רביית כלאיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"זונקי": בן כלאיים של זברה וחמור

רביית כלאיים (אנגלית: היברידיזציה) היא רבייה מינית בין אורגניזמים חיים מאוכלוסיות השונות גנטית זו מזו, כגון מזנים שונים, ממינים שונים, מסוגים שונים, ולעיתים נדירות מאוד מקבוצות טקסונומיות מרוחקות זו מזו אף יותר. צאצאי רביית כלאיים נקראים בני כלאיים (אנגלית: hybrid, במינוח עממי "בני תערובת" או "מעורבים"), ותכופות הם מפגינים צירוף תכונות פנוטיפיות של הוריהם.

לעיתים בני כלאיים מצטיינים באון כלאיים כתוצאה מהטרוזיגוטיות גדולה יותר מאשר של כל אחד מהוריהם. אך ככל שההבדל הגנטי בין שני אורגניזמים גדול יותר, ובפרט כאשר הם שייכים למינים שונים, רביית כלאיים ביניהם עשויה להיות בלתי-אפשרית או קשה מאוד, כתוצאה ממחסומי רבייה שונים כמו חוסר משיכה מינית או אי-התאמה במספר ובהרכב הכרומוזומים שלהם, ובני הכלאיים הנדירים עלולים להיות בלתי פוריים. דוגמה מוכרת היטב לבני כלאיים הם פרדים, הנולדים מזיווג של חמור וסוסה, ומצטיינים בכוחם ובעמידותם אך כמעט תמיד עקרים.

בני-כלאיים בין מינים מרוחקים מאוד זה מזה הם בלתי-אפשריים במציאות, אך נפוצים במיתולוגיה ובפולקלור, כגון בנות ים וקנטאורים.

אטימולוגיה ומונחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לייגר: הכלאת אריה עם נקבת טיגריס. שמו המדעי: Panthera leo × Panthera tigris

מקורה של המילה האנגלית "היבריד", בדומה למונחים ביולוגים רבים אחרים, הוא מלטינית. מונח זה משמש לבני כלאיים בעיקר בטבע, בעוד שבני כלאיים כתוצאה מהכלאה מכוונת של זנים בשירות האדם, למשל בחקלאות או של חיות מחמד, תכופות מכונים באנגלית crossbreed. בטקסונומיה בני כלאיים בין טקסונים נקראים בשמות הטקסונים של הוריהם עם סימן × ביניהם, למשל המין נענע חריפה ייקרא Mentha spicata × Mentha aquatica לפי שמות המינים של הוריו, נענע קרחת (Mentha spicata) ונענת המים (Mentha aquatica).

במדע הגנטיקה, בני הכלאיים מן הדור הראשון להכלאה מכונים F1 (ראשי תבות של filial 1 hybrid) ובני כלאיים מדורות נוספים של הכלאת בני-הכלאיים אלו עם אלו מכונים F3 ,F2 וכו'.

באנגלית מקובל להמציא לבני-כלאיים שונים מונחים הבנויים מהלחם בסיסים של מיון ההורים, כאשר שם המיון של האב מופיע ראשון ושם המיון של האם מופיע שני. למשל, בן-כלאיים שנולד מהכלאה של אב אריה ("ליון" באנגלית) ואם טיגריסית ("טייגר" באנגלית) נקרא לייגר, בעוד בן-כלאיים שנולד מהכלאה של אב טיגריס ואם לביאה נקרא טייגון. נוהג זה יובא גם לעברית בשמות כמו היעז (הכלאה של יעל ועז) והפומלית (הכלאה של פומלו ואשכולית).

בהלכה, כלאיים הוא שם עברי כולל למצוות האוסרות על עירוב, הנמנות ב"מסכת כלאיים" במשנה ובתלמוד ירושלמי. מצוות אלו אוסרות לא רק על הכלאת מינים שונים של בעלי-חיים וצמחים, אלא גם על צורות נוספות של עירוב שאינן נחשבות כהכלאה בביולוגיה מודרנית, כגון הרכבה של ענף על גזע ממין אחר, ואף אריגה של צמר ופשתן בבגד אחד (שעטנז). הרכבת צמחים הנפוצה בחקלאות איננה הכלאה במובן הביולוגי המודרני, שכן צאצאי הצמח המורכב יהיו מן המין שהורכב בלבד, ולא בני-כלאיים של שני המינים.

בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורי גבול באירופה בין עורב אפור (מימין) לעורב אירופי (משמאל).

בטבע מקרי רביית כלאיים בין מינים קרובים הם נדירים, שכן מנגנונים אבולוציונים אשר מסייעים לרבייה בין בני אותו המין תכופות מתפתחים באופן שונה במינים הקרובים, וגורמים לבידוד רבייתי (Reproductive isolation, (אנ')) שלהם. בין הצורות הפשוטות ביותר של מחסומי רבייה ניתן למנות הבדלים ביוגאוגרפים בתפוצת המינים. כאשר שני מינים קרובים חיים באזורי תפוצה סמוכים, באזורי הגבול או החפיפה ביניהם (אזור הכלאה, אנגלית: Hybrid zone (אנ')) עשויים להופיע בני-כלאיים. למשל תחום תפוצת העורב האפור כולל את מזרח אירופה, בעוד שבמערב אירופה נפוץ העורב האירופי הנחשב כתת-מין או כמין נפרד. באזור הגבול שבין אזורי תפוצה אלו מופיעים לעיתים קרובות בני-כלאיים בין אוכלוסיות אלו. בני-כלאיים בין מיני מקוק רבים מופיעים בטבע באזורי הכלאה שבין שטחי התפוצה שלהם, למשל בין מקוק סרטנים למקוק רזוס בדרום-מזרח אסיה ובין מקוק רזוס למקוק יפני בחצי האי קאולון[1].

על אף נדירותה של רביית כלאיים בטבע, מחקרים גנטיים בעשרות השנים האחרונות איתרו אללים וגנום מיטוכונדרי שמוצאם ממינים מסוימים באוכלוסיות של מינים קרובים, עדות לכך שבפעמים בודדות במשך אלפי או אף מיליוני שנים, מקרים של רביית כלאיים בין מינים אלו מתרחשים, ואף מצליחים להוליד צאצאים פוריים. למשל, נמצאו אללים של שימפנזה ננסי באוכלוסיית שימפנזה מצוי באפריקה, המתוארכים בשיטות שעון מולקולרי לגיל של מאות אלפי שנים לפני זמננו. מחקרים בגנומים מיטכונדריים של דובים הראו שרביית כלאיים פוריה של דובי קוטב עם תת-מינים שונים של הדוב החום, כמו דובי קודיאק, מתרחשת לפעמים בשולי האזור הארקטי.

השפעת האדם על הסביבה או מאורעות הכחדה טבעיים עלולים לגרום לנדירותם של מינים מסוימים, ועקב כך לרביית כלאיים שלהם עם מינים קרובים המצויים מסביבתם, מאחר שהם מתקשים למצוא בני-זוג מבני מינם. באמריקה הצפונית, מוצאו של הזאב האדמוני ככל הנראה ברביית כלאיים בין זאבים מצויים לקויוטים, אולי כתוצאה מנדירותם של שני מינים אלו עקב ההשמדה שלהם בידי האדם. רביית כלאיים עם אוכלוסיות מבויתות או מינים פולשים קרובים תכופות פוגעת ב"טוהר" האוכלוסייה של מיני בר נדירים הנמצאים בסכנת הכחדה. למשל, בישראל מרבית חתולי הבר הם למעשה בני-כלאיים עם חתולי בית, ומרבית יוני הסלע הן בנות-כלאיים עם יוני בית.

בבני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אואסה-2, אחת הגולגולות שהתגלו במערת אואסה ברומניה. דנ"א עתיק שמוצה ממנה מכיל 6% עד 9% של דנ"א ניאנדרטלי, שמאורך מקטעיו ניתן להסיק שאחד מסביה היה ניאנדרטל "טהור".

בגנום של בני-אדם בני ימינו נמצאו אללים מן הגנומים של האדם הניאנדרטלי והאדם הדניסובי, כפי שפוענחו ב-DNA עתיק שמוצה מעצמותיהם. אללים אלו מתוארכים בשיטות שעון מולקולרי לגיל של 40 אלף עד 80 אלף שנה לפני זמננו, ומעידים על רביית כלאיים ביניהם בתקופה זו. כל בני האדם החיים כיום שמוצאם אינו מאפריקה שמדרום לסהרה הם למעשה בני-כלאיים המכילים כ-1% עד 3% של DNA ניאנדרטלי. סביר להניח שגם בני אדם אפריקאים כיום הם באופן דומה בני-כלאיים עם אוכלוסיות אדם קדמוניות באפריקה, אך קשה להוכיח זאת משום שעדיין לא מוצו גנומים עתיקים ממאובני אדם ארכאיים באפריקה.

בין בני-אדם החיים כיום אין כל עדות לבידוד רבייתי, וילידי כל האזורים והקבוצות האתניות מכדור הארץ מתרבים אלו עם אלו ללא קושי שהוא. גישות גזעיות וגזעניות, רובן בלתי-מדעיות או פסאודו מדעיות, תכופות מדגישות את "טוהר הדם" ואת "טוהר הגזע", בעיקר של אותה אוכלוסייה שאליה משתייך המדגיש עצמו. גישות כאלו נוטות להפגין עוינות לרביית "כלאיים" ול"בני כלאיים" עם אוכלוסיות אדם אחרות, ותכופות מסווגות אותם במונחים המקבלים משמעות של גנאי כמו "מולאטים", "מסטיסים" ו"צבעוניים". למשל, פירושו המילולי של המונח Mulato בספרדית הוא "פרד קטן", אף כי במציאות אין שום פגיעה בפוריותם של צאצאים להורים ממוצא אירופאי ואפריקאי.

בהומינידיים ובהומינואידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ פילוגנטי של הומינואידים, עם הגיל המוערך במיליוני שנים על הציר האנכי. בני-כלאיים מוכרים בין מספר ענפים רבים שהתפצלו לפני פחות משני מיליון שנה לערך, כמו האדם המודרני והאדם הניאנדרטלי (בצבע תכלת) או השימפנזה המצוי והשימפנזה הננסי (בצבע סגול), אך לא בין ענפים שהתפצלו בתקופה קדומה יותר, כגון בין ענף השימפנזה והאדם.

בין בני-אדם מודרניים לניאנדרטלים ולדניסובים מפרידים כמה מאות אלפי שנות אבולוציה, בעוד שבין בני-אדם מודרניים לשימפנזים ולהומינידיים אחרים מפרידים כמה מיליוני שנות אבולוציה, אך ייתכן שבני-כלאיים ביניהם עדיין אפשריים. לבן-כלאיים היפותטי בין אדם ושימפנזה מתייחסים לעיתים במונח "הומנזי" (אנגלית: Humanzee) לפי הנוהג המקובל של שימוש בהלחם בסיסים של שמות ההורים (אנגלית: Human ו-Chimpanzee). ככל הידוע מעולם לא נוצר בן-כלאיים כזה, ואף לא הושגה הפריה מלאכותית מוצלחת בין ביצית וזרע משני המינים. בראשית המאה ה-20 ניסה החוקר הסובייטי איליה איוואנוב, שפיתח טכניקת הזרעה מלאכותית בסוסים, להשיג הזרעה מלאכותית כזו, אך נכשל מספר פעמים. מאז לא דווח על עריכת ניסוי נוסף כזה, ככל הנראה בעיקר מסיבות אתיות. וועדות אתיקה שאישורן נדרש כיום במוסדות מחקר במדינות המערב, ביחוד לניסויים בתאי אדם, קרוב לוודאי לא תאשרנה ניסוי כזה.

בשנת 1977 הראה החוקר ג'יי מייקל בדפורד מאוניברסיטת קורנל שזרע אנושי מסוגל לחדור את הקרום החיצוני (Zona pellucida) של ביצית גיבון לבן-יד, שאיננו הומיניד אך הוא קוף-אדם, ולעומת זאת איננו חודר את הקרום החיצוני של ביציות מספר קופים שאינם קופי-אדם: בבון ירוק, מקוק רזוס וקוף סנאי, ואף נכשל בהצמדות אליהן. אך בדפורד לא דיווח על הפריה.

לבני-אדם 2n=46 כרומוזומים בעוד שלקופי אדם גדולים 2n=48 כרומוזומים, והבדל זה עשוי להקשות על הפוריות של בני-כלאיים ביניהם במידה ויוולדו כאלו, אך לא בהכרח למנוע אותה. בשנת 2006, מחקר גנטי שתיארך בשיטות שעון מולקולרי את האב הקדמון המשותף של האדם והשימפנזה קיבל תיארוכים מאוחרים יותר מכרומוזום X מאשר משאר הגנום. החוקרים הציעו להסביר הבדל זה ברביית כלאיים פוריה בין שושלת האדם לשושלת השימפנזה במשך תקופה של כמיליון שנה לאחר שנפרדו שתי השושלות לראשונה. בתקופה זו ההבדל הגנטי בין שתי השושלות עדיין היה קטן בהרבה, ולכן רביית כלאיים כזו סבירה הרבה יותר מאשר רביית כלאיים בין אדם ושימפנזה בני-ימינו.

דווח על בני-כלאיים בשבייה בין מספר מינים שונים של קופי-אדם בתוך אותו הסוג, למשל בין שימפנזה מצוי לשימפנזה ננסי בסוג השימפנזה, ובין אורנגאוטן בורנאי לאורנגאוטן סומטרי בסוג האורנגאוטן, אשר התפצלו זה מזה לפני פחות משני מיליון שנים לערך לפי תיארוך שעון מולקולרי, אך אין בדרך-כלל עדויות אמינות לבני-כלאיים בין סוגים שונים. בגיבונים, בני-כלאיים בין מינים שונים בתוך אותו הסוג נולדים לעיתים בגני-חיות, ובמקרים נדירים אף בטבע. מקרה נדיר מאוד של הכלאה בין סוגים שונים היה נקבה בת-כלאיים נדירה בין סוג הגיבון לבן היד (2n=44 כרומוזומים) לסוג גיבון מצויץ (2n=52 כרומוזומים) שנולדה בגן החיות של אישיקווה ביפן. התאים הסומטיים שלה היו בעלי שני קריוטיפים הפלואידים שונים של n=22 או n=26 כרומוזומים, מצב נדיר שנמצא גם בבני-כלאיים של סוסיים, צפרדעים וצמחים שונים, ובדרך-כלל פוגע בפוריות[2].

בשירות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

זן של חיטה (מימין) נפגע ממליחות גבוהה בקרקע, בעוד בן כלאיים שלו עם זן חיטה אחר (משמאל) עמיד למליחות.

רביית כלאיים משמשת בחקלאות לצורך השבחה של צמחים ובעלי-חיים בשירות האדם. מקובל להכליא אורגניזמים שונים על מנת לקבל צירוף של תכונות שכל אחת מהן מתבטאת טוב יותר באחד מן ההורים. לאחר ההכלאה יש צורך בדרך-כלל בברירה מלאכותית למספר דורות כדי לנפות את התכונות שאין מעוניינים בהן.

למשל, ניתן להכליא זן מבוית של צמח בעל יבול גבוה עם קרובו הפראי שהיבול שלו נמוך יותר, אך מצטיין בתכונה רצוייה כלשהי כגון עמידות למחלות. בן הכלאיים מן הדור הראשון עשוי להיות בעל יבול ועמידות בגודל ביניים בין שני הוריו, אך ניתן להשתמש בברירה מלאכותית כדי לשפר גם את היבול וגם את העמידות. ניתן גם להכליא את בן הכלאיים בחזרה למשך מספר דורות עם הזן המבוית, תוך בחירה בכל דור באותם צאצאים אשר מפגינים עמידות. באופן כזה עשוי להתקבל בסוף זן מבוית הזהה לזן המוצא, פרט לתוספת תכונת העמידות של הזן הפראי. שיטות ניסוי וטעייה מעין אלו היו כנראה בשימוש במשך אלפי שנים על ידי חקלאים חסרי ידע בגנטיקה, וסייעו בביות צמחים ובעלי-חיים החל מן המהפכה הנאוליתית, עד כי הזנים המבויתים תכופות שונים לחלוטין במראם ובתכונותיהם מזני הבר המקוריים. למשל, מרבית מיני ההדרים שפריים נאכל כיום, כגון התפוז, הלימון, האשכולית, והקלמנטינה, הם בני-כלאיים מתורבתים של מספר קטן של מיני הדרים בטבע. במאה ה-20, השבחת זני מכלוא הייתה אחת האסטרטגיות הנפוצות שהופעלו במהפכה הירוקה כדי להגדיל מאוד יבולי תירס, אורז וחיטה במדינות מתפתחות, ולהציל מיליוני בני-אדם מרעב.

גנטיקה ואקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זני ומיני כלאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין לבלבל בני-כלאיים שנוצרו ברביית כלאיים עם כימרות. כימרות הם יצורים המכילים תערובת תאים סומטיים שמקורם בשניים (או יותר) פרטים שונים, למשל כתוצאה מהזרקת תאים זרים לעובר. ניתן לתאר גם צמחים שנוצרו מהרכבה או בני-אדם שעברו השתלת איברים ככימרות. כל אחד מן התאים של הכימרה זהה במטענו הגנטי לתאי אחד הפרטים ה"הורים", ואם יתאפשר לכימרה להתרבות, הצאצא יקבל בתורשה DNA רק מאחד מאותם הורים, זה אשר מתאיו נוצר תא המין שהשתתף ברבייה. לכן צירוף התכונות של כימרה הוא חד-פעמי ונמשך רק דור אחד. בניגוד לכך, התאים הסומטיים של בן-כלאיים זהים כולם במטענם הגנטי זה לזה, וכל אחד מהם מכיל גדיל DNA אחד מן ההורה הראשון ואחד מן ההורה השני. תאי המין של בן-כלאיים נוצרים מתאים כאלו, וכתוצאה משחלוף בין הגדילים כולל כל אחד מהם אף הוא DNA משני ההורים המקוריים. לפיכך אם יצליח בן-כלאיים להתרבות, יירשו צאצאיו תכונות משני ההורים ה"טהורים", וצירוף התכונות החדש עשוי להתמיד במשך דורות רבים, ואף ליצור זן חדש או מין חדש.

אם יוכלאו בני-כלאיים במשך דורות עוקבים בחזרה עם אחת מאוכלוסיות האב המקוריות (בגנטיקה: back crossing), למשל בטבע כאשר אוכלוסייה זו נפוצה יותר, או בחקלאות כתוצאה ממאמץ השבחה מכוון, חלקו של ה-DNA מאוכלוסיית האב האחרת "ידולל" בכ-50% נוספים בכל דור, והתוצאה הסופית תהיה אורגניזמים שלמראית עין אינם נבדלים מאוכלוסיית האב המקורית, אך הגנום שלהם עשוי לכלול עדיין מספר קטן של אללים שמקורם באוכלוסיית האב האחרת, אללים כאלו עשויים לשרוד בפרט אם יש להם יתרון ברירה טבעית או מלאכותית, או אם הם סמוכים בגנום לאללים אחרים שיש להם יתרון ברירה כזה.

בני-כלאיים נוטים לרשת אללים שונים מאביהם ומאמם באתרים גנטיים רבים יותר בגנום שלהם, בהשוואה לאורגניזמים "טהורים" ממיני האב או האם, ולפיכך הם הטרוזיגוטיים יותר. תכונה זו עשויה להעניק להם און כלאיים, כלומר ביצועים או בריאות טובים יותר הן מאביהם והן מאמם, מכיוון שסיכוייהם לרשת אלל פגום זהה משני הוריהם פחותה. בחקלאות, זנים רבים של צמחים המצטיינים ביבולים גבוהים מאוד, למשל בתירס או באורז, הם בני כלאיים שהוכלאו מזנים "טהורים" יותר.

בידוד רבייתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורות שונות של בידוד רבייתי מקשות על רביית כלאיים, על הולדת בני-כלאיים ועל פוריותם, ואף מונעות אותן לחלוטין בין אוכלוסיות רחוקות מדי זו מזו מבחינה גנטית. המשותף לכל הצורות השונות של בידוד רבייתי הוא שאותם תכונות ומנגנונים אשר התפתחו באבולוציה מכיוון שהם מעודדים רבייה מינית בין אורגניזמים קרובים זה לזה, נוטים להתפתח באופן בלתי-תלוי בין אוכלוסיות שאינן מתרבות באופן רגיל זו עם זו. ככל שהאוכלוסיות רחוקות יותר זו מזו, פירושו שעברו דורות רבים יותר מאז האב הקדמון המשותף האחרון שלהם, שבמהלכם עשויים להתפתח ולהצטבר תכונות ומנגנונים יחודיים לרבייה המינית של כל אחת מן האוכלוסיות, ולפיכך יגרמו לחוסר-התאמה ברביית כלאיים ביניהן.

הביולוג האבולוציוני ארנסט מאייר חילק צורות בידוד רבייתי לפרה-זיגוטיות - אלו הפועלות לפני ההפריה - ולפוסט זיגוטיות - אלו הפועלות לאחר ההפריה. הצורה הפשוטה ביותר של בידוד רבייתי פרה-זיגוטי הם תחומי תפוצה שונים של מינים, אשר מונעים פגישה ביניהם ולפיכך רבייה מינית. אצל מינים סימפטריים החיים באותו אזור תפוצה, בית גידול או נישה אקולוגית שונים עשויים להפריד ביניהם. למשל, תחומי התפוצה של הקוצן המצוי והקוצן הזהוב חופפים בנגב ובמדבר יהודה, אך כאשר קוצנים זהובים מריחים קוצנים מצויים בסביבתם הם עוברים לדפוס פעולה יומי בכדי שלא להתחרות עם הקוצן המצוי הלילי. חוסר משיכה מינית בין מינים גם הוא עשוי למנוע הפריה הדדית, למשל עקב התפתחות פרומוני מין שונים, מראה חיצוני שונה, או התנהגות חיזור שונה. בצמחים בעלי פרחים, עונת פריחה שונה עשויה למנוע האבקת פרח ממין אחד באבקנים של פרח ממין אחר. במינים רבים התפתחו פרחים אשר בצבעם, בריחם ובמבנה שלהם מושכים רק מיני מאביקים מסויימים, למשל בסוג הפיקוס כל מין מואבק רק על ידי מין ספציפי של צרעה, מנגנון המונע האבקה בין מינים שונים אפילו באותה עונת פריחה. חוסר התאמה בין תאי מין (Gamete Compatibility) עשוי למנוע חדירתו של תא זרע לתא הביצית של אוכלוסייה שונה מאוד. בהכלאות מלאכותיות בחקלאות או במדע, ניתן להשתמש בהפריה מלאכותית כדי להתגבר על מנגנוני בידוד רבייתי פרה-זיגוטי.

בבידוד רבייתי פוסט-זיגוטי נכללים מקרים שבהם הופרתה ביצית בזרע, אך אי-ההתאמה בין אוכלוסיות ההורים פוגעת בעובר בן הכלאיים או בצאצאיו. מקרים שבהם התפתחות העובר מופרעת נפוצים בבני-כלאיים של צמחים בעלי פרחים ממינים רחוקים זה מזה. במקרים אחרים העובר בן-הכלאיים מתפתח באופן תקין אך פוריותו נפגעת, למשל עקב אי-התאמה בין ההורים במספר והרכב הכרומוזומים. דוגמה מפורסמת הכלאה של חמור (62=2n כרומוזומים) וסוסה (64=2n כרומוזומים), שהתוצר שלה הוא פרד בעל מספר אי-זוגי של 63 כרומוזומים וכמעט תמיד עקר. עם זאת, לא כל הבדל במספר הכרומוזומים בין ההורים מוביל לעקרות של בן הכלאיים. למשל, לסוסי פז'בלסקי 66=2n כרומוזומים, ולמרות זאת הם מולידים בני-כלאיים פוריים עם סוסי בית. בצמחים ובבעלי-חיים המסוגלים להתרבות ברבייה אל מינית, גם בני-כלאיים שאינם פוריים מינית עשויים להמשיך ולהתרבות, למשל נענע חריפה מתרבה בטבע ברביה וגטטיבית.

ככל שהמרחק הגנטי בין אוכלוסיות גדול יותר, הבידוד הרבייתי ביניהם חזק יותר, והסיכויים לרביית כלאיים פורייה או אף בלתי-פורייה הם קטנים יותר, אפילו בסיוע הפריה מלאכותית ובאמצעים מלאכותיים אחרים, עד כדי אפסיים במינים השייכים למשפחות וסדרות שונות. למשל, מאמציהם של גני חיות ומגדלי חתולים מקצועיים בעשרות השנים האחרונות הובילו לבני-כלאיים רבים בין מיני משפחת החתוליים. מרבית בני הכלאיים הפוריים הם ממינים קרובים בתוך אותו סוג כגון חתול הבית, חתול בר אירופי וחתול ביצות, ומיעוטם מסוגים שונים השייכים לאותה תת-משפחה, כגון הסרוואל והקרקל. אך ידוע רק על מקרה אחד של בני-כלאיים בין שתי תת-המשפחות של חתוליים, חתולים קטנים וחתולים גדולים - הפומפארד בין הפומה לנמר - והם בלתי-פוריים. אפילו במחקרים גנטיים לא נמצאה עדות למקרה יחיד של רביית כלאיים בין משפחת החתוליים למשפחה אחרת של בעלי-חיים. טקסון המין פותח כדי לתאר אוכלוסיות מבודדות רבייתית זו מזו, ולפיכך כלל אצבע מקורב הוא שבני-כלאיים בני מינים שונים השייכים לאותו סוג מתרחשים אך בלתי-פוריים, ובני כלאיים בין סוגים שונים אף אינם מתרחשים. אך לכלל אצבע זה יוצאי-דופן רבים, ולא נהוג לשנות הגדרות טקסונומיות מינים וסוגים בעקבות מידע חדש על מקרים של רביית כלאיים ביניהם.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינוטאורוס, בן-כלאיים אגדי של אשה ופר, בהעתק רומי של פסל מאתונה העתיקה.

אף כי בני-כלאיים בין מינים מרוחקים מאוד זה מזה הם בלתי-אפשריים במציאות, הם נפוצים מאוד במיתולוגיה, בפולקלור ובתרבות הפופולרית המודרנית. אחד הפסלים העתיקים ביותר שהתגלו, מן התרבות האוריניאקית מלפני 32 אלף שנה, הוא הארי-אדם ממערת שטאדל, צלמית שנהב המתארת יצור בעל ראש אריה על גוף אדם. במיתולוגיה היוונית ובמיתולוגיות רבות נוספות מתוארים יצורים ומפלצות דמויי כימרה המורכבים מחלקי חיות שונות, ולעתים חלקם אדם, כגון בנות ים וקנטאורים. אגדות מפרטות כיצד נוצרו כמה מיצורים אלו ברביית כלאיים, למשל המינוטאורוס שגופו גוף אדם וראשו ראש פר נוצר לפי האגדה מהזדווגותה של מלכת כרתים פסיפיאה עם פר קדוש. האגדות על בנות-ים או "סירנות" השפיעו גם על היהדות, ולפי פירוש רש"י לתלמוד: דולפנין פרים ורבים מבני אדם, שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו. בני ימא - דגים שיש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א"[3].

נפוצות גם אגדות המספרות על בני-כלאיים של אדם עם אלים, מלאכים ויצורים על-טבעיים אחרים. על רבים מגיבורי המיתולוגיה היוונית מסופר שנולדו מיחסי מין בין בני או בנות אדם לאלים ולאלות, לנימפות ולטיטאנים. בתורה מופיע סיפור דומה על בני האלוהים שלקחו להן נשים מבנות האדם, ומזיווגים אלו נולדו נפילים וגיבורים: "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ... הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם:" (ספר בראשית, פרק ו')

בני-כלאיים שונים או "בני תערובת" נפוצים גם בתרבות הפופולרית המודרנית, בספרות ובקולנוע, בעיקר בסוגות הפנטסיה והמדע הבדיוני. למשל דמותו של ספוק במסע בין כוכבים מתארת אותו כבן-כלאיים של אשה עם גבר חוצן בן וולקן, ובכתביו של ג'ון רונלד רעואל טולקין מתוארים צאצאי נישואים בין בני-אדם לאלפים. בני-כלאיים בספרות הפנטסיה והמדע הבדיוני תכופות ממלאים תפקידים ספרותיים דומים לאלו של גיבורי מיתולוגיה: הם מתוארים כבעלי יכולות מיוחדות שירשו מהוריהם, כנרדפים או כמתקשים להשתלב בחברה עקב זרותם, או כמגשרים בין המינים והעולמות השונים של הוריהם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רביית כלאיים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Winder, I. C., & Winder, N. P. (2014). Reticulate evolution and the human past: An anthropological perspective. Annals of human biology, 41(4), 300-311.
  2. ^ Hirai, H., Hirai, Y., Domae, H., & Kirihara, Y. (2007). A most distant intergeneric hybrid offspring (Larcon) of lesser apes, Nomascus leucogenys and Hylobates lar. Human genetics, 122(5), 477-483.
  3. ^ מאיר בר-אילן, יצורים דמיוניים באגדה היהודית העתיקה, מחניים סיון תשנ"ד.