לדלג לתוכן

כלאי חתוליים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חתול סוואנה, בן כלאיים של חתול בית וסרוואל

כלאי חתוליים הם בני-כלאיים ממשפחת החתוליים הנוצרים מזיווג בין פרטים ממינים שונים, בטבע או באופן מכוון בשבי. בשל הקרבה הגנטית הגבוהה יחסית בין הסוגים השונים במשפחת החתוליים, אפשריים בני כלאיים רבים יחסית לעומת משפחות אחרות בעולם הטבע. לאורך ההיסטוריה תועדו מינים רבים של כלאי חתוליים וחלקם אף פוריים ומסוגלים להעמיד צאצאים משל עצמם. מחקר מודרני שביצעו גנטיקאים מאוניברסיטת טקסס A&M בגנום מיטוכונדריאלי של סוגי חתוליים שונים מצביע על כך כי בני כלאיים של משפחת החתוליים היו קיימים כבר לפני מיליוני שנים[1]. ככלל, בני-כלאיים אפשריים רק בתוך אחת משתי תתי המשפחות של החתוליים והתיעוד היחיד של בן כלאיים משני מינים השייכים לשתי תתי-המשפחות השונות של החתוליים, חתולים גדולים וקטנים הוא הפומפארד.

כלאי פנתריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפנתריים הם סוג המונה חמישה מינים, וידוע כי כל הצירופים האפשריים של ארבעה מבין חמשת המינים קיימים ויכולים לייצר הפריה. רוב בני הכלאיים לא ישרדו בטבע ולא ישגשגו. זאת, מאחר שהזכרים אינם פוריים. עם זאת, חלק מבני הכלאיים מסוגלים להעמיד צאצאים עם בן זוג ממין טהור, וכתוצאה מכך, יש לגנים שלהם אפשרות לשרוד. המין היחיד במשפחת הפנתריים שככל הידוע אינו יכול להשתתף בזיווגים המעמידים בני כלאיים הוא נמר השלג, אך הקרבה של הגנום המיטוכונדריאלי שלו למין האריה מצביעה על כך כי בנקודה כלשהי במהלך ההיסטוריה, האבות הזכרים של נמרי השלג המודרניים הזדווגו והעמידו צאצאים עם נקבות בנות המין שממנו התפתח האריה בן ימינו[2].

טבלת בני כלאיים אפשריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטבלה מופיעים כל הצירופים האפשריים של ארבעת המינים ממשפחת הפנתריים שמסוגלים להעמיד צאצאים בני כלאיים. השם של המינים הוא הלחם של שמות המינים של ההורים באנגלית, כאשר הבסיס הראשון בשם מקורו בשם ההורה הזכר (האב) והבסיס השני - בשם האם.

כלאי חתוליים ושמותיהם
לביאה טיגריסית יגוארית נמרה
אריה אריה לייגר לייגואר לייפרד
טיגריס טייגון טיגריס טייגואר טייגרד
יגואר יאגיליון יאגר יגואר יאגופרד
נמר לאופון לאוגר לגואר נמר

גנטיקאים נתנו שמות גם למינים של בני-כלאיים מדרגה שנייה באופן דומה המבוסס על הלחם בסיסים. כך למשל בן כלאיים של אריה זכר ונקבת טייגון (מין שהגנים שלו שייכים רבע למין הטיגריס ושלושה-רבעים לאריה) מכונה לייטייגון. הטיילייגר הוא בן לאב טיגריס ולנקבת לייגר. בספרות קיים תיעוד ליצור המכונה אריה קונגולזי מנוקד, או לייג'אגופרד, שהוא בן לאריה זכר ונקבת יאגופרד ונושא מטען גנטי של שלושה מינים שונים.

כלאי יגואר ונמר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צאצאים ליגואר ונמרה (יאגופרד) הועמדו בשבי בגני חיות בשיקגו ובזלצבורג[3]. בני כלאיים של נמר זכר ונקבת יגואר (לגואר) תועדו אף הם, בין השאר על ידי המפחלץ הבריטי אברהם די ברלט, שתיאר ברשימותיו "זיווג בין יגואר זכר ונקבת נמר שהעמיד צאצאים שגודלו באוסף החיות הנוסע של וומבל". "ראיתי חיות שכאלה שנוצרו מהכלאה של יגואר שחור ונקבת נמר הודי כשהצאצאים ירשו כמעט לחלוטין את צבע הפרווה של האב והיו כמעט שחורים", כך די ברלט[4].

בספרד נולדו לנקבת יגואר שני גורים לאחר שהרתה לנמר. אחד הגורים היה שחור אך על פרוותו ניכרו בבירור חברבורות[5]. מאחר שהמלניזם של הפנתריים (ובמקרה זה של הנמר) הוא רצסיבי, ידוע כי האב היה נמר שחור או בעצמו בן כלאיים של יגואר ונמר שחור ונשא את הגן הרצסיבי. הכלאה דומה בצירוף מינים הפוך תועדה אף היא על ידי פרופ' סאק (Sacc) בגן החיות של ברצלונה[6] שתיעד "גורה בצבע אפור".

כלאי יגואר ואריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוחלץ ג'אגיליון, בן כלאיים של יגואר ואריה, מוזיאון רוטשילד, טרינג

ב-9 באפריל 2006 נולדו בשמורה לחיות בר בברי שליד טורונטו בקנדה שני גורי ג'אגיליון (צאצאים של יגואר ולביאה). ג'האזארה (נקבה) וצונאמי (זכר) היו התוצר של הפריה לא מתוכננת מזיווג של יגואר שחור ולביאה. צאצאית של אריה ונקבת יגואר (לייגואר) יכולה להיות פורייה ולהעמיד בעצמה צאצאים עם נמר זכר.

כלאי יגואר וטיגריס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2009 מוצג בגן החיות בעיר סן פאבלו אפטאטלן שליד טלסקאלה, מקסיקו בן כלאיים של טיגריס סיברי ונקבת יגואר מרכז אמריקאי[7][8]. הטייגואר, המכונה מיקי, שוקל 180 ק"ג וקיימות תמונות שלו כיצור בוגר[9], אך אין בנמצא תיעוד מאומת של לידתו מהורים בני מינים שונים. לידה של בן כלאיים בריא של יגואר זכר ונקבת טיגריס ששרד לא תועדה מעולם.

קיימים דיווחים על בת כלאיים בין טיגריס ליגואר שחור שנצפתה בטבע במאווי, הוואי, אך אלו לא אומתו מעולם וייתכן כי מדובר בלייגר ששוחרר מהשבי.

כלאי נמר ואריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאופון (צאצא לנמר וללביאה) הוא בן כלאיים נדיר ביותר. הם מאופיינים בראש המזכיר את ראשו של אריה וגוף הדומה בפרופורציות שלו לנמר. הלייפרד, בן הכלאיים המקביל, תוצר של זיווג בין נמרה לאריה, נדירים אף הם בשל הבדלי הגדלים בין המינים המקשים על הזיווג אך הם תועדו במספר מקומות בעולם.

ב-1951 נולד בגן החיות שואנברון שבווינה לייפרד (בן לאריה ונמרה). לייפרד נוסף נולד בשבי בפירנצה לאריה בן שנתיים ששקל 250 ק"ג ולנמרה בת 3.5 שנים ששקלה 38 ק"ג בלבד. נקבת הלייפרד נולדה ב-27 באוגוסט 1982 לאחר הריון שנמשך 93 ימים. הגור תואר כבעל מבנה גוף של אריה וראש גדול (פנוטיפ של אריות) אך בעל קו מצג נסוג (פנוטיפ של נמרים). הייתה לו פרווה מנוקדת בנקודות עבות וחומות[10].

כלאי נמר וטיגריס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נקבה וזכר לייגר בפארק השעשועים אברלנד, דרום קוריאה

בפולקלור ההודי קיימים תיאורים של לאוגרים (בני כלאיים של נמר ונקבת טיגריס) המכונים בעגה המקומית 'דוגלה' (dogla). התיאורים כוללים נמרים גדולים במיוחד או פרטים בעלי פנוטיפים משולבים של פרווה מפוספסת ומנוקדת, אך אלו מעולם לא אומתו. ב-1900 הכליא סוחר חיות הפרא הגרמני קארל האגנבק נמרה עם טיגריס בנגלי, הכלאה שהסתיימה בלידה של ולד מת. ככלל, נראה כי הניסיונות להכלאה בין שני המינים הובילו לעיתים להפריה אך מעולם לא העמידו צאצא חי. גם היסטוריון הטבע האנגלי הנרי שרן כתב על שתי הפריות מוצלחות של נקבות נמר הודיות על ידי זכר טיגריס, שתי הפריות שהסתיימו בהפלה מוקדמת של עוברים מתים, ששרן מתאר אותם כנמצאים "בשלב התפתחות ראשוני, לא גדולים יותר מעכבר"[11]. דמיונו העשיר של שרן, שאמנם תרם לכתיבת ערכים בנושא טבע לאנציקלופדיה בריטניקה, ודיווחיו המומצאים, מעמידים בספק את נכונות התיאורים.

כלאי אריה וטיגריס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלייגר הוא בן כלאיים נפוץ, הגדול ביותר מבין כלאי החתוליים. זאת, מאחר שנקבת האריה, הנעדרת מהזיווג, היא זו התורמת גן המעכב גדילה באריות בעוד לאריה הזכר גן המעודד אותה. מאחר שלנקבת הטיגריס אין גן מעכב גדילה בדומה ללביאה, הצאצאים מגיעים לגדלים גדולים משמעותית מהוריהם. לייגרים אוהבים לשחות, תכונה 'טיגריסית' במהותה אך מפגינים התנהגות חברתית, בדומה לאריות.

בשל המנגנון שהוזכר לעיל, הטייגונים, כלאי טיגריס ולביאה, אינם גדולים כמו מקביליהם הלייגרים והם לרוב קטנים מהוריהם מאחר שגם הטיגריס וגם הלביאה תורמים גן המעכב גדילה. כיום הטייגונים נפוצים פחות מהלייגרים.

לייגר יכול להעמיד צאצאים עם אריה, וקיים דיווח מאומת על בת כלאיים שכזו, העונה לשם קיארה[12].

כלאי חתוליים ידועים. משמאל - העץ הטקסונומי של המינים השונים המראה מתי הם התפצלו מאב קדמון משותף

כלאי חתולים קטנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתולים קטנים (שם מדעי: Felinae) הם תת-משפחה של משפחת החתוליים. חתולים אלה קטנים לרוב מקרוביהם מסוג החתולים הגדולים (פנתר) אך למרות שמם הם אינם בהכרח יצורים קטנים - הגדולים מכל חברי הקבוצה הם מינים בסוג פומה היכולים להגיע למשקל 120 קילוגרם - גדולים גם ממינים של חתולים גדולים מסוימים. קיימים כמה זיווגים אפשריים בין מיני חתולים קטנים המעמידים צאצאים, חלקם אף מופיעים בטבע.

בני כלאיים של חתולי בר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלאי קרקל וסרוואל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוואל הוא מין הנוצר מזיווג של קרקל זכר ונקבת סרוואל. הזיווג המקביל, סרוויקל, אפשרי אף הוא והוא תועד לראשונה מזיווג בלתי מתוכנן בין נקבת קרקל לסרוואל בגן החיות של לוס אנג'לס. בני הכלאיים האלו פוריים ויכולים להעמיד צאצאים עם פרטים בני המין הטהור של אחד מהוריהם.

כלאי שונרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוג שונר קיימים ארבעה מינים, שנראה שרובם יכולים לייצר בני כלאיים אחד עם השני בשבי ואף בטבע, אם הפרט אינו מצליח למצוא בן זוג השייך למין שלו. לפחות שבעה דיווחים של בני כלאיים שונריים בטבע אומתו בארצות הברית. באוגוסט 2003, אומתו באמצעות בדיקות DNA שני זיווגים נפרדים של שונר מצוי עם שונר קנדי באזור מונסהד במדינת מיין. שלושה נוספים אומתו במינסוטה, כולם מהפריה של נקבת שונר קנדי מזכר שונר מצוי. קיומו של בן הכלאיים המקביל אומת אף הוא בשנת 1998 וסומן באמצעות קולר-משדר.

בני הכלאיים דומים באופן כללי לשונר המצוי, הם בעלי גוף גדול יחסית ורגליים קטנות אך יש להם מאפיינים של מין השונר של ההורה השני. השונר הקנדי הוא חיה מוגנת ב-14 המדינות של ארצות הברית המהוות את החלק הדרומי של תחום המחייה שלו. ציידים אמריקאיים מנצלים את העובדה כי בני הכלאיים אינם מוגדרים כחיות מוגנות וצדים אותם לעיתים.

כלאי שונר וחתול ביצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שונר ביצות (באנגלית: Jungle Cat) הוא בן כלאיים של שונר מצוי וחתול ביצות שלרוב מגודל למטרות מכירה כחיית מחמד אקזוטית. שונר הביצות פורה ויכול להעמיד צאצאים ובני כלאיים עם מינים אחרים כגון חתול הבית, קרקל ואף קרוואל.

כלאי חתול בר וחתול ביצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאוס אירופי (Euro-chaos) הוא הכינוי שניתן להכלאה בין חתול בר אירופי וחתול הביצות. מין זה הוא תוצר של הכלאה מלאכותית הנעשית בידי בני אדם, אף היא במטרה לייצר חיית מחמד אקזוטית הניתנת למכירה.

כלאי נמרון ואוצלוט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרלוט הוא בן כלאיים של נמרון המרגיי ונקבת אוצלוט. בשנת 1977 הכריז[13] מועדון האוצלוט של לונג איילנד (LIOC) על המלטה מוצלחת של מרלוט לאחר זיווג בין שני פרטים שנמצאו בשבי.

ניסיונות הכלאה שנעשו בין נמרון מרגיי לנמרון מנוקד לא צלחו.

בני כלאיים של חתולי בית ובר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חתולים בנגליים

המין המבוית של חתול הבר האפריקאי הוכלא בהצלחה עם מיני בר שונים, לרוב באופן מלאכותי על ידי בני אדם אך גם בטבע.

הכלאות מאומתות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב ההכלאות בית X בר מבוצעות במטרה לייצר גזעי חתולים לשוק חיות הבית האקזוטיות. חלק מבני הכלאיים אינם מוכרים כגזע רשמי על ידי אף אגודה.

  • בנגלי - חתול בית עם חתול נמרי בנגלי
    • פנתרתה - פיקסי בוב עם חתול נמרי בנגלי
  • אוסורי - חתול בית עם חתול נמרי אמורי
  • בריסטול - חתול בית עם נמרון מרגיי
  • צ'אוסי - חתול בית עם חתול ביצות
  • חתול קלאס - חתול בית עם חתול בר סקוטי, מופיע בטבע
  • מאצ'בגראל, ויוראל וג'אמבי - חתול בית עם חתול דגים נמרי
  • פונג'אבי - חתול בית עם חתול מדבר הודי
  • ספארי - חתול בית עם נמרון ג'ופרי
  • סוואנה - חתול בית עם סרוואל

בנוסף, קיימים פרטים מאומתים של בני כלאיים של חתול בית עם קרקל, נמרון מנוקד, שחור-רגל, נמרי כהה וחתול חולות. רבים מבני הכלאיים פוריים ויכולים להעמיד צאצאים עם פרטים בני מין טהור או בני כלאיים.

הפומפארד הוא בן כלאיים של פומה עם נמר ושני הצירופים האפשריים אומתו[14]. לצאצאים נטייה לגמדות וגדילתם עוצרת לרוב כשהם מגיעים למחצית מהגודל של הוריהם. פומפארדים אומתו החל מסוף המאה ה-19 בשיקגו[15] ובגן החיות של המבורג, שם נולדו שלושה זוגות של תאומים מהכלאה בין זכר פומה לנמרה. הפומפרדים מגיעים בדרך כלל לכמחצית מגודלם של הוריהם, יש להם גוף מוארך יחסית, דומה בפרופורציות שלו לגוף הפומה, אך בעל רגליים קצרות. פוחלץ פומפארד מוצג למבקרים במוזיאון הזואולוגי וולטר רוטשילד שבטרינג, אנגליה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Shuker, Karl P.N. (1989). Mystery Cats of the World. Robert Hale (London).
  • Shuker, Karl P.N. (1995). The wonderful thing about tigons (and ligers) [Big cat hybrids, Part 1]. Wild About Animals, vol. 7 (November), pp. 48–49.
  • Shuker, Karl P.N. (1996). Leopons a-leaping [Big cat hybrids, Part 2]. Wild About Animals, vol. 8 (January), pp. 50–51.
  • Shuker, Karl P.N. (1996). Pantigs, pumapards, servicals and suchlike [Big cat hybrids, Part 3]. Wild About Animals, vol. 8 (February), pp. 50–51.
  • I Kusminych & A Pawlowa ("Ein Bastard von Karakal Hauskatze im Moskauer Zoo" in Der Zoologische Garten Vol. 68, No. 4 (1998)) (A Hybrid of Caracal and House Cat in Moscow Zoo).
  • Paul Leyhausen (Oncilla x domestic cat hybrids)
  • Mike Tomkies, "Wildcats" (and various other works regarding Scottish Wildcats)
  • Frances Pitt, "Wild Animals in Britain" (1939) (Scottish Wildcat hybrids)
  • Edward Hamilton, 1896 (Scottish Wildcat hybrids)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כלאי חתוליים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Murphy et. al.
  2. ^ "Ligers and Tigons, Oh My! Cat Lineage Littered with Interbreeding". Livescience.com. 2016-01-15. Retrieved 2016-04-06.
  3. ^ H Windischbauer, Hellbrun Zoo (1968)
  4. ^ The Field No 2887, April 25, 1908, Henry Scherren: "In a paper on the breeding of the larger Felidae in captivity (P.Z.S [Proceedings of the Zoological Society]., 1861, p. 140),
  5. ^ (Zoolog. Gart., 1861, 7)
  6. ^ (Zool Gart, 1863, 88)
  7. ^ Baker, Taxonomy, pp. 5–7.
  8. ^ Seymour, K.L. (1989). "Panthera onca" (PDF). Mammalian Species. 340 (340): 1–9. doi:10.2307/3504096. JSTOR 3504096. Retrieved 2015-09-09.
  9. ^ http://www.taringa.net/comunidades/tkaffee/945148/Felinos-Hibridos.html
  10. ^ "Birth of a Lion X Leopard Hybrid in Italy" (PDF). International-Zoo-News. March 1983.
  11. ^ In The Field No 2887, April 25, 1908
  12. ^ "Ligerungar – en världssensation". Dagens Nyheter. 3 August 2013. Retrieved 4 August 2013.
  13. ^ Newsletter, Long Island Ocelot Club, May 1977
  14. ^ http://messybeast.com/genetics/hyb-pumaxleop.htm
  15. ^ The Chicago Chronicle, 25 April 1896