אקי קאוריסמקי

אקי קאוריסמקי
Aki Kaurismäki
לידה	4 באפריל 1957 (בן 67); Orimattila, פינלנד
שם לידה	Aki Olavi Kaurismäki
מדינה	פינלנד
מקום לימודים	אוניברסיטת טמפרה
בן או בת זוג	Paula Oinonen
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד (15 במאי 2001); פרס האמנות של ברלין (2005); נמר הכבוד (2006); פרס מרכבת הזהב (2016); פרס לואי דלוק (2011); גרנד פרי של פסטיבל קאן (2002); FIPRESCI Prize at Berlinale (1992); פרס הסרטים של המועצה הנורדית (2002); מדליית פרו פינלנדיה (6 בדצמבר 1994); דוב הכסף לבמאי הטוב ביותר (2017) ;
	פרופיל ב-IMDb

אקי אולבי קאוריסמקי (בפינית: Aki Kaurismäki; נולד ב-4 באפריל 1957, באורימטילה, פינלנד) הוא במאי קולנוע, תסריטאי ומפיק פיני.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שסיים לימודי תקשורת באוניברסיטת טמפרה, החל לביים קאוריסמקי ביחד עם אחיו מיקה קאוריסמקי. שני האחים הקימו חברת הפקה והפצת סרטים. הם אחראים לחמישית מכלל היצירה הקולנועית בפינלנד מתחילת שנות השמונים. אקי קאוריסמקי ביים 23 סרטים במסגרת חברת ההפקה שלו, בחלקם הוא גם שיחק.

הפריצה שלו כבמאי עצמאי הייתה בשנת 1983 בסרטו "החטא ועונשו", עיבוד ליצירת המופת של דוסטויבסקי, אותה התאים הבמאי להלסינקי של תקופתו.

בשנת 1989 סרטו "לנינגרד קאובויס יוצאים לאמריקה" זיכה אותו בהכרה עולמית.

סגנון קולנועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנונו הקולנועי הושפע מהבמאים הצרפתיים ז'אן-פייר מלוויל ורובר ברסון, ומבקרי הקולנוע זיהו בו גם השפעה מהבמאי הגרמני ריינר ורנר פאסבינדר, אולם קאוריסמקי טוען שלא צפה באף סרט של פאסבינדר.

רוב סרטיו של קאוריסמקי עוסקים במעמד הפועלים בהלסינקי של שנות השמונים. גיבורי סרטיו חיים בשולי החברה, שותים למכביר ומתקשרים ביניהם בלקוניות גמורה. לשם העברת מסריו הוא מסתמך על משחק מינימליסטי ואמצעי מבע פשוטים וכן במינימום תנועות מצלמה. קאוריסמקי טען כי "ייתכן שסרטיי אינם יצירות מופת, אבל הם מתעדים את תקופתם. די לי בכך. איני יכול ליצור יצירות מופת, אף על פי שאני מנסה".

קאוריסמקי תופס את הלסינקי כעיר קרה, מנוכרת ונטולת רומנטיות, ולא פעם הדמויות בסרטיו מדברות על רצונן לעזוב אותה.

בסרטים שלו יש פן הומוריסטי יבש ונטול עוקץ שכמותו ניתן למצוא גם בסרטים של ג'ים ג'ארמוש, שאף משחק תפקיד קטן בסרטו של קאוריסמקי "לנינגרד קאובויס יוצאים לאמריקה". ג'ארמוש גם השתמש בחלק מהשחקנים הקבועים של קאוריסמקי בסרטו "מונית לילה", שחלקו מתרחש בהלסינקי.

פרסים ומחאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטו המצליח ביותר, "איש ללא עבר" (2002), זכה בפרס ה"גרנד פרי" ובפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן בשנת 2002, ובשנת 2003 היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. קאורסמקי סירב להגיע לטקס האוסקר בטענה שהוא לא מסוגל לחגוג במדינה שנמצאת במצב מלחמה.

סרטו "אורות בין הערביים" (2006) היה אף הוא מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר, אך קאוריסמקי סירב שוב להשתתף בטקס וביטל את מועמדותו כצעד מחאתי כנגד הנשיא ג'ורג' בוש.

סרטו "הצד האחר של התקווה" (2017) זכה בפרס דוב הכסף (לבמאי הטוב ביותר) בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין (ה-67 במספר). באותו פסטיבל הודיע כי אין בכוונתו להמשיך ולביים סרטים וכי זה יהיה הסרט האחרון שלו כבמאי.^[1]

ב-2012 חתם על עצומה התומכת ב-BDS וקוראת להטיל אמברגו על ישראל בעקבות פעולותיה במבצע עמוד ענן.^[2]