל, בלגיה
פטירה	29 במרץ 2019 (בגיל 90) פריז, צרפת
שם לידה	Arlette Varda
מדינה
שפה מועדפת	צרפתית
עיסוק	במאית קולנוע
מקום לימודים	בית הספר הלובר
בן או בת זוג	ז'אק דמי
צאצאים	מתיו דמי, Rosalie Varda
פרסים והוקרה	קצין גבוה בלגיון הכבוד (14 באפריל 2017) הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הלאומי (14 במאי 2013) פרס קונרד וולף (אוקטובר 2001) פרס סזאר לסרט תיעודי קצר (1984) פרס אריה הזהב (1985) פרס סזאר (2001) פרס רנה קלייר (2002) פרס סזאר לסרט תיעודי (2009) פרס מרכבת הזהב (2010) נמר הכבוד (2014) פרס הכבוד של דקל הזהב (2015) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לייז' (2010) פרס לואי דלוק (1964) פרס אגודת מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס לסרט הזר הטוב ביותר (1986) פרס אגודת המבקרים הלאומית לסרט לא בדיוני (2001) פרס אגודת המבקרים הלאומית לסרט לא בדיוני (2009) פרס מקס בקמן (2016) פרס דונוסטיה (2017) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת גטבורג (24 באוקטובר 2008) פרס אוסקר לשם כבוד (11 בנובמבר 2017) L'Œil d'or (2017) פרס האקדמיה האירופית לסרט דוקומנטרי (2000) פרס מפעל חיים של האקדמיה האירופית לקולנוע (2014) מפקדת בלגיון הכבוד (14 ביוני 2009) קצין גדול של מסדר ההצטיינות הלאומי (4 במרץ 2007)
http://www.cine-tamaris.com/agnes-varda/
פרופיל ב-IMDb

אנייס ורדה

אנייס ורדה, (בצרפתית: Agnès Varda;‏ 30 במאי 1928 – 29 במרץ 2019) הייתה במאית צרפתייה ופרופסור בבית הספר האירופי הבינתחומי להשכלה גבוהה - EGS בשווייץ. הסרטים, הצילומים ויצירותיה של ורדה התמקדו בדוקו ריאליזם, בנושאים פמיניסטיים וחברתיים עם סגנון אקספרימנטלי מובהק.

ביוגרפיה

ורדה נולדה בבריסל, בלגיה, בתם של כריסטין ויוג'ין ורדה שהיה מהנדס. אמה צרפתייה ואביה פליט יווני מאסיה הקטנה.

ורדה למדה במגמת צילום בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות לפני שהתקבלה לעבודה כצלמת עבור Théâtre National Populaire בפריז. היא אהבה צילום אך התעניינה במעבר לקולנוע. אחרי שצילמה מספר ימים עיירת דייג קטנה בצרפת בשביל חבר שחלה ולא יכול היה להגיע לשם בעצמו - החליטה ורדה לצלם סרט באורך מלא משלה: ב-1954 יצא סרטה הראשון של ורדה הקצה הצר המתאר את סיפורם של זוג המתמודד עם בעיות זוגיות בעיירת דייגים קטנה. סרט זה כלל בסגנונו את המאפיינים של הגל החדש.

למרות קווי הדמיון לגל הצרפתי החדש, סרטיה של ורדה שויכו יותר לתנועת הסופרים והקולנוענים שנקראה הגדה השמאלית ביחד עם כריס מרקר, אלן רנה, מרגריט דיראס, אלן רוב-גרייה,ז'אן קיירול והנרי קולפי. כמו ב"גל הצרפתי החדש" נהגו חבריה לשתף פעולה לעיתים קרובות.

ורדה הייתה נשואה לבמאי הצרפתי ז'אק דמי מ-1962 עד מותו ב-1990. היא הייתה אחת מחמשת האנשים שהגיעו להלוויתו של ג'ים מוריסון בבית הקברות פר לשז בפריז.

נפטרה בפריז ב-29 במרץ 2019.

מסרטיה המפורסמים של ורדה

• הקצה הצר, 1955
• קליאו מחמש עד שבע, 1962
• דאגרטיפים, 1976
• עוברת אורח, 1985
• ג'אקו איש נאנט, 1991
• המלקטים והמלקטת, 2002
• אנשים ומקומות, 2017

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנייס ורדה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אנייס ורדה
• אנייס ורדה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אנייס ורדה, באתר AllMovie (באנגלית)
• אנייס ורדה. השראה, יצירה, שיתוף, "תקריב" 19, דצמבר 2019
• אורי קליין, אנייס ורדה: הבמאית שהגיעה מקצה הגדה השמאלית עד לפסגת הוליווד, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2018
• איתי שטרן, הבמאית הצרפתייה אנייס ורדה מתה בגיל 90, באתר הארץ, 29 במרץ 2019
• יעל שוב, "הסבתא של הגל החדש" היא צפיית החובה שכולנו זקוקים לה, באתר Time Out תל אביב, 6 בינואר 2019
• יונתן גת, דוד גורביץ' ודן ערב, אנייס ורדה: חצתה את הגבול בין הדוקו והדמיון, פודקאסט של תוכנית הרדיו "גיבור תרבות" של "כאן"